מט:
נערה
שנתפתתה
פרק רביעי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כשהם
קטנים. אבל קטני קטנים לכ"ע חייב כדאמר בסוף אע"פ
דאפי' בתו. דקילא דלא עסקא באורייתא: ואיידי דתנא בנות כו' לא
סד א ב
א)
: הא בחיוורי הא באוכמי. שני מיני
ב)
גרסינן דתנא דהא לא תני ליה במתני'. אלא ה"ג ואיידי דבנות לאחר
ג) ד)
מיתת אביהן חובה כו': באושא התקינו. כשישבו סנהדרי גזית באושא
עורבים יש אחד לבן ואחד שחור כדמוכח בפרק אלו טריפות
סה ג
גבי סימני עופות דמרבה עורב העמקי ומפרש העמקי כמראה
שהיא אחת מעשר גליות שגלתה סנהדרין כדאמר בר"ה :
ה)
ו)
כשהן קטנים. עד שיביאו שערות:
החמה שעמוקה מן הצל פי' לבן ז):
אכפייה רבא כו'. וא"ת היאך
תא שמע. דלית הלכתא כוותיה אלא
דאפילו בתו חובה הוא דליכא הא מצוה
ז)
כפה אותו בשביל צדקה
מימר אמרינן ליה ואולי יכלכלם
איכא ואיבעית אימא ר' יהודה והכי קאמר
סו ד ה
ויזון אבל מיכף לא כייפינן: יארוד.
והכתיב מתן שכרה בצדה דכתיב
האב אינו חייב במזונות בתו וכל שכן לבנו
ח)(למען) יברכך ואמרי' בפ' כל הבשר
תנין. מעון תנים מתרגמינן מדור
הא מצוה בבנו איכא וקל וחומר לבנות
❖
ח)
כל מצות עשה שמתן
יארודין
. והוא אכזרי על
❖
והא דקתני בתו הא קא משמע לן דאפילו
בניו: יארוד ילדה ואבני מתא שדיא.
שכרה בצדה אין בית דין של מטה
בתו חובה ליכא ואיבעית אימא ר' יוחנן בן
מוזהרין עליה ויש לומר דאכפייה
התנין הוליד תולדותיו והטיל פרנסתן
תוספות רי"ד
ברוקא והכי קאמר אינו חייב במזונות בתו
על בני העיר: כפו ליה אסיתא.
בדברים א"נ קצבו ביניהן בני העיר
תורה אור השלם
את בנותיה בחייו: א"ר
והוא הדין לבנו והוא הדין דאפילו מצוה נמי
לתת כך וכך לחדש הלכך אכפייה
כפו מכתשת על פיה ויעמוד זה על
1. נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ
אילא [אמר ר"ל] משום
כדאמרינן בפרק קמא דבבא בתרא
גב שוליה בגובה שישמעו קולו ויכריז
ליכא ואיידי דבנות לאחר מיתת אביהן חובה
ר"ח באושא התקינו שיהא
לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ:
❖
תהלים קמז ט
אדם זן את בניו ואת
דרשאין בני העיר
על עצמו שהוא רע מן העורבים
תנא נמי אינו חייב אמר רבי אילעא אמר
בנותיו כשהן קטנים. פי'
להסיע על קיצתן ועוד דבצדקה איכא
דעורבא בעי בני וההוא גברא לא
ריש לקיש משום רבי יהודה בר חנינא
כשישבו סנהדרין באושא
תרתי לאוי לא תאמץ ולא תקפוץ
בעי בני. ואית דמפרשי שליח צבור
והיא אחת מי' גליות
גליון הש"ס
א באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו ואת
: הוא ואשתו נזונים
שגלתה סנהדרין כדאמרי'
יעמוד עליה ויאמר כן על אותו
רש"י ד"ה מיבעיא וכו'
בנותיו כשהן קטנים איבעיא להו הלכתא
בר"ה [דף לא]: הל' כוותיה
מהם. משמע הא לאחר אין נזונין
האיש: לבני עורב אשר יקראו.
אבל בנו ליכא למימר
או לית הל' כוותיה פי'
כוותיה או אין הלכתא כוותיה תא שמע כי
אלמא לא זיין להו: אוכמי. כשגדל
דמתנה הויא כמכר כדפי' בקונטרס
ב
הכי.
כלום יש לסמוך על דברי
❖
ר' אילא שכך התקינו:
הוה אתו לקמיה דרב יהודה אמר להו
דאי לא דעבד ליה ניחא לנפשיה לא
משחיר והאם והאב אוהבין אותן אבל
ת"ש דלית הל' כוותיה דכי
מתחילתן לבנים ושונאין אותן: ולא
הוה יהיב ליה ואין מוציאין למזון
יארוד ילדה ואבני מתא שדיא כי הוה
הוה אתו לקמיה דר"י א"ל
אמרן. דלא כפינן: אלא דלא אמיד.
האשה והבנות מנכסים משועבדים
יערוד ילדה ואבני מתא
אתו לקמיה דרב חסדא אמר להו כפו ליה
מוסף רש"י
שדיא להו פי' יערוד תנין
שאינו עשיר: בעל כרחו. לא יהא
לפי שאין קצובין או לפי שאין כתובין
אסיתא בצבורא וליקום ולימא עורבא בעי
אלמנתו ניזונת מנכסיו.
כדמתרגמינן מעון תנין
אלא צדקה בעלמא ואפי' אינן בניו:
כדאמר בהנזקין ומיהו
(יערוד) [מדור] יערודין
בניה וההוא גברא לא בעי בניה ועורבא בעי
כי הא דרבא כפייה. על הצדקה:
מהכא יש לדחות דאיכא למימר דנקט
והוא עוף אכזרי על בניו.
בניה והכתיב לבני עורב אשר יקראו לא
כך זה האיש אכזרי על
1
הוא ואשתו נזונין מהן. ואפילו כתבן
בנו משום דאיירי דנזונין אפי'
(רשב"ם
בניו ומשליכם על הציבור
קשיא הא בחיורי הא באוכמי כי הוה אתי
מעכשיו ולא מן הדין אלא תקנת
ממטלטלין אבל לאחר לא היו נזונין
ב"ב קלט.) נישאת הבת.
והיה אומר לו כך אולי
לקמיה דרבא אמר ליה ניחא לך דמיתזני
חכמים היא: גדולה מזו אמרו.
ממטלטלין כמו שאין אלמנה נזונת
יבוש ויכלם ויפרנסם אבל
לכוף לא הי' כופה אותו:
בניך מצדקה ולא אמרן אלא דלא אמיד
ממטלטלין דיורשין אי נמי משום הוא
בגדולה מזו אמרו כגון אלמנה ובת
אמר רב יהודה
כי אתו לקמיה דר"ח א"ל
(שם)
דאי כתב לאחר לא היה ניזון הוא
וניסת הבת שאף על פי שהוא מת
אבל אמיד כפינן ליה על כרחיה כי הא
כו'. (שם)
כפו לי' אסיתא בציבורא
ג
ואמרו אלמנתו ניזונת
וליקום ולימא עורבא בעי
אבל היא לעולם אימא דנזונת ממתנה
והנכסים נשתעבדו ללוקח דרבנן כגון
דרבא כפייה לרב נתן בר אמי ואפיק מיניה
מנכסיו.
בני והאי גברא לא בעי בני
אע"ג דלא טרפא מן הלקוחות ומיהו
בעל בנכסי אשתו וקי"ל
ד' מאה זוזי לצדקה אמר רבי אילעא אמר
פי' כפו מכתשת על פיה
ביש נוחלין משמע דלא
אין מוציאין למזון האשה מנכסים
ויעמוד עליה ויאמר אלו
ריש לקיש באושא התקינו הכותב כל נכסיו
הדברים כדי שידעו הצבור
טרפא ממקבל מתנה דקאמר השתא
משועבדים אפי' הכי היכא דליכא
(שם)
וירחמו עליהם שהוא אינו
לבניו הוא ואשתו נזונים מהם מתקיף לה
ירושה דאורייתא אלמנתו ניזונת
למיחש לתיקון העולם כגון כי האי
מרחם עליהם. כי הוה אתי
רבי זירא ואיתימא רבי שמואל בר נחמני
מנכסיו מתנת שכיב מרע דרבנן
לוקח שלא הוציא מעות שויוהו רבנן
לקמיה דרבא א"ל ניחא לך
דליתזני בניך מן הצדקה
גדולה מזו אמרו אלמנתו נזונת מנכסיו
לא כל שכן משמע דממתנת בריא
כיורש ואמרי תזון האלמנה מנכסי
ול"א אלא דלא אמיד פי'
בעלה: כי הא דשלח רבין באיגרתיה
דאורייתא אינה ניזונת מנכסיו אע"ג
הוא ואשתו מיבעיא דשלח רבין באיגרתיה
עשיר אבל אמיד כייפי'
כו' ניסת הבת. אע"ג דאמור רבנן
דמיתזנא מן היורשין ואין לומר
ליה בע"כ לא יהא אלא
מי שמת והניח אלמנה ובת אלמנתו
ד
אחר פי' לא יהא אלא
דממתנה דאורייתא נהי דכ"ש לא
בעל בנכסי אשתו לוקח הוי וקיימא
ניזונת מנכסיו נישאת הבת אלמנתו ניזונת
צדקה ואפילו אינן בניו
הוי ה"ה מיהא הוי דלא אלים כח
לן אין מוציאין למזון האשה מנכסים
כי הא [דרבא] פי' כ"ש
מנכסיו מתה הבת אמר רבי יהודה בן
מתנה מכח יורשים דעל כרחיך אלים
משועבדים הכא שויוהו רבנן כיורש
דכופין אותו לזון את בניו
אחותו של רבי יוסי בר חנינא על ידי היה
דרבא כפייה ליה לר"נ ב"א
כח מקבל מתנה מכח יורשים
משום פסידא דאלמנה. והכי מפורש
ואפיק מיניה ד' מאות זוז
מעשה ה ואמרו אלמנתו ניזונת מנכסיו הוא
ביש נוחלין ה): הוא ואשתו. שהוא קיים
דמסקינן בפ"ק דב"מ
לצדקה (הרב פי' שעשוי
ואשתו מיבעיא מהו דתימא התם הוא
אינה כפי' (אלא) [של]
ואלו בניו הם ולא הוציאו מעות
דשטר שיש בו אחריות נכסים לא
מלקות ויסורין כשאר
אלא מתנה בעלמא: מיבעיא. ואע"ג
דליכא דטרח אבל הכא נטרח לדידיה
יחזיר אפילו חייב מודה דחיישינן
עשוי דעלמא אלא כפי'
דמתנה כמכר לענין שעבוד התם
לפרעון ולקנוניא ושטר שאין בו
ולדידה קא משמע לן איבעיא להו הלכתא
של דברים ע"י הכלמות
ופיתוים עד שנתפתה לזון
הוא דאי לאו דעביד ליה ניחא לנפשיה
אחריות נכסים יחזיר דלא גבי
כוותיה או לית הלכתא כוותיה ת"ש דרבי
אותם). ובשילהי פירקין
לא יהיב ליה מתנה $ אבל בנו ליכא
ממשעבדי ואי גבי ממתנה אמאי
חנינא ור' יונתן הוו קיימי אתא ההוא גברא
דלקמן אמרי' דרש עולא
למימר הכי: ו) מתה הבת. ובעלה
יחזיר אלא ודאי דלא גבי ואילו מן
רבה אפתחא דב"נ אע"פ
גחין ונשקיה לר' יונתן אכרעיה אמר ליה ר'
שאמרו אין אדם זן את בניו
יורשה: אלמנתו. של אבי הבת:
היורשין גבי דהא פסקינן בסוף גט
ואת בנותיו כשהן קטנים
חנינא מאי האי א"ל
כותב נכסיו לבניו הוא
ניזונת מנכסיו. ולא אמרינן איש
פשוט הלכתא מלוה
אבל זן הוא אותן כשהן
ועשיתינהו
על פה גובה מן היורשין על כן
נכרי הוא זה ואינו יורשו של אב
קטני קטנים ועד כמה עד
בן שש: א"ר אילא אר"ל
נראה דאין חילוק בין מתנה למכר
אלא של אשתו וכלוקח בעלמא
באושא התקינו הכותב
דמי ואין מוציאין למזון האשה מנכסים משועבדין: התם הוא
לענין זה אע"ג דיש מקומות שסברא
הוא לחלק בין מתנה למכר
נכסיו לבניו הוא ואשתו
דליכא דטרח קמה. שמת בעלה להכי עבוד רבנן
כמו בעשה שורו אפותיקי ומכרו דנראה דווקא
נזונין מהן פי' ואפי' כתבם
מעכשיו ולא מן הדין אלא
תקנתא: אבל הכא. דקאי איהו נטרח לדידיה ולדידה
מכרו אבל נתנו בעל חובו גובה ממנו וכן בהנזקין
תקנת חכמים הוא. הל'
קמ"ל: הלכתא כוותיה. אדר' אילעא קאי: אכרעיה. על רגלו:
גבי אין נפרעין מנכסים משועבדין במקום שיש נכסים בני חורין
כוותיה או לית הל' כוותיה
ואפי' הן זיבורית מבעיא לן במתנה היאך דווקא להא מילתא הוא
ת"ש דר"ח ור' יוחנן הוו
ועשיתינהו
קיימו אתא ההוא גברא
דאבעיא לן אבל הכא אין לחלק והא דאמרינן בפ' מציאת האשה מכרו או משכנו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות
גחין ונשקי' לר"י אכרעי'
ה"ה נתנו והא דנקט מכרו לאשמועינן דאפי' במכרו מוציאין לפרנסה [ורבי חייא דמבעיא ליה במכרו או משכנו היינו לפרנסה] אבל למזונות
א"ל ר"ח מאי האי א"ל
כותב נכסיו לבניו הוה
פשיטא ליה דאין מוציאין אפילו נתנו כדתנן בהנזקין אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדין ולפי מה שתקנו הגאונים
ועשיתינהו לבריה לזונם:
דאשה גובה כתובתה ומזונות ממטלטלי דיתמי אע"ג דירושה הויא דאורייתא כ"ש דגביא ממטלטלי דמתנת ש"מ דרבנן דבכה"ג אמרי' ביש
נוחלין אבל מטלטלי דמתנת בריא דהויא דאורייתא לא גביא כתובתה ומזונות לא גביא אפילו ממקרקעי כי היכי דלא
גביא מלקוחות כדפרשינן ולא מבעיא נתן הוא אלא אפילו נתנו יתומים אע"ג שכבר משמת נשתעבדו הנכסים: אלמנתו נזונת מנכסיו
הוא ואשתו מבעיא. אע"ג דלא דמי דהתם אינן יכולין לירש אלא מה שהוא מוריש ומזון אלמנה הוא חייב מקודם מכל מקום מייתי
הכי הואיל ואלמוה
רבנן לשעבודא דידה שאף מן הבעל שאינו כיורש אלא כלוקח גובה אע"ג דלא
היתה גובה מלוקח
אחר הכי נמי אית
לן לתקוני בכותב לבנו
שיהא הוא ואשתו נזונין מהן:
עשיתינהו