נערה
שנתפתתה פרק רביעי כתובות
מו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אתיא
שימה שימה. נראה דלאו ג"ש גמורה היא מדבעי בסמוך
רב פפא אמר. לעולם מלקות ממש ומאי בעל לוקה לא בעל אינו
לב א ב
א)
ב)
לוקה דקאמר בהך ברייתא ממון דמאה סלע קאמר: חצי ערכו. לפי
שכרן בקרקע או בפחות משוה פרוטה מהו אף ע"ג
שניו דערך קצוב בפרשהט) לפי השנים: גזירה חצי ערכו. דמשמע חצי
דאין רבית בקרקע אלא דווקא דומיא דכסף ואוכל ולא בפחות
לג ג
ג) ד)
ערך שלם שקצוב לו לפי שנים: אטו ערך חציו. עלי והאומר ערך
איזהו נשך למה לי
משוה פרוטה מדאמר בריש
ה)
חציו עלי או ערך ראשי או לבי עלי
דכתב רחמנא לאו בגזל לאו ברבית
ו) ז)
נותן ערך שלם דהוה ליה מעריך אבר
לאו באונאה ואם יש רבית בפחות
רב פפא אמר מאי בעל לוקה דקתני התם
לד ד
ח) ט)
שהנשמה תלויה בו וגבי ערכין כתיב
משוה פרוטה הא איצטריך לאו ברבית
י)
ממון וקרי ליה לממון מלקות אין והא תנן
כ) ל)
בערכך נפשות שהמעריך
לפחות משוה פרוטה והנך נמי לא
❖
האומר חצי ערכי עלי נותן חצי ערכו רבי
מ)
א
אבר שהנשמה תלויה בו נותן קצבה
ילפינן מיניה דמה לרבית שכן ישנה
לה ה
יוסי בר' יהודה אומר לוקה ונותן ערך שלם
שנתנה בו תורה: ויסרו מויסרו ויסרו
בפחות משוה פרוטה והא דאמר
לוקה אמאי אמר רב פפא לוקה בערך שלם
מבן. כתיב הכא ויסרו אותו וכתיב
בערכין גבי בתי ערי
תורה אור השלם
לו ו ז
מאי טעמא גזירה חצי ערכו אטו ערך
גבי סורר ומורהי) ויסרו מה להלן בן
חומה רבית הוא אלא שהתורה
לז ח ט י
1. וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף
חציו וערך חציו הוי ליה אבר שהנשמה
התירתו התם חשיב ריבית לפי שעומד
עמו אף כאן בן עמו והיינו ויסרו
ב
וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי
לח כ
הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל
תלויה בו ת"ר וענשו אותו זה
ממון
בבית בשכר המתנת מעותיו אבל אם
דהכא מויסרו דהתם וההוא ויסרו
1
בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ
אדם לוה שדה שאם שטפה נהר יפרע
דהתם מבן שעמו דלגמריה לבן שעמו
ויסרו זה מלקות בשלמא וענשו זה ממון
תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל
2
לו שדה וחצי או עשר גפנים טעונות
על ויסרו דהכא והדר יליף בן
לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו:
דכתיב וענשו אותו מאה כסף ונתנו
לאבי
דברים כב יט
פגין או בוסר בי"א דלכולי עלמא
דאייתינן הכא מבן והיה אם בן הכות
לט ל
2. וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר
הנערה אלא ויסרו זה מלקות מנלן א"ר
❖
כקרקע דמיא לשבועה ולכל דבר שמא
מה התם מלקות אף הכא מלקות:
הַהִוא אֶת הָאִישׁ וְיִסְּרוּ
אבהו למדנו יסרו מיסרו ויסרו מבן ובן
3
דברים כב יח
ונשמרת מכל דבר רע. וכל מקום
כי האי גוונא לא הוי רבית בקרקע:
אֹתוֹ:
3. כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן
מבן 4 והיה אם בן הכות הרשע אזהרה
בשלמא
לר"א בן יעקב היינו
שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא
סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ
מוסף רש"י
למוציא שם רע מנלן ר' אלעזר אמר 5 מלא
תעשה : לכדרבי פנחס. במסכת
דכתיב ופרשו השמלה.
כ)
בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ
למדנו יסרו מיסרו.
תלך רכיל רבי נתן אומר מונשמרת מכל
עבודה זרה: שלא יהרהר ביום
וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע
תימה דע"כ בשיש עדים שזינתה
6
אֲלֵיהֶם: דברים כא יח
ויבא לידי טומאה בלילה. דסמיך ליה
איירי דמשום שלא ימצאו על השמלה
דבר רע ורבי אלעזר מאי טעמא לא אמר
4. וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת
כי יהיה בך איש וגו' : רך לזה.
דם בתולים אין להורגה א"כ מה
ל)
הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט
מהאי ההוא מיבעי ליה לכדר' פנחס בן יאיר
וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ
ורכיל לשון רך לי תהיה: לא אמר
תועלת יש בפרישת השמלה דפשיטא
ונשמרת מכל דבר רע מכאן אמר ר' פנחס
בְּמִסְפָּר: דברים כה ב
לעדים. המעידים על זנותה: שכרן
דלא מיתכחשי עדים בשביל כך דיש
5. לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ
בן יאיר ג אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי
בקרקע. לרבי יהודה מהו כיון
לתלות שהנואף הטה וי"ל דסבר דלא
(סנהדרין
לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ
טומאה בלילה ור' נתן מאי טעמא לא אמר
עא:) ונשמרת מכל דבר
אֲנִי יְיָ: ויקרא יט טז
מיחייב אלא אם כן העיז פניו לשנות
דמרבית גמר כסף או אוכל בעינן
6. כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל
רע.
מהאי ההוא ד אזהרה לב"ד שלא יהא רך
הידוע שמחציף להראות השמלה בלא
דהוו מטלטלין כדכתיב לענין רבית
אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר
לזה וקשה לזה לא אמר לעדים בואו
בתולים לבית דין ונמצא שקרן שהיא
או דלמא לממון הוא דגמר ג"ש ואפי'
דברים כג י
ה
רָע:
7. וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת
מקרקעי: על נשואין הראשונים.
והעידוני והן מעידים אותו מאליהן הוא אינו
מלאה דם:
היא.
דברים ששם לה. לא מלשון
דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם
(ע"ז כ:)
כנסה ולא הוציא ש"ר וגרשה והחזירה
לוקה ואינו נותן מאה סלעים היא וזוממיה
וזוממיה.
רָע וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה
ואחר כך מוציא שם רע לא מצאתי
שמלה דריש דהא מפרש
הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב
מקדימין לבית הסקילה היא וזוממיה סלקא
מקדימין
אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ
בתולים לנישואין קמאי: ולא ליבם.
בברייתא דמייתי שמלה כשמלה
לבית הסקילה.
דעתך אלא או היא או זוממיה מקדימין
בְּתוּלִים: דברים כב יד
אין יבם שהוציא שם רע על נישואי
חדשה אלא לישנא דקרא נקט
8. אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת
לבית הסקילה טעמא דלא אמר להו הא
אחיו בכלל פרשה זו לטעון טענת
ושם לה עלילות דברים:
עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא
(לעיל מה.)
אמר להו אע"ג דלא אגרינהו לאפוקי מדר'
תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא
בתולים. איפשיטא ליה בעיא בתרייתא:
ואימא
היא וזוממיה סלקא
תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ:
יהודה דתניא רבי יהודה אומר אינו חייב עד שישכור עדים מ"ט דר' יהודה
זינתה מעיקרא יש לה כתובה מנה.
דעתך.
שמות כב כד
9. וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ אֶל
אלא או היא.
אמר ר' אבהו אתיא שימה שימה כתיב הכא ושם לה עלילות דברים
קסבר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת
7
או זוממיה.
הַזְּקֵנִים אֶת בִּתִּי נָתַתִּי
בעולה יש לה כתובה מנה: כשרי
וכתיב התם לא תשימון עליו נשך מה להלן ממון אף כאן ממון אמר
(שם) לזה ולא
8
לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה
בתולים. עדים שיזימו או יכחישו
ליבם.
וַיִּשְׂנָאֶהָ: דברים כב טז
רב נחמן בר יצחק וכן תני רב יוסף צידוני בי רבי שמעון בן יוחאי אתיא
01. כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה
את אלו ויכשירו את בתך לבתולה
שימה שימה בעי רבי ירמיה שכרן בקרקע מהו בפחות משוה פרוטה מהו
וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ:
גמורה: כשרי בתולי בתי. עדים
(לעיל כב.)
דברים כב יג
שניהם בפרוטה מהו בעי רב אשי ו הוציא שם רע על הנישואין הראשונים
11. וְהִנֵּה הוּא שָׂם
כיצד הוצאת שם רע.
המזימין את עדיו: שלא מצינו שחלק
מהו על נשואי אחיו מהו פשוט מיהא חדא דתני ר' יונה את בתי נתתי
עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר לֹא
9
הכתוב. משכבי אשה כתיב שני
מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים
לאיש הזה זלזה ולא ליבם מאי רבנן ומאי ר' אליעזר בן יעקב דתניא כיצד
משכבותיה שוין לכל משפט עריות:
בא לבית דין.
וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי וּפָרְשׂוּ
הוצאת שם רע בא לבית דין ואמר פלוני לא מצאתי לבתך בתולים אם
במוציא שם רע חלק. שאם הביא
הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי
ח
(לעיל יא:)
דברים כב יז
הָעִיר:
יש עדים שזינתה תחתיו יש לה כתובה מנה אם יש עדים שזינתה תחתיו
עדים שנבעלה ארוסתו שלא כדרכה
ונמצאו זוממין אינו נותן מאה סלע
יש לה כתובה מנה בת סקילה היא הכי קאמר אם יש עדים שזינתה
דלא מצאתי בתולים כתיב מ) במקום
תחתיו בסקילה זינתה מעיקרא יש לה כתובה מנה נמצא ששם רע אינו
בתולים: אינו חייב עד שיבעול שלא
שם רע הוא לוקה ונותן מאה סלע בין בעל ובין לא בעל רבי אליעזר
כדרכה ויוציא שם רע בכדרכה.
בן יעקב אומר לא נאמרו דברים הללו אלא כשבעל בשלמא לרבי
כלומר כשבעל נאמרו דברים ובעילתו
אליעזר בן יעקב היינו דכתיב 01 ובא אליה ואקרב אליה אלא לרבנן מאי
אפילו היא שלא כדרכה כי היכי דלא
ובא אליה ואקרב אליה ובא אליה בעלילות ואקרב אליה בדברים בשלמא
חלק בשאר עונשין אבל ביאה של זנות
לרבי אליעזר בן יעקב היינו דכתיב לא מצאתי לבתך בתולים אלא לרבנן
שהוא מוציא לעז
עליה צריך שיאמר
11
על ביאה כדרכה ולקמן מפרש לה:
מאי לא מצאתי לבתך בתולים לא מצאתי לבתך כשרי בתולים בשלמא
אידי לרבי אליעזר בן יעקב היינו דכתיב 11 ואלה בתולי בתי אלא לרבנן מאי
ואלה בתולי בתי ט ואלה כשרי בתולי בתי בשלמא לר"א בן יעקב היינו דכתיב ופרשו השמלה אלא
לרבנן מאי ופרשו השמלה אמר רבי אבהו פרשו מה ששם לה כדתניא ופרשו השמלה ימלמד שבאין עדים של
זה ועדים של זה ובוררין את הדבר כשמלה חדשה רבי אליעזר בן יעקב אומר דברים ככתבן שמלה
ממש שלח רבי יצחק בר רב יעקב בר גיורי משמיה דרבי יוחנן אע"ג כ שלא מצינו בכל התורה כולה שחלק
הכתוב בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה למכות ולעונשין
אבל מוציא
שם רע חלק ל אינו חייב עד
שיבעול שלא
כדרכה ויוציא
שם רע כדרכה כמאן אי
כרבנן אף
על
גב דלא
בעל אי כר'
אליעזר בן יעקב
אידי