14/89

מו:

נערה

שנתפתתה פרק רביעי כתובות

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

ואימא

לדידה. תימה היכי מצי למימר שיהא שלה הא אמרינן

אידי ואידי כדרכה בעינן. כיון דאמר דברים ככתבן היאך אתה קורא

מ א מיי' פ"ג מהל' נערה

א) קדושין ג: י. לקמן סה:,

ב) [נדה מז.], ג) [קדושין ג:

בתולה הל' י' סמג עשין

בפרק קמא דקידושין (דף ד:) ואצטריך למכתב כי יקח

לא מצאתי לה בתולים אלא אם כן אמר בעלתיה כדרכה ומצאתיה

כל הסוגיא ע"ש], ד) לעיל מ:

נה טואה"ע סי' קעז:

בעולה: מתני' האב זכאי בבתו. בקטנות ובנערות: בקידושיה

ואצטריך למכתב ויצאה חנם דאי כתב רחמנא כי יקח הוי אמינא

מא ב מיי' פ"ג מהל' אישות

קדושין ג: [לקמן מז.],

בכסף. שכסף קידושיה שלו: ובשטר. שאם קבל שטר אירוסין

כספא דידה הוי כתב רחמנא ויצאה

חנם ואומר ר"י דהתם לפי

ה) [ברכות יט: וש"נ],

הלכה יא ופ' יז מהל'

ו) נדרים סז. עד: יבמות כט:

אבידה הלכה יג סמג עשין

עליה הרי זו מקודשת: בביאה. רשאי

מסקנא דשמעתין קאמר דאמר יציאה

לעיל לט. קדושין ד:, ז) [לקמן

מח עד טוש"ע אה"ע סימן לז

למוסרה לביאה לשם קידושין: ומקבל

דכוותה קא ממעט אבל אי לאו היה

אידי ואידי כדרכה

בעינן אלא שלח רב

עד. קדושין ט:], ח) [דף ד.],

סעיף א וטוש"ע ח"מ סי' רע

את גיטה. אם נתגרשה מן האירוסין

שום משמעות מויצאה חנם שיהא של

ט) [שם], י) [פ' משפטים סי'

סעיף ב:

כהנא משמיה דרבי יוחנן א אינו חייב עד

מב ג מיי' פי"א מהל' נדרים

כט], כ) [דף ד: ואילך],

אב מייתורא לא הוה אמרינן שיהא

וקודם שבגרה אבל בגרה או ניסת

❖

שיבעול כדרכה ויוציא שם רע בכדרכה:

ל) לעיל כב.,

הל' ו סמג לאוין רמב

שלו: השתא אביה מקבל

שוב אין לו רשות בה: ואינו אוכל

מתני' א)בהאב זכאי בבתו בקידושיה בכסף

טוש"ע י"ד סי' רלד סעי' א:

מג ד מיי' פ"ב מהל' גירושין

קידושיה דכתיב את בתי נתתי וגו'.

פירות בחייה. אם נפלו לה קרקעות

בשטר ובביאה זכאי במציאתה ובמעשה

הל' יח סמג עשין נ

ב)

תימה למאי דסלקא דעתין השתא

בירושה מבית אמה אין אביה אוכל

תורה אור השלם

טוש"ע אה"ע סימן קמא

ידיה ג ובהפרת נדריה ד ומקבל את גיטה

אמאי איצטריך ויצאה חנם דמקדשה

פירותיהן אלא עושין לה סגולה:

1. וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא

סעיף ד:

מד ה מיי' פ"ד מהל' חובל

ואינו אוכל פירות בחייה נשאת יתר עליו

בחייה. אלא אם כן מתה והוא

בכסף שמעינן מכי יקח ומאת בתי

יַעֲשֶׂה לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם אֵין

הל' יט סמג עשין ע

שמות כא יא

כָּסֶף:

יורשה: יתר עליו הבעל. שהוא

שמעינן לה דלא הוי לדידה:

הבעל ו שאוכל פירות בחייה ז וחייב במזונותיה

2. וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ אֶל

טוש"ע ח"מ סי' תכד סעיף

ואימא

הני מילי קטנה. ואע"ג

זוכה גם בכל השנויים למעלה ואוכל

ז:

ובפרקונה וקבורתה רבי יהודה אומר ח אפי'

הַזְּקֵנִים אֶת בִּתִּי נָתַתִּי

מה ו מיי' פי"ב מהל' אישות

פירות מנכסים שנפלו לה בירושה

דקרא בבת עונשין מיירי

לָאִישׁ

הַזֶּה

לְאִשָּׁה

עני שבישראל לא יפחות משני חלילין

הל' ג ופכ"ב הל' ז סמג

וַיִּשְׂנָאֶהָ: דברים כב טז

משניסת לו: וחייב במזונותיה

ה"ק בתי נתתי כשהיתה קטנה וא"ת

ומקוננת: גמ' ג) בכסף מנלן אמר רב יהודה

3. אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה

עשין מח טוש"ע אה"ע סי'

ובפרקונה. אם נשבית שהוא תנאי

הא לקטנה לא איצטריך קרא השתא

סט סעיף ג:

יְיָ אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ

אמר קרא ויצאה חנם אין כסף אין כסף

מו ז מיי' פי"ב שם הל' ב

ב"ד כדתנן במתני' [מז:]: בקבורתה.

זבוני מזבין לה כסף קידושיה מיבעיא

לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ

טוש"ע שם סעי' ב:

בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ:

לאדון זה ויש כסף לאדון אחר ומנו אביה

דבכה"ג קאמר בסמוך גבי מעשה

דאמרינן לקמן קבורתה תחת כתובתה

מז ח מיי' פי"ד שם הל' כג

במדבר ל יז

ידיה וי"ל דגבי מעשה ידיה קאמר

שהכניסה לו מבית אביה והוא יורשה

ואימא לדידה השתא אביה מקבל קידושיה

4. וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ

סמג לאוין פא טוש"ע

❖

שם סימן פט סעיף א:

במיתתה: משני חלילין. להספד.

לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת

שפיר דכיון שיש לו כח למכור מעשה

דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה איהי

שמות כא ז

הָעֲבָדִים:

קלמיל"ש: גמ' בכסף מנלן. דכסף

ידיה לאחר פשיטא שהם שלו אבל

5. וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה

שקלא כספא ואימא הני מילי קטנה דלית

קידושיה לאביה: אין כסף. באמה

מה ענין קידושין אצל מכירה אע"ג

וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר:

תוספות רי"ד

לה יד אבל נערה דאית לה יד איהי תקדש

❖

דברים כד ב

דיכול האדון לייעדה בכסף קנייתה

העבריה כתיב ובקידושיןח) פריך האי

מתני' האב זכאי בבתו

נפשה ואיהי תשקול כספא אמר קרא

מבעי ליה לגופיה: אין כסף לאדון

היינו משום דגזירת הכתוב הוא דיכול

בקידושיה בכסף בשטר

בנעוריה בית אביה כל שבח נעורים

זה. בצאתה מרשותו בסימני נערות לעזי רש"י

לייעדה בכסף קנייתה אבל שאר

ובביאה. פי' האב זכאי לקדש

את בתו בעודה קטנה או

לאביה ואלא הא דא"ר הונא אמר רב

קידושין אימא דאין האב זוכה בהן

כדילפינן בקידושיןט) דביוצאה בסימנים

קלימיל"ש. חלילים

נערה בין בכסף בין בשטר.

❖

משתעי קרא: אבל יש כסף לאדון

כלום ועי"ל דאמעשה ידיה פשיטא

מנין שמעשה הבת לאביה שנאמר וכי

פי' כותב לו על הנייר בתך

ד)

(כלי-נגינה).

אחר. כשיוצאה מרשותו: ומנו אב.

ליה שהם שלו כל זמן שיכול למוכרה

מקודשת לי והאב מקבל

ימכור איש את בתו לאמה מה אמה מעשה

השטר ממנו ומקנה אותה לו

דהיינו עד נערות אבל משום דמצי

שאין אדון לבת ישראל אלא אביה

ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאביה למה

בו וכן מקבל הכסף ממנו

מוסף רש"י

חוץ מזה שנמכרה לו: ואימא לדידה

מזבן לה עד נערות לא שמעינן שיהא

ומקנה אותה לו בו וכן

לי תיפוק ליה מבנעוריה בית אביה אלא

האב זכאי בבתו

בביאה יכול למוסרו לו לבא

הוי. וקרא כי אתא לאשמועינן אתא

שלו כסף קידושין שהיא מתקדשת

בקידושיה. שהכסף יהיה

ההוא בהפרת נדרים הוא דכתיב וכ"ת נילף

עליה לשם נשואין. ובפ"ק

בו לעולם ועוד דאת בתי נתתי אינו

שהיא נקנית לבעל בקדושי כסף והכי

שלו והוא מקבל השטר והוא

דקידושין מפרש להו דבכל

מינה ממונא מאיסורא לא ילפינן וכ"ת

מיותר ואיצטריך אפילו לקטנה

תדרשיה אין כסף ביציאה זו אבל יש

ה)

מוסרה לביאה על כרחה לשם

הני מיקדשו כסף אתיא קיחה

קידושין בעודה נערה (קדושין

קיחה משדה עפרון שטר

נילף מקנסא ממונא מקנסא לא ילפינן וכ"ת

דאיצטריך לאשמעינן דאב נאמן

כסף ביציאה אחרת ולעולם דידה

ג:). ויצאה חנם. גבי אמה

מקשי' יציאה להויה ביאה

הוי: ואימא הני מילי. דאמרה

לאסור את בתול) ולפי המסקנא ע"כ

נילף מבושת ופגם שאני בושת ופגם דאביה

העבריה היוצאת מרשות אדון

כי יקח איש אשה ובעלה:

לא אתא אלא להכי והא דדרשינן

תורה את בתי נתתי שבידו נתינתה:

בסימני נערות ומצי למיכתב

וזכאי במציאתה ובמעש'

נמי שייך ביה אלא מסתברא דכי ממעט

ויצאה חנם, ולא בעי אין

ידיה ובהפרת נדריה פי'

קטנה דלית לה יד. לקדש עצמה.

השתא אביה מקבל קידושיה היינו

רחמנא יציאה דכוותה קא ממעט והא לא

כסף, אלא למידרש ביה אין

שמפר נדרים שלה כל זמן

ואע"ג דגבי מוציא שם רע כתיב

מפשטיה דקרא:

כסף לאדון זה שיוצאה

שהיא נערה ומקבל את גיטה

דמיא הא יציאה להא יציאה התם גבי

ממונא מאיסורא לא ילפינן. וא"ת

וההיא נערה הוה דלמא הכי קאמר

ממנו, אבל יש כסף לאדון

פי' אם נתגרשה מן האירוסין

אדון נפקא לה מרשותיה לגמרי יציאה

אחר. כשיוצאה ממנו (שם).

בעודה קטנה או נערה. אבל

את בתי נתתי בקטנותה ועתה נערה:

נילף מהפרת נדרים

ואימא לדידה. הוי האי

אם בגרה או נשאת אין

דאב אכתי מחסרא מסירה לחופה מהפרת

אלא ההיא בהפרת נדרים כתיב.

דאביה יכול לקדשה דהיינו איסורא

כסף, דהא לא כתיב אין לו

לו רשות בה. ואינו אוכל

כסף, דתידוק מינה אין כסף

נדרים מיהא נפקא לה מרשותיה דתנן נערה

מאיסורא וממילא שמעינן דכספא

מסקנא דקושיא היא ולא שינויא הוא:

פירות בחייה פי' אם נפלו

ו)

לאדון זה כו', אלא הכי דוק

לה פירות מבית אמה אינו

וכי תימא נילף. כסף קידושיה מקנסה

דאביה הוי כדאמר לעיל השתא אביה

המאורסה אביה ובעלה מפירין לה נדריה: שטר

מינה אין כסף ביציאה זו אבל

אוכל פירותיהן אלא עושה

שזיכתה תורה לאב: מבושת ופגם.

מקבל קידושיה איהי שקלה כספא

יש כסף ביציאה אחרת ולעולם

מהן סגולה. נשאת יתר עליו

וביאה: מנא לן אמר קרא 5 והיתה לאיש אחר

לדידה (שם). איהי שקלא

הבעל שהוא אוכל פירות

וי"ל דאיסורא דאית ביה ממונא

דאמרינן באלו נערות (לעיל מ:) שהוא

איתקוש הוויות להדדי: זכאי במציאתה:

כספא. בתמיה, אפשר שעל

ז)

בחייה פי' זוכה במציאתה

של אב: שייך בה. בידו ליטול ממון

מאיסורא דלית ביה ממונא לא ילפי':

חנם זיכהו הכתוב בקבלת

ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה

משום

יציאה

דכוותה קא ממעט. פי'

ולביישה בבושת זה למוסרה לביאת

קדושיה (שם). ואימא הני

כאב יתר עליו הבעל שהוא

מילי. דזכי ליה לקבלם,

אוכל פירות נכסיה בתקנת

קידושין למנוול ולמוכה שחין: אלא. כי פרכת אימא לדידה הכי תשני

בקונטרס בלשון שני וכן פירש רבינו חננאל דכוותה

קטנה. בקטנה שאין לה יד,

חכמים. וחייב במזונותיה פי'

היינו מה התם בנערה אף הכא נמי להאי אדון מרבינן כסף

מסתברא כי קא ממעט קרא יציאתה מרשות אב בקידושין מתורת

דלאו בת דעה היא, ואע"ג

משא"כ האב חייב דהכי

יציאתה מרשות אדון בסימנין: יציאה דכוותה קא ממעט. מה כסף

בנערה ואין נראה דאכתי תקשי ואימא לדידה אלא פירוש

דקרא דמוציא שם רע בנערה

תנן לקמן בפירקין האב

כתיב, דכתיב ונתנו לאבי

אינו חייב במזונות בתו.

הקונטרס עיקר והשתא כיון דשמעינן מהאי קרא דכספא דאביה

דיציאת אדון אי הוה התם כסף דאדון שהיא יוצאה ממנו בעי

הנערה, לעולם דקדשה ניהלה

אלא תקנה הוא שתיקנו

הוי סברא הוא דאיהו נמי מקבל דהשתא אביה שקיל כסף קדושיה

מהוי בפדיון גרעונה דמגרעת עמו ויוצאה והמותר נותנת לו אף

בקטנותה (שם). אבל נערה

גאוני' הראשוני'. ובפירקונה

ואיהי תקדוש נפשה:

כי קאמר נמי יש כסף ביציאה אחרת דאדון שהיא יוצאה ממנו

דאית לה יד. משהביאה

פי' מפני שהוא תנאי ב"ד

לענין הפרת נדרים נפקא לה מרשותו. הכי נמי הוה מצי

שתי שערות גדולה לכל דבר,

שכך כותב לה אם תשתבאי

בעי למהוי ולא לדידה ואי אמרת לדידה הוה לא קא ממעט יציאה

לכל עונשין ולממון, שמקחה

אפרקינך. ובקבורתה פי' אם

דכוותה כך מפורש בשאלתות דרב אחאי גאון י). ואני שמעתי יציאה

למימר דלענין אכילת תרומה נפקא לה מרשותו דאם

מקח וממכרה ממכר, איהי

מתה בחייו מפני שהוא יורש

תקדיש נפשה כו' (שם).

דכוותה קא ממעט מה התם נערה אף הכא נערה וקשיא לי

בת כהן לישראל היא אינה אוכלת בתרומה כדאמרינן ביש מותרות

כתובתה ר"י אומר אפילו

בנעוריה בית אביה. הכי

עני שבישראל לא יפחות

אכתי אימא לדידה ובמסכת קדושין פירשתיה בלשון שמועתי

(יבמות דף פז. ושם) אלא ניחא ליה למנקט הפרת נדרים שהפסיד כחו

דריש לה כל זמן שבנעוריה

לה מב' חלילים ומקוננת

ובקושי: והא לא דמיא. יציאה דקדושין ליציאת אמה העבריה

שהיה לו בה להפר נדריה דומיא דיציאת אדון שמפסיד מעשה ידיה:

היא של אביה, דכל שבח הבא

פי' חלילים שיספידוה בהן

זכאי במציאתה משום איבה. מדאורייתא ליכא למילף

לאביה הוא (שם). לאמה.

ולא יציאה דכוותה היא: אכתי מיחסרא מסירה לחופה. ועדיין

ומקוננת אחת שתקונן עליה:

קרא יתירא הוא ודריש ליה

בקידושי' מנ"ל. דכתיב את

היא ברשות האב לירושתה ולמעשה ידיה: נפקא לה מרשותיה.

שתהא מציאתה לאביה כמו שקידושיה לאביה דשאני

בתו הרי היא לו כאמה,

בתי נתתי לאיש הזה. פי'

דעד עכשיו היה מיפר לבדו ועתה מיפר בשותפות עם בעלה:

קידושין דלא קטרחא בהו כלל אבל מציאתה דקטרחא להגביה

ובבתו נערה אשמעינן דאי

אלמא ברשות אב לתתה לכל

בקטנה לא איצטריך, השתא

מי שיחפוץ ומנין שזוכה

בשטר ובביאה מנלן. דביד אביה לקדשה ולמוסרה על כרחה:

מציאתה וכה"ג עביד צריכותא בריש קידושין (דף ד:) דלא

זבוני מזבין לה מעשה ידיה

בכסף קידושין דכתיב ויצאה

איתקוש הוויות להדדי. מה כסף ברשות אביה אף קידושי שטר

גמרינן מעשה ידיה מקידושיה דלא קא טרחא בהו כלל ואם

מבעיא (שם). תיפוק ליה

חנם אין כסף אין כסף לאדון

וביאה ביד אביה. וקידושי שטר וביאה דמקדשת בהו ילפינן בקידושיןכ):

תאמר נילף מתרוייהו דהשתא ומה הנך דמחמת גופא קא

מבנעוריה. אי מיניה הוי

זה אבל יש כסף לאדון אחר

מצי למילף, אלא על כרחך

ומנו אב. פי' ממשמע שנאמר

אתו הוי דאב מציאה לכ"ש וי"ל דמה להנך שהאב נפסד

משום

מדלא יליף מהתם שמעינן

ויצאה חנם איני יודע שאין

על ידיהן דעל ידי קידושין היא מפקעת עצמה ממנו ומעשה ידיה משום דקא מיתזנא מיניה כדאמרינן בריש קידושין (ג"ז שם):

מינה לא לשבח נעורים אתיא

כסף ומת"ל אין כסף וקרא

משום דלגופיה אצטריך גבי נדרים

יתירה הוא לדרשא אתא אין

כסף לאדון זה פי' שהמוכר את בתו קטנה יוצאה בסימנים וכשתצא מרבה אינה נותנת לו כסף. אבל יש כסף לאדון אחר דכי נפקא דקאי עלייהו (שם). וכי תימא נילף מינה. ממון מנדרים (שם). וכי תימא נילף מקנסא. כסף קידושיה מכסף קנסה, שאונס

מרשות אב לרשות בעל אית ליה כסף קידושין: ובמעשה ידיה מנלן אמר ר"ה א"ר מניין למעשה הבת שהן לאביה שנא' וכי ופיתוי לאביה חמשים כסף (שם). ממונא מקנסא לא ילפינן. שהקנס כולו חדוש ומחדוש לא גמרינן ואכתי קידושיה מנלן

דלאביה הוי (שם). מבושת ופגם. דקיימא לן (לעיל מ:) שהמאנס נותן בושת ופגם לאב והנהו לאו קנסא נינהו (שם). דאביה

ימכור איש את בתו לאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאביה פי' מלאמה דהוא יתר קדריש:

נמי שייך בה. שיש לו דין חלק בהן, שיש בידו לביישה ולפוגמה בשביל ממון שיתנו לו, דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין,

דהויא לה בושת ופגם, ואנס זה שבא עליה מחסר ממון זה שזילזלה ולא יקפצו עליה תובעין (שם). אלא. לעולם מקרא קמא דאין כסף לאדון זה נפקא, ודקשיא לך ואימא לדידה, מסתברא. דלאביה, דכי קממעט יציאת אירוסין מדין יציאת אמה העבריה ובא לומר

כאן אין כסף אבל ביציאת אירוסין יש כסף, יציאה דכוותה קא ממעט. יציאת אירוסין דומיא דיציאת אמה קא ממעט מדין אמה ולמימר דיש כסף בה, ומה יציאת אמה העבריה אין כסף לאדון דנפקא מרשותיה קאמר קרא, אף מיעוט דיש כסף דקא דייק ליציאת

אירוסין יש כסף למי שיצאה הימנו קאמר והיינו אב (שם). והא לא דמיא. יציאת אירוסין ליציאת אמה, והיכי קאמרת דיציאת אירוסין אתי למעוטי, הא לאו דכוותה היא, דאכתי לא נפקה מרשותיה דאב למעשה ידיה ולירושתה עד שתכנס לחופה (שם). בהפרת נדרים

מיהא נפקא ליה מרשותיה. שאינו יכול להפר לבדו (שם). אביה ובעלה מפירין לה נדריה. ואינו מופר עד שיפרו שניהם (לעיל לט.). איתקוש הוויות להדדי. והיתה לאיש אחר (דברים כד) כל הויות קידושין במשמע, כסף ושטר וביאה (לקמן עד.).