נערה
שנתפתתה פרק
רביעי כתובות
נ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עשיתינהו
בעי. האי עשוי צריך לומר דהיינו בדברים כי ההוא
ועשיתינהו. כפיתי אותם בחזקה ומפני שטרחתי עליו ליכנס לו לפנים
סז א
א)
ב)
משורת הדין מחבביני: ואי דינא הוא. אין כאן גמילות טובה להחזיק
דלקמן מעלאי דידי היינו עשוי והשתא
סח ב
ג)
לו טובה שעל כרחו ישפוט אמת: המבזבז. לעניים: מחומש. שבנכסיו
אתי שפיר דאמר עשיתינהו בעי דאם מן הדין היה מה היה לו לעשותם
ד)
שלא יצטרך לבריות: עשר אעשרנו. שני עישורין הוו להו חומש: והא
בדברים היה לו להלקותם ולכופם עד שיזונו אותו וכן פר"ת ומיהו
ה)
לא דמי בתרא לקמא. דכי שקלת
מצינו עשוי שלא בדברים כגון אין
מעשין אלא לפסולות :
לקמא פשו להו ט' וכי הדרת מדלית
ועשיתינהו לזניה אי
אמרת בשלמא לאו
סט ג
ו)
אל
יבזבז יותר מחומש. מפרש
ז)
מעשר דידהו לאו כי קמא הוא ואין
דינא משום הכי עשיינהו א אלא אי אמרת
בירושלמי שפעם ראשונה יכול
כאן חומש בשניהם: אעשרנו. מדלא
דינא עשיינהו בעי א"ר אילעא $ באושא
לבזבז חומש ומכאן ואילך בכל שנה
כתיב עשר אעשר לך הכי קאמר
ע ד
התקינו ב המבזבז אל יבזבז יותר מחומש תניא
עא ה
ושנה יתן חומש הריוח:
אעשרנו כראשון כלומר מעשר שני
שיהא אדם מגלגל עם בנו עד
נמי הכי המבזבז אל יבזבז יותר מחומש
ח)
יהא כראשון: שמועות הללו. דרבי
שמא יצטרך לבריות ומעשה באחד שבקש
❖
י"ב שנה. והא דתנן
אילעא בתקנת אושא: מתמעטות
עב ו
לבזבז [יותר מחומש] ולא הניח לו חבירו
במסכת אבות בן עשר למשנה
והולכות. מאמוראים. הראשונה א"ר
ומנו רבי ישבב ואמרי לה רבי ישבב ולא
לא שירד עמו לחייו אלא לגלגל:
אילעא אמר ר"ל משום דר"י בר
וספי ליה כי תורא. ולא ירד עמו
תורה אור השלם
❖
הניחו חבירו ומנו רבי עקיבא אמר רב
חנינא השניה ר' אילעא אמר ר"ל
1. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר
לחייו עד י"ב שנה והא
שלישית ר' אילעא לחודיה: וסימניך.
נחמן ואיתימא רב אחא בר יעקב מאי קרא
שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית
דתנן במסכת אבות בן חמש שנים
בסדר ההלכות ובו תדע סדר מיעוטן:
1 וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך והא לא
אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי
לעזי רש"י
למקרא היינו לגלגל ולא למיספי ליה:
קטנים כתבו ובזבזו. בניו ובנותיו
עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:
דמי עישורא בתרא לעישורא קמא אמר רב
בר שית למקרא. היינו בר שית
בראשית כח כב
וולטו"ר. פרס.
כשהן קטנים כותב נכסיו המבזבז אל
2. אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט
אשי אעשרנו לבתרא כי קמא אמר רב שימי
וויילד"ה [וידיל"א].
ויום אחד דומיא דבר עשר
❖
יבזבז ומעתה לא תחליף באיזו שלשה
קנוקנת.
עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת:
בר אשי ושמועות הללו מתמעטות והולכות
למשנה דהוי בר עשר ויום אחד כי
תהלים קו ג
ובאיזו שנים ובאיזו אחד: מגלגל עם
3. הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ
וסימניך קטנים כתבו ובזבזו אמר רב יצחק
ההוא דמסכת אבות דהתם הוי בר
בנו. אם מסרב מללמוד יגלגל עמו
וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד:
תוספות רי"ד
עשר ויום אחד דומיא דבן י"ג למצות
באושא התקינו שיהא אדם מתגלגל עם בנו
בנחת ובדברים רכים: יורד עמו
תהלים קיב ג
והשתא האי בר שית למקרא לא הוי
4. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ
אא"ב לאו דינא הוא
עד שתים עשרה שנה מכאן ואילך יורד
לחייו. לרדותו ברצועה ובחוסר לחם:
מש"ה עשינהו אלא אי
שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל:
דומיא דבן עשר למשנה דבר שית
❖
עמו לחייו איני והא אמר ליה רב לרב
רב שמואל בר שילת מלמד תינוקות
תהלים קכח ו
אמרת דינא הוא עשינהו
למקרא היינו למיספי ליה כי תורא
בעי פי' הא בחזקת
היה: וספי ליה כי תורא. הלעיטהו
שמואל בר שילת ג בציר מבר שית לא
ובר עשר למשנה לא למיספי ליה
אב עומדים הנכסים לגבי
תורה כשור שאתה מלעיטו ואובסו
תקביל בר שית קביל וספי ליה כתורא אין
מזונות. א"ר אילא באושא
אלא לגלגל עד י"ב שנה:
גליון הש"ס
מאכל: לתעניתא מעת לעת. להתענות
התקינו המבזבז אל יבזבז
ובת
ספי ליה כתורא מיהו אינו יורד עמו לחייו
תריסר לתעניתא. פירש
גמ' באושא התקינו
יותר מחומש שמא יצטרך
כל היום וחינוכא לשעות מקודם לכן
עד לאחר שתים עשרה שנה ואב"א לא
המבזבז.
בקונטרס שנת י"ב ומשום
לבריות תנ"ה מעשה
שנתיים כדאמרינן ביומא :
באחד שבקש לבזבז
קשיא הא למקרא הא למשנה דאמר אביי
חינוך ולר"י נראה דבת י"ב שנה ויום
ובתינוקת. שהיא ממהרת להביא כח
יותר מחומש ולא הניחו
אחד קאמר דומיא דבר עשר
אמרה לי אם בר שית למקרא בר עשר
[חבירו] ומני ר"ע. אר"נ
שאינה מתשת כח בלימוד תורה. ותרתי
שם וכי אפשר
ב"י ואיתימא ר"א ב"י
כדפרישית ואשמעינן דלית לן השלמה
למשנה בר תליסר לתעניתא מעת לעת
סרי דקאמר שנת שתים עשרה גופא
לעשות צדקה בכל עת.
מאי קראה וכל אשר
דרבנן כר"י בפרק בתרא דיומא
ובתינוקת בת תריסר אמר אביי אמרה לי
תתן לי עשר אעשרנו לך
קאמר דאי בת שתים עשרה ויום
❖
והא דפי' נמי בקונט'
פי' משמע שנוטל שני
אחד דאורייתא היא שמביאה שתי
אם האי בר שית דטרקא ליה עקרבא ביומא
עישורים והיינו חומש.
בתינוקת שהיא ממהרת להביא כח
שערות ובת עונשים ואין צורך לנו
א' מחמשה והא לא
דמישלם שית לא חיי מאי אסותיה מררתא
לא היה צריך לפרש כן אלא שחינוך
דמי עשורא קמא לעשורא
ללמוד ממניקתו של אביי: לא חיי.
מוסף רש"י
דדיה חיורתא בשיכרא נשפייה ונשקייה
שלה שנה לפני גדלותה דהיינו י"ב
בתרא פי' דקמא הוי חד
אם לא ברפואה בדוקה: מררתא
לרב שמואל בר שילת.
מעשר ובתרא קשקיל מט'
האי בר שתא דטריק ליה זיבורא ביומא
שנה ויום אחד כמו תינוק שחינוכו
דדיה. מרה של דיה שקורין וולטו"ר:
דאישתייר בציר ממאה
שנה לפני גדלותו:
דמישלם שתא לא חיי מאי אסותיה אצותא
(ב"ב כא.) וספי ליה
ולא הוי בין תרווייהו
ומאי אסותיה. פר"ת שלא ישכנו
נשפייה ונשקייה. תמשחנו ממנו
כתורא.
חומש. אמר ר"א ה"ק
דדיקלא במיא נשפייה ונשקייה אמר רב
ותשקנו ממנו בשכר: אצותא דדיקלא.
אעשרנו לבתרא כקמא
אבל אין נראה לפרש לאחר
קטינא כל המכניס את בנו פחות מבן שש
פי' מדלא כתיב אעשר
סיב שגדל סביב דקל תומר כעין
שנשכו דהא אמר דלא חיי משמע
(שם) באושא
לך: אר"י באושא התקינו
רץ אחריו ואינו מגיעו איכא דאמרי חביריו
וויילד"ה שכורך את עץ הגפן:
התקינו.
דאין רפואה מועלת לו:
שיהא אדם מתגלגל עם
הבעל מוציא מיד הלקוחות.
רצין אחריו ואין מגיעין אותו ותרוייהו איתנהו
המכניס את בנו. ללמוד תורה:
בנו בתלמוד תורה עד
י"ב שנה פי' מתנהג עמו
רץ אחריו. להברותו ולהחיותו:
חליש וגמיר איבעית אימא הא דכחיש הא
ד
אליבא דר"י דאמר קנין
בפיוסים מכאן ואילך יורד
ואין מגיעו. מסוכן הוא למות מרוב
דבריא אמר רבי יוסי בר חנינא באושא
(ב"מ לה.) האשה
עמו עד לחייו פי' לרדותו
פירות כקנין הגוף דמי לא צריכא
שמכרה בנכסי מלוג
חולשו: חביריו רצין אחריו. להיות
ברצועה ובחוסר לחם. איני
התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי
לתקנת אושא אלא לריש לקיש
ה
בחיי בעלה.
והא"ל רב לר"ש בר שילת
פקחין בתורה כמותו: הא דכחיש. אל
ואליבא דריש לקיש מסיק לה בפ'
בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות
בציר משית לא תקביל
יכניסנו שמסוכן הוא פן יחליש וימות:
מכאן ואילך קבל ואספי
החובל אי נמי לר"י
אשכחיה רב יצחק בר יוסף לר' אבהו
(ב"מ לה.)
ליה כתורא פי' שמואל
דבריא. יכניסנו לפי שמתפקח:
נמי אצטריך כגון נותן מתנה לאשתו
דהוה קאי באוכלוסא דאושא אמר ליה מאן
ב"ש מלמד תינוקות הוה
שמכרה בנכסי מלוג. הקרן: הבעל
שקנתה ואין הבעל אוכל פירות א"נ
ואספי פי' לשון ספו לי
מרה דשמעתא דאושא אמר ליה רבי יוסי
מוציא. דשויוהו רבנן כלוקח והוא
מאליה כלומר מלעיטו
דכתב לה דין ודברים ז)אין לי בפירות
ד"ת כשור הלועט לגימות
בר חנינא תנא מיניה ארבעין זימנין ודמי
לוקח ראשון: [באוכלוסא. אסיפת
נכסייך אבל אין לומר דכתב לה דין
גדולות: ל"ק הא למשנה
בני אדם]: תנא מיניה. דר' יוסי
ליה כמאן דמנחא ליה בכיסתיה אשרי
ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהם
2
הא למקרא דאמר אביי
בר חנינא מרה הוא: זה הזן בניו
אמרה לי אם בר שית
ו)
שומרי משפט עושה צדקה בכל עת $ וכי
דהא תנן בפרק הכותב
למקרא [בר עשר למשנה]
ובנותיו קטנים. שתמיד יום ולילה
דאם מכרה ונתנה קיים ח):
אפשר לעשות צדקה בכל עת דרשו רבותינו
בר תריסר לתעניתא מע"ל
הן עליו והיא צדקה שאינו חיוב עליו
ובתינוקת [בת תריסר]
שביבנה ואמרי לה רבי אליעזר ו זה הזן
יתיב פי' ישלים תעניתו כל
בהם: הון ועושר בביתו. שאין הממון
בניו ובנותיו כשהן קטנים רבי שמואל בר נחמני אמר זה המגדל יתום
היום ובתינוקת פי' לפי
כלה ואעפ"כ צדקתו עומדת לעד:
(רשב"ם ב"ב קלט:)
שממהרת להביא שנה א'
ויתומה בתוך ביתו ומשיאן 3 הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד רב
זה הלומד תורה ומלמדה. מתקיימת
ומתה.
קודם לאיש ומדאורייתא
הונא ורב חסדא חד אמר זה הלומד תורה ומלמדה וחד אמר זה הכותב
(ב"מ צו:)
אינה מתענה כל היום כי
בו הרי הון ועושר בביתו וצדקתו
הבעל מוציא.
אם בשנת י"ג אבל כל
תורה נביאים וכתובים ומשאילן לאחרים וראה בנים לבניך שלום על
עומדת לעד על שטרח ללמד
4
שנת י"ב כקטנה דמיא
ישראל אמר רבי יהושע בן לוי כיון שבנים לבניך שלום על ישראל
לתלמידים: זה הכותב כו'. הספרים
ומדרבנן מחנכין אותה
להשלים התענית שנה א'
קיימים לו שאינם כלים וצדקתו עומדת
דלא אתי לידי חליצה ויבום רבי שמואל בר נחמני אמר כיון שבנים לבניך
קודם הזמן: א"ר קטינא כל
לעד: לאינצויי. מי קרוב וקודם בנחלה:
(ב"מ לה.)
שלום על דייני ישראל דלא אתי לאינצויי: זה מדרש דרש ר"א לפני חכמים כו':
המכניס את בנו פחות מבן
שש רץ אחריו להברותו
אווש
יתיב ואינו מגיעו פי' להברותו
(ב"ק פח:) ואין מגיעו שחלש הוא יותר מדאי ורוצה לרפאותו ולא יועיל לו א"ד חביריו רצין אחריו ואין מגיעין אותו פי' מרוב
(רשב"ם ב"ב נ.)
חכמתו ותרווייהו איתנהו הא בכחיש והא בבריא פי' דכחיש שמסוכן הוא ופן יחלש וימות ולפיכך לא יכניסנו ואי בריא
הוא מכניסו לתורה פחות מבן שש ואז חביריו רצין אחריו ואין מגיעים אותו אבל מיחלש לא חליש כולי האי כיון דבריא
הוא. גרסי' בפ' מציאת האשה מעשה הוה ההוא עניא דהוה רגיל לשדורי ליה כל מעלי יומא דכיפורי ד' מאה זוזי. יומא חד שדריה נהליה ביד בריה אתא א"ל לא צריך א"ל מאי חזית א"ל חזאי דקמזלפי עליה יין ושמן אמר מפקנא כולי האי
עיפינהו שדרינהו פי' כפליה כי קא ניחא נפשיה א"ל אייתי חשבוני דצדקה חזא דהוי כתיב ביה שבעה אלפי דינרי קיסרי פי' שם מקום אמר אורחא רחיקא וזוודא קלילי פי' צדה קלה הכינותי לדרך שאני אבוא לה קם בזבזיה לפלגא דממונא והיכי
עביד הכי והא א"ר אילא המבזבז וכו' ה"מ מחיים פי' שמא ירד מנכסיו אבל לאחר מיתה לית לן בה: אר"י ב"ח באושא התקינו האשה שמכרה בנכ"מ בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות פי' אע"פ שמן הדין יהא מכרה קיים שאין לבעל
בחיי אשתו אלא פירות והגוף לאשה פי' הקרן וכשמתה בעלה יורש גם הגוף אבל עתה שקדמה ומכרה מכרה מכור דומיא דבן שיורש נכסי אביו ואם מכרן אביו בחייו הן מכורים שהיורש אינו יורש אלא מה שמוצא לאחר מיתה ובאושא התקינו
שיוציא הבעל מיד הלקוחות בלא דמים שעשאוהו חז"ל כלוקח משעה שכנס את אשתו ולא כיורש וכיון שהוא לוקח ראשון מוציא מיד הלקוחות: אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. רבותינו שביבנה ואמרי לה ר"א אומר זה הזן בניו ובנותיו
כשהן קטנים ר"ש ב"נ אמר זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו ומשיאן סמוך לפירקן: הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד. ר"ה ור"ח חד אמר זה המלמד תורה ומלמדה. וחד אמר זה הכותב תנ"ך ומשאילן לאחרים. זה מדרש דרש וכו':