מד:
נערה
שנתפתתה
פרק רביעי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מנא
ואימא
גמ'
הני מילי. משום דכתיב בישראל קא בעי:
לרבות
מנא הני מילי. שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה
כב א
א) ב)
הורתה ולידתה בקדושה ההיא ישראלית מעלייתא היא.
בסקילה: ומתה. וסקלוה כל אנשי עירה באבנים ומתה והאי
ג)
ומתה קרא יתירא הוא: בישראל. כי עשתה נבלה בישראל ג): מאן
תימה דגבי חליצה דדרשינן מונקרא שמו בישראל
ד)
כג ב
ימאן. במפתה הכתוב מדבר דמצי למיכתב ואם ימאן וכתב ואם
דאין כשר לדין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל אלמא ממעטי
ה)
מבישראל אפי' הורתו ולידתו בקדושה
מאן ימאן בין אביה קיים וממאן
כד ג
גמ' מנא הני מילי
וכ"ת דהתם משום דהורתו שלא
בין שאין אביה קיים והיא ממאנת
❖
אמר ר"ל דאמר קרא
בקדושה לא אצטריך למעוטי דמקרב
אלמא אע"ג דכתיב באונס ונתן
1ומתה לרבות הורתה שלא בקדושה ולידתה
ו)
אחיך ידעינן בכל דין דבעינן הורתו
לאבי הנערה ואונס ומפתה מהדדי
בקדושה אי הכי מילקא נמי נילקי ומאה סלע
תוספות רי"ד
גמירי מיחייב קנס איתומה וכי
ולידתו בקדושה ואייתר גבי דין
נמי לשלם אמר קרא ומתה למיתה נתרבתה
תימא שאני הכא דרבי רחמנא [אבל
חליצה בישראל עד שיהא אביו ואמו
מנה"מ. פי' דהורתה שלא
ולא לקנס ואימא לרבות הורתה ולידתה
בקדושה ולידתה בקדושה
לגבי מוציא ש"ר לא אתרבאי] הכא
מישראל אכתי איכא לאקשויי אימא
ז)
שהיא בסקילה. אר"ל
בקדושה ההיא ישראלית מעלייתא היא ואימא
נמי לאו יתומה משמע מריבוי אלא
דבישראל אתא למעוטי הורתו שלא
דא"ק ומתה. פי' מריבוי
לרבות הורתה ולידתה שלא בקדושה א"כ
דבין היא ובין אביה יכולין לעכב
בקדושה אפי' לחליצת בני גרים
דקרא דסגי לה בהכי
וסקלוה כל אנשי עירה
בישראל מאי אהני ליה אמר ר' יוסי בר
כדאמרינן באלו נערות
דמקרב אחיך לא דרשינן אלא
באבנים ומתה קרא יתירה
למיפסליה לדין ישראל אבל גר חבירו
ויתומה לא אתרבאי הכא אלא
חנינא המוציא שם רע על היתומה פטור
הוא למידרש ולרבות זו
❖
ח)
שהורתה שלא בקדושה
מצי דיין כדדרשינן התם עליך הוא
דסבירא ליה לתנא דאביה דקאמר
שנאמר ונתנו לאבי הנערה פרט לזו שאין לה
2
ולידתה בקדושה: א"ה
דבעינן מקרב אחיך כו' ואור"י כיון
קרא לאו למעוטי יתומה אלא למימרא
אב מתיב ר' יוסי בר אבין ואיתימא ר' יוסי
מילקי נמי לילקי ומאה
דהורתו ולידתו בקדושה ישראל
דקנסה לאביה ולא לעצמה והוא הדין
סלע נמי לישלם. פי' כיון
תורה אור השלם
בר זבידא 3 ואם מאן ימאן אביה לרבות יתומה
דמרבה ליה לסקילה לירבי
מעליא הוא כדאמרינן הכא אם כן
לאביה האמור במוציא שם רע :
1. וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָ
לקנס דברי ר' יוסי הגלילי הוא מותיב לה
ליה למלקות. שאם אינו
הוא מותיב כו'. הא יתומה דקאמר
הכי נמי בני גרים כיון שהורתן
אמת מלקין אותו כדכתיב
אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ
והוא מפרק לה בבא עליה ואח"כ נתיתמה
תנא: בבא עליה ואח"כ נתיתמה.
ולידתן בקדושה הוו ישראל מעלייתא
ויסרו אותו דהיינו מלקות:
וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ
א"ק ומתה למיתה נתרבתה
רבא אמר חייב ממאי מדתני אמי בתולת
בָּאֲבָנִים וָמֵתָה כִּי עָשְׂתָה
וקרינא בהו עליך והואיל וכן בלא
ולעולם אבי הנערה למעוטי יתומה
א
ולא לקנס ואימא לרבות
נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל לִזְנוֹת
ונקרא שמו בישראל נפקא לן שפסול
בין בקנס בין בהוצאת שם רע:
ישראל ולא בתולת גרים אי אמרת בשלמא
הו"ל בקדושה ההיא
בֵּית אָבִיהָ וּבִעַרְתָּ הָרָע
רבא אמר חייב. המוציא שם רע
גר לחליצת בני גרים דבעינן מקרב
ישראלית מעלייתא היא
מִקִּרְבֶּךָ: דברים כב כא
כי האי גוונא בישראל מיחייב היינו דאיצטריך
2. וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף
ואימא לרבות הו"ל שלא
על היתומה: מדתני אמי כי הוציא
אחיך עד שתהא אמו מישראל ולהכי
קרא למעוטי גרים אלא אי אמרת בישראל
בקדושה א"כ בישראל
וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי
שם רע על בתולת ישראל ולא
אייתר בישראל לאצרוכי אביו מישראלה):
מאי מהני ליה. כלומר
הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל
כה"ג פטור השתא בישראל פטור בגרים
ואימא
לרבות הורתה ולידתה
בתולת גרים. והא בתולת גרים
מאי ממעט: א"ר יוסי
בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ
מיבעיא אמר ריש לקיש המוציא שם רע
בר' חנינא המוציא ש"ר
ב
תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל
שלא בקדושה. תימה
יתומה היא דרחמנא אפקריה לזרעיה
על היתומה פטור שנאמר
לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו:
על הקטנה פטור שנאמר ונתנו לאבי הנערה
אדרבה אית לן לאוקמי קרא בדדמי
דמצריד) כשל חמור דכתיב
ונתן לאבי הנערה פרט
דברים כב יט
נערה מלא דבר הכתוב מתקיף לה רב
3. אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ
וי"ל כיון דמרבינן הורתה שלא
וזרמת סוסים זרמתם והוא לשון
לזו שא"ל אב. ואי קשיא
והאי נשואה היא ויצאת
לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל
אחא בר אבא טעמא דכתיב בה הנערה הא
בקדושה אם כן גלי לן קרא דבישראל
שכבת זרע הזורם כזרם מים
מרשות האב והיכי כתב
כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת:
לאו דוקא וא"כ ממילא נרבה אפילו
ואצטריך קרא למעוטי אי אמרת
לאו הכי הוה אמינא אפילו קטנה $הא כתיב
רחמנא ונתן לאבי הנערה.
שמות כב טז
לידתה שלא בקדושה: אם כן
4. וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר
י"ל לאו דליהוי דידיה
בשלמא כו': נערה מלא דבר הכתוב.
ואם אמת היה הדבר הזה לא נמצאו
4
אלא שיעשה מהן סגולה
הַזֶּה לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים
בישראל מאי אהני ליה. תימה
בכל מקום כתיב נער וכאן כתיב
❖
בתולים לנערה והוציאו את הנערה אל
לבתו שלא יזכה בהן
דברים כב כ
לַנַּעֲרָ:
לרשב"א דנימא אהני ליה שלא ילקה
נערה מלא להוציא את הקטנה:
בעלה: מתיב ריב"א ואם
פתח בית אביה וסקלוה וקטנה לאו בת
מאן ימאן אביה לרבות
אלא כאן נערה כו'. אלא האי
ולא ישלם מאה כסף ואור"י דסברא
יתומה לקנס דברי ר"י בר
עונשין היא אלא כאן נערה הא כל מקום
גליון הש"ס
דכתיב מלא לא ללמד על עצמו בא
הוא שיהנה לכל הכתוב בפרשה ועוד
יהודה. פי' מדמצי למיכתב
שנאמר נער אפילו קטנה במשמע תני
ולהוציא את הקטנה דבלאו הך דרשא
אור"י דלענין מלקות ומאה כסף לא
גמ' הא כתיב ואם אמת.
ואם ימאן אביה ורבה
עכשיו וכתב ואם מאן
שילא שלש מדות בנערה באו לה עדים
אמעיטא לה קטנה כדאמרינן דלאו
איצטריך למעוטי מבישראל דמבתולת
ג
❖
ימאן. משמע בין אביה
בת עונשין אלא ללמד בא על כל
ישראל ולא בתולת גרים ממעטינן
בבית חמיה שזינתה בבית אביה
קיים וממאן בין שמת
נערה שבתורה שכתובין חסר
להו והשתא אתי שפיר דלא תיקשי
אביה והיא ממאנת שאינה
סוקלין
רוצה להנשא לו כסף
לומר שאף הקטנה במשמע והכי
אמאי איצטריך בתולת ישראל ולא
מוסף רש"י
ישקול והאי דכ' ונתן לאבי
יליף כאן נערה כאן שאי אפשר בקטנה כתיב מלא הא
בתולת גרים תיפוק ליה מבישראל ואע"ג דלגבי מיתה כתיב מ"מ
המוציא שם רע על
הנערה לאו דוקא אלמא
הקטנה.
למדת שכל מקום שנכתב חסר אף הקטנה במשמע כגון באונס
גמרינן מינה קנס כדמשמע בסמוך דקאמר טעמא דכתב רחמנא
יש קנס ליתומה וה"ה
פטור.
גבי מוציא שם רע אביה
ומפתה: שלש מדות. במיתת נערה המאורסה: באו לה עדים
נערה הא לאו הכי ה"א אפי' קטנה והכתיב אם אמת וגו' אלמא
לאו דוקא ואי קשיא והא
בבית חמיה. לאחר שניסת: שזינתה בבית אביה. באירוסין:
דילפינן קנס ממיתה אלא ודאי אי לא כתיב בתולת ישראל ה"א
(לעיל
האי קרא במפתה כתיב
מ:) אלא כאן נערה.
והיכי מצינן לרבויי יתומה
דאפילו הורתה ולידתה שלא בקדושה הוה מרבינן מומתה ובישראל
סוקלין
לקנס. והתנן בפירקין
אהני שלא ילקה ולא ישלם מאה כסף אבל השתא דשמעינן לה מבתולת ישראל ע"כ בישראל אתא למעוטי הורתה ולידתה שלא בקדושה ו):
דלעיל יתומה האונס חייב
המוציא שם רע על היתומה פטור כו'.
תימה דתקשי ליה ממתני' דקתני הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה הרי זו בסקילה
והמפתה פטור. דכיון
דא"ל אב וקנסה לעצמה
ואין לה פתח בית אב ולא מאה כסף משמע הא ישראלית גמורה דכוותה שאין לה אב יש לה מאה כסף ולעיל נמי תנן
אוחילה אוחלתיה גביה
דגיורת פחותה מבת ג' יש לה קנס וי"ל דמוקי מתני' אליבא דר"ע דאמר לעיל נערה שנתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה ודריש
שנתרצית לו. י"ל האי
אשר לא אורסה לאביה הא אורסה לעצמה וה"נ דריש לאבי הנערה הא אין לה אב לעצמה אבל ר' יוסי בר' חנינא דהכא אליבא דר"י
דמרבה יתומה לקנס לאו
(לעיל מ:)
במפתה דודאי אין קנס
הגלילי קאמר דפטור דכי היכי דדריש לעיל הא אורסה אין לה קנס ה"נ דריש הכא לאבי הנערה הא אין לה אב אין לה קנס ורבא דפליג
ליתומה מפותה ולא רבה
עליה סבר דאפי' לר"י הגלילי חייב מדתני אמי דדריש ליה מקרא ומסתבר דלא פליג שום תנא אההיא דרשא והשתא פריך הכא רבי
אלא במקום הראוי להיות
יוסי בר אבין מדתני אם מאן ימאן לרבות יתומה לקנס דברי ר"י הגלילי וה"ג ר"ח וכן במכילתא גרס דברי ר' יוסי הגלילי ופריך מר'
דהיינו באנוסה ואע"ג
דקרא במפותה כתיב
יוסי הגלילי אר' יוסי הגלילי לר' יוסי בר' חנינא וכן משמע בהדיא בירושלמי דר' יוסי בר' חנינא אליבא דר' יוסי הגלילי קאמר לה
הא גמרי מהדדי אונס
ומתני' כר"ע ופריך נמי מלרבות יתומה לקנס דברי ר' יוסי הגלילי ומשני נמי כדמשני הכא אבל התם קאמר מילתיה אאונס ואמפתה ולא
ממפתה: הוא מותיב לה
אמוציא שם רע : בתולת ישראל ולא בתולת גרים. וא"ת אמאי איצטריך אם מאן ימאן לרבות יתומה מבתולת ישראל נפקא מדממעט
והוא מפרק לה. בבא עליה
ז)
ואח"כ נתיתמה. פי' לעולם
דווקא בת גרים ולמאי דפ"ה דיתומה לאו מרבויא משתמעא ניחא ונראה לרשב"א דאי לאו דמרבינן יתומה ממאן ימאן לא הוה דרשינן
מוציא שם רע על היתומה
בתולת ישראל ולא בתולת גרים אלא לדרשה אחריתי כיון דמשום בת גרים לא צריך קרא דמונתן לאבי הנערה נפקא ולא היה סברא לומר
פטור והאי דמרבה לה
דלא איצטריך קרא אלא לדיוקא הא יתומה בת ישראל יש לה קנס אבל השתא דמרבינן יתומה לית לן למעוטי מלאבי הנערה בת גרים
להאי יתומה בין בקנס בין
דדרשינן שפיר בתולת ישראל ולא בתולת גרים: הא לאו הכי ה"א אפילו קטנה והכתיב ואם אמת היה. נראה לר"י דלא בעי רב
בהוצאת שם רע ממאן
ימאן בבא עליה בעוד
אחא למילף קנס ממיתה דכל היכא דלא מחייב מיתה לא מחייב קנס ולא בעי למימר נמי הואיל וקרא איירי בגדולה כל דינין שבפרשה אין
שאביה קיים וקודם שעמד
בדין נתיתמה והואיל והיה
נוהגין אלא בגדולה אלא הכי פריך טעמא דכתב רחמנא נערה בה"א הא לאו הכי ה"א אפילו קטנה במשמע והיינו משום דכיון דלא
לה אב משעת ביאה אינה
כתיב ה"א ביטל משמעות נערה דמשמע דווקא גדולה והא כתיב אם אמת וגו' וקטנה לאו בת עונשין היא ואפ"ה כתב נערה חסר
כשאר יתומות ויש לה קנס
אלמא משום חסרון ה"א אינו מבוטל משמעות נערה דהוי גדולה והשתא לא קשה מידי לרבנן ח) מנא להו דמחייבי סקילה בבא על הקטנה
והכי נמי מפרשה יתומה
דמתני' ואפ"ה המפתה
והא קרא בבת עונשין איירי דהא הכא לא בעי למעוטי קטנה מקנס משום דקרא בבת עונשין איירי אלא כדפרישית ולא תקשי נמי
אמאי איצטריך בתולת ישראל תיפוק ליה מבישראל דגבי סקילה דהא לא ילפינן מהדדי: הא כל מקום שנאמר נער אפי' קטנה במשמע.
פטור כיון דלדידה הוי ולא
מכח אב קא ירתא דאילו
ור"מ נמי הוה דריש הכי אי לאו משום דלו תהיה לאשה דדריש לעיל במהוה עצמה וא"ת הואיל ומסתבר למדרש דכל מקום שנאמר
הוו מכח אב הוו ירתין
אחיה ולא היא: ורבא אמר
נער אפילו קטנה במשמע כרבנן נימא לר"מ דווקא באונס ומפתה דגלי קרא גלי אבל בכל מקום נדרוש דאפילו קטנה במשמע
חייב מדתני ר"א בתולות
ואור"י דהיינו טעמא דר"מ דאי דווקא לאונס ומפתה אתא קרא דולו תהיה לאשה ליכתוב בהו נערה מלא כמו במוציא שם רע וה"א
ישראל ולא בתולות גרים
כאן נערה הא בכל מקום כו' ומדכתיב לו תהיה לאשה במהוה עצמה בא ללמד דבכל מקום שנאמר נער כמו הכא במהוה עצמה מיירי:
פי' כגון שהיתה הורתה
שלא בקדושה ולידתה
אמר
בקדושה והא בתולת גרים
כיתומה היא. א"א בשלמא בישראל כה"ג מחייב ולאו דוקא אביה היינו דאיצטריך קרא למעוטי גרים. אלא אי אמרת בישראל פטורים גרים מיבעי' אלא לאו ש"מ בישראל חייב ואע"פ שבא עליה בעודה יתומה ואביה
לאו דוקא כדרבינן ממאן ימאן: והלכתא כרבא ומתני' דתנן שהיתומה י"ל קנס והאונס חייב והמפתה פטור אע"פ שבא עליה בעודה יתומה: