אלו נערות פרק
שלישי
כתובות
מא.
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
וליתני
מתני'
אנסתי. דהוי חדוש טפי דפטור אע"ג דמודה שעשה
פתיתי. בגמ' מפרש אמאי לא תנא אנסתי: ואינו משלם
פט א
א)
פריצות: רבי שמעון בן יהודה אומר אף בושת ופגם
ב) ג)
קנס. בבבא קמא נפקא לן מודה בקנס פטור מאשר ירשיעון
ח)
אינו משלם ע"פ עצמו. אור"י דאי קאי ר"ש בן יהודה אמתניתין
אלהיםט) פרט למרשיע את עצמו: המית שורי את פלוני. והריני חייב
צ ב
ד)
בכופר: הרי זה משלם ע"פ עצמו. קסבר כופרא ממונא י): עבדו של
דהכא הא דמשמע בריש נערה לקמן דלר"ש אי דקא תבע
ה) ו)
פלוני. והריני חייב שלשים סלע: אינו
בושת ופגם מחייב ליה קרבן שבועה
ז)
מתני' האומר פתיתי את בתו של פלוני
משלם. דקנס נינהו שאפי' אין יפה
היינו משום דהתם תבעו האב תחלה
צא ג
ח)
א
גמ'
דינר נותן שלשים: דלא פגים
ואין שייך לומר לאו כל הימנו כו'
ט) י)
משלם בושת ופגם על פי עצמו ואין משלם
כ) ל)
לה. אין לעז של אנוסה גדול כלעז
כדקאמר הכא ואין צריך לומר דתרי
קנס האומר גנבתי משלם את הקרן על
צב ד
מ) נ)
ב
של מפותה וכיון דלאו פגם דילה הוא
תנאי אליבא דר' שמעון (א) ועוד אומר
ס)
פי עצמו ואין משלם תשלומי כפל ותשלומי
❖
צג ה
רשב"א דההיא דלקמן איכא לאוקמי
מהימנינן ליה למשקל מיניה בושת ופגם
ארבעה וחמשה המית שורי את פלוני או
ג
על פיו: אימא לא. נהימניה להחזיק
בבת גרים וניחא לה לדידה ולאביה
שורו של פלוני הרי זה משלם על פי עצמו
את הלעז: לא כל הימנו. שיוציא עליה
דליכא למימר דלמא איכא חד במדינת
הגהות הב"ח
המית שורי עבדו של פלוני אין משלם ע"פ
לעז מזנה בעיר: ניחא לה לדידה.
הים דלא ניחא ליה ומיהו אי קאי ר'
צד ו ז ח
(א) תוס'
עצמו זה הכלל כל המשלם יתר על מה
שמעון אמתניתין דשבועות דמייתי
לשאת את הלעז כדי להשתכר הממון:
ד
שהזיק אינו משלם ע"פ עצמו: גמ' וליתני
לא ניחא להו לבני משפחה. וב"ד אין
לקמן בריש נערה ע"כ תרי
עליהם לעשות דבר להחזיק בושתם:
תנאי אליבא דר' שמעון:
אנסתי לא מבעיא קאמר לא מבעיא אנסתי
צה ט
האומר
גנבתי כו'. מוציא ש"ר
פלגא ניזקא. שחייבה תורה שור תם:
נ)
❖
❖
דלא קא פגים לה דמשלם בושת ופגם על פי
[ממונא. ומשלם ע"פ עצמו]: לאו
ויוצא בשן ועין דלא
עצמו אבל פתיתי דקא פגים לה אימא לא
בחזקת שימור קיימי. אם לא ישמרום
תנא איכא למימר דאתיא בזה הכלל:
משלם על פי עצמו קא משמע לן מתניתין
זה
מוסף רש"י
ס) הכלל כל המשלם יותר על מה
בעלים שלא יזיקו [אינם בחזקת
תוספות רי"ד (המשך)
דלא כי האי תנא דתניא רבי שמעון בן יהודה
שהזיק כו'.
משתמרים מאליהם שלא יזיקו] אלא
ואפילו למ"ד בפרק
פלגא ניזקא ממונא.
ופגם ע"פ עצמו קמ"ל:
ומתני' דלא כי האי תנא
אומר משום ר' שמעון אף בושת ופגם אינו
מזיקין אפי' ניזקא דלאו אורחיה הלכך
שור שנגח ארבעה וחמשה
דתניא ר"ש בן יהודה
על מרייהו רמיא לנטורינהו וזה שלא
דכופר היינו דמי המזיק לא חשיב יותר
משלם ע"פ עצמו לא כל הימנו שיפגום בתו
אומר משום (רב הונא)
ממה שהזיק אע"פ שפעמים שוה מזיק
שמרו בדין הוא דלישלם כולה אלא
(ב"ק טו.) לאו
[ר"ש] אף בושת ופגם
של פלוני אמר ליה רב פפא לאביי ניחא לה
בחזקת שימור קיימי.
אינו משלם ע"פ עצמו
דרחמנא חס עליה ומיהו מה שמשלם
יותר מניזק דפדיון נפשו הוא נותן:
לדידה מאי דלמא לא ניחא ליה לאביה ניחא
לא כל הימנו שיפגום
לא
בדין משלם: כי היכי דנינטריה. שיוסיף
נצרכא אלא לפחת נבילה. אע"ג
(שם) הניזק
בתו של פלוני. ואינו
ליה לאביה מאי דלמא לא ניחא להו לבני דלאו דידיה שקיל מ"מ כיון דזכי
שמירה על שמירתו: תנן. בבבא
והמזיק בתשלומין.
משלם קנס ע"פ עצמו
משפחה ניחא להו לבני משפחה מאי אי
כדנפקא לן מאשר ירשיעון
קמא: הניזק והמזיק בתשלומין. שניהם
ליה רחמנא חצי נזק חשבינן ליה
אלהים פרט למרשיע את
אפשר דליכא חד במדינת הים דלא ניחא ליה:
מפסידין בדבר. ס"ד דהכי קאמר
בתשלומין מה שפחתה הנבלה והכא
עצמו: ואי קשיא. הכא תנן
האומר גנבתי משלם את הקרן וכו': איתמר
(שם) היינו דשייך
תרוייהו מטי להו בהאי פסידא דניזק
לא שייך למימר קרנא דתורך קבירא
דבושת הוי ממון ומשלם
ניזק בתשלומין.
ע"פ עצמו ובריש פרק
מפסיד פלגא ומזיק פלגא: היינו דשייך
פלגא ניזקא רב פפא אמר פלגא ניזקא ממונא
ביה כדאמרי' בהמניח בסופו
המניח אמרי' חסדא חסדא
ניזק בתשלומין. דמפסיד פלגא
דהתם ודאי שלא נהרג השור
רב הונא בריה דרב יהושע אמר פלגא
קנסא קמגבית בבבל וקרי
ה
התם לבושת קנס. תשובה
בממוניה: דלאו דידיה שקיל. דמה
שייך לומר הכי דאין לו למכור שורו
ניזקא קנסא רב פפא אמר פלגא ניזקא ממונא
(שם) בתשלומין איתיה.
לעולם בושת ממונא הוי
שנוטל בחנם נוטל: בתשלומין איתיה.
בשביל כן שסבור שישביח אבל הכא
קסבר סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי
לשלם ע"פ עצמו שאין
בתמיה: לא נצרכא אלא לפחת נבילה.
מיד כשנהרג יש לו למוכרו שידוע
(שם) לפחת
בו שום יתירות אלא שמין
ובדין הוא דמשלם כוליה ורחמנא הוא דחייס
נבילה.
לפי המבייש והמתבייש
הא דקתני ניזק בתשלומין לאו בפלגא
שתפחת הנבילה ותסריח:
והתם קרי ליה קנסא
עלויה דאכתי לא איעד תורא רב הונא בריה
תנינא
תשלומי נזק מלמד
דקא שביק קאמר אלא בההוא פלגא
לומר שאין גובין אותו
דרב יהושע אמר פלגא ניזקא קנסא קסבר
שהבעלים מטפלים
ניזקא נמי דקניכ)
ליה רחמנא מפסיד
בבבל דכל מידי דאית
(שם)
ביה חסרון כיס גבינן ליה
סתם שוורים בחזקת שימור קיימי ובדין הוא
בנבילה כו'. הכי דייקא לה בבבא
כל פחת שפחתה נבילה מדמיה משעת
שהתם משלם חצי נזק
בבבל אבל בושת דלית
קמא חבתי בנזקו לא קתני
מיתה עד שעת העמדה בדין ששמין
דלא לישלם כלל ורחמנא הוא דקנסיה כי
מגופו.
ביה חסרון כיס לא גבי'
אלא בתשלומי נזקו כו': אי משום
את הנבלה כמה היה יפה השור בחייו
לי' בבבל כדאמרינן בפרק
היכי דנינטריה לתוריה: סימן היזיק מה
(שם) מן
החובל: המית שורי את
חצי כופר לאו שיורא הוא וכו'. לאו
וכמה היתה נבילה יפה בשעת מיתה
והמית כלל: תנן הניזק והמזיק בתשלומין
העליה.
פלוני משלם ע"פ עצמו
ומשלם החצי אבל מה שהוזלו דמי
פירכא היא אלא שינויא הוא דלא
פי' דכופרא לאו קנסא
בשלמא למאן דאמר פלגא ניזקא ממונא
(שם)
נבילה משעת מיתה עד שעת מכירה
תיקשי למ"ד פלגא ניזקא ממונא מאי
הוא דכפי שוי' של ניזק
היינו דשייך ניזק בתשלומין אלא למ"ד פלגא
משלם ואף למ"ד כפי
אין המזיק משלם כלום באותו פחת
שייר דשייר חצי כופר ומשני לא שייר
שויה של מזיק כופרא
ניזקא קנסא השתא דלאו דידיה קא שקיל
כלום וחצי כופר לאו שיורא הוא וכן
ובבבא קמא יליף לה מקראי
ממונא הוי ומשלם ע"פ
בתשלומין איתיה לא נצרכא אלא לפחת
(שם
עצמו: המית שורי את
איכא בנזיר בפ' ג' מינים
ואשמעינן האי תנא דפחת נבילה דניזק
טז:) שהתם אינו משלם
עבדו וכו'. בפרק שור
הוי: תשלומי נזק מלמד שהבעלים
נבילה פחת נבילה תנינא תשלומי נזק מלמד
גבי אי משום לא יחל לאו שיורא
ו
על פי עצמו.
שנגח ד' וה' מוכיח
מטפלין בנבילה. תנא דברייתא דריש
הוא וכן בפרק החליל
שהבעלים מטפלין בנבילה חדא בתם וחדא
שאפילו שויה של עבד
אינו משלם ע"פ עצמו
לישנא דמתניתין דתנן בבבא קמא ל)
וההוא דהתם מגומגם טפי:
במועד וצריכא דאי אשמועינן תם משום
(שם
דכל ל' כסף הוו קנסא:
משלם תשלומי נזק במיטב הארץ ותנא
הא
טו.) חצי כופר.
דאכתי לא איעד אבל מועד דאיעד אימא
זה הכלל וכו'. איתמר
עלה בברייתא מ)דהאי דנקט תנא דמתני'
פלגא נזקא שחייבה תורה
לא ואי אשמועינן מועד משום דקא משלם כוליה אבל תם אימא לא צריכא
לשור תם. ר"פ אמר
תשלומי נזק ולא תנא משלם את
❖
(שם)
ממונא. פי' ומשלם ע"פ
ת"ש מה בין תם למועד זשהתם משלם חצי נזק מגופו חומועד משלם נזק שלם
הנזק לאשמועינן אתא שהניזק נוטל
עצמו. רב הונא בריה
מן העלייה ולא קתני שהתם אינו משלם ע"פ עצמו ומועד משלם ע"פ עצמו תנא
את נבילתו ומטפל בה ומוכרה
דרב יהושע אמר פלגא
נזקא קנסא רב פפא אמר
ושייר מאי שייר דהאי שייר שייר חצי כופר אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא
והמזיק משלים עליה מה שחייבתו
תוספות רי"ד
ט
ממונא סתם שוורים לאו
תורה אם תם חצי ואם מועד הכל
הא
מתני' האומר פתיתי את
בחזקת שימור קיימי. פי'
ותרתי למה ליה לרבי למיסתם
אם לא ישמרו בעלים
בתו של פלוני משלם
שלא יזיקו אינן בחזקת
בושת ופגם ע"פ עצמו
במתני' דבעלים מטפלין בנבילה: דקא משלם כוליה. ודיו בהפסד זה: מגופו. אינו גובה אלא מגוף השור ואם אין בו כדי חצי נזקו
משתמר מאיליהן שלא
ואינו משלם קנס. האומר
יפסיד המותר: מן העלייה. מן המיטב שבנכסי מזיק דגבי תם כתיב וחצו את כספו מגופו ובמועד כתיב שלם ישלם
יזיקו אלא מזיקין אפילו
גנבתי משלם את הקרן
שור ואם איתא דפלגא ניזקא קנסא ניתני נמי שהתם אינו משלם על פי עצמו ומועד משלם על פי עצמו דמועד ודאי בדין משלם שהרי
נזקא דלאו אורחיה הלכך
ע"פ עצמו ואינו משלם
על מרייהו רמיא לנטרינהו
לא תשלומי כפל ולא
התרו והעידו בו לשמור שורו: שייר חצי כופר. לא שנה כל החילוקים שביניהם שהרי אף יש חילוק זה ביניהם שהמועד שהמית את
וזה שלא שמרו בדין הוא
ד' וה'. המית שורי את
האדם משלם כופר שלם ותם שהמית אפילו חצי כופר כדינו בניזקין לא משלם דכתיב בעל השור נקי ודרשינן נקי מחצי כופר:
דלשלם כוליה. ורחמנא
פלוני או שורו של פלוני
הוא דחס עליה דאכתי לא
ה"ז משלם על פי עצמו.
הא
אייעד תורא. פי' ואיהו
המית שורי עבדו
של
מה שמשלם בדין משלם.
ורב
הונא
בריה
דרב יהושע אמר פלגא נזקא
קנסא קסבר סתם שוורים
פלוני אינו
משלם
ע"פ
עצמו. זה הכלל כל המשלם
יתר ממה שהזיק אינו משלם ע"פ עצמו:
וליתני
בחזקת שימור
קיימי
ובדין
הוא
דלא
לשלם
כלל ורחמנא הוא דקנסיה כי
היכי
דנטרינהו לתורי'. פי'
אנסתי. לא
מבעיא
קאמר
לא מבעיא אנסתי דלא
פגים
לה אבל פתיתי
דפגים לה אימא לא משלם
בושת