נערה שנתפתתה פרק רביעי כתובות
מט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואימא
הני מילי היכא דלא הדרא לבי נשא. נראה לר"י דהכי
הכי גרסינן ואימא היכא דהדרא לבי נשא תהדר למילתא קמייתא.
סג א
א) ב)
ג)
פריך מנ"ל דאייתר בית אביה למעוטי מסר האב לשלוחי
מי הויא כמי שלא נמסרה. בעיא בעלמא היא ואינה קושיא כל כך אלא
❖
ד)
הבעל דלמא תרוייהו צריכי לנכנסה לחופה ולא נבעלה דאי לא כתב
דקתני מתני' הרי היא ברשות הבעל ומשמע ואפי' חזרה מן הדרך
ה)
אלא חד ה"א ה"מ היכא דלא הדרא לבי נשא אבל הדרא לבי נשא
לבית אביה כבר יצאה מרשות האב וכיון דלא נפקא לןו) מסירת שלוחין
אימא דתהדר למלתא קמייתא להכי
אלא מקרא יתירא דבית אביהז) אימא
תוספות רי"ד
היכא דהדרא בית אביה קרינן ביה
איצטריך קרא אחרינא ואכתי מסר
ואימא היכא דהדרא לבי נשא הדרא למילתא
מתני' האב אינו חייב
ואם זינתה תהא בסקילה: כבר פסקה
מנלן ואע"ג דהיכא דנבעלה קים לן
במזונות בתו זה מדרש
קמייתא אמר רבא ההוא כבר פסקה תנא
ו) ז)
דרש ראב"ע פי' ביום
תנא דבי רבי ישמעאל. דלא הדרא
דלא הדרא היינו משום דאשתני גופא
דבי רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל
ח) ט)
שמינהו נשיא בכרם
למילתא קמייתא למיהוי כמי שלא
אבל לא נבעלה דאכתי בתולה היא
י)
שביבנה פי' בתוך הישיבה
1 ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על
❖
כ) נמסרה: מה תלמוד לומר. למה
אימא דתהדר אמר רבא כבר פסקה
וע"ש שהיו יושבים שורות
נפשה יקום עליה מה תלמוד לומר והלא
שורות נקראין כרם: הבנים
הוצרך לכתוב יקום עליה וכי מי יפר
תנא דבי רבי ישמעאל ואשמועינן
יירשו והבנות יזונו מה
מוצאת מכלל אב ומוצאת מכלל בעל א אלא
לה והלא לא נאמרו מפירים אלא
דלא הדרא והיינו לכל הפחות
הבנים אינן יורשים אלא
תורה אור השלם
הרי שמסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו
אביה בבתו עד שלא ניסת ובעלה
כשנכנסה לחופה ולא נבעלה וגלי
לאחר מיתת אביהן אף
1. וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה
הבנות אינן ניזונות אלא
שלוחי האב לשלוחי הבעל ונתארמלה
משניסת וזו שנתארמלה משניסת
קרא בנדרים וה"ה בכל מקום אם
לאחר מיתת אביהן. פי'
כֹּל אֲשֶׁר אָסְרָה עַל
נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ: מוצאת מכלל אב ומכלל בעל: אלא
כן אייתר חד מהנך קראי למסר
בדרך או נתגרשה היאך אני קורא בה בית
אע"ג דבתנאי כתובה כתוב
❖
הרי שמסר כו'. כלומר לא בא
סתם בנין נוקבין דיהווין
במדבר ל י
האב לשלוחי הבעל למפטרה מסקילה
אביה של זו או בית בעלה של זו אלא לומר
ליכי מינאי יהווין יתבין
הואיל ואשכחנא דלא הדרא מדתנא
הכתוב לאלמנה ולגרושה מן הנשואין
לך כיון שיצאה שעה אחת מרשות האב
בביתי ומיתזני מנכסיי
דבי ר' ישמעאל סברא הוא דלא
דהא כתיב בה אם בית אישה נדרה
ח)
עד דתינסבן לגוברין פי'
מוסף רש"י
שוב אינו יכול להפר אמר רב פפא אף אנן
ומשמע אפילו בחייו.
הדרא בכל הנך דאמעיט מסקילה
אישה יפירנו והרי אין אישה קיים
והלא מוצאת מכלל
נמי תנינא הבא על נערה המאורסה אינו
אפ"ה לא הוי האי תנאה
כגון מסר ולהכי נקט במלתיה דתנא
אלא לאלמנה ע"י מסירת שלוחין שעד
אב כו'.
אלא לאחר מיתה ויליף
חייב עד שתהא נערה בתולה מאורסה והיא
דבי רבי ישמעאל מסר ומיהו קשה
עכשיו לא פירשו לך הכתובים אלא
(יבמות פז.) בית אביה
לה ר"א מתנאי דבנים
של זו.
דמה תנאי דבנים אינו
בבית אביה בשלמא נערה ולא בוגרת בתולה
לפי' זה דהיכי ילפינן מנדרים דלא
משפט נודרת בבית אביה ומשפט
אלא לאחר מיתה דהא
הדרא למילתא קמייתא נהי דגבי
נודרת בבית אישה וזו שנדרה בדרך
ולא בעולה מאורסה ולא נשואה בבית
או בית בעלה של זו.
ירתון תנן. אף תנאי דבנות
נדרים לא הדרא היינו משום דגלי
משמסרוה לשלוחין אין אני יודע
לא הוי אלא לאחר מיתה
אביה למעוטי מאי לאו למעוטי מסר האב
אבל בחייו לא מחייב ואין
לן קרא דכיון דיצאה מרשות האב
היאך אני קורא בה אם בית אביה אם
לשלוחי הבעל אמר רב נחמן בר יצחק אף
אשתו יכולה לכופו לזון
שעה אחת שוב אין לו כח בה מ"מ
בית אישה לפיכך בא כתוב זה ולמדך
(שם) הבא
אנן נמי תנינא הבא על אשת איש כיון
על נערה המאורסה
לענין סקילה היכי שייך לומר דלא
שלא תקרא לה בית אביה אלא בית
שנכנסה לרשות הבעל לנשואין אף על פי
אינו חייב. עד
הדרא דאף ע"פ שנכנסה לחופה כיון
אישה ולא נתרוקנה רשות לאב
שתהא נערה.
שלא נבעלה הבא עליה הרי זה בחנק נכנסה
שלא נבעלה ונתאלמנה או נתגרשה
במיתתו של בעל ושוב אינו יכול להפר
לרשות הבעל בעלמא שמע מינה: מתני'
וחזרה ונתארסה למה לא תהיה
אלמא לא הדרא למילתא קמייתא
האב אינו חייב במזונות בתו זה מדרש
בסקילה כיון שהיא נערה בתולה
דאילו נתארמלה מן האירוסין עד שלא
מאורסה ואע"ג דיצאה מרשות
נמסרה לשלוחין תנן במסכת נדרים
דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים
(סנהדרין
סו:) בתולה.
האב מ"מ תהא כמו יתומה שאין
מת הבעל נתרוקנה רשות
בכרם ביבנה הבנים יירשו והבנות יזונו
מאורסה.
לאב וילפינן לה מקראי: אף אנן נמי
לה אב דהויא בסקילה כדאשכחנא
מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת
תנינא. במתניתין כי ההיא ברייתא
בגיורת דמתני' ויש לומר דהא
האב אף הבנות אין ניזונות אלא לאחר
דתניא לעילט) הרי זו בחנק: מאורסה
פשיטא ליה דנשואה שאינה בעולה
מיתת אביהן: גמ' במזונות בתו הוא דאינו
(שם) למעוטי
ולא נשואה. נכנסה לחופה ואע"פ
חשובה כבעולה ואין חילוק כלל
מסר האב לשלוחי
חייב הא במזונות בנו חייב בתו נמי חובה
דנשואין משוו לה כבעולה לכל דבר
שלא נבעלה דאי נבעלה הא תנא ליה
הבעל.
(שם) אף הבנות אינן
הוא דליכא הא מצוה איכא מני מתניתין
בתולה: נכנסה לרשות הבעל בעלמא.
וכי היכי דבעולה פשיטא דלא הדרא
ניזונות אלא לאחר
למילתא קמייתא לכל דבר ה"נ שאינה
תנן ולא תנן בה נכנסה לחופה:
לא רבי מאיר לא רבי יהודה ולא רבי יוחנן
מיתת אביהן.
מתני' האב אינו חייב במזונות
בעולה ולא אצטריך דרשה דתנא
בן ברוקא דתניא מצוה לזון את הבנות
בתו. בחייו. ובגמ' מפרש אמאי נקט
דבי רבי ישמעאל אלא לאשמועינן
קל וחומר לבנים דעסקי בתורה דברי
(רשב"ם
בתו: זה מדרש דרש ר' אלעזר ב"ע.
דלא נימא כיון דלא נבעלה ונתאלמנה
ב"ב קלא: ועי' לקמן
רבי מאיר רבי יהודה אומר מצוה לזון את
מט:) מצוה לזון את
ביום שמנוהו נשיא י): בכרם ביבנה.
או נתגרשה בטלו להו שם נשואין
הבנים וקל וחומר לבנות משום זילותא
הבנות.
מינה והוי כלא נשאת מעולם וכיון
על שם שהיו יושבין שורות שורות
ר' יוחנן בן ברוקא אומר חובה לזון את
ככרם: הבנים יירשו והבנות יזונו.
דגלי לן קרא בהפרת נדרים דע"י
הבנות לאחר מיתת אביהן אבל בחיי אביהן
אלמנות וגרושין לא נתבטלו הנשואין
שתי תקנות תקנו ב"ד בתנאי כתובה
אלו ואלו אינן ניזונין מני מתניתין אי רבי
כאילו לא הוו ה"ה לענין סקילה
הבנים יירשו כתובת בנין דכרין דתנן
וכיון דלא נתבטלו פשיטא דלא
במתניתין בנין דכרין
מאיר הא אמר בנים מצוה אי רבי יהודה
(רשב"ם ב"ב
הדרא למילתא קמייתא דחשובה ממש
דיהויין ליכי מינאי אינון ירתון כסף
הא אמר בנים נמי מצוה אי רבי יוחנן בן
קמא.) דעסקי בתורה.
כבעולה ומה שפ"ה דל"ג ה"מ דלאו
כתובתך יתר על חולקהון דעם
ברוקא אפי' מצוה נמי ליכא איבעית אימא
קושיא היא ופירש נמי דאמתניתין
אחוהון והיינו הבנים יירשו כתובת
(שם)
רבי מאיר איבעית אימא ר' יהודה איבעית
קא בעי קשה דאי אמתני' קא בעי
בנין דכרין. ולקמן בשמעתין מפרשינן
אימא רבי יוחנן בן ברוקא איבעית אימא ר'
לה מאי היא: והבנות יזונו. בנן
למה המתין כל כך ובחנם מוחק הני
מאיר והכי קאמר האב אינו חייב במזונות בתו
מילי דיש נמי לפרשו בלשון בעיא
נוקבן די יהוויין ליכי מינאי אינון
והוא הדין לבנו הא מצוה בבתו איכא קל
כמו ואימא:
יהווין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי
היאך אני קורא בה. מתוך פירוש
עד דתיבגרון או עד דתלקחון
וחומר לבנים והאי דקתני בתו הא קמ"ל
לגוברין: מה הבנים אין יורשין.
הקונטרס משמע דאיצטריך
דאפילו
ליה למגמר אם היא ברשות האב אם
כתובת אמן אלא לאחר מיתת אביהן
לאו כשהיא בדרך וקשה לר"י דהא מלזנות בית אביה נפקא וגמרינן
דהא אינון ירתון תנן והכי מפרש לה ביש נוחליןכ) דהאי הבנים יירשו
אכתובת בנין דכרין קאי: גמ' חובה לזון הבנות. תנאי כתובה
נדרים מהתם ונראה דלענין חזרה כשנתארמלה או נתגרשה
איצטריך למילף מהכא: ונדר אלמנה וגרושה מה תלמוד לומר.
הוא: אין נזונין. אפילו מצוה אין כאן: האמר בנים נמי מצוה.
ולא חובה: אפילו מצוה ליכא. לא בבנים ולא בבנות: איבעית
תימה דאיצטריך לכדדרשינן בפרק בתרא דנדרים :
קל וחומר לבנים דעסקי באורייתא. ולקמן בפרק בתרא
אימא רבי מאיר והכי קאמר כו'. כלומר בתו דנקט לאו למידק
גבי אדמון דפריך דעסיק באורייתא ירית דלא עסיק
הא בנו חייב אלא משום דרבי מאיר עדיף ליה בנו אי נקט אינו
באורייתא לא ירית לענין ירושה דאורייתא ודאי איכא למיפרך
חייב במזונות בנו הוה אמינא בנו הוא דחובה ליכא מצוה איכא
דאין לנו לגזול לו מה שזיכתה לו תורה אבל הכא קאמר דלא
אבל בתו אפילו מצוה ליכא להכי תנא אינו חייב בבתו
מחמרינן באותו שעוסק בתורה ומפרנסינן ליה כדי שיעסוק בתורה:
למימרא דמצוה
מיהא איכא וה"ה
לבנו דחובה מיהא ליכא:
דאפי'
כשהם