נערה
שנתפתתה פרק רביעי
כתובות
מח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
ה) עונה האמורה בתורה. כאן נאמרה עונת תשמיש ולקמן
אליעזר בן יעקב אומר שארה כסותה לפום שארה תן כסותה
נ
א) ב)
א
ג) ד)
כו'. פירש רשב"ם דרבי אליעזר בן יעקב סבר נמי דמזונות
תנן אימת היא עונה: לפום שארה. זקינה קשה לה משאוי ואינה
יכולה לסבול בגדים רחבים וילדה צריכה בגדים רחבים להתנאות
דאורייתא דהכי מתניא סיפא דברייתא מזונות מנין אמרת ק"ו ומה
ה)
❖
נא ב
ו) בהם: לפום עונתה. לפי העת אם חמה אם צנה: חדשים. חמים
דברים שאין בהן קיום נפש כך דברים שיש בהן קיום נפש על אחת
הם יותר מן השחקים: דאורחה.
כמה וכמה דרך ארץ מנין אמרת
נב ג
דרך בנות משפחתה בכך: מאי
קל וחומר ומה דברים שלא נישאת
רבי אליעזר בן יעקב אומר שארה כסותה
1
תורה אור השלם
טעמא דתנא קמא. דאמר לא צריך:
עליהם לכתחילה אינו רשאי למנוע
לפום שארה תן כסותה שלא יתן לה לא
1. אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ
אורחיה. לבנות משפחתו עושין כן:
ממנה דברים שנישאת עליהם
של ילדה לזקינה ולא של זקינה לילדה
נג
ד
שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ
עולה עמו ואינה יורדת עמו.
לכתחילה אינו דין שאינו רשאי
❖
לֹא יִגְרָע: שמות כא י
כסותה ועונתה לפום עונתה תן כסותה
מבעולת בעל נפקא לן בעלייתו של
למנוע ממנה ולפי זה תימה ברייתא
ו)
נד
שלא יתן חדשים בימות החמה ולא שחקים
ה
א
בעל ולא בירידתו של בעל בפרק
דלעיל דקתני תיקנו מזונות תחת
תוספות רי"ד
בימות הגשמים: תני רב יוסף שארה זו
אע"פ : ה"מ מחיים. כגון
מעשה ידיה דמשמע דמזונות דרבנן
כמאן אתיא: דאורחיה דידיה
נה ו
הוא אומר להניק את בנה והיא
קרוב בשר שלא ינהג בה מנהג פרסיים
וראב"י אומר שארה
כסותה לפום שארה תן
ולאו אורחה דידה. פי' בקונטרס
אומרת שלא להניק ודרך בנות
שמשמשין מטותיהן בלבושיהן מסייע ליה
כסותה שלא יתן של ילדה
משפחתה להניק בניהם ולא דרך
דאורחיה בבנות משפחתו אבל אין
נו ז
לזקנה ושל זקנה לילדה
לרב הונא דאמר רב הונא ב האומר אי
משפחתו: ודבר אחר. לקמן
כסותה ועונתה לפום עונה
דרך בבנות משפחתה וקשה דאמאי
אפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה יוציא
תן כסותה שלא יתן
מפרש: זנין. מזונות: מפרנסין.
נקט שני חלילין ומקוננת אחת הוה
נז ח ט
לה חדשים בימות החמה
ונותן כתובה: רבי יהודה אומר אפילו עני
לבוש וכסות: אבל לא בניו ובנותיו.
ליה למינקט לא יפחות לה מדרכו
שחקים בימות הגשמים:
שבישראל וכו': מכלל דת"ק סבר הני
תני ר"י שארה זו קירוב
שאינו חייב במזונותיהן בחייו: ולא
ואומר רבינו תם דאורחיה דידיה
בשר שלא ינהוג בה
לא היכי דמי אי דאורחה מ"ט דת"ק דאמר
שאני לך כו'. יוצא מן המקום לדעת
היינו אפי' לעני שבישראל אין פוחתין
נח י
מנהג פרסיים שמשמשין
משני חלילין
ומקוננת אבל לנקיבות
היה בידו לצוות על מזונות בניו ובנותיו
לא ואי דלאו אורחה מ"ט דר"י לא צריכא
מטותיהם בבגדיהם מסייע
ליה לר"ה דאמר האומר
יש שפוחתין
וקאמר ר' יהודה לא
ואשתו ולא צוה גילה דעתו שאינו
כגון דאורחיה דידיה ולאו אורחה דידה ת"ק
א"א אלא אני בבגדי והיא
יפחות משני חלילין אע"ג דאם לא
רוצה לזונן הילכך אשתו דמיחייב לה
❖
בבגדה יוציא ויתן כתובה:
סבר כי אמרינן עולה עמו ואינה יורדת
נישאת שמא
היו פוחתין לה כיון
בתנאי כתובה אשתעבוד ניכסיה
ר"י אומר וכו'. מכלל
עמו הני מילי מחיים אבל לאחר מיתה לא
דת"ק סבר הני לא ה"ד
דנישאת לא
יפחות לה כמו שאין
בניו ובנותיו לא אבל נשתטה דיצא
אי דאורחה. פי' שדרך
ורבי יהודה סבר אפילו לאחר מיתה אמר רב
תוספות רי"ד (המשך)
פוחתין לו ומיהו הלשון דחוק דקאמר
מן העולם שלא לדעת מסתמא ניחא
בני משפחתה בכך מ"ט
חסדא אמר מר עוקבא הלכה כרבי יהודה
כגון דאורחיה דידיה משמע דאיכא
ליה שיזונו בניו ובנותיו משלו:
דת"ק דאמר לא ואי דלאו
לה כ"ש צדקה פי' שאין
לנו לעשות צדקה משלו
אורחה מ"ט דר"י ל"צ
תכשיט. בשמים של אבקת רוכל
דלאו אורחיה בהכי:
ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא ג מי
דאורחיה ולא אורחה ת"ק
ומ"ד צדקה אבל תכשיט
ולא
שאני לך בין יוצא לדעת
שהנשים מתקשטות בהם: מ"ד
שנשתטה בית דין יורדין לנכסיו וזנין
סבר כי אמרי' עולה עמו
[יהבינן לה דלא] ניחא
ליוצא שלא לדעת. לקמן
תכשיט. לא יהבינן לאשתו כ"ש
ליה דתנוול: אמר ר"ה
ה"מ מחיים פי' כגון הוא
ומפרנסין את אשתו ובניו ובנותיו ודבר
ד
אומר להניק והיא אומרת
מי שהלך למד"ה ומתה
בפ' בתרא דמוקי לה
שאין עלינו לעשות צדקה מנכסיו.
שלא להניקו ודרך בנות
אשתו ב"ד יורדים לנכסיו
אחר א"ל רבינא לרב אשי מ"ש מהא דתניא
ואמתניתא קיימי: לא ניחא ליה
ההיא דמי שהלך למדינת הים כשהשרה
משפחתה להניק בניהם
וקוברים אותה לפי כבודו.
מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת
ואינו דרך בני משפחתו.
לפי כבודו ולא לפי כבודה.
דתינוול. אע"פ שלא צוה בלכתו
אשתו ע"י שליש אבל לא בניו ובנותיו
אבל לאחר מיתה לא. ור"י
פי' בתמיהה והרי אינה
מזונות בית דין יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין
עבדינן. ולי נראה דאדמר עוקבא
משמע דקודם שיצא לא היה משרה
סבר אפילו לאחר מיתה:
יורדת עמו. ואם דרכה
קיימי דאמר מי שנשתטה יורדין
אותם אבל אם היה משרה אותם גם
את אשתו אבל לא בניו ובנותיו ולא דבר
אמר ר"ח אמר מר עוקבא
שתקבר בשירין ואין דרכו
ה
הל' כר"י. ואמר ר"ח
אמאי לא קברה לה לפי
לנכסיו וזנין כו' וד"א ואיפכא גרסינן
אנו היינו זנין אותם כיון דניחא ליה
אחר א"ל ולא שאני לך בין יוצא לדעת
אמר מ"ע. מי שנשתטה
כבודה ואפילו למ"ד דל"ל
מ"ד צדקה כ"ש תכשיט ומ"ד תכשיט
ולפי זה צריך לומר ההיא דמי
ליוצא שלא לדעת מאי דבר אחר רב חסדא
ב"ד יורדין לנכסיו וזנין
עולה עמו לאחר מיתה
אבל צדקה לא התם היינו טעמא
שנשתטה דזנין בניו ובנותיו אפי' לא
ומפרנסין את אשתו ובניו
אינה יורדת א"ל. אימא אף
אמר זה תכשיט רב יוסף אמר צדקה מ"ד
ו
ז
ובני ביתו וד"א פי'
לפי כבודו. וקמ"ל עולה
דלא ניחא ליה דתינוול: לפי כבודו
היה משרה אותם מתחלה ואין נראה
עמו אפילו לאחר מיתה:
תכשיטי נשים. א"ל רבינא
תכשיט כ"ש צדקה מ"ד צדקה אבל תכשיט
ולא לפי כבודה. בתמיה. מידי
לר"י דאם לא השרה אותם מתחלה
לר"א ומ"ש מהא דתניא
אמר ר"מ האומר אם מתה
יהבינן לה דלא ניחא ליה דתינוול אמר רב
דאורחה ולאו אורחיה מי לא בעי
ע"י שליש ולא פירנסם אמאי מפרנסין
מי שהלך למדינת הים
אשתו אל תקברוה מנכסיו
שומעין לו. פי' דכיון דהוא
ואשתו תובעת מזונות.
חייא בר אבין אמר רב הונא מי שהלך
למיעבד לה הא ודאי אינה יורדת
אותם אלא ודאי איירי כשהיה
ח
ב"ד יורדים לנכסיו וזנין
מת ברישא והיא גובה
עמו ואפילו למאן דלית ליה עולה
מפרנסם קודם וכן ההיא דמי שהלך
למדינת הים ומתה אשתו ב"ד יורדין
ומפרנסין את אשתו אבל
כתובתה אין היורשים
עמו לאחר מיתה אינה יורדת אית
למדינת הים מדפריך מינה אההיא
חייבים לקוברה דתנן
לא בניו ובנותיו ולא ד"א.
לנכסיו וקוברין אותה לפי כבודו לפי כבודו
פי' משום דבמזונות אשתו
יורשי' יורשי כתובתה
ליה: האומר. בשעת מיתתו: אם
דנשתטה ובפ' בתרא דמוקי לה
ולא לפי כבודה אימא ט אף לפי כבודו
מחוייב בתנאי כתובה אבל
חייבים בקבורתה מ"ש
מתה אשתו כו' שומעין לו. דכיון
במשרה אשתו על ידי שליש אבל לא
במזונות בניו ובנותיו לא
כי אמר אפילו לא אמר
הא קמ"ל עולה עמו ואינה יורדת עמו
מחוייב. א"ל ולא שני לך
נמי מסתמא נמי לא
דהוא מת בחייה והיא גובה כתובתה
בניו ובנותיו היינו בשעה שהלך הניח
בין יוצא לדעת ליוצא שלא
קברי' לה דנכסי קמי
ואפילו לאחר מיתה אמר רב מתנה האומר
אינו חייב לקוברה דתנן
מעות ביד שליש לפרנס אשתו ולא
לדעת פי' יוצא מן המקום
יתמי נפלו ואין היתומים
אם מתה לא תקברוה מנכסיו שומעין לו
הניח לפרנס בניו אבל קודם שהלך
יורשיה יורשי כתובתה חייבין
לדעת היה בידו לצוות
חייבים בקבורת האלמנה.
היו כולם ניזונין משלו: הכי גרסינן
על מזונות בניו ובנותיו
אלא האומר אם מת
בקבורתה: נכסי קמי יתמי רמו.
מ"ש כי אמר דנפלי נכסי קמי יתמי כי
ומדלא צוה גלה דעתו
אל תקברוהו מנכסיו אין
מאי ולא דבר אחר וגרסינן נמי
ופשיטא דאין קבורתה עליהם: אל
לא אמר נמי נכסי קמי יתמי רמו אלא
שאינו חפץ לזיין הילכך
שומעין לו. לא כל הימנו
תקברוהו מנכסיו. אלא מן הצדקה:
ומאן דאמר צדקה אבל תכשיט
אשתו דמחייב לה בתנאי
להעשיר את בניו ויפיל
האומר אם מת הוא לא תקברוהו מנכסיו
י
מתני' לעולם היא ברשות האב.
כתובה אישתעביד נכסיה
את עצמו על הציבור:
יהבינן לה דלא ניחא ליה דתינוול
מתני' לעולם היא ברשות
אין שומעין לו לאו כל הימנו שיעשיר
אבל בניו ובנותיו לא. אבל
דאההיא דמי שהלך איפליגו בה
ואם בת ישראל מאורסה
את בניו ויפיל עצמו על הציבור: מתני'
האב עד שתכנוס לחופה.
נשתטה דכיוצא מן העולם
בהדיא בפרק בתרא :
לכהן היא אינה אוכלת בתרומה
פי' לשם נשואין ואם היא
שלא לדעת הוא אזלי'
תכשיט. והא דאמר בפרק
בת ישראל מאורסה
בתר רובא דעלמא ואמרי'
לעולם היא ברשות האב עד שתכנס
וזכאי בה ככל זכות אב בבתו:
דמסתמא ניחא ליה שיזין
המדיר
לרשות
לרשות
בניו ובנותיו משלו. מאי
פוסקין קישוטין לאשה היינו כל זמן שהוא עמה שלא תתגנה עליו: מי שהלך למדינת הים כו'. אית ספרים דגרסי קוברין אותה
ד"א ר"ח אמר תכשיט פי'
בשמים להתקשט ואע"ג
לפי כבודה לפי כבודה אין לפי כבודו לא אימא אף לפי כבודה ואין נראה חדא דאמאי נקט מי שהלך למדינת הים אדרבה טפי הוי רבותא
דהיה צריך לעשות לה
דאפי' כשהוא אצלה דאינה יורדת עמו וכ"ש כשאינו אצלה ועוד מאי אפי' לאחר מיתה דקאמר אדרבה טפי הוי רבותא במחיים
קצבה בקישוטי' כמה
מלאחר מיתה ועוד דקאמר אימא אף לפי כבודה אדרבה לפי כבודו הוי רבותא טפי דלא הוי אלא לר' יהודה אבל לפי כבודה דאינה
נתן לה בשבת כדמפרש
לקמן בהמדיר. ה"מ כי
יורדת עמו לא הוי רבותא כולי האי דהא לעיל פריך אי דאורחה מ"ט דת"ק משמע דמילתא דפשיטא הוא ונראה לר"ת דגרסינן
איתיה בהדה דניחא ליה
קוברין אותה לפי כבודו לפי כבודו אין לפי כבודה לא אימא אף לפי כבודו אבל קשה לרשב"א דאמאי קמתמה לפי כבודו ולא לפי כבודה
שתתקשט וניאותה לה ולא
אמאי סלקא דעתיה דנקט לפי כבודו דוקא ולא לפי כבודה: לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה גרסינן. ול"ג עד שתכנס
שתתגנה אבל הלך למד"ה
כיון דליתיה בהדה לא
לרשות הבעל דא"כ הוה משמע עד שימסור האב לשלוחי הבעל כדמוכח בגמרא דקאמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא הבא על
בעי למיתן לה ונשתטה
אשת איש כו' לרשות הבעל בעלמא ומתני' דהכא מוקמינן לה בגמרא לענין תרומה לאפוקי ממשנה ראשונה א"כ הויא תיובתא
נמי שאין לו דעת להתאוה
אין אשתו מתקשטת
דרב דאמר בגמרא מסירתה לכל חוץ מלתרומה ומיהו י"ל דהא דדייק רב נחמן בר יצחק בגמרא היינו מדקתני כיון שנכנסה כו' לכך משמע
משלו ר"י אמר צדקה מ"ד
ליה אפילו מסר
אבל הכא דהתני
לעולם היא ברשות האב עד
שתכנס לרשות הבעל
משמע שפיר דהיינו
עד
שתכנס לחופה:
תכשיט פי' לא יהבינן
לאפוקי