נערה
שנתפתתה
פרק רביעי
כתובות
מג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
[רבי שמעון סבר כו'.
ומודה בקנס פטור. והרי לא תבעו אלא קנס לבדו ועליו נשבע
ו
א) ב)
א
ג)
וכיון דאי אודי ליה קמן לא משלם כי כפריה נמי לאו ממונא
ד)
כפריה: בת הניזונית מן האחין. שכך הוא תנאי כתובה בפרקין
ה)
ז ב
בנן נוקבן דיהוויין ליכי
מינאי אינון יהון יתבין בביתי
ו)
ז)
ומיתזנן מנכסיי עד דתלקחון לגוברין:
ח) ט)
לאו מדידהו. אלא מתנאי כתובת
ומודה בקנס פטור ורבנן סברי כי קא תבע
י)
ח
אמן: אלמנה ניזונת מנכסי יתומים.
כ) ל)
ג
בושת ופגם קא תבע במאי קא מיפלגי א"ר
מ)
דהאי נמי תנאי כתובה הוא בפרקין
פפא ר"ש סבר לא שביק איניש מידי דקיץ
את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי
נ)
ותבע מידי דלא קיץ ורבנן סברי לא שביק
❖
ט
ס)
כל ימי מיגר ארמלותיך: ומעשה
ד
איניש מידי דכי מודי ביה לא מיפטר ותבע
ידיה שלהן. אלמא במקום אב קיימי:
מידי דכי מודה ביה מיפטר בעא מיניה רבי
בתו ניחא ליה בהרווחה. שתרויח
י ה ו
תורה אור השלם
אבינא מרב ששת בת הניזונת מן האחין
מעשה ידיה (א) לבד מפרנסתה:
1. כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה
אלמנה אצל הבת. מי שמת והניח
מעשה ידיה למי במקום אב קיימי מה התם
עִמָּךְ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל
אלמנה ובת: בנכסים מועטין. שאין
מעשה ידיה לאב ה"נ מעשה ידיה לאחין או
יַעֲבֹד עִמָּךְ: ויקרא כה מ
יא ז ח
1. וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ
בהן כדי פרנסת שנים עשר חודש
דלמא לא דמי לאב התם מדידיה מיתזנא
לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ כִּי
כדאמר בפ' מי שמת בב"ב וקתני
הכא לאו מדידהו מיתזנא א"ל תניתוה
אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ כִּי טוֹב
❖
הבנות יזונו והבנים ישאלו על
לוֹ עִמָּךְ: דברים טו טז
אלמנה ניזונת מנכסי יתומים ומעשה ידיה
בת הניזונת מן האחין מעשה
א
2. וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם
הפתחים: טעמא דבחיי האב.
שלהן מי דמי אלמנתו לא ניחא ליה בהרווחה
לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת
ידיה למי. מדאורייתא
עשתהו וזכה בו האב להורישו לבניו:
אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם
תוספות רי"ד
בתו ניחא ליה בהרווחה למימרא דבתו
הא לאחר מיתת האב. עשתהו הוי
פשיטא ליה דהוי לעצמה כדדרשינן
תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי
בעא מיניה רבינא מר"ש
עדיפא ליה מאלמנתו והאמר רבי אבא א"ר
יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא
לקמן מוהתנחלתם אלא מדרבנן בעי
לעצמה מדאצטריך לתנא לאשמועינן:
בת הניזונת מן האחין
תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ:
לא בשאינה ניזונת. כגון שלא היו
מדתלי טעמא במזונות ומדמייתי
❖
יוסי עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל אחין
ויקרא כה מו
מעשה ידיה למי. אחים
נכסים: מאי למימרא. דיוקא לא
עלה מאלמנה ומיבעיא ליה כיון
במקום אב קיימי מה
בנכסין מועטין מה הבת אצל אחין הבת
ב
התם מעשה ידיה לאב
דניזונת משלהן מי התקינו להו רבנן
אצטריך לאשמועינן דעשתה לאחר
ניזונת והאחין ישאלו על הפתחים אף אלמנה
ה"נ מעשה ידיה לאחין.
הגהות הב"ח
מעשה ידיה תחת מזונות או לא
מיתת האב לעצמה ואי לאשמועינן
א"ד לא דמי [לאב]
אצל הבת ג אלמנה ניזונת והבת תשאל על
(א) רש"י
וכן משמע כל הסוגיא ולקמן דבעי
היא גופה דמה שעשתה בחיי האב
התם מדידיה מיתזנא הכא
הפתחים לענין זילותא אלמנתו עדיפא ליה
לאו מדידהו מיתזנא אלא
מ"ט דרב ה"מ למיבעי נמי מ"ט
לאחים פשיטא דהא זכה ביה אב
(ב) תד"ה
מתנאי ב"ד קאכלי פי'
לענין הרווחה בתו עדיפא ליה מתיב רב
דממונא הוא ולאו קנסא: אפי' למאן
דרב ששת דמדאורייתא מודה דהוה
לה
שכך כתבו לה בכתובתה
יוסף מעשה ידיה ומציאתה אע"פ שלא
(ג) ד"ה
דאמר. במסכת גיטין פלוגתא:
לעצמה אלא נקט רב משום דקאמר
בנין נוקבין דיהוי ליכי
אביי אמר
מינאי אנון מיתזנין וכו'
להעדפה. לעולם לדיוקא דילה
גבתה מת האב הרי הן של אחין טעמא
בהדיא דמעשה ידיה לעצמה אף
❖
ורבא
א"ל תניתוה אלמנה ניזונת
מדרבנן וקצת מגמגם רשב"א דהכא
איצטריך לאשמועינן דמעשה ידיה
דבחיי האב הא לאחר מיתת האב לעצמה
מנכסי יתומים ומעשה
ידיה שלהן. פי' והאי
משמע דטפי הוו מעשה ידיה שלה
לאחר מיתת אב לעצמה ובשאינה
מאי לאו בניזונת לא בשאינה ניזונת אי
נמי תנאי כתובה הוא
מוסף רש"י
כיון שניזונת בעל כרחם בתנאי
ניזונת דלא תימא זכות שזיכתה תורה
בשאינה ניזונת מאי למימרא אפילו למ"ד
שכך כותב לה ואת
ב"ד ממה שהיתה ניזונת מדעתם
לאב בבתו ממון הוא להורישו לבנים
מעשה ידיה.
תהא יתבא בביתי ומיתזנא
יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך
אע"פ שלא
וכו' אלמא במקום אב
ולקמן בריש אלמנה גבי
ודקשיא לך במאי תיתזון הא לא
גבתה.
קיימי מי דמי אלמנותו
ד ה"מ בעבד כנעני דלא כתיב ביה עמך אבל
אלמנה משמע איפכא דאדרבה כיון
גרעה מעבד עברי כי אצטריך
מת האב הרי הן של
לא ניחא ליה בהרוחה
עבד עברי דכתיב ביה עמך לא כל שכן
שניזונת ע"י תנאי ב"ד הוה מעשה
לאשמועינן להעדפה שמעשה ידיה
אחין.
1
בתו ניחא ליה בהרוחה.
ור"י פשיט מדקתני מעשה
בתו אמר רבה בר עולא לא נצרכה אלא
ידיה שלהן טפי ממה שהיתה ניזונת
עודף על מזונותיה אצטריך לאשמועינן:
ידיה ומציאתה אע"פ שלא
אמר רבא וכי גברא רבה כרב
מדעתם וצ"ע ל) [ודוחק לחלק בין
להעדפה אמר רבא גברא רבה כרב יוסף
גבתה מת האב הרי
יוסף. דאותבה להא תיובתא לא הוה
אלמנה לבת דניחא ליה בהרווחה
(לעיל
הן של אחין. בשלמא
לא ידע דאיכא העדפה וקמותיב תיובתא
מב.) יכול הרב לומר
מעשה ידיה איכא גוביינא
דמ"מ סברא הוי איפכא]: אלא מציאתה ממאן גביא
ידע דאיכא העדפה ומצי לדחויי
אלא אמר רבא רב יוסף מתני' גופא קשיא
לעבד. עשה עמי.
עשו
אלמנה אצל הבת כבת אצל
ולשנויי בשאינה ניזונת ולהעדפה
ואיני זנך.
אלא לאו הכי קאמר
ליה דקתני מעשה ידיה ומציאתה אע"פ
האחין. וא"ת אלמנה אצל
(גיטין
ואפ"ה אותבה אלא ע"כ רב יוסף
מעשה ידיה כמציאתה מה
שלא גבתה מציאתה ממאן גביא אלא לאו
יב.) להעדפה.
מציאתה בחיי האב לאב
טעמא ידע דתיובתא מעלייתא היא
הבת אמאי קרי ליה נכסים מועטין
(ב"ק פז:)
לאחר מיתת האב לעצמה
הכי קאמר מעשה ידיה כמציאתה מה
והכי קשיא ליה ממתני' אדרב ששת:
בשלמא גבי בת אצל אחין מפרש
זכות בתו.
פי' דמציאתה פשיטא לן
מציאתה בחיי האב לאב לאחר מיתת האב
(קדושין
דקתני. מתני' מציאתה עם מעשה
דלעצמה דהא אפילו בחיי
בפ' מי שמת כדי
ה
טז:)
אביה לא זכי בהו האב
לעצמה אף מעשה ידיה נמי בחיי האב לאב
ידיה ולמה לי למתנייה והא לא שייך
שיזונו אלו ואלו עד שיבגרו אבל
אלא משום איבה שסמוכה
למיתני אע"ג שלא גבתה דממאן
הכא אין שייך אותו שיעור שהאלמנה
לאחר מיתת האב לעצמה ש"מ איתמר נמי
על שלחנו ואינו חייב
לזונה בחייו אבל אחין
גבתה: אלא לאו ה"ק מעשה ידיה
יש לה לעולם מזונות ונראה לר"י
א"ר יהודה אמר רב בת הניזונת מן האחין
ו
בע"כ יהבו לה מזוני
כמציאתה. דמה שעשתה בחיי האב
דדוקא כשיש אלמנה ובנים ובת
מעשה ידיה לעצמה אמר רב כהנא מ"ט
בחיי אביה לפיכך אינם
לאב וליורשין ומה שעשתה לאחר מיתת
תקנו לאלמנה ונתנו לה מה שהיה
זוכים במציאתה אף מעשה
דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם
2
ידיה בחיי אב לאב לאחר
האב לעצמה: מה מציאתה כו'.
(ב) ליקח לבת והיינו עד שתיבגר
מיתת האב לעצמה. איתמר
אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם מגיד
דמציאתה פשיטא לן דלעצמה דהא
הבת אבל כשאין אלא אלמנה ובנים
נמי אר"י א"ר בת הניזונת
שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו מתקיף לה
אפי' בחיי האב לא זכי בהן אב אא"כ
או אלמנה ובת שהבת יורשת לא עשו
מן האחים מעשה ידיה
לעצמה אמר (ר"ה) [רב
רבה ואימא בפיתוי הבת וקנסות וחבלות
סמוכה על שלחנו כדאמרינן בב"מ
תקנה בשביל האלמנה דמשום אלמנה
כהנא] מ"ט דרב דכתיב
ומשום איבה דכיון דאינו
לא רצו להפקיע כח הירושה אלא
הכתוב מדבר וכן תנא רב חנינא בפתוי הבת
והתנחלתם אותם לבניכם
חייב במזונותיה בחייו כדתנן בפירקין
כשכבר הפקיעו בשביל הבת ובשביל
אחריכם אותם לבניכם ולא
י)
וקנסות וחבלות הכתוב מדבר חבלות צערא
ז
בנותיכם לבניכם. מגיד לך
הבת הפקיעו טפי לפי שהיא יורשת
האב אינו חייב במזונות בתו ואי
דגופא נינהו ח אמר
רבי יוסי בר חנינא
הכתוב שאין אדם מוריש
כשאין בנים וכן משמע בירושלמי
אמרת מציאתה לעצמה תו לא יהיב
זכות בתו לבנו:
שפצעה
בפרק מי שמת דאמר התם אין
לה מזונות ולקמן בפירקין נמי אמרי'
כ)
האלמנה דוחה את הבנות ולא הבנות דוחות את האלמנה ופעמים
זכאי במציאתה משום איבה אבל אחין על כרחייהו מתזנא מנכסי האב:
דכתיב והתנחלתם אותם. עבדים כנענים: זכות בתו. זכות שזיכתה
שהאלמנה דוחה את הבנות על ידי בנים ואת הבנים על ידי
הבנות: לא בשאינה ניזונת. פירוש מן האחים אבל מן האב
לו תורה בבתו: ואימא בפתוי הבת וקנסות. דאונס וחבלות הכתוב
היתה ניזונת ומשום הכי פריך אי בשאינה ניזונת מאי למימרא
מדבר אבל מעשה ידיה דמידי דשכיח וחסרי בה ממונא דהא מיתזנא
מינייהו אימא דידהו הוי: צערא דגופא הוא. וצערא לא זכי ליה רחמנא
דפשיטא דלאחר מיתת האב לעצמה ומשום היא גופה דמת האב
לאב כדתניא בהחובל בבנו ובבתו הקטנים יעשה להם סגולה:
הרי הן של אחין נמי לא איצטריך הואיל וניזונת היתה מן האב פשיטא
דיורשין אותו ואית ספרים דלא גרסי מאי למימרא אלא גרסי אי
שפצעה
בשאינה ניזונת אפי' למ"ד כו' וכן עיקר ומיירי בשאינה ניזונת לא מן האב ולא מן האחין דאחר מיתת האב אית לן למידק דומיא דבחיי
האב ופריך אגופה אמאי מת האב הרי הן של אחין הא אפי' אב עצמו אין לו כיון שאינה ניזונת ממנו: ל"ג כי טוב לו דבספרי
לא מפיק ליה מהאי קרא אלא דריש לה מכשכיר כתושב יהיה עמך ומיותר הוא עמך דה"מ למכתב כשכיר כתושב יהיה עד
מגיד
שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו. תימה אמאי איצטריך
שנת היובל אבל כי טוב לו עמך אינו אלא סיפור דברים בעלמא מ):
קרא להכי הא היא גופה לא נפקא לן דמעשה ידיה לאביה אלא מלאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאביה ואמה
גופה אינה עובדת לא את הבן ולא את הבת כדאמרי' בפ"ק דקידושין ונראה לרשב"א דלא איצטריך האי קרא אלא משום
קטנה דהקישא לא איצטריך אלא לנערה אבל לקטנה לא צריך הקישא דהשתא זבוני מזבן לה מעשה ידיה מיבעי. נ)
חבלות דידה נינהו. ואם תאמר וכי אם קיצץ ידיה לא תהיה חבלה של אב והלא מפסיד מעשה ידיה ואמרינן בהחובל
הקוצץ יד עבד עברי של חבירו (ג) נותן דמי שבת גדולה לעבד ודמי שבת קטנה לרבו ורבנן אמרי ינתן
הכל
לעבד וילקח בהן
קרקעות ס) והוא אוכל
פירות ויש לומר דפשיטא ליה דמיירי בחבלות קטנות שאין בהן ביטול מלאכה דאי יש
בהם
הפסד מעשה ידיה
אמאי אין
מוריש לבנו
כמו
שמוריש מעשה
ידיה להכי
פריך
דידה נינהו: