מא:
אלו
נערות פרק
שלישי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא
מני רבי יוסי הגלילי היא דאמר תם משלם חצי כופר. וליכא
הא מני ר' יוסי הגלילי היא דאמר תם משלם חצי כופר. דדריש להאי
צו א
א) ב)
שיורא דאי משום דמועד משלם כופר שלם ותם אינו משלם אלא
נקי לדרשה אחריתי לדמי ולדות אם נגח אשה ויצאו ילדיה הלכך לא
ז)
חצי כופר הא לאו שיורא הוא דהא תנן תם משלם חצי נזק ומועד נזק
הוה ליה לפלוגי בינייהו בכופר. וכי תימא הוה ליה לפלוגי דהאי
צז ב
שלם וכופר בכלל וא"ת אכתי ליתני דמועד אף כשהוא בסקילה משלם
פלגא והאי כוליה ההיא בכלל
רישא היא דקתני תם משלם חצי נזק
כופר ותם כשהוא בסקילה אינו משלם
ומועד נזק שלם ותנא בניזקין והוא
הדין לכופר: מאי לאו בתם. ואי משום
כופר כלל דהביאהו לב"ד וישלם לך
הא מני ר' יוסי הגלילי היא דאמר תם משלם
דהוא עצמו אינו משתלם אלא מגופו
דקתני בה המית שורי את פלוני
חצי כופר ת"ש המית שורי את פלוני או
צח ג
כדאמרינן בפרק שור שנגח ד' וה'
דחיובו כופר ותם לאו בר כופר הוא
שורו של פלוני הרי זה משלם על פי עצמו
ג)
הא מני רבי יוסי הגלילי היא: אדתני
וי"ל דהך נמי לא הוי
ד) ה)
מאי לאו בתם לא במועד אבל בתם מאי
עבדו של פלוני כו'. דלא אשכח פטור
שיור דהוי בכלל הא דקתני תם מגופו
אינו משלם על פי עצמו אדתני סיפא עבדו
צט ד
על פי עצמו אלא בעבד: ניפלוג
ומועד מן העלייה $ומיהו תימה דלא
ו)
של פלוני אינו משלם ע"פ עצמו ניפלוג
בדידה. בבן חורין ובבהמה נמי הוה
אשכחן בהדיא בשום מקום שהיה אומר
ז) ח)
וניתני בדידה במה דברים אמורים במועד
ט)
ר' יוסי הגלילי דתם משלם חצי כופר
מצי לשנויי חילוק ולמיתני דאיכא דלא
י)
משלם על פי עצמו: בד"א. דמשלם
אבל תם אינו משלם על פי עצמו כולה
ואי משום דדריש רבי יוסי הגלילי
❖
א ה
כ)
ע"פ עצמו במועד כו': כולה במועד
בפרק שור שנגח ד' וה'
במועד קמיירי ת"ש זה הכלל כל המשלם
קמיירי. במועד אתא לאשמועי' דאף
נקי מדמי ולדות ולא דריש נקי מחצי
יתר על מה שהזיק אינו משלם ע"פ עצמו
❖
ב ו
מוסף רש"י
כופר מכלל דסבר דחייב ודלמא לעולם
הוא יש בו חילוק דאיכא ביה מידי
הא פחות ממה שהזיק משלם ע"פ עצמו לא
סבר דפטור וטעמא משום דפטור
דלא משלם על פי עצמו ומאי ניהו
ר' יוסי הגלילי היא
תימא הא פחות ממה שהזיק אלא אימא הא
דאמר.
נגיחת עבד ואי הוה תני כדקאמרת
מחצי כופר לא איצטריך קרא דכשהשור
תורה אור השלם
תם משלם
כמה שהזיק משלם ע"פ עצמו אבל פחות
הוה שביק נמי לאורחיה דרישא איירי
בסקילה לא שייך כופר דהביאהו לב"ד
1. כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ
חצי כופר.
מאי אינו משלם ע"פ עצמו ליתני זה הכלל
במועד וסיפא ניתני תם ומה לי
וישלם לך וכשאין השור בסקילה כגון
וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא
כל שאינו משלם כמה שהזיק אינו משלם
תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל
שבקה תנא לאורחיה גבי ניזק לדלג
על פי עד אחד או על פי הבעלים
❖
הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ: דברים כב ח
מבן חורין לעבד מה לי שבקה במזיק
פטור מדרבה דאמר התם
על פי עצמו דמשמע פחות ומשמע יתר
ולדלג ממועד לתם: יתר על מה
[שור שהמית בן חורין שלא בכוונה
תיובתא והלכתא פלגא ניזקא קנסא תיובתא
(שם טו.) מאי לאו
שהזיק. כגון נגיחת עבד וכן אונס
פטור שנאמר השור יסקל וגם בעליו
גליון הש"ס
והלכתא אין טעמא מאי איתותב משום דלא
בתם.
ומפתה ומוציא שם רע ותשלומי כפל
יומת בזמן שהשור בסקילה בעלים
תוס' ד"ה הא מני וכו'
קתני כמה שהזיק לא פסיקא ליה כיון דאיכא
ותשלומי ארבעה וחמשה: הא פחות
משלמין כופר כו' ונראה דה"פ הא
ומיהו תימה.
❖
חצי נזק צרורות דהלכתא גמירי לה דממונא
א
ממה שהזיק. כגון חצי נזק דתם:
מני ר' יוסי הגלילי היא דאמר תם
הוא משום הכי לא קתני והשתא דאמרת
הכי גרסינן ליתני כל שאינו משלם
משלם חצי כופר פי' דלא ממעט חצי
(שם טו:) עבדו של פלוני.
פלגא ניזקא קנסא האי כלבא דאכל אימרי
כמה שהזיק אינו משלם ע"פ עצמו:
כופר מנקי ולאו דוקא משלם קאמר
ב
תוספות רי"ד
והלכתא פלגא ניזקא קנסא. דהואיל
ושונרא דאכיל תרנגולי רברבי משונה הוא
אלא היה משלם אם היה לו ממה
לפלוג וליתני
(שם)
שיוסיף שמירה על שמירתו
וכל חצי נזק אינו אלא בניזקא דלאו
להשתלם ולשום תנא לא הוה חצי
ולא מגבינן בבבל אבל זוטרי אורחיה הוא
בדידיה.
ת"ש כל המשלם יתר ממה
שהזיק אינו משלם ע"פ
אורחיה לאו על מריה הוה רמיא
כופר שיור כי אם לרבי אלעזר דדריש
ומגבינן ואי תפס לא מפקינן מיניה ואי אמר
ג
(שם) כולה
עצמו. פי' כגון נגיחת העבד
למינטריה בהכי אלא קנסא הוא כי
נקי מחצי כופר ולית ליה דרבה וכשאין
במועד קמיירי.
אקבעו לי זימנא לארץ ישראל מקבעינן ליה
וכן אונס ומפתה ומוציא שם
היכי דלוסיף ביה נטירותא: טעמא
השור בסקילה מועד משלם ותם אינו
(שם)
רע ותשלומי כפל ותשלומי
ואי לא אזיל משמתינן ליה בין כך ובין כך
יותר על מה שהזיק.
ד' וה' הא פחות משלם פי'
מאי איתותב. כלומר תיובתא מאי
משלם והא דנקט רבי יוסי הגלילי טפי
(שם) הא
כגון חצי נזק דתם. לא תימא
משמתינן ליה דאמרינן ליה סליק הזיקך
היא: משום דלא קתני כל שאינו
מרבי עקיבא דדריש נקי מדמי עבד
פחות ממה שהזיק.
פחות ממה שהזיק אלא אימא
מדרבי נתן דתניא ר' נתן אומר מנין שלא
משלם כמה שהזיק אינו משלם על
דלדידיה נהי דחצי כופר לא הוי שיור
ד
הא כמה שהזיק משלם ע"פ
(שם) כמה שהזיק.
עצמו א"ה ליתני זה הכלל כל
יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד
פי עצמו. דלישתמע מינה נמי חצי
דמי עבד הוי שיור י):
משום
(שם)
שאינו משלם כל מה שהזיק
ואי
תפס כו'. פר"ת דדוקא אי
נזק הא לאו תיובתא היא: כיון דאיכא
סולם רעוע בתוך ביתו שנאמר ולא תשים
דלא קתני כמה שהזיק.
1
משלם ע"פ עצמו דמשמע
חצי נזק. דמשתלם בנזקי בהמה
תפס את המזיק עצמו אבל
פחות ומשמע יותר תיובתא.
דמים בביתך:
ופסיק תלמודא והלכתא
דבר אחר לא דלענין מזיק עצמו
במהלכת והתיזה צרורות מתחת רגליה
פלגא נזקא קנסא. פי' דהואיל
הדרן עלך אלו נערות
הקילו חכמים שיכול לתופסו דאל"כ
והזיקה דתנן בבבא קמא
כיון
וכל חצי נזק אינו אלא היזקא
דאיכא חצי נזק צרורות.
יתפוס כל אשר לו ולא נפיק מיניה
דמשלמת חצי נזק ובההוא חצי נזק
דלאו אורחיה לאו על מרא
נערה שנתפתתה בושתה ופגמה וקנסה
רמיא לנטורי בהכי אלא קנסא
ה
דאין דנין דיני קנסות ואם נוציא
קיימא לן בב"קח) דהלכתא גמירי לה
הוא כי היכי דלוסיף ביה
של אביה והצער בתפוסה ו עמדה
המותר ונשאיר כדי נזק הרי אנו דנין
מסיני שהוא תולדה של רגל ופטורה
נטירותא תיובתא והלכתא
בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב
(שם) דאכל
אין טעמא מאי איתותב. פי'
דיני קנסות ודוחק:
ברה"ר כי רגל וניזקי רגל לאו קנסא
אימרי. (שם)
תיובתיה מאי הוא משום דלא
הדרן עלך אלו נערות מת האב הרי הן של אחין לא הספיקה
נינהו אלא ממונא שהרי מועדת
רברבי.
תני הכי פי' לא קתני כל
מתחילתה וגבי צרורות הוא דאקיל
לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של
שאינו משלם (כלו) [כמה
נערה. לא הספיקה לעמוד בדין
(שם) משונה הוא.
שהזיק] ש"מ (נמי) חצי נזק
רחמנא וכיון דממונא הוא משלם
עצמה עמדה בדין עד שלא בגרה הרי הן
[ממונא] הא לאו תיובתא הוא
עד שמת האב הרי הן של
ע"פ עצמו משום הכי לא פסיקא
ולא
של אב מת האב הרי הן של אחין לא
כיון דאיכא חצי נזק צרורות
עצמה.
ליה למיתני כל שאינו משלם כמה
תימה תינח קנס אלא בושת
מגבינן בבבל.
דהל' גמירי לה דממונא הוא
הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה הרי הן
ומשלם ע"פ עצמו שהן
שהזיק דהא איכא האי: דאכיל אימרי.
ופגם דממונא הוא דאחין בעי למיהוי
(שם) ואי
תולדה דרגל מש"ה לא קתני
של עצמה רבי שמעון אומר אם לא הספיקה
שחנק טלאים חיים ואכלם: משונה
ושמא מקראי דלעיל דנפקי בושת
תפס.
פי' משום כיון (דאין)
לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה
הוא. אין דרכו בכך וכל נזק משונה
ופגם איתקוש אהדדי כדפי' לעיל :
כ)
[דאיכא] חצי נזק המשתלם
[ע"פ עצמו] (כנזק) [כגון]
מעשה
בבהמה הוי תולדה דקרן תמה שאף
לאביה
בהמה המהלכת והתיזה
היא משונה שאין דרכה בכך וחצי נזק
הוא דמשלם וכיון דקנסא הוא לא מגבינן ליה בדייני בבל שאין שם סמיכה בזקנים ולא מקרו ט)
(שם) משמתינן ליה.
צרורות מתחת רגליה והזיקו
מומחים וגבי קנס כתיב ירשיעון אלהים: אורחיה הוא. והוו להו נזקי דשן ושן משלמת נזק שלם וממונא הוא וגובין אותו
דתנן בבבא קמא דמשלם חצי
(שם) סליק הזיקך.
נזק והאי חצי נזק קי"ל דהל'
בבבל: ואי תפס. ניזק ממונא דמזיק גבי קנסא דחצי נזקו דאין צריך לצעוק לפנינו: לא מפקינן מיניה. וגבי פלגא נזקיה: ואי. לא
הדרן עלך אלו
גמירי לה דממונא הוא
(שם)
❖
תפיס ואמר קמן קבעו לי זמנא בארעא דישראל השיאוהו לילך עמי לדון לפני דייני ארץ ישראל קבעינן ליה: בין כך ובין כך. בין
נערות
ומשלם ע"פ עצמו שהן
שרוצה ניזק לילך לארץ ישראל בין שאינו רוצה: משמתינן ליה. למזיק מיהא להרוג אותו כלב ולסלק היזיקיה:
תולדה דרגל ופטורים בר"ה
כרגל ונזקי רגל לאו קנסא
הדרן עלך אלו נערות
נינהו אלא ממונא שהרי
תוספות רי"ד (המשך)
נערה שנתפתתה. והצער בתפוסה. והצער נמי לאביה באנוסה. בתפוסה לישנא דקרא ותפשה ושכב עמה : לא
מועדת בתחילתה דגבי
קנסות אלא בירושלים
צרורות הוא דאקיל רחמנא.
הספיקה לעמוד בדין כו'. כיון דלא עמדה בדין לאו ממון הוא להורישו לבניו ואמרינן לקמן אין אדם מוריש לבנו
ובסנהדרין של כ"ג ותו
וכיון דממונא הוא משלם
זכות שזכתה לו תורה בבתו ויליף לה מקרא: מת האב. משעמדה בדין בנערותיה בין בגרה קודם מיתה בין לא בגרה: הרי הן של אחין.
קאמרי' א"ר נזקי שור בשור
ע"פ עצמו מ"ה לא פסיקא
ונזקי שור באדם גובין אותן
ליה למיתני כל שאינו משלם
דכיון דעמדה בדין זכה בהן אב: ר"ש אומר. אע"פ שעמדה בדין לא הוי ממון דאב להורישו לבניו עד דמטי לידיה ובגמרא יליף טעמא:
דהא איכא האי. והשתא
בבבל אבל אדם באדם ואדם
מעשה בשור אין מגבין אותו בבבל
דאמרת פ"נ קנסא האי כלבא
דאכיל אימרא ושונרא דאכיל
(ולא) [אך] משום שלא יהא
חוטא נשכר ושלא יהיו [בני אדם] פרוצים בניזקין שכיון שהם יודעים שאין מגבין קנסות בבבל שולחים יד זה בזה נהגו
תרנגולא רברבא משונה הוא. פי' אין דרכו בכך וכל נזק משונה בבהמה הוי תולדה דקרן תמה שאין דרכה בכך וחצי נזק הוא
חכמים האחרונים לנדותו עד שהוא מפייסו בממון או שירבה עליו רעים ויפייסנו בדברים. ומעשה בא' שהפיל שינו של חבירו
שמשלם. וכיון דקנסא הוא לא מגבי' בבבל. פי' בדייני בבל שאין שם סמיכה בזקנים ולא מיקרי אלהים מומחים ולגבי קנס
ובא לפני מר רב צמח גאון ז"ל וא"ל דבר קצוב אני חותך עליך ופייסהו או בממון או בדברים ועכשיו כל דיני קנסות בטלו
כתיב אשר ירשיעון אלהים. ואי תפיש ניזק ממונו של מזיק גבי קנסא דחצי נזקו ולא מפקי' מיניה. ואי אמר אזמיניה בהדי
ומנהג שהנהיג אדונינו מר רב צמח גאון ז"ל אנו נוהגים בו היום בכל קהילות הקודש:
לדינא בא"י מזמינן לי'. פי' ואי לאו תפיש ואמר קמן קבעי לי זמנא בא"י קבעי' לי' ואי לא אזיל משמתינן לי': בין כך ובין
פרק ד נערה שנתפתתה בושתה ופגמה וקנסה לאביה והצער בתפוסה. פי' המורה והצער נמי לאביה כלומר יתירה עליה
כך. פי' בין שרצה ניזק לילך בא"י בין לא. משמתינן ליה עד דמסלק הזיקיה מביתיה מר' נתן דתניא אר"נ מנין שלא יגדל
אנוסה שכן יש לה צער ולישנא דקרא נקט ותפשה ושכב עמה עמדה בדין עד שלא מת האב ה"ה של אב מת האב ה"ה של
אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע שנאמר ולא תשים דמים בביתך. ופי' וה"ה נמי לקנס דאונס ומפתה אע"ג
אחין אם לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב ה"ה של עצמה עמדה בדין עד שלא בגרה ה"ה של אב מת האב ה"ה של
דלא מגבי' ליה בבבל אי תפיש לא מפקי' מיניה אבל להזמינו לדין לא"י לא מזמינן ליה שאין עתה ישיבות קבועות שם כאשר
אחין אם לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה ה"ה של עצמה רש"א אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב ה"ה של עצמה
היה אז. וראיתי בתשובות רב צמח גאון ז"ל אלו נערות שיש להן קנס ששאלת מהו להגבות שלא יהא חוטא נשכר כיוצא
מע"י ומציאתה אע"פ שלא גבתה מת האב ה"ה של אחין. פי' אם עמדה בדין עד שלא מת האב ונתחייב בדין ליתן לאב הקנס
בזה אמרו חכמים אין מגבין קנס בבבל שלח לי' חסדא חסדא קנס קמגבית בבבל אלמא הלכתא רווחת היא שאין מגבין