מח:
נערה
שנתפתתה פרק רביעי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לאפוקי
ממשנה ראשונה. אע"ג דתנן בהדיא בפ' אע"פ
לרשות הבעל לנשואין. כלומר שתכנס לחופה לשם נשואין שתהא
נט א
א)
מסורה לרשות הבעל: מסרו שלוחי האב. שהיה האב משלחה לו
זו משנה ראשונה ב"ד של אחריהם אמרו כו'
ב)
ע"י שלוחיו ופגעו בשלוחי הבעל ומסרוה להם: גמ' ממשנה
כן דרך התנאים להשמיענו בקוצר אע"ג דכבר השמיענו במקום
ג)
רב
אחר וכה"ג איכא בריש ברכות ח): אסי אמר אף
ראשונה. בפרק אע"פ ז):
הגיע זמן. שנים עשר חדש לבתולה
ד)
ה)
לתרומה. פי' בקונטרס דקסבר רב
משתבעה הבעל להכין עצמה לנשואין
ס ב
ולאלמנה שלשים יום: ולא נישאו.
אסי דטעמא דאין ארוסה בת ישראל
לרשות הבעל לנשואין מסר האב לשלוחי
ו)
אוכלת בתרומה כדעולא שמא ימזגו
כגון שעכב החתן או אונס שלו:
ז)
הבעל הרי היא ברשות הבעל הלך האב עם
סא ג
ח)
ואוכלות בתרומה. אם בת ישראל
לה כוס וכיון שמסרה תו ליכא
שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם
מאורסת לכהן היא: מסירתה לכל.
למיחש וקשה לר"י דאפי' עולא
סב ד ה
ט)
שלוחי הבעל הרי היא ברשות האב מסרו
❖
ליורשה וליטמא לה ולמעשה ידיה
דמפרש טעמא דמשנה ראשונה
❖
שלוחי האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות
ולכל דבר איש באשה קיימא מסירת
שמא ימזגו לה כוס למשנה אחרונה
הבעל: גמ' מאי לעולם לאפוקי ממשנה
שלוחים במקום חופה: חוץ מאכילת
מודה דטעמא משום סימפון וע"כ
תורה אור השלם
ראשונה דתנן הגיע זמן ולא נישאו אוכלות
תרומה. דטעמא דידה משום סימפון
רב אסי איירי לפי משנה אחרונה
תוספות רי"ד
1. וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָ
משלו ואוכלות בתרומה קמ"ל לעולם: מסר
כדלקמן בפרק אע"פ
דאמתני' קאי ומפקה מתני' ממשנה
לכהן אינה אוכלת בתרומה
אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ
ראשונה מדקתני לעולם ועוד דאיתותב
ואכתי איכא למיחש להכי שמא
האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל
דקנין כספו גמור בעינן
וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ
מסר האב לרשות הבעל
מברייתא דלקמן ולא משני ההיא
ימצאו בה מומין ויהיו קידושיה
בָּאֲבָנִים וָמֵתָה כִּי עָשְׂתָה
וכו': אמר רב מסירתה לכל חוץ מתרומה
ה"ה ברשות הבעל הלכו
נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל לִזְנוֹת
ונישואיה טעות: ורב אסי אמר אף
כמשנה אחרונה ונראה לר"י דטעמא
ורב אסי אמר אף לתרומה איתיביה רב הונא
שלוחי האב עם שלוחי
בֵּית אָבִיהָ וּבִעַרְתָּ הָרָע
לתרומה. קסבר הא דאמור רבנן
דרב אסי משום סימפון ומשמסרה
הבעל ה"ה ברשות האב.
מִקִּרְבֶּךָ: דברים כב כא
לרב אסי ואמרי לה חייא בר רב לרב אסי
2. כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה
מסרו שלוחי האב לשלוחי
תו ליכא למיחש דמסתמא בדקי לה
ארוסה לא תאכל בתרומה משום
לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה
הבעל ה"ה ברשות הבעל:
מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ
וקשה דרב אסי חייש לסימפון
שמא ימזגו לה כוס בבית אביה
מאי לעולם לאפוקי
אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ:
אמר להו רב לאו אמינא לכו לא תיזלו
❖
בהגעת זמן טפי מבמסר האב לשלוחי
ותשקה לאחיה ולאחיותיה והשתא
דברים כב כג
ממשנה ראשונה. דקתני
בפ' אע"פ נותנים לבתולה
בתר איפכא יכול לשנויי לכו מסירתה זו
הבעל ובפ' אע"פ
דאין אחיה ואחיותיה אצלה שרי:
י"ב חודש ולאלמנה ל'
לעולם היא ברשות האב. ואוקימנא
אמרי' איפכא דקאמר מאי בינייהו
היא כניסתה לחופה ושמואל אמר לירושתה
יום משתבעה הבעל
מוסף רש"י
בין למאן דאמר משום סימפון בין
דהאי לעולם משום אכילת תרומה
להנשא לפרנס א"ע.
ר"ל אמר לכתובתה כתובתה מאי היא דאי
הגיע זמן ולא נישאו.
הגיע זמן ולא נשאו
למ"ד משום שמא תשקה איכא
נקט לה וקתני עד שתכנס לחופה:
מתה ירית לה היינו דשמואל אמר רבינא
אוכלות משלו ואוכלות
אמר להו רב. לתלמידו ובנו: לא
בינייהו קיבל מסר והלך פירוש
בתרומה פי' וקתני התם
לומר כתובתה מאחר מנה רבי יוחנן ורבי
תיזלו בתר איפכא. לא תשיבו
מסר האב לשלוחי הבעל דלמאן
זו משנה ראשונה. אבל
חנינא דאמרי תרוייהו מסירתה לכל אף
ב"ד שלאחריהם אמרו
דאמר משום סימפון איכא אע"ג
בבית המדרש ממשנה הנהפכת לשני
וכו' קמ"ל לעולם. פי'
לתרומה מיתיבי א הלך האב עם שלוחי
דבהגיע זמן לא חיישינן לסימפון
צדדים שיוכל המתרץ לתרץ משמעה
אע"פ דאמר ר' לאפוקי
הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי
אחר דבריו: שמואל אמר לירושתה.
למשנה ראשונה ואור"י דודאי סברא
ממשנה ראשונה לא
נתבטלה לענין מזונות
הבעל או שהיתה לה חצר בדרך ונכנסה
הוא דבמשנה אחרונה דחיישינן
הוא דמהניא מסירה שאם מתה בדרך
(לעיל ב.)
שאם מעכב הבעל מלכנוס
לסימפון בהגעת זמן כל שכן במסר
בעל יורש נדונייתה דאע"ג דאמר
עמו ללין אע"פ שכתובתה בבית בעלה
אוכלות משלו.
חייב במזונותיה והכי
אזלא סוגיא דשמעתא
כדאמרינן התם אבל הכא רב אסי
מר אשתו ארוסה
מתה אביה יורשה מסר האב לשלוחי הבעל
ואוכלות בתרומה.
קמייתא דמכילתין והכי
מתניתין דחקתיה דקתני הרי היא
מתה אינו יורשה הכא כיון דמסרה
או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל או
תנן נמי בנדרים בפ'
ברשות הבעל דמשמע לגמרי אפילו
אחולי אחיל אב מהשתא מחמת
נערה המאורסה בוגרת. פי'
שהיתה לו חצר בדרך ונכנסה עמו לשום
בוגרת שיצאת כבר מרשות
לתרומה ועוד אור"י דמצינו לפרש
קירוב נישואין אבל לתרומה ולהפרת
אביה אע"פ שלא נשאת
נישואין אע"פ שכתובתה בבית אביה מתה
דאיכא בינייהו למאן דאמר סימפון
נדריה שלא בשותפות ולמציאתה
(לעיל ב.)
הואיל ויצאת מרשות
בעלה יורשה בד"א לירושתה אבל לתרומה
ליכא דבמסר לא חיישינן לסימפון
דאינה אלא משום איבה ואכתי ליכא
ב
האב הבעל מפר נדריה
וששהתה י"ב חודש ר"א
אין אשה אוכלת בתרומה עד שתכנס
ולמאן דאמר שמא ימזגו איכא
למיחש להכי לא מהניא מסירה כי
לא
(לקמן נז.)
אומר הואיל ובעלה חייב
חופה: לכתובתה. הוא דמהניא
דחיישינן שמא תשקה לשלוחי הבעל
לחופה תיובתא דכולהו תיובתא הא גופא
תיזלו בתר איפכא.
במזונותיה יפר וחכ"א
ובקונטרס לא פירש התם כן :
מסירה. והשתא קא בעי הש"ס
(קדושין מו.) לזנות
ט)
אין הבעל מיפר עד
קשיא אמרת נכנסה עמו ללין טעמא
ושמואל אמר לירושתה. לא
בית אביה.
שתכנס לרשותו אלמא
למילתיה: מאי היא דאם מתה ירית.
דללין הא סתמא לשם נישואין אימא
קים לן דחייב במזונותיה
אתא לאפוקי הפרת
בעל את הנדוניא שפסק לה האב:
(סנהדרין
ואפילו רבנן לא פליגי
סיפא נכנסה עמו לשם נישואין הא סתמא
סו:) נערה ולא בוגרת.
לומר כתובתה מאחר מנה. לשוייה
נדרים דהא תנא דבי רבי ישמעאל
אלא בנדרים דאע"ג דחייב
ללין אמר רב אשי סתמי סתמי קתני
במזונותיה א"י להפר עד
בסמוך דהויא ברשות הבעל להפרת
אלמנה מן הנשואין שלא תיקנו לה
שתכנס לרשותו דומיא
ג סתם חצר דידה ללין סתם חצר דידיה
נדריה ויצתה מרשות האב ונראה
חכמים אלא מנה מן הכונסה אחרי
דתרומה דלא אכלה עד
לנשואין תנא מסר האב לשלוחי הבעל
כן: הלך האב כו'. אין מסירתו
שתכנס לחופה והאי
דהוא הדין מיטמא לה כיון דאפקה
ד
(שם) בתולה ולא
דקאמר הכא לאפוקי הכי
מסירה: ונכנסה עמו. עם בעלה
וזינתה הרי זו בחנק מנה"מ א"ר אמי בר
רחמנא מסקילה לחנק דמהתם יליף
בעולה.
פירושו איצטריך לעולם
לכל מילי אלא למעוטי תרומה אתי
ללון כשאר לינה בדרך בעלמא ולא
חמא אמר קרא לזנות בית אביה פרט
(קדושין
היא ברשות אב לאפוקי
1
ט:)
ממשנה ראשונה דעביד לה
לשם נשואין: שכתובתה. מטלטלין
וירושתה נקט לרבותא דלא מיבעיא
לשמסר האב לשלוחי הבעל ואימא פרט
כאשתו לכל דבר אפילו
שייחד אביה לנדונייתה: במה דברים
ליטמא לה ולהפרת נדריה דהויא
שנכנסה לחופה ולא נבעלה אמר רבא אמר
לתרומה וכ"ש למציאתה
אמורים. שמסירתה לשלוחים הוו
מסירה כחופה אלא אפילו ליורשה
ולמעשה ידיה ולירושתה
לי אמי חופה בהדיא כתיבא כי יהיה נערה
2
להכי תנן לעולם לומר
נשואין: ליורשה. להא מילתא לחודא
דהוה ס"ד כיון דירושת הבעל תקנתא
לך שאינו זכאי במציאתה
בתולה מאורשה לאיש ה נערה ולא בוגרת
הוא דהויא נשואין: תיובתא דכולהו.
דרבנן היא הכא במסר לא תקון אי
ובמעשה ידיה ובהפרת
בתולה ולא בעולה מאורשה ולא נשואה מאי
הנך דפליגי אדשמואל: הא סתמא.
נמי ס"ד דאין האב מזכה לבתו עד
נדריה ואינו יורשה אע"פ
שחייב במזונותיה: מסר
נשואה אילימא נשואה ממש היינו בתולה ולא
שתכנס לחופה אפ"ה יורשה אי נמי
אם נכנסה ושהתה עמו סתם אמרינן
האב וכו' א"ר מסירתה
אף כתובה דריש לקיש אתא למעוטי
נשואין נינהו וזו היא כניסת חופתה
בעולה אלא לאו שנכנסה לחופה ולא נבעלה
לכל חוץ לתרומה פי'
ואע"פ שלא נבעלה הוי נשואין: סתמי
וריש לקיש נמי לא מיבעיא קאמר ולא
לכל דבר ליורשה ולטמא
ואימא
לה ולזכות במציאתה
סתמי קתני. הא דקתני נכנסה עמו
אתא למעוטי אלא תרומה אי נמי
ובמעשה ידיה דמסירה
תיובתא
דכולהו. לאו
ממעט נמי ירושתה מטעמא דפרישית:
ללון לא שפירשה ללון אני נכנסת ולא לשם נשואין והא דקתני נכנסה
לשלוחים במקום חופה
דווקא דכולהו אלא להנהו דאמרי אף לתרומה וכענין זה מצינו
עמו לנשואין לא שפירשה לנשואין אני נכנסת אלא זו וזו שנכנסה סתם
קיימא חוץ מאכילת
תרומה דטעמיה דידיה
ביש נוחלין גבי מחלק נכסיו על פיו תיובתא דכולהו
ותנא הוא דקאמר דהיכא דחצר שלה סתם כניסתה לא לנשואין הן אלא
משום סמפון כדלקמן
ללון והיכא דחצר שלו סתם כניסתה לשם נשואין: הרי זו בחנק. כנשואה
אע"ג דלא הוי תיובתא אלא לחד:
ואיכא למיחש שמא ימצאו
היינו בתולה ולא בעולה. וא"ת אימא ולא נשואה שנכנסה לחופה
בה מומין ונמצא נשואיה
ולא בסקילה כארוסה: ואימא פרט לכשנכנסה לחופה ולא נבעלה. דייך
וקידושיה טעות ורב אסי
ונבעלה שלא כדרכה דאכתי בתולה היא כדאמרינן בפ"ק
אם מיעטת כגון זו דלא תימא נערה בתולה כתיב גבי סקילה והא אכתי
[אמר] אפילו לתרומה
בתולה הואי אבל זו שאף לחופה לא נכנסה לא מיעטה הכתוב ואכתי בית
דקדושין באו עליה עשרה ועדיין היא בתולה כולן בסקילה
קסבר הא דאמרי רבנן
ארוסה בת ישראל לא
אביה קרינא ביה: חופה. בלא בעילה בהדיא כתיבא דלאו בסקילה היא
ויש לומר דהא אמר התם דבעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה:
תאכל בתרומה שמא ימזגו
וכי איצטריך האי למסירה: אילימא נשואה ממש. שנכנסה לחופה ונבעלה:
ואימא
לה כוס בבית (חמיה)
הכי
[אביה] ותשקה לאחיה
ולאחיותיה כיון שמסר תו ליכא למיחש למזיגת כוס. ושמואל אמר לירושתה פי' שאם מתה בדרך הוא יורשה מעכשיו ואע"ג דאמר מר אשתו ארוסה מתה אינה יורשה והכא כיון דמסרה אחוליה אחלי גביה מחמת קירוב
נשואין. אבל לתרומה ולהפר נדריה לא מהני מסירה בלא חופה כחופה. ר"י ור"ח דאמרי תרוייהו מסירתה לכל אף לתרומה: מיתיבי הלך (הבעל) [האב] עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל או שהיה
לה חצר בדרך ונכנסה עמו סתמא ללין (הוי) אע"פ שכתובתה בבית בעלה מתה אביה יורשה מסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל או שהיה לו חצר בדרך ונכנסה עמו סתמא לשום נשואין
אע"פ שכתובתה בבית אביה מתה בעלה יורשה בד"א לירושתה אבל לתרומה אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנוס לחופה תיובתא דכלהו דאמרי אף לתרומה תיובתא פי' שאין אשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה: