מה:
נערה
שנתפתתה פרק רביעי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אימור
דשמעינן לר"ש דאזיל אף בתר ידיעה. תימה לרשב"א
אימור דשמעינן ליה כו'. כלומר ליכא למ"ד הכא אישתני קרבן משום
כט א
א)
ב)
דמ"מ מייתי שפיר מדר"ש דתידון בחנק לכל הפחות כיון
שינויא דגופא מדלא מחייב להו ר"ש לנודע להם משנתמנו לאיתויי
ל ב
ג)
דבחטאה מיחייבא בסקילה ובבגרות מיחייבא חנק מידי דהוה
כדהשתא אלא פטורין לגמרי קאמר וטעמא דידיה משום דבעי ידיעה
ד)
לא ג ד
אף בתר ידיעה. כלומר שעת החטא
וחטאה בחד גופה: דאזיל
ח)אנחנקין שנתערבו בנסקלין דנידון בחנק כיון שאינו יכול לקיים בו
ה)
מצות סקילה ולא דמי לקרבן כיון דלא
מחייבתו כשבה ושעת ידיעה מחייבתו
ו) ז)
ידע הי קרבן לאיתויי פטור דלא שייך
שעיר לפיכך אין כאן אחד מכל
❖
אימור דשמעינן ליה
לר"ש דאזיל אף בתר
ח)
הקרבנות שחייבתו תורה: דאזיל בתר
למימר דיביא קרבן קטן שבהם דאפי'
ט)
ידיעה דאזיל בתר ידיעה ולא אזיל בתר
ידיעה. דשינוי הגוף: ולא אזיל בתר
יביא גדול לא יתכפר אם הוא מחוייב
❖
חטאה מי שמעת ליה א"כ לייתי קרבן כי
מוסף רש"י
חטאה. כי ההיא דתני שילא תידון
קטן ונמצא מביא חולין לעזרה:
דהשתא משוח פר ונשיא שעיר האמר ליה
הנערה
שהיתה כבר. ומהכא
בחנק מי שמעת ליה: אם כן. דהכי
תני תדון בסקילה.
ר' יוחנן לתנא תני תידון בסקילה ואמאי
שמעת ליה לייתי כי השתא: האמר
שמעינן דכל היכא
תורה אור השלם
נערה המאורסה אמר רחמנא והא בוגרת
ליה כו'. שינוייא הוא: לתנא. דתנא
דאישתני גופא לא אישתני קטלא
1. וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָ
(סנהדרין עא:)
דבתר מעיקרא אזלינן: על פתח
היא א"ר אילעא אמר קרא הנערה הנערה
מרדות. (שבת מ:)
קמיה להא דתני שילא: הנערה.
אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ
1
וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ
ב"ד. לאו דווקא על פתח ב"ד אלא
שהיתה כבר א"ל רבי חנניא לרבי אילעא
והוציאו את הנערה ולא כתב
בָּאֲבָנִים וָמֵתָה כִּי עָשְׂתָה
והוציאוה: שהיתה כבר. ואע"פ
חוץ לב"ד כי היכי דלא ליתחזי ב"ד
אי הכי מילקא נמי לילקי ומאה סלע נמי
(יבמות נב.)
נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל לִזְנוֹת
שאינה עכשיו: רחמנא ניצלן מהאי
רוצחין כדאמרינן בפרק נגמר הדין
בֵּית אָבִיהָ וּבִעַרְתָּ הָרָע
לישלם א"ל רחמנא ניצלן מהאי דעתא
מִקִּרְבֶּךָ: דברים כב כא
דעתא. כיחד ממנו טעמו של דבר
ט) אמילתא
2. וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ
אדרבה רחמנא ניצלן מדעתא דידך וטעמא
(חולין קמא:)
אחריתא אבל קשה לר"י כיון
מפני שתלוי בהבנת הלב כדמפרש
הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה
מאי אמר רבי יצחק בר אבין ואיתימא רבי
לקמן זו מעשיה גרמו לה כו': על
דמסתמא ב"ד לאו חוץ לשלש מחנות
הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת
יצחק בר אבא זו מעשיה גרמו לה וזה
הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל
פתח בית אביה. אם באו עדים
יתבי היכי קאמר הכא סוקלין אותה
שְׁעָרֶיךָ אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת
עקימת שפתיו גרמו לו זו מעשיה גרמו לה
משניסת: על שער העיר שעבד בה.
על פתח בית דין הא ילפינן התם בכל
הָאִשָּׁה וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים
דברים יז ה
כשהיא זנאי נערה זנאי וזה עקימת שפתיו
ואפי' נידון בעיר אחרת: שעריך
וָמֵתוּ:
הנסקלין מפרים הנשרפין וצריכין
3. כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ
למעלה. כי ימצא בקרבך באחד שעריך
ליסקל חוץ לג' מחנות ותירץ ר"י
גרמו לו אימת קא מיחייב ההיא שעתא
בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְיָ
דהכא בעיר שרובה עובדי כוכבים
וגו' דהא ודאי באותו שער שעבד בו
ה)
אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ אִישׁ אוֹ
וההיא שעתא בוגרת הואי ת"ר נערה
אִשָּׁה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת
עבירה: ונאמר שעריך למטה.
בטלה קדושת היקף חומה ואין צריך
המאורסה שזינתה סוקלין אותה על פתח
הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ
להוציאה לחוץ לחומה דחומה כמאן
והוצאת את האיש ההוא אל שעריך
לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ:
בית אביה אין לה פתח בית האב סוקלין
וגו' ו): שעריך. בעבודת כוכבים כתיב
דליתא דהא עיירות המוקפות חומה
דברים יז ב
אותה על פתח שער העיר ההיא ובעיר
4. וְאֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת
א
משתלחין מצורעים מהם כדאמרינן
והוצאת את האיש ההוא או
מָסַךְ פֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר
שרובה עובדי כוכבים סוקלין אותה על פתח
את האשה ההיא אשר עשו וגו': גמר
במסכת כלים וכשהיא רובה
אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל
בית דין כיוצא בדבר אתה אומר העובד
פתח מפתח ופתח משער. אסמכתא
עובדי כוכבים אין משתלחין משום
ב
הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב וְאֵת
מֵיתְרֵיהֶם וְאֶת כָּל כְּלֵי
עבודת כוכבים סוקלין אותו על שער
דבטלה קדושת חומה:
דרבנן בעלמא. כתיב הכא אל פתח
סוקלין אותה על פתח שער
עֲבֹדָתָם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר
בית אביה וכתיב במשכן
שעבד בו ובעיר שרובה עובדי כוכבים
יֵעָשֶׂה לָהֶם וְעָבָדוּ:
❖
העיר ההיא. היינו עיר
במדבר ד כו
מסך פתח שער החצר מה פתח
סוקלין אותו על פתח בית דין מנא הני
שסרחה בו כדגמרינן לקמן מעבודת
האמור במשכן שער עמו אף פתח
מילי דתנו רבנן 2 שעריך זה שער שעבד
כוכבים שסוקלין אותו על פתח העיר
האמור כאן שער עמו והדר גמר
הגהות הב"ח
בו אתה אומר שער שעבד בו או אינו אלא
שעבד בו: המוציא ש"ר לוקה
האי שער משעריך האמור בעבודת
(א) תוס'
שער שנידון בו נאמר שעריך למטה ונאמר
ונותן מאה סלע גרסינן ותו לא ולא
כוכבים: ללקות. מלקות במוציא שם רע
ליה
שעריך למעלה מה שעריך האמור למעלה
מויסרו אותו : לוקה מ"מ. בין בעל
גרסינן בין בעל בין לא בעל דהא
3
ז)
שער שעבד בו אף שעריך האמור למטה
איכא דאמרי מוקי לה והוא שבעל:
ובא לב"ד והוציא שם רע ע"י בעילתו
רבי יהודה אומר ללקות לוקה
ואמר לא מצאתי לבתך בתולים בין
שער שעבד בו דבר אחר שעריך ולא שערי
מ"מ. פ"ה משום לא תלך
לא בעל ובא לבית דין ואמר באו לי
עובדי כוכבים האי שעריך הא אפיקתיה אם
עדים שזינתה בבית אביה והרי היא
רכיל אע"ג דהוי לאו שאין בו מעשה
כן לימא קרא שער מאי שעריך שמע מינה
לפניכם: פלוגתא דרבי אליעזר בן
לוקין עליו ואין נראה לר"ת דלקמן
תרתי אשכחן עבודת כוכבים נערה המאורסה
יעקב ורבנן לקמן בשמעתין :
בעי הש"ס אזהרה למוציא ש"ר מנלן
מנא לן א"ר אבהו גמר 1 פתח 4 מפתח ופתח
כרבנן. דאמרי פרשת מוציא שם רע
ומסיק מלא תלך רכיל משמע דלא
משער ושער משעריך תנו רבנן המוציא שם
בין בעל בין לא בעל וכתיב ביה ויסרו
מהני אלא לאזהרה אבל לא למילקי
רע לוקה ונותן מאה סלע רבי יהודה אומר
וענשו: כר' אליעזר בן יעקב.
ועוד כל אדם שמחרף אשתו מזנות
ללקות לוקה מכל מקום מאה סלע בעל נותן
דאמר לקמן לא נאמר פרשת מוציא
לילקי מלא תלך רכיל ועוד הקשה
שם רע אלא כשבעל הלכך מאה סלע
ר"י דאי לוקה מלא תלך רכיל לרבי
לא בעל אינו נותן קא מיפלגי בפלוגתא דרבי
לא מחייבינן ליה אלא כשבעל אבל
יהודה אמאי צריך ויסרו ומיהו
אליעזר בן יעקב ורבנן והכי קאמר המוציא שם
מלקות דמשום אזהרת לא תלך רכיל
לרשב"א נראה דהא לאו פירכא היא
רע לוקה ונותן מאה סלע בין בעל בין שלא
דאי לא כתיב ויסרו לא הוה מוקמינן
הוא לקי ואפילו לא בעל
בעל כרבנן ר' יהודה אומר ללקות לוקה מ"מ
לא תלך רכיל לאזהרה דמוציא ש"ר
דהא הלך רכיל ואי משום דהוי לאו
מאה סלע בעל נותן לא בעל אינו נותן כר"א
אבל השתא דשמעינן דלקי מויסרו
שאין בו מעשה ר' יהודה לטעמיה
בן יעקב איכא דאמרי כולה כרבי אליעזר
אנו צריכין למצוא אזהרה מוקמינן (א)
דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו
בן יעקב והכי קאמר המוציא שם רע לוקה
לאזהרה דלא ענש אלא אם כן
במסכת מכות ובשחיטת
ג
חולין : והוא שבעל. כר'
הזהיר ונראה לר"ת דלוקה היינו מכת
ונותן מאה סלע והוא שבעל רבי יהודה
אליעזר בן יעקב וקסבר תנא קמא
מרדות לכ"ע והא דקאמר רב פפא
אומר ללקות לוקה מ"מ וסבר רבי יהודה
אליבא דר' אליעזר לאו שאין בו
מאי לוקה ממון לא אתא לאיפלוגי
ללקות לוקה מ"מ והתניא רבי יהודה אומר
אהא דמפרש דלוקה היינו מכת מרדות
מעשה אין לוקין עליו ומלקות דמוציא
בעל לוקה לא בעל אינו לוקה אמר רב נחמן
שם רע חידוש הוא ומויסרו אותו
אלא דאינו נראה לו להעמיד ההיא
בר יצחק ד לוקה מכת מרדות מדרבנן
נפקא וההוא קרא כשבעל כתיב: ר'
דבעל לוקה ולא בעל אינו לוקה
רב
יהודה אומר ללקות לוקה מכל מקום.
במלקות ממש דאין לו לשנות אינו
לוקה הואיל ומדרבנן מיהא לקי ועוד דאין נראה לו שיניח התנא לשנות דמלקות משום אזהרת לא תלך רכיל הוא ולאו שאין בו מעשה לוקין
עליו: אמר רב נחמן בר יצחק. לוקה מ"מ דקאמר מכת מרדות דרבנן:
מאה סלעים דכתיב בהדיא בקרא וישנה מלקות שאינו מפורש דבכל
הנהו מתניתין דלעיל לא קתני מלקות גרידא אלא בהדי מאה סלע
רב
ואע"ג דלרבי יהודה בעלמא לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ואפ"ה לא לקי בלא בעל הכא שאני דגלי קרא דלא לקי אלא דווקא כשבעל וא"ת לר'
יהודה דאמר לוקין על לאו שאין בו מעשה אמאי איצטריך והיה אם בן הכות הרשע דבפרק קמא דסנהדרין ובמכות פריך ותיפוק
ליה מלא תענה ומשני דהוה ליה לאו שאין בו מעשה וי"ל דלר' יהודה איכא לשנויי משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ועוד דהא דלוקין על לאו
שאין בו מעשה מהכא הוא דקיימא ליה לר' יהודה בפ"ק דמכות כדאמרינן התם דר' יהודה גמר ממוציא
שם רע ועדים זוממין:
אתיא