נערה שנתפתתה פרק רביעי כתובות
מז.
מסורת הש"ס
תוספות רי"ד
משום
איבה. פירש בקונטרס כיון דאינו חייב במזונותיה אי
משום איבה. דכיון דאינו חייב במזונותיה אי אמרת מציאתה שלה
א)
זכאי במציאתה משום
ב)
איבה. פי' ואע"ג דכל
איכא איבה ולא זיין לה תו: הא דזכי ליה רחמנא לאב למימסרה
אמרת דמציאתה לעצמה איכא איבה ולא זיין לה ולר"י
ג)
זכותא דמתני' יליף מקראי
לחופה. כדכתיבה) את בתי נתתי כל נתינות שבה במשמע ואותו היום
נראה איבה דמציאתה היינו שלא יקדשנה למנוול ומוכה שחין והא
ד)
מציאתה אינה אלא
אינה עושה מלאכה היכי מצי כו': פקעתה. בטילותה: אלא קטנה
גבי מציאת בנו ובתו הקטנים
דאמרינן בפ"ק דב"מ
ה) ו)
תקנתא דרבנן ומבנעוריה
ז) ח)
לא מצי למילף דבפ'
לא צריכא קרא. דקשיא לך לעיל
לא קטן קטן ממש אלא גדול וסמוך
אלו נערות בעי למילף
אימא ה"מ קטנה דמצי מזבן לה לאו
על שולחן אביו זהו קטן קטן ואינו
משום איבה: במעשה ידיה: מנלן דאמר
ט)
בושת ופגם וצער שהם
קושיא היא: כי איצטריך קרא
סמוך על שולחן אביו זהו גדול היינו
י)
של אב מבנעוריה בית
רב הונא אמר רב מנין שמעשה הבת לאב
אביה ואקשינן אלא הא
לנערה. ואע"ג דעיקר קרא בקטנה
דווקא בקטן אבל בקטנה אפילו
שנאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה מה
דאמר ר"ה א"ר מניין
1
כתיב מיהו קרא יתירא הוא דכתיב
אינה סמוכה על שולחן אביה הויא
כ)
שמעשה הבת לאב שנאמר
אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה
לאמה לאקושי בת לאמה להיקישא
מציאתה לאב משום איבה שלא
וכי ימכור תיפוק ליה
ידיה לאביה ואימא הני מילי קטנה דמצי מזבן
מבנעוריה בית אביה אלא
דנערה אתיא: בנעוריה. גבי הפרת
יקדשנה למנוול ומוכה שחין ולשמואל
ההיא בהפרת נדריה הוא
לה אבל נערה דלא מצי מזבן לה מעשה
נדרים כתיב והכי קאמר בנעוריה
דאמר התם קטן קטן ממש אפי'
דכתיב. וכ"ת ילפינן מיניה
ידיה
דידה הוו מסתברא דאביה הוו דאי
ברשות אביה היא. וכי תימא הא
אין סמוך על שולחן אביו משום
ממונא מאיסורא לא ילפינן
ובשני' אוחזין תנן מציאות
ס"ד
מעשה ידיה לאו דאביה אלא הא
דבשעה שמוצאה מריצה אצל אביו
בהדיא כתיב ו) כי הניא אביה אותה
בנו ובתו הקטנים הרי אלו
אי לאו האי הוה אמינא בקטנה
צ"ל לפ"ה ח) דמתני' דהתם לצדדין
דזכי
ליה רחמנא לאב למימסרה לחופה
שלו ומציאות בנו ובתו
משתעי: ומימנע ולא פריק. לפיכך
הגדולים הרי אלו שלהן
קתני קטנה אפילו באינה סמוכה
היכי
מצי מסר לה הא קמבטל לה ממעשה
ואמרי' התם לא קטן קטן
נערה בסמוכה וגדול הסמוך על
תקנו לו פירות כדאמר לקמןז) ופירקונה
ידיה פריך רב אחאי אימא דיהיב לה שכר
ממש ולא גדול גדול ממש
שולחן אביו הוי מציאתו לעצמו
תחת פירות דליכלינהו בעל וכל
אלא כל שסומך על שלחן
פקעתה אי נמי דמסר לה בליליא אי נמי
אביו קורא קטן ואע"פ
לשמואל דליכא למיחש כולי האי לאיבה
פדיונה יהי עליו אם רב אם מעט
$דמסר לה בשבתות וימים טובים אלא קטנה
שהוא גדול בשנים וכל
בבנים כמו בבנות דזילא בהו מילתא
דאי אמרת לינחינהו ויפדוה מהם
שאינו סמוך על שלחן
לא צריכא קרא השתא זבוני מזבין לה
לחזר על הפתחים אבל קשה לפ"ה
אם תהיה שבוייה זמנין דלא מלו
אביו קורא גדול ואע"פ
שהוא קטן בשנים: ואינו
מעשה ידיה מיבעי [אלא] כי איצטריך קרא
והשתא יהיב מדידיה: כיסא נקיטא.
דפשיטא ליה לעילט) דמציאתה לאחר
אוכל פירות וכו'. ת"ר
מיתת האב לעצמה אע"ג דניזונית
כיס מלא מעות יש לה בסגולה ועד
לנערה: בהפרת נדריה: מנלן דכתיב
האב אינו אוכל פירות
מן האחין ומה שפירש בקונטרס
הנה לא נהניתי מהם עתה תפדה
בחיי בתו. ר"י בר"י אומר
בנעוריה בית אביה: ומקבל את גיטה:
2
האב אוכל פירות בחיי בתו
לעיל דלהכי פשיטא ליה דלעצמה
את עצמה ואם יחסר אני לא אשלים:
מנלן דכתיב ויצאה והיתה איתקוש יציאה
במאי קמיפלגי ת"ק סבר
3
כתב לה פירות כסות וכלים. פסק
דלא שייך בהו איבה כיון דבעל
בשלמא בעל תקינו ליה
להוייה: ואינו אוכל פירות בחייה: ת"ר
כרחייהו מיתזנא אין נראה לרשב"א
לה האב בנדוניתה שתכניס לבעלה
רבנן פירות דאם תשתבי
האב אינו אוכל פירות בחיי בתו רבי יוסי
ממנע ולא פריק לה אלא
דשייך איבה אפילו היכא דקא מיתזנא
מטלטלין כגון פירות תלושין וכסות
❖
אב מא"ל מימנע ולא
ברבי יהודה אומר האב אוכל פירות בחיי
בעל כרחייהו שלא יטריחוה כל
וכלים וכתבן לה מן האירוסין:
פריק. בלא"ה נמי פריק
בתו במאי קמיפלגי ת"ק סבר בשלמא בעל
ומתה. באירוסין לא זכה כו': לימא
שעה לב"ד במזונות כדמוכח לקמן
לה. פי' דחס עלה ור"י
בר"י סבר ה"מ היכא דל"ל
תורה אור השלם
בפלוגתא כו'. דמ"ד בעלה יורש
תקינו ליה רבנן פירי דא"כ מימנע ולא
בפרק אלמנה דאלמנה
אבל היכא דא"ל (מימנע
נדונייתה מן האירוסין כרבנן דאמרי
מעשה ידיה ליתומים אע"ג דבעל
פריק אלא אב מאי איכא למימר דמימנע
1. וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת
ולא פריק לה) אב נמי
מימנע ולא פריק לה אמר
אם מת הוא גובה את הכל מנה
כרחייהו מיתזנא ומעשה ידיה אינן
בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא
ולא פריק בלאו הכי פריק לה ור' יוסי
כיסא נקיטא לה תיזיל
כְּצֵאת הָעֲבָדִים:
מאתים ותוספת אלמא כתובתה
של בעל אלא משום איבה כדאמר
בר' יהודה סבר אב נמי מימנע ולא פריק
ותפרוק נפשה. פי' סגולה
שמות כא ז
קיימא כאילו נישאת אם מתה איהי
בפרק אע"פ מזוני
2. אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר
יש לה מן הנכסים שנפלו
סבר כיסא נקיטא עילוה תיזיל ותפרוק
לה והלכתא כת"ק: נשאת
נמי ירית איהו נדוניא שאף היא בתוך
עיקר ומעשה ידיה משום איבה ולפי'
צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ
יתר וכו'. ת"ר כתב לה
נפשה: ניסת יתר עליו הבעל שהוא אוכל
לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ
השטר נכתבה דהכי כתבינן דא
ר"י ניחא ואע"ג דמציאת אשה
פירות כסות וכלים שיבואו
בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ:
כו': ת"ר כתב לה פירות כסות וכלים שיבואו
נדוניא דהנעלת ליה מבי אבוה כך
לבעלה אינה אלא משום איבה
עמה מבית אביה לבית
במדבר ל יז
3. וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה
בעלה ומתה לא זכה הבעל
עמה מבית אביה לבית בעלה מתה לא זכה
וכך וצבי ואוסיף לה מדיליה כך וכך:
י) ואמר בפרק אלמנה
בדברים הללו. משום ר"נ
וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר:
❖
דגבי יתומים תיהוי לה איבה ואיבה
מ"ד
הבעל בדברים הללו משום רבי נתן אמרו זכה
אמרו זכה הבעל בדברים
דברים כד ב
ההיא איבה לאו משום מזונות הוא
הללו. (והרב מפרש שאם
הבעל בדברים הללו לימא בפלוגתא דרבי אלעזר בן עזריה ורבנן קמיפלגי דתנן
מתה אחר שנשאת אע"פ
דלא דמיא למעשה ידיה אלא איבה
נתארמלה או נתגרשה בין מן הנשואין בין מן האירוסין גובה את הכל ר"א ב"ע
שהנכסים בבית אביה זכה
גליון הש"ס
דקטטה ובקטטה דידה ודיתומין
בהן הבעל כדמוכח לקמן
אומר מן הנשואין גובה את הכל ומן האירוסין בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה
גמ' דמסר לה בשבתות
והבת עם האחים לא חיישינן כיון
בהלכתין גבי מסר האב
שלא
ויו"ט.
לשלוחי הבעל שאפי'
דליכא איבה דמזונות ועוד נראה
מסרה להם ומתה זכה
לר"י דמציאתה דומיא דקידושיה דהוי דאב אפילו אינה סמוכה על שולחנו ומעשה ידיה נמי אפילו אינה סמוכה הויא העדפה דאב:
הבעל לירש נכסי נדוניתה
דזכי ליה רחמנא לאב למימסרה לחופה. פירש בקונטרס דכתיב את בתי נתתי ואע"ג דקרא כשהיתה קטנה כדפרישית לעיל אלא
ואפי' הן בבית אביה ולא
באו ליד הבעל והכא
דבלאו הכי פריך שפיר ועי"ל דהא דפריך לעיל ה"מ קטנה משום דאכתי לא קים לן שיהא לאב שום כח בנערה אבל הכא
מיירי כגון שמתה מן
❖
דכבר למד שיש לו כח לקדשה תו לית לן לאוקמא קרא בקטנה דווקא ולפ"ה דלעיל דזינתה אחר החופה לא הויא בסקילה ע"כ חופה
האירוסין ועדיין לא נשאת
הויא בנערות מדנסקלה על זנות בית אביה וצ"ע אמאי לא גמרינן קידושין מחופה: דמסר לה בשבתות וי"ט. אע"ג דאמר במו"ק
ומש"ה לא זכה בהן הבעל
אליבא דת"ק) פי' דאביה
ושמחת בחגך ולא באשתך דאין נושאין נשים בחולו של מועד משום דאין מערבין שמחה בשמחה ודרשה גמורה היא כדאמר
כתב ליתן לה מטלטלים
הגהות הב"ח
בחגיגה דהוי מדאורייתא איכא למימר דהכא איירי שעה אחת לפני יו"ט שהוא כיו"ט לענין מלאכה דתוספת דאורייתא ובטילה
בנדוניא ולא הספיק לתתם
(א) תוס'
לה עד שמתה וכבר נשאת
באותה שעה מן המלאכה א"נ כשמסרה האב לשלוחי הבעל או נשואין בלא סעודה אע"ג דאמר בהחולץ דנשואין בלא
❖
לה
סעודה איכא שמחה לא חשיבא שמחה כולי האי שיהא אסור לישא ביו"ט מטעם זה: השתא זבוני מזבן לה כו' כי איצטריך קרא
אע"פ שהבעל יורש את
אשתו וכל נכסי נדוניתה
לנערה. הקשה ה"ר יעקב מאורלינ"ש דאמאי איצטריך בערכין למילף מק"ו דאין אדם יכול למכור את בתו כשהיא נערה דהשתא
הן שלו כיון שעדיין לא
הספיק האב ליתן לבתו
מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר תיפוק ליה מהכא דאין יכול למוכרה מדאיצטריך לאמה דאי יכול למוכרה מה צריך קרא
מוסף רש"י
ולא באו לידה עד שמתה
פשיטא דהשתא זבוני מזבן לה מעשה כו' ושמעתי בשם מורי הר"ם דמהכא נמי לא ידעינן אלא מכח ק"ו דהשתא זבוני מזבין לה ולי נראה
גובה את הכל.
אין הבעל יורשה דאדעתיה
דאי לאו ק"ו דהתם ה"א דמצי מזבן לה והוה דרשינן מלאמה דמעשה ידיה לאביה אפי' בבוגרת : כתב לה פירות כסות וכלים. למאי דמוקי
דהכי קיבל אנפשיה שיתנם
כ)
לבתו ולא לבעלה ור"נ
בקונטרס הך ברייתא מן האירוסין הא דקתני לקמן הלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל כו' מתה אביה יורשה אתיא כרבנן ומיהו בנישואין כ"ע
(ב"מ
היה אומר זכה כיון שכתב
מודו כדקתני בסיפא דההיא ואין נראה לר"ת דאי מן האירוסין למה קבעה אמתני' דהכא דאיירי בנישאת ועוד אמאי זכה לרבי נתן הא
יז:)
עליו ליתנן ה"ה ככל נכסי
קתני שכתב שיבואו עמה מבית אביה לבית בעלה והא לא באו ועוד דמסיק אבל הכא משום איחתוני הוא ואי באירוסין אירוסין לא
נדוניתה והלכתא כת"ק
(א)
ואילו זקפן עליו במלוה
הוי קרי חיתון אלא איקרובי דעתא כדלקמן בריש אע"פ ואע"ג דבפרק הנושא קאמר גבי כמה אתה נותן לבתך
ולא כתב לשם מוהר אלא
כך וכך וכו' דאיירי באירוסין בההיא הנאה דאיחתני אהדדי גמרי ומקנו באמירה יש לומר דה"פ בההיא הנאה שיבואו לבסוף לידי חיתון
כתב לו שחייב כך וכך זכה
בהן דכאילו נתנן לו דמי:
נשואין גמרי ומקנו אהדדי אף בשעת אירוסין ונראה לר"ת דהך ברייתא בנשואין מיירי וטעמא דלא זכה לתנא קמא משום דאנן
סהדי דאין דעת האב ליתן נדוניא זו אלא ע"מ שתהנה בתו ממנה כמו הבעל ולרבי נתן לית ליה אומדנא וזכה הבעל וקאמר לימא
דבפלוגתא דרבי אלעזר ורבנן קמיפלגי דמ"ד לא זכה כרבי אלעזר ואע"ג דההוא דר"א באירוסין והכא בנישואין מכל מקום מדמה
להו
כי היכי דאזיל ר' אלעזר בתר אומדנא דלא כתב אלא על מנת לכונסה ה"נ אזיל בתר אומדנא
שלא כתב אלא על מנת שתהנה
בתו
ולבתר הכי קאמר למ"ד זכה דעד כאן לא קאמר ר"א אלא מדידיה לדידה דלא אקני
לה אלא
ע"מ לכונסה משום חיבת חופה
אבל
מדידה לדידיה
אפי' ר"א מודה
דדי לנו
באומדנא של חיתון
נישואין אע"ג דאיכא תו
אומדנא
אחרינא די לנו
באומדנא זו כיון
דהוי