נערה
שנתפתתה פרק רביעי כתובות
מד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכא
נמי בדאוסיף לה. פי' שכתב בכתובה שניה יותר
הכא נמי. מדלא כתב ואוסיפית לה מאה אמאתים קמאי אלא כתב
טז א ב ג
א) ב)
ג)
זמן שני לכל השלש מאות ולא בלשון מוסיף על השטר הראשון ש"מ
מבראשונה אבל אין לפרש שכתב צביתי ואוסיפית כך וכך
דא"כ היתה גובה שתיהן כדאמרינן לעיל: משום דינא דבר
ד)
אחילתיה לשעבודא קמא ואם באת לגבות שטר השני תגבה מזמן
ה)
מצרא. ויצניע אותו של מכר דאם יראה שניהם אית בה דינא דבר
יז ד ה ו ז ח
שני אבל גבי תוספת המוסיף בכל כתובות על מנה מאתים כותבין
ו) ז)
מצרא דאפילו מתנה שכתוב בה
בו ואוסיפית לה על מאי דתקון רבנן
אחריות אית בה דינא דבר מצרא ה)
הלכך לא אחילתיה לשעבודא קמא
הכא נמי היינו טעמא דלא גביא מדלא
יח ט
וכדקאי קאי: אמר מר. אדרב הונא
ונראה דאם הלוקח עצמו מצרן דלא
כתב לה אוסיפית לך מאה אמאתים אחולי
❖
קאי דאמר אם באת לגבות מאתים
שייך דינא דבר מצרא דביטל שני את
אחילתיה לשעבודא קמא אמר מר אי
א
כו': שני שטרות. של שדה אחת
הראשון ויש מפרשים דלאו דוקא
יט י
בעיא בהאי גביא אי בעיא בהאי גביא לימא
כ כ
של מכר או מתנה וכתבן ראובן
נקט משום דינא דבר מצרא דאפילו
תורה אור השלם
פליגא דרב נחמן דאמר רב נחמן שני
לשמעון אחד בניסן ואחד בסיון: ביטל
ב
לא שייך דינא דבר מצרא לא ביטל
כא ל
1. וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָ
שטרות היוצאין בזה אחר זה ביטל שני את
❖
שני את הראשון. ואם כתב לו
שני את הראשון דנפקא מינה לענין
אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ
אחריות וטרפוה ממנו אין גובה אלא
דרך דאפי' למ"ד
הראשון לאו מי איתמר עלה אמר רב פפא
וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ
בָּאֲבָנִים וָמֵתָה כִּי עָשְׂתָה
מזמן שני וה"נ נימא ראשון בטיל
מוכר בעין רעה מוכר נותן בעין
ומודה ר"נ דאי אוסיף ביה דיקלא לתוספת
ג
נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל לִזְנוֹת
אימר
מוסף רש"י
אחולי אחליה
ליה דאחליה לשעבודיה קמא: דאי
יפה נותן:
בֵּית אָבִיהָ וּבִעַרְתָּ הָרָע
כתביה הכא נמי הא אוסיף לה מידי גופא
❖
שני שטרות היוצאין
לשיעבודא. תימה מה אחליה
מוסיף בה דיקלא. בשטר בתרא:
מִקִּרְבֶּךָ: דברים כב כא
אמר רב נחמן שני שטרות היוצאין בזה
בזה אחר זה.
ד
לתוספת כתביה. ולא לבטולי
לשיעבודא שייך גבי מתנה ונראה
אחר זה ביטל שני את הראשון אמר רב פפא
לר"י כגון שבין זמן הראשון לזמן שני
לקמא אלא דאי מזמן שני אתי למגבי
גליון הש"ס
ביטל
ומודה רב נחמן דאי אוסיף ביה דיקלא
קנה הנותן שדה אצל שדה הניתן
ליקני עיקר ותוספת ואי ניחא ליה
ה
רש"י ד"ה אורועי סהדי
שני את הראשון.
והשתא אחליה מקבל מתנה לשיעבודא
בקמא משום דקדים לא ליקני תוספת:
לתוספת כתביה ו פשיטא ראשון במכר ושני
וכו' לרפרם פסולים.
וה"נ הא אוסיף לה. דכתב לה שלש
ולא יוכל לטעון דינא דבר מצרא
במתנה ליפות כחו הוא דכתב ליה משום
מאות: ליפות כחו כתביה. ואי נמי
ועוד $ אומר רשב"א דנפקא מינה
דינא דבר מצרא וכל שכן ראשון במתנה
תוס' ד"ה אימר וכו'
(לקמן פט:) דאי אוסיף
לא אוסיף ביה לא ביטל את הראשון
אם לוה נותן בין זמן הראשון לזמן
ביה דיקלא.
אומר רשב"א דנ"מ.
ושני במכר דאמרינן משום דינא דבעל חוב
אלא דלא ליתו בני מצרא לערעורי
שני שיטרפו בעלי חוביו מאותה שדה
לתוספת כתביה.
ד"ה והלכתא וי"ל
הוא דכתב כן אלא אי שניהם במכר שניהם
עליה דקיימא לן ג) מתנה לית בה
ו)[א"נ אם יאכל הנותן פירות בין זמן
שאינו רוצה לפשוט.
איכא
במתנה ביטל שני את הראשון מאי טעמא
בינייהו
משום דינא דבר מצרא: דינא דבעל
ראשון לשני]:
אורועי סהדי. תימה גדולה הוא מה
חוב. דאי אתי ב"ח וטריף ליה
רפרם אמר אימר אודויי אודי ליה רב אחא
ז
מיניה קבל עליו אחריות בשטר השני
שפירש בקונטרס לפסול העדים
אמר אימר אחולי אחליה לשיעבודיה מאי
בא"ד אמרה משמיה
דנהדר וניגבי מיניה מעות הכתובים
דאין יכול לפסול העדים בענין זה
ואינה ברייתא.
בינייהו חאיכא בינייהו אורועי סהדי ולשלומי
❖
כאן: מאי טעמא. ביטל: אודי
ונראה לר"י דאם יש לזה מקבל
פירי ולטסקא מאי הוי עלה דכתובה ת"ש
ליה. בעל השטר שהראשון מזויף
מתנה שום שטר אחר שהעדים אלו
דאמר רב יהודה אמר שמואל משום ר"א
היה ונתרצה על האחר לגבות מזמן
חתומים בו מרעין ליה לשטרא הואיל
הגהות הב"ח
בר"ש מנה מאתים מן האירוסין ותוספת מן
שני: אורועי סהדי. החתומים
והוא מודה שהן פסולין אי נמי
(א) תוס'
בראשון $ לרפרם פסולים לרב אחא
לפסול חתימתן קאמר דאימר זיופי
הנישואין וחכ"א אחד זה ואחד זה מן הנישואין
שני
❖
כשרים: ולשלומי פירי. שאכל לוקח
זייף הואיל והוא מודה שהשטר הזה
והלכתא אחד זה ואחד זה מן הנישואין:
מזויף: והלכתא אחד זה ואחד
מתני' הגיורת שנתגיירה בתה עמה
בין זמן ראשון לזמן שני לרפרם
❖
(שם)
ט
זה מן הנשואין. תימה לרבינו יצחק
משלם: ולטסקא. לפרוע מס הקרקע
וזינתה הרי זו בחנק אין לה לא פתח בית
תוספות רי"ד
למלך מזמן ראשון לזמן שני לרפרם
דהשתא מסקינן דאחד זה ואחד זה
האב ולא מאה סלע היתה הורתה שלא
שני. או אם יש לה מה
י
על המוכר לפרוע לרב אחא על
מן הנשואין אע"ג דאוסיף לה ופליגא
תוספות רי"ד (המשך)
לטרוף גובה ג' מאות
בקדושה ולידתה בקדושה הרי זו בסקילה
הלוקח לפרוע: מאי הוי עלה
אדרב נחמן דאמר לעיל אי אוסיף
מזמן שני: וא"ר נחמן שני
הלוקח בין זמן הא' לזמן
דכתובה. מאימת גביא:
דיקלא לתוספת אדעתא דתוספת
ואין לה לא פתח בית האב ולא מאה
שטרות היוצאים בזא"ז
הב' חייב להחזיר לבעלים
כ
מתני' וזינתה. באירוסין והיא
ולר"א אינו חייב להחזיר
בטל שני את הראשון. פי'
כתביה ולא ביטל שני את הראשון
סלע היתה הורתה ולידתה בקדושה הרי
אם כתב לו שני שטרי
לבעלים: א"נ לטסקא. פי'
נערה: הרי זו בחנק.
וזהו תימה דהלכתא כרב נחמן
מכר או שטרי מתנה על
לפרוע מס המלך מזמן א'
היא כבת ישראל לכל דבריה ל יש לה
בדיני ורפרם ורב אחא איפלגו אליביה
ואפי' נתגיירה פחותה מבת ג' שנים
ועד זמן ב' לרפרם דאמר
שדה אחת הא' כתב בניסן
אב ואין לה פתח בית האב יש לה פתח
אודויי אודי ליה גם המוכר
וא' כתב בתשרי בטל שני
ודייקינן נמי בשילהי הכותב
דבחזקת בתולה היא דכי כתיבא
את הראשון פי' אם היה
הודה ללוקח שהא' היה
בית האב ואין לה אב הרי זו בסקילה
כוותיה ואור"י דהכא
סקילה בנערה המאורסה בישראל
בו אחריות וטרפוהו ממנו
בטל והב' עיקר וא"כ מס
אב אלא למצוה:
לא נאמר פתח בית
הקרקע על המוכר לפרוע
אינו גובה אלא מזמן שני.
אע"ג דאיכא תוספת ביטל את
כתיבא דכתיב כי עשתה נבלה
ד)
(א)
1
אמר ר"פ ומודה ר"נ דאי
מניסן ועד תשרי ולר"א על
גמ'
בישראל: אין לה לא פתח בית
הראשון וטעמא משום דליכא שטר
אוסיף ביה דיקלא לתוספת
הלוקח לפרוע ומסתברא
אביה. א"צ להוציאה אל פתח בית אביה: ולא מאה סלע.
כתובה באירוסין אלא מתנאי ב"ד הלכך נתבטל תנאי ראשון ע"י
כר"א דאחזוקי סהדי
כתביה. פי' אי אוסיף
דיקלא בשטרא בתרא לא
בשיקרא לא מחזקינן:
שטר אבל לעיל דאיכא שני שטרות כשהוסיף בשני לא ביטל את
אם נמצא בעל שקרן ועדיו זוממין דכולה פרשה בישראל
מתני' הגיורת שנתגיירה
בטל שני את הראשון אלא
כתיבא: הרי זו בסקילה. בגמרא יליף לה: הרי היא כבת ישראל
הראשון הואיל והוא בידו עדיין וא"ת וכיון דאיירי מילתייהו דרב
בתה עמה וזנתה ה"ז בחנק
ידו על העליונה דקא"ל
לכל דבריה. ויש לה פתח בית אב ומאה סלעים: יש לה אב
הונא ורב אסי בדלא כתב לה א"כ תפשוט מהכא הא דבעי בפ"ק
אין לה פתח בת אב ולא ק'
אי מזמן ראשון בעית
סלע. פי' שנתגיירה עמה
למיגבי גבי' במאי דכתיב
ואין לה פתח בית אב. כגון שאין לו בית ובישראלית קמיירי:
דב"מ אי ארוסה אית לה כתובה בדלא כתב לה
כשהיא קטנה דעכשיו
ביה ואם תרצה למחול
$וי"ל שאינו רוצה לפשוט אלא מן המשנה או מברייתא ואע"ג דאיכא
גמ'
בתולה היא שבפ"ע אין
שיעבודך מזמן ראשון
לאוכוחי ממילתא דר' אלעזר ב"ר שמעון ורבנן הא נמי מימרא היא דרב יהודה אמר שמואל $ אמרה משמיה ואינה ברייתא וממתניתין
לה לקטנה דעת להתגייר
ולגבות מזמן שני תגבה כל
ואי בגדולה שנתגיירה
התוספת הכתובה בשטר
דהמארס את בתו ליכא לאוכוחי דאיכא לאוקמה בדכתב לה וא"ת ותפשוט מהא דתניא לעיל מודה ר' יהודה במארס את בתו ובגרה
שוב אינה בתולה. וזינתה
השני: פשיטא לי פי' בשני
ונשאת שאין לאביה רשות בה וע"כ בדלא כתב לה מיירי דאי כתב לה הויא שלו הואיל וברשותו נכתבה כדאמר לעיל ואי ארוסה אין
מן האירוסין והיא נערה
שטרות היוצאין בזא"ז
לה כתובה פשיטא דאין לו בה כלום ונראה לרשב"א דלעולם איכא לאוקמה בדכתב לה ומיירי כגון שהוסיף לה בשעת נשואין דסלקא
ה"ז בחנק. פי' אם
שלא בטל שני את הראשון
הגיורת
נשאת והוציא עליה בעלה
אי הוי ראשון במכר ושני
שנתגיירה בתה עמה. הא דלא נקט הגיורת שנתגיירה סתמא משום
דעתא הואיל ומנה מאתים שלו תוספת נמי שלו קמ"לז):
שם רע ע"פ עדים
במתנה דליפות כחו הוא
דאיירי בפחותה מבת שלש דאין דרכה להתגייר אלא עם אמה ועוד דאין סברא שיטבילוה על דעת ב"ד שאין מטבילין גר קטן על דעת
שזנתה באירוסין דאין לה
דכתב ליה משום דינא דבר
ב"ד אא"כ הוא תובע להתגייר וזאת פחותה מבת ג' אין בה דעת לתבוע להכי נקט שנתגיירה בתה עמה והטבילוה על דעת אמה
דין מאורסה בת ישראל
מצרא פי' כי במכר יכול
ועוד משום דבעי למיתני היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה: אין לה פתח בית אב כו' הרי זו בסקילה. תימה דתיקשי
שנסקלין ע"י הוצאת שם
בעל מצרא להוציא מידו
רע. דכי כתיב סקילה
אבל מתנה לית בה משום
מהכא למ"ד בפ' נגמר הדין נקטעה יד העדים פטור דבעינן קרא כדכתיב וי"ל דשאני הכא דגלי קרא ומתה לרבות הורתה
בנערה המאורסה בישראל
דינא דבר מצרא ולהכי
כתיב. דכתיב במוציא
הדר וכתב לה בלשון מתנה
שלא בקדושה והיינו נמי אין לה אב אבל קשה דתקשי ליה מברייתא דבעיר שרובה עובדי כוכבים סוקלין אותה על שער ב"ד דדריש
שם רע כי עשתה נבלה
לשתק מעליו בר מצרא
בשעריך ולא בשערי עובדי כוכבים ואמאי לא פטרינן לה לגמרי
וי"ל דברוב עובדי כוכבים הוי שעריך שערי ב"ד ולא שער העיר:
בישראל. והאי לאו בת
ולא לבטל את הראשון
מנא ישראל היא הואיל והיתה
וכ"ש ראשון במתנה ושני
הורתה ולידתה שלא בקדושה אלא בחנק היא כשאר א"א דעלמא: אין לה פתח בית אב ובאותה מיתה דיהבינן לה לא בעינן
במכר דמשום דינא דב"ח כתביה. פי' דבמתנה ליכא אחריות ובמכר איכא אחריות ואי אתי בע"ח וטריף לה מיניה
פתח בית אב כדבעינן במוציא שם רע דעלמא דהא לא ידעי' אבוה מן הוא. ולא מאה סלע פי' אם הוזמו עדיו וה"ה נמי אם
הדר על המוכר ומ"ה הדר וכתב ליה ולא לבטל את הראשון. ודאי שניהם במכר שניהם במתנה בטל שני את
באו לה עדים בעודה ארוסה שזנתה שלא ע"י הוצאת שם רע לא דינינן לה כנערה המאורסה שזנתה לסקילה דכיון דמפקינן
הראשון מ"ט רפרם אמר אודויי אודי ליה. ר"א אמר אימור איחוליה אחליה לשיעבודיה קמא. פי' רפרם אמר הודה
לה מדין הוצאת שם רע. אע"פ שמוציא שם רע סקילה האמור בה חידוש הוא כדמפרש בגמרא ומשמע דלא שייכא מיתה
לו המקבל לנותן שהשטר הראשון נכתב בשקר ולא היה אמת לפיכך ביקש לו שיכתוב לו שטר שני ור"א סבר
אחריתי במוציא שם רע לעולם. וכ"ש דמפקינן לה מדין ארוסה דלא הוי חידוש ויהבינן לה חנק דא"א. היתה הורתה שלא
אין אנו מחזיקין את הראשון בפסול אלא אמרינן כשר היה ולמה כתב לו השני שפייסו המוכר ללוקח שימחול
בקדושה ולידתה בקדושה הרי זו בסקילה. א"ל פתח בית אב. פי' דהא אין לה אב שאין מיוחסת אחר אביה כיון שהוא עובד
שיעבוד של זמן א' ויתפש מזמן שני מפני שהיה לו שום שדה למכור בין זמן הא' לזמן הב' ולא היה הלוקח רוצה
כוכבים והיא גיורת ולא משום שאין יחוס לעובד כוכבים דודאי אית ליה יחוס דכתיב מרודך בלאדן בן בלאדן: ולא מאה סלע
לקנותו מפני שיעבודו של זה ולפיכך פייסו שימחול לו שעבוד דמזמן ראשון מ"ב א"ב אורועי סהדי לרפרם כיון
כדמפרש בגמרא למיתה נכתבה ולא לקנס. היתה הול"ב הרי זו כבת ישראל לכל דבריה. פי' נתגיירו שניהם אביה ואמה
שהודה לו שבשקר נכתב הא' העדים הם פסולים לו שאם יש לו שום שטר שהם חתומים בו הוא בטל דפיו כק'
ונתעברת אמה בעודה יהודית דעכשיו יש לה אב: יש לה אב ואין לה פתח בית אב פי' בישראלית קמיירי ואין בית לאביה.
עדים והוא הודה שהם פסולים אבל לעלמא לא כל הימנו לפוסלם ומ"ה אמר לאורועי ול"א לפסול ולמ"ד אחולי
י"ל פתח בית אב וא"ל אב. הרי זו בסקילה לא נאמר פתח בית אב אלא למצוה:
אחליה וכו' נאמנים. א"נ לשלומי פירי לרפרם דאמר אודויי אודי ליה שהראשון היה פסול א"כ כל הפירות שאכל