מג:
נערה
שנתפתתה פרק רביעי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שפצעה
בפניה. ואם תאמר תקשי הך ברייתא לרב וריש
שפצעה בפניה. דאפחתה מכספא דאי איתיה
לאב דיליה הוא
דהא
יב א
א)
ב)
יש לו בה מכר: אמר רב זירא ואמרי לה
אמר רבי זירא.
לקיש דמשמע בהחובל דפליגי
הוא
ארבי יוחנן דאמר פצעה בפניה דהוי דאב ויש לומר דבפחת דעד
רבי זירא הוא ג) רב זירא אלא בבבל מקמי דסליק לארעא דישראל
הנערות מודו כולי עלמא דהוי דאב
שמפסיד במה שהיה יכול
לקמיה דרבי יוחנן ואין סמיכה בבבל הוו קרו ליה רב זירא ובהא
ג)
יג ב
למוכרה והתם פליגי במה שהיא
שמעתא איכא למ"ד מקמי דסמכוהו
ד)
נפחתת גם מנערות ואילך וסבר רבי
אמרה ואיכא למ"ד בתר דסמכוהו
שפצעה בפניה אמר רב זירא אמר רב מתנה
אמרה: שמואל. הוו קרו ליה שקוד
יוחנן דכל הפחיתה הויא דאב הואיל
אמר רב ואמרי לה אמר רבי זירא א"ר מתנה
יד ג
ה) ו)
ונעשה לה בעוד שהיא ברשות אב
על שום דהלכתא כוותיה בדיני ושוקד
❖
אמר רב בת הניזונת מן האחין מעשה ידיה
על דבריו לאומרם כהלכתא ד): הא
אי נמי בפחיתת מכירה מודו כולי
לעצמה דכתיב 1 והתנחלתם אותם לבניכם
רב אמרה. לעיל: כרב ששת.
עלמא דהויא דאב והתם פליגי במה
אחריכם אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם
טו ד
דפשיט לעיל בתו מאלמנתו ואמר
שנפחתה לקידושין דסבירא להו לרב
תורה אור השלם
מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו
מעשה ידיה לאחין: מתני' כתובתה
וריש לקיש דלא זכיא ליה רחמנא
1. וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם
א"ל אבימי בר פפי שקוד אמרה שקוד מנו
של אב. כתובה שהיא גובה משני
אלא קידושין ממש [וריצב"א פירש
ו)
לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת
❖
אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם
שמואל הא רב אמרה אימא אף שקוד
אע"ג דפליגי בפצעה בפניה בקצץ
ארוסין הללו וקסבר יש כתובה
תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי
לה ידיה מודו כולי עלמא דהוי דאב
לארוסה ובימי נערות וקטנות קאמר:
אמרה אמר מר בר אמימר לרב אשי הכי
יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא
כתובתה שלה. דמשהשיאה פקעה
ומוקמי הך ברייתא דהכא בחבלות
תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ:
תוספות רי"ד
אמרי נהרדעי הלכתא כוותיה דרב ששת רב
❖
ויקרא כה מו
גדולות וסברי נמי דאין אדם מוריש
רשותו ובתר גוביינא אזלינן וגוביינא
א"ל מר בר אמימר
אשי אמר הלכתא כוותיה דרב והלכתא
מעשה ידיה לאחין]:
בתר הכי הוא ולא אזלינן בתר
כוותיה דרב: מתני' המארס את בתו
לרב אשי הכי אמרי
טעמא דהשיאה וגרשה וכו'.
א
נהרדעי הלכתא כוותיה
כתיבה לומר הואיל והראשונה
גליון הש"ס
וגרשה אירסה ונתארמלה כתובתה שלו
דרב ששת פי' דפשיט
נכתבה בעודה ברשות האב תיהוי
משום מאן דאמר מעיין
רש"י ד"ה הואיל
לעיל בתו מאלמנותו ואמר
השיאה וגרשה השיאה ונתארמלה כתובתה
דאב: הראשונה של אב. טעמא
גורם דייק לה
וברשותו וכו' נכתבים
שמעשה ידיה לאחין. ורב
מפרש בגמרא: גמ' תו לא חזיא
לשון רבים.
אשי אמר הלכתא כוותיה
שלה ר' יהודה אומר הראשונה של אב אמרו
מסיפא ואם תאמר ותקשי ליה
❖
דרב. ומסיק תלמודא
לאינסובי. דהויא חזקה להיות
מרישא דמשמע דמזל גורם ויש לומר
לו (אם) משהשיאה אין לאביה רשות בה:
ב
והלכתא כוותיה דרב:
גמ' טעמא דהשיאה וגרשה השיאה
מתני' המארס את בתו
בעליה מתים ודק תנא במלתיה דלא
דמצי למימר דנקט רישא אגב סיפא
וגירשה אירסה ונתארמלה
לינקוט בדרך פורענות: ואגב אורחיה.
וריב"ן מוקי כולה מתניתין באשה
תוספות רי"ד (המשך)
ונתארמלה אבל נתארמלה תרי זמני תו
ג
כתובתה שלו השיאה
אחת ומפרש הכי טעמא דהשיאה
דבעי לאגמורינן משפט הכתובה
וגירשה השיאה ונתאלמנה
חזינן דלאו בתר אירוסין
לא חזיא לאינסובי ואגב אורחיה קא סתים
וגרשה אחר שאירסה ונתארמלה
ומחלוקת ר' יהודה ורבנן נקט לישנא
כתובתה שלה ר"י אומר
אזלינן ואפי' לר"י כדקתני
לן תנא כרבי דאמר בתרי זמני הויא חזקה:
הראשונה של אב. א"ל
ומודה ר"י וכו' אלמא
הא השיאה ונתארמלה תו לא הוי
דידיה למסתם לן כרבי דאמר במס'
משהשיאה אין לאביה בה
בתר כתיבה אזיל ולא
רבי יהודה אומר הראשונה של אב: מ"ט
מצי למימר השיאה שנית ואין נראה
יבמות נשאת לראשון ומת
רשות. פי' כיון שביד
פליגי ר"י וחכמים אלא
דרבי יהודה רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו
לר"י דאם כן לא הוה מצי מוכח
לשני ומת לשלישי לא תנשא דבתרי
האב לקדשה וזוכה בכסף
בזכות האב אבל שיעבוד
קידושיה זוכה נמי בכסף
כתובה מאימת חיילא לא
זמני הויא חזקה: דמשעת אירוסין.
הואיל ומשעת אירוסין זכה בהן האב מתיב
אלא למאן דאמר מזל גורם דלמאן
כתובתה של שני האירוסין
קמיירו והשתא איבעיא
דאמר מעיין גורם אכתי הוי מצי
של בעל הראשון נתחייב לה כתובה
רבא רבי יהודה אומר הראשונה של אב
הללו כיון שלא נשאת
לן כל אשה שנשאת
ולא בגרה ואכתי לא
ונתאלמנה או נתגרשה
למתני תו השיאה ואם כן תקשי ליה
וזכה בה אב אבל באירוסין שני
ומודה רבי יהודה במארס את בתו כשהיא
ממתני' דהכא: ומיגבא מאימת
נפקא מרשותי' ובעידן
ובאת לגבות כתובתה
לא זכה דמשנשאת לראשון פקעה
קטנה ובגרה ואח"כ נשאת שאין לאביה
גוביינא נמי היא ברשותיה
לטורפה ממשעבדי היינו
גביא. פירש בקונטרס אי משעת
זכותיה מינה: הואיל וברשותו
מן הלקוחות מאיזה זמן
וקסבר האי תנא יש כתובה
רשות בה אמאי ה"נ לימא הואיל ומשעת
טורפת מנה מאתים יש
לארוסה. אבל אם השיאה
נכתבין. כתובה הראשונה שהיה
אירוסין דהא מההיא שעתא איחייב ליה
וגירשה השיאה ונתאלמנה
לה בתנאי ב"ד משעה
אירוסין זכה בהן האב אלא אי אתמר הכי
לפני הנשואין והלכך בגרה קודם
בתקנתא דרבנן או דלמא עד שעת
שאירסה וכתובה כתב
כתובתה שלה ואע"פ
אתמר רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו הואיל
כתיבה דהויא מלוה בשטר לא טרפא
נשואין לא נכתבה ברשותו. הא דגרסינן
לה עכשיו בעת הנשואין
שנכתבה הראשונ' בעודה
מאתים זוז והתוספת
ארוסה בתר גוביינא אזלינן
וברשותו נכתבין ומיגבא מאימת גביא אמר
$ נכתבים לשון רבים אמנה ומאתים
ממשעבדי וקשה לר"י דמאי שייכא הך
ועכשיו מאיזה זמן היא
וכיון דנשאת כבר יצאה
דכתובה קאי: ומגבא מאימת גביא.
בעיא הכא ועוד מדנקט מאימת גביא
רב הונא מנה מאתים מן האירוסין ותוספת
טורפת מזמן אירוסין או
מרשות האב וכתובתה
כלומר לענין זכייה דאב דהא חזינן
משמע דבנשואה בעי מאיזה זמן טורפת
מזמן כתיבת הכתובה
שלה ור"י פליג בראשונה
מן הנשואין ורב אסי אמר אחד זה ואחד
ד
שהיא בעת הנשואין אמר
ואמר שהוא של אב:
ואמאי ליבעי אי כל ארוסות טרפי
דלאו בתר אירוסין אזלינן אפי' לר"י
זה מן הנשואין ומי אמר רב הונא הכי
ר"ה מנה ומאתים מן
מ"ט דר"י רבה ורב
ממשעבדי או לא ונראה לר"י דדוקא
כדקתני ומודה ר"י במארס את בתו
האירוסין ותוספת מן
יוסף דאמרי תרוויהו
והאתמר הוציאה עליו שתי כתובות אחת
בהך דמיירי רבי יהודה בה במארס את
ובגרה כו' אלמא בתר כתיבה אזיל
הנשואין פי' מנה מאתים
הואיל וברשותו נכתבין
של מאתים ואחת של שלש מאות ואמר רב
שנתחייב לה משעת
פי' המאתים זוז הראשונים
בתו ובגרה ואחר כך ניסת קא בעי
לענין מטרף לקוחות מאימת טרפא
אירוסין בתנאי ב"ד גביא
נכתבו בעודה ארוסה קודם
הונא באתה לגבות מאתים גובה מזמן
דאי טעמא דמודה משום דלא נכתבו
ממשעבדי משעת אירוסין דהא
שנשאת ולא אזיל ר"י
משעת אירוסין ותוספת
ראשון שלש מאות גובה מזמן שני ואם איתא
לא נשתעבד לה אלא
בתר גוביינא: תניא מודה
ברשותו הוי טעמא משום דבשעת
מההיא שעתא איחייב בתקנתא דרבנן
משעת נשואין ורב אסי
ר"י במארס בתו כשהיא
תיגבי מאתים מזמן ראשון ומאה מזמן שני
כתיבה מחלה לשיעבודא דלא תקינו
או דלמא עד שעת כתיבה דהויא
קטנה ובגרה ואח"כ נשאת
אמר אחד זה ואחד זה מן
מלוה בשטר לא טרפא: מנה מאתים.
ליה רבנן לאב אלא כשלא מחלה
ולטעמיך תיגבי חמש מאות כולם מאתים
הנשואין פי' אע"ג דתנאי
שאין לאביה רשות בה
ב"ד הוא להיות כתובה
פי' כשנכתבה הכתובה
ואם כן איהי גופה נמי לא גביא מידי
דמתקנתא דרבנן מחייב טרפא מזמן
מזמן ראשון תלת מאה מזמן שני אלא חמש
הראשונה קודם נישואין
לארוסה ה"מ אם נתאלמנה
או דלמא טעמא דר' יהודה לאו
אירוסין אם מת או גרשה לאחר
מאות מ"ט לא גביא כיון דלא כתב לה
או נתגרשה מן האירוסין.
בוגרת הות ולא נכתבו
משום דמחלה לשעבודא קמא קאמר
נשואין טורפת לקוחות שלקחו מנכסיו
אבל אשה שנשאת וכותב
ברשותו ומכאן מוכיח
צביתי ואוסיפית לך תלת מאה אמאתים הכי
לה מאתים ותוספת בתר
שיש כתובה לארוסה
אלא משום דלא תקינו לאב זכיה
מזמן אירוסין ואילך דמההיא שעתא
נשואין אזלי' ולא גביא
בתנאי ב"ד ואע"ג דלא
קאמר לה אי מזמן ראשון גביאת גביא
אשתעבד: ותוספת. שמעלמא ה) היא
בשלא נכתבה ברשותו ומיהו היכא
להו אלא משעת נשואין
כתב לה. דאי בדכתב
מאתים אי מזמן שני גביאת גביא תלת מאה
דלא נכתבה כלל פשיטא דהוי דאב
באה לה לא נשתעבד עד זמן כתיבת
דהכי הוי עיקר תנאי
לה עסקינן אמאי מודה
ב"ד לגבות מן הנשואין
בהא ר"י והא בשעת
הכא
הכתובה שקנו מידו וכתב: אחד זה
כגון שגירשה מן האירוסין ואם
דינו משנשאת. וגם
אירוסין דכתב לה (ארוסה)
ואחד זה מן הנשואין. דהיא גופה
כן גביא מזמן ראשון ודוחק להעמיד
מכאן מוכיח שיש כתובה
[קטנה] הות ור"י אזיל
כולה שמעתין אליבא דרבי יהודה ונראה לרשב"א דאליבא דרבנן
מחלה לשעבודא קמא ונתרצתה בזמן הכתוב בשטר הכתובה ככל
לארוסה ואע"ג דלא כתב
בתר כתיבה אלא לאו ש"מ
לה דאי כתב לה אמאי
בדלא כתב לה עסקינן
המפורש בה בין עיקר בין תוספת: אחת של מאתים. והיא מוקדמת
בעי ובעי טפי הכא מבעלמא היכא דליכא אב דהכא אם נתאלמנה
פליג ר"א למימר מן
ויש כתובה לארוסה
דדוקא כסדר נקט: ואמר רב הונא באתה לגבות מאתים כו'.
או נתגרשה מן האירוסין היתה הכתובה של אב וכי היכי דמפסיד
ואע"ג דלא כתב לה:
הנשואין והא כתב לה
כחו האב בשעת נשואין מספקא ליה אם גם היא מפסדת:
כלומר אין לה אלא אחד מהן ויפה כחה לגבות איזה שתרצה באתה
מן האירוסין ונשתעבדו
השיאה וגירשה וכו' טעמא
לו נכסיו. ואמרינן לקמן
דהשיאה וגירשה השיאה
לגבות מאתים דניחא לה בהכי וכגון שמכר נכסיו בין זמן ראשון
הכא
ונתארמלה כלומר היינו
מאי הוי עלה ת"ש
קודמין: גובה. מאתים וטורפת לקוחות מזמן הכתוב: ואם איתא.
לזמן שני דאי מפקא למיגבי בשל שלש מאות נמצאו שטרי הלקוחות
דאמר ר"י א"ש משום
טעמא דנקט נשואין בתרי
ר"א בר"ש מנה מאתים
גווני חד בגירושין וחד
דסבר רב הונא חוב ראשון מזמן ראשון ותוספת מזמן שני ה"נ תיגבי מאתים מזמן ראשון ומאה מזמן שני: כיון דלא כתיב
באלמנות ולא נקט תרוויהו
מן האירוסין ותוספת מן
בה. בכתובה שניה: צביתי ואוסיפית לך תלת מאה אמאתים. ש"מ לא
להוסיף על הראשונה בא ולא תגבה השניה אא"כ הראשונה בטלה:
הנשואין וחכ"א אחד זה
באלמנות משום דלא
הכא ואחד זה מן הנשואין
ניחא ליה לתנא לאשמעינן
ומסיק תלמודא והלכתא
בקלקול ובאשה מקולקלת
אחד זה ואחד זה מן הנשואין: אמר רב [הונא] הוציאה עליו ב' כתובות אחת של מאתים ואחת של ג' מאות באת
דכי נתאלמנה תרי זימני נקראת קטלנית ותו לא חזיא לאינסובי וסתם לן כרבי דאמר בפ' הבא על יבמתו
לגבות מאתים גובה מזמן ראשון [באת לגבות] ג' מאות גובה מזמן שני וכלהו חמש מאות לא גביא דכיון דלא
נשאת לא' ומת לב' ומת לג' לא תנשא ואי הוה תני תרווייהו בגירושין לא סתם לן כוותיה אלא אורחיה
כתב לה צביתי ואוסיפת לך ג' מאות אמאתים הכי קא"ל אי מזמן ראשון גבית גבי מאתים ואי מזמן שני גבית
דתלמודא הכי הוי למתני בגירושין תרי זימני אבל כי קתני חד בגירושין וחד בנשואין הא וודאי לאו אורחיה
גבי ג' מאות פי' אם תרצה למחול שיעבודך שלא לטרוח לקוחות שקנו לאחר זמן ראשון עד זמן זה תיגבי ג' מאות
דתלמודא הוא ומשום דבעי למיסתם לן כרבי תני הכי אבל נתאלמנה תרי זימני תו לא חזיא לאנסובי ואגב
וכיון שלא קרעה הראשונה ידה
על
העליונה או תגבה
מאתים מזמן ראשון
כגון שאין לה מה לטרוף מזמן
אורחיה קסתים לן תנא כר' דאמר בתרי זימני הוי חזקה: ומיגבא מאימת גביא פי' המורה לענין זכיה דאב