מב:
נערה
שנתפתתה פרק רביעי כתובות
תורה אור
מסורת הש"ס
מאי
לאו בשעמד בדין. וא"ת בשלמא לרבי יוחנן דסגי ביחוד
מאי לאו בשעמד בדין. בב"ד אחד ובאו עדים באותו ב"ד וחייבוהו
א)
1. נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה
כלי דסבירא ליה דמעות קונות אתי שפיר דאע"ג דייחד לו
ב"ד על פיהם ועכשיו זה תובעו מה שחייבוהו ב"ד וחזר וכפר
מַעַל בַּיְיָ וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ
ו)
ב)
בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד
וקתני פטור: בשלא עמד בדין. ועדיין לא העידו עדים: והא
כלי לקנס וקני ליה מ"מ דין קנס עליו לענין קרבן שבועה ולענין
ג)
אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת
מדרישא. מילתייהו דרבנן דאיפליגו עליה וחייבוהו קרבן שבועה איירי
כמה דברים עד שיבא לידו אלא לר"ל
דלא מיחייב קרבן שבועה
ד) ה)
עֲמִיתוֹ: ויקרא ה כא
ו) ז)
2. וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב
אלא כשנטלו ממנו וחזר והפקידו
בשעמד בדין מכלל דסיפא כלומר
עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ
אצלו אמאי פטר ר"ש הכא הואיל
ר"ש דאתא לאיפלוגי עלייהו בדכוותה
מאי לאו בשעמד בדין לא בשלא עמד
חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה
איירי: אין לי. שיתחייב קרן וחומש
ועמד בדין ונטלו הימנו ממון גמור
ח)
בדין והא מדרישא בשעמד בדין סיפא נמי
לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ
❖
לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל
ואשם: כפילא מי איכא. מי יימר
הוא ואומר רשב"א דלריש לקיש מצי
בשעמד בדין דקתני רישא אין לי אלא
דברים כב כט
יָמָיו:
דגנב דתבעיה כפילא ועוד דלמא
למימר דמיירי שנתן לו כלי בתורת
3. אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ
דברים שמשלמין עליהם את הקרן תשלומי
מודי ומיפטר: אלא פשיטא בשעמד
משכון לקנסו וחזר והפקידו אצלו
אָמָה כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים
הגהות הב"ח
כפל תשלומי ארבעה וחמשה והאונס
שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו
בדין. והא דקתני יצאו אלו שהן קנס
דהואיל ולא נתן לו אלא בתורת משכון
(א) גמ' או
וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל:
והמפתה ומוציא שם רע מנין ת"ל 1 ומעלה
לקמן מפרש לה שעיקרן קנס: או
לא חשיב ממון אע"פ שהיה בידו
(ב) תוס'
שמות כא לב
מעל ריבה היכי דמי אי דלא עמד בדין
ת"ל
ליתני רישא. דכולה רבי שמעון אומר
תימה לרבינו יצחק בהפיל את שינו
כפילא מי איכא אלא פשיטא בשעמד בדין
או ליתני סיפא כו' מאי שנא דאיפסיק
וסימא את עינו אמאי לא מיחייב
ותנא רבי שמעון אומר בי מיצעי:
קרבן שבועה הא מתחייב בהודאתו
ומדרישא בשעמד בדין סיפא נמי בשעמד
ומודינא לך לענין קרבן שבועה.
כיון שעמד בדין ופטרוהו ב"ד ואין
בדין א"ל יכילנא לשנויי לך רישא בשעמד
לו עליו כלום ושמא כיון דאכתי
דלרבי שמעון אע"ג דעמד בדין לא
בדין וסיפא בשלא עמד בדין וכולה ר"ש היא
מיחייב עליה קרבן שבועה: להורישו
מחוסר גט שחרור אם היה מודה
ושינויי דחיקי לא משנינן לך דא"כ אמרת
לבניו. משעמד בדין ומת עד שלא
שסימא את עינו לא היה יוצא לחירות:
לא בשלא עמד בדין. וא"ת אי בלא
לי (א) ליתני רישא ר"ש אומר או ליתני
הספיק לגבות הרי הוא של אחיה
סיפא דברי ר"ש אלא כולה בשעמד בדין
ולא שלה: עשרין ותרתין שנין. הן
עמד בדין פשיטא דלא מיחייב
ורישא רבנן וסיפא ר"ש ומודינא לך לענין
קרבן שבועה דלא מידי כפריה דאי
היו ימי שררתו של רבה ד) ומת וישב
רב יוסף בראש וסייעוהו מן השמים
מודה מיפטר ומה צריך קרא דוכחש
קרבן שבועה דרחמנא פטריה מוכחש וכי
לפרקה להיות לו לשם לפי שהיה
לכך והו"ל לאקשויי ת"ל וכחש (ב) אשר
קאמינא ממון הוי להורישו לבניו איתיביה
רבה חריף ולכך קראוהו עוקר הרים
ירשיעון אלהים מיבעי ליה כדפריך
ר"ש אומר אם לא הספיקה לגבות עד שמת
ורב יוסף היה בעל שמועות ומשנה
לקמן ת"ל וכחש ת"ל ונתן מיבעי ליה
האב הרי הן של עצמה ואי אמרת ממון הוי
וברייתא לכך קראוהו סיני ה): וכי אמר
וי"ל דהכא לא בעי לאקשויי הכי
להורישו לבניו לעצמה אמאי דאחין בעי
רבה ממונא הוי להורישו. משעמד
דאיכא למימר אסמכתא בעלמא הוא
מיהוי אמר רבא האי מילתא קשאי בה
בדין בשאר קנסות ולא מיפטר תו
אבל לקמן פריך שפיר כי היכי דוכחש
רבה ורב יוסף עשרין ותרתין שנין ולא
בהודאה: יתן לחוד ונתן לחוד. יתן
הוה לדרשא גמורה לענין שאר
איפרק עד דיתיב רב יוסף ברישא ופירקה
קנסות הכי נמי הוה דרשא גמורה
משמע לשון צווי ולעולם ונתן משמע
דבר הנתון כבר: אי הכי. דשאני
לענין אונס ופתוי:
שאני התם דאמר קרא 2 ונתן האיש השוכב
[תשלומי כפל ותשלומי ד' וה'.
קנס דאונס ומפתה משאר קנסות
עמה לאבי הנערה חמשים כסף לא זיכתה
דאפילו עמד בדין נמי לאו ממונא
תורה לאב אלא משעת נתינה וכי קאמר
הוא: ת"ל וכחש. בתמיה. כלומר מאי
רבה ממונא הוי להורישו לבניו בשאר
איריא דנסיב לה הש"ס לפטורא
קנסות אלא מעתה גבי עבד דכתיב 3 כסף
מוכחש כי היכי דיליף שאר קנסות
דאחין בעי למיהוי. בשלמא לדידי
שלשים שקלים יתן לאדוניו הכי נמי לא
כלומר מדלא דמי לתשומת יד למיהוי
זיכתה תורה לאדון אלא משעת נתינה יתן
הוא קנס לכל מילי מדגלי
עיקר תחילתו ממון תיפוק ליה דהשתא
נמי לאו ממונא הוא דרחמנא אמר
רחמנא לענין קרבן שבועה אלא
לחוד ונתן לחוד אי הכי ת"ל וכחש ת"ל ונתן
ונתן דלא זיכתה לו תורה עד שעת
לדידך דאחין בעי למיהוי תימה וכי
מיבעי ליה אמר רבא כי איצטריך וכחש כגון
נתינה: כי איצטריך וכחש. לקנס
רבה לא ידע מתני' ותירץ ר"י ברבי
שעמדה בדין ובגרה ומתה דהתם כי קא ירית
דאונס ופתוי למילפינהו בהדי שאר
אברהם דרבה דאמר דממון הוי
אביה מינה דידה קא ירית אי הכי יצאו
קנסות לפטורא מוכחש משום דעיקרן
להורישו לבניו היינו כשאין הבת קיימת
אלו שהן קנס ממון הוא אמר רב נחמן בר
קנס ולא מצי למילף מונתן: כגון
אבל מתני' איירי כשהבת קיימת דאז
יצחק יצאו אלו שעיקרן קנס איתיביה ר"ש
שעמדה בדין ובגרה. דלרבי שמעון
אין ראוי להורישו לבניו כל זמן שלא
פוטר שאינו משלם קנס על פי עצמו
בא לידו משום דאין אדם מוריש זכות
דידה הוא דכי היכי דפליג במתניתין
טעמא דלא עמד בדין הא עמד בדין דמשלם
בתו לבנו ואביי דאקשי ליה לא ניחא
בלא הספיקה לגבות עד שמת האב
הכי נמי פליג בלא הספיקה לגבות
ליה לאיפלוגי בהאי ורבה נמי הודה לוז):
על פי עצמו קרבן שבועה נמי מיחייב
ונתן לחוד. וגבי מוציא שם רע דכתי'
עד שבגרה דקאמר ת"ק הרי הן של
רבי שמעון לדבריהם דרבנן קאמר להו
ונתנו לאבי הנערה איכא למימ'
אב ולרבי שמעון הרי הוא של עצמה
לדידי אע"ג דעמד בדין רחמנא פטריה
ונתן לחוד ונתנו לחוד: אי הכי ת"ל
ואם מתה אחרי כן ירית לה אביה
מוכחש אלא לדידכו אודו לי מיהת היכא
וכחש ת"ל ונתן מיבעי ליה. בשלמא
מכח דידה והוי ממון גמור ואע"ג דלא
דלא עמד בדין דכי קא תבע קנסא קא תבע
לדידי מונתן לא גמרי מידי וכולה
מטא לידה דלגבי דידה לא הוה שאני
ומודה
מילתא ילפינן מוכחש דאף דלא הוי
משאר קנסות דמשעת העמדה בדין
ממון להורישו לבניו ילפינן מהתם מדגלי רחמנא גבי קרבן שבועה אלא
ממונא הוא וכי מייתא ירית הוא כל זכות שהיה לה בו הלכך מונתן לא
מצי למיפטריה ונסיב הש"ס מוכחש ומשום דעיקרו קנס: אי הכי.
לדידך דילפת מונתן דלא הוי ממונא עד שעת נתינה ולא זכי אב אחר
העמדה בדין כמו קודם א"כ ונתן מיבעי ליה ואין צריך קרא דוכחש
דבשעמד בדין אוקימתה וכבר נעשה ממון היכי קתני יצאו אלו שהן
קנס הא ממון נינהו: שאינו משלם קנס כו'. ואי הוה מודי הוה
על כך דפשיטא דכיון דאי מודה מיפטר פטור נמי מקרבן שבועה:
כי אצטריך קרא כגון שעמדה בדין ובגרה ואח"כ מתה דכי ירית
מיפטר אלמא טעמא דרבי שמעון משום דאי הוה מודי מיפטר הוא
מינה דידה קא ירית. ואע"ג דהשתא ממון גמור הוא שלא בא
והא ליתא אלא כשלא עמד בדין: ה"ג הא עמד בדין דמשלם ע"פ
עצמו קרבן שבועה נמי מיחייב: רחמנא פטריה. מקרבן שבועה:
לידו מכח קנס ואי מודה מיחייב אפ"ה פטור מקרבן שבועה מוכחש
מוכחש בעמיתו. שלא פירש בו אלא דברים שעיקרן ממון:
והיינו דפריך למאי דשני השתא יצאו אלו שהן קנס ממון הוא אבל
עד השתא הוה אתי ליה שפיר דקרי ליה קנס הואיל ובא לידו מכח
ומודה
קנס ואי מודה מיפטר אבל השתא דמוקמינן לקרא בכי האי גוונא כגון שעמדה בדין ומתה שלא בא לידו מכח הקנס אלא מכח ירושה ומלתא
דפשיטא היא דאי מודה מיחייב אמאי קרי ליה קנס ומשני תני יצאו אלו שעיקרן קנס והשתא כולהו קנסות משעמד בדין ממונא הוי
ומיחייב בהודאתו ואפי' הכי גזירת הכתוב היא מוכחש דפטור מקרבן שבועה והכי נמי אפילו לר' אלעזר דאמר ח) נשבעין על הקרקעות
גזירת הכתוב היא דפטור מקרבן שבועה אע"ג דמיחייב בהודאתו: הא עמד בדין דמשלם ע"פ עצמו כו'. ולדבריו דרבה קאמר לה
בשלמא לדידי דסבירא לי דבכל קנסות אפילו עמד בדין אינו משלם ע"פ עצמו ולעולם חשיב קנס לרבי שמעון עד שיגיע לידו כדשמעינן
מוכחש אתי שפיר דכל היכא דמיחייב ע"פ עצמו מיחייב נמי קרבן שבועה כגון עמדה בדין ובגרה ומתה דמינה ירית אלא לדידך הא
כל קנסות שעמד בדין או באונס ומפתה שעמדה בדין ובגרה
ומתה אף על גב דמיחייב בהודאתו פטור מקרבן שבועה תיקשי:
רבי