נ:
נערה
שנתפתתה פרק רביעי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יתיב
רב יוסף קמיה דרב המנונא. משמע דרב יוסף היה קטן
אווש עליה כולי עלמא. והוא לא פי' דבנים יורשין דקאמר כתובת
עג א
א) ב)
ג)
מרב המנונא ובפ"ק דקידושין משמע דרב
בנין דיכרין היא וסבורים שסתם ירושה קאמר שאין הבנים יורשין
ד)
מטלטלין: דלמא כתובת בנין דיכרין קאמר מר. לפי ששתי תקנות
המנונא תלמידו של רב חסדא היה גבי סבי דנזייתא דלא אתו
עד ב
ה)
לפירקיה דרב חסדא אמר ליה לרב המנונא זיל צנעינהו ורב יוסף
הללו שתקנו חכמים בתנאי כתובה לומדות זו מזו ובכתובת בנין דכרין
ו)
❖
חבירו של רב חסדא היה אלא צ"ל
תנן בפרק מי שהיה נשוי
דתרי רב המנונא הוו ו):
דאין נגבית מן המטלטלין דתנן
❖
יתיב רב יוסף קמיה דרב המנונא ויתיב רב
ז)
ומאי עלייה מעילוייא דאב. לקמן
ר' שמעון אומר אפי' יש שם נכסים
המנונא וקאמר כשם שאין הבנים יורשין
תוספות רי"ד
בפרק מציאת האשה
שאין להם אחריות אינן כלום עד
אלא מן הקרקע כך אין הבנות ניזונות אלא
יתיב ר"י קמיה דר"ה
מוסף רש"י
פר"ח דהא דאמר שמואל שמין
שיהא שם נכסים שיש להן אחריות
ויתיב ר"ה וקאמר כשם
מן הקרקע אווש עליה כולי עלמא דשביק
באב לא ליפות כח הבת ליתן לה
מותר על שתי הכתובות דינר והתם
לפרנסה שמין באב.
שאין (הבעל יורש) [הבנים
ארעא הוא דירתי ליה בניה דלא שביק
יורשין] כתובת בנ"ד אלא
מפרש ד)להילכתא כתובת בנין דיכרין
יותר מעשור נכסים אם האב היה
מן הקרקע כך אין הבנות
ארעא לא ירתי ליה בניה אמר ליה רב יוסף
דתנן מי שהיה נשוי שתי נשים ומתו
וותרן אלא לגרוע כחה וליתן לה
ניזונות אלא מן הקרקע:
ודלמא כתובת בנין דכרין קאמר מר אמר
(לקמן
ואח"כ מת הוא ויתומין של כל אחת
פחות מעשור נכסים אם אנו יודעין
א
סח.)
ליה מר דגברא רבא הוא ידע מאי קאמינא
מבקשין כתובת אמן כגון שכתובת
שהוא עצרן דלא מצינו שומא לעלוייא
האחת מרובה או אם שתיהן שוות
אלא לגריעותא כדאמרי' בפ' מציאת
אמר רבי חייא בר יוסף רב זן מחיטי דעלייה
(גיטין
סה:)
פעמים שבני האחת רבים ובני
האשה מעשה ונתן לה רבי
איבעיא להו פרנסה הויא ומאי עלייה
עד שנים עשר בנכסים ולקמן
האחת מועטין ואותן המועטין מבקשים
מעילוייא דאב וכדשמואל דאמר שמואל
נמי משמע דדוקא עד עישור
כתובת אמן ויחלקוה ביניהן ובני
ב לפרנסה שמין באב או דלמא מזוני ממש
נכסים שרו רבנן אבל טפי איכא
השניה יחלקו את כתובת אמן ביניהן
הוה ומאי עלייה מדברים טובים שנאמרו
עבורי אחסנתא דפריך מי איכא
ובאין עליהם מכח תנאי כתובת
בעלייה דאמר רב יצחק בר יוסף בעלייה
מידי דרחמנא אמר ברא לירות
אמן שכתוב בה כתובת בנין דכרין
התקינו שיהו בנות ניזונות מן המטלטלין
ברתא לא תירות ומתקני רבנן כו'
דיהווין ליכי מינאי אינון ירתון כסף
ומסיק עד כמה משמע עד כמה שרו
כתובתיך כו' אם יש מותר דינר על
תא שמע בידיה דרבי בנאי אחוה דרבי
רבנן אע"ג דדמי לעבורי אחסנתא
שתי הכתובות שתתקיים בו נחלה
חייא בר אבא הוו מטלטלין דיתמי אתו
עד עישור נכסים ומיהו הכא משמע
דאורייתא אלו נוטלין כתובת אמן
לקמיה דשמואל א"ל זיל זון מאי לאו למזוני
עלוייא דאב דשמואל לעלוייא קאמר
ואלו נוטלין כתובת אמן ואם לאו
וכדרב יצחק בר יוסף סבירא ליה לא התם
ויש לומר דלענין מטלטלי דוקא הוי
חולקין בשוה למנין גולגלותם דבמקום
לפרנסה הואי ושמואל לטעמיה דאמר
לעלוייא דכיון דשמין בדעת האב
דמיעקרא נחלה דאורייתא לא תקון
שמואל לפרנסה שמין באב הוה עובדא
רבנן: מר דגברא רבה הוא ידע.
גביא נמי ממטלטלי אבל לענין כמה
בנהרדעא ודון דייני דנהרדעא בפומבדיתא
בדעת האב ליתן הוי לגריעותא שלא
שאין ללמוד מזון בנות מירושת בנים
ואגבי רב חנא בר ביזנא אמר להו רב נחמן
להוסיף על עישור אלא לפחות וא"ת
אלא מירושת כתובת בנין דכרין
שבאה מכח תנאי כתובה כמותה: רב
דבפרק מציאת האשה תנן
זילו אהדרו ואי לא מגבינא לכו לאפדנייכו
זן מחיטי דעלייה. יתומות באו לפניו
רבי יהודה אומר אם השיא בת
מינייכו רבי אמי ורבי אסי סבור למיזן
הראשונה ינתן לשניה כדרך שנתן
ותובעות מזונות מחיטי דאביהן שלא
ממטלטלי אמר להו רבי יעקב בר אידי
לראשונה משמע אפילו נתן לראשונה
היו שם קרקעות אלא מטלטלין ונתן
מילתא דר' יוחנן ור"ל לא עבדו בה עובדא
להם: פרנסה הואי. לא מזונות היו
יותר מעישור נכסים מדקא מהדרי
אתון עבדין בה עובדא רבי אלעזר סבר
אלא פרנסת נדוניא לינשא וההיא
ליה רבנן פעמים שאדם עשיר והעני
למיזן ממטלטלין אמר לפניו רבי שמעון בן
גביא ממטלטלי: ה) וכדשמואל דאמר
פירוש עשיר בדעת והעני בדעת ולא
אליקים רבי יודע אני בך שאין מדת הדין
לפרנסה שמין באב. אומדין לפי
יתן לזאת כמו שנתן לראשונה אלא
וותרנותו של אב או לפי קמצנותו
שמין את הנכסים ועישור נכסים יתנו
אתה עושה אלא מדת רחמנות אלא שמא
אם היה קיים כך וכך היה נותן להם
ולא יותר ושמואל דאמר שמין באב
יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות ההוא
מנכסים הללו וכיון דאומד דעתו
כר"י סבירא ליה ואור"י דלעולם
דאתא לקמיה דרב יוסף אמר להו הבו לה
שיימינן מקרקעי ומטלטלי שוים
לא קאמר רבי יהודה ינתן לשניה
מתמרי דעל בודיא אמר ליה אביי אילו
בכך: מעילוייא דאב. לפי אומד עילוי
כדרך שנתן לראשונה אלא דווקא
בעל חוב הוה כי האי גוונא מי הוה יהיב
דעת וותרנותו: או דלמא מזוני ממש.
כשנתן לראשונה עישור נכסים או
ליה מר אמר ליה דחזייא לבודיא קאמינא
פחות ורבנן מהדרו ליה דאין ללכת
ואע"ג דתנאי כתובה ככתובה ואין
סוף
אחר דעתו הראשונה כיון שדעת
נגבית ממטלטלי דכל אסמכתא דשטרי
האדם משתנה הילכך לעולם יתנו עישור נכסים ויש להביא ראיה
אקרקעות היא לפי שעומדות בעין רב סבר לה כתקנת עלייה והיינו
דקאמר מחיטי דעלייה: זיל זון. את הבנות: הוה עובדא ודון
דרבי אית ליה בהדיא כר"י בפרק מציאת האשה וקאמר רבי
דייני. לזון מן המטלטלין: מתמרי דעל בודיא. שהן מטלטלין: בודיא.
בההיא שמעתתא דפרנסה טרפא ממשעבדי ולא מזונות לפי שמזונות
מחצלות שנותנין תחת הדקלין כשגודרין התמרים: אילו בעל חוב הוה.
אינן קצובים כדאמרינן בהניזקין ופרנסה מיקץ
קייצא כדאמר התם ואם איתא דלהוסיף על עישור נכסים נמי שמין
כלומר אפילו בעל חוב שיפה כחו לטרוף ממשועבדין אינו גובה
באב אם כן פרנסה נמי אינה קצובה אבל אם אין שמין אלא
ממטלטלין של יתומים וזו תגבה למזון הבנות שהורע כחן אצל
משועבדים: דחזו לבודיא. הקרובות לגדור ועדיין מחוברות:
לפחות מעישור נכסים ניחא אע"פ שאין לה קצבה למטה כיון
דלמעלה מיהא יש לה קצבה יכולין הלקוחות ליזהר ולהניח מבני
יתום
חרי כדי עישור נכסים ומיהו אין ראיה דאם כן מהאי טעמא נמי יש קצבה למזונות כששיעבדו האחים דהא יש קצבה למעלה עד בגר
ואין לומר דהתם איכא למימר שמא תלקה ותצטרך רפואה ואמרינן בפרקיןז) דרפואה שאין לה קצבה היא בכלל מזונות דהא חשיב בהניזקין
פסק לזון ה' שנים בת אשתו יש לה קצבה דקתני והיא ניזונת מנכסים משועבדים אלא ודאי אע"פ שקצובים למעלה עד בגר כיון שאין קצובין
למטה דאפשר שתנשא קודם לא חשיבי קצובין אבל פרנסה יש לה קצבה שאפשר ללקוחות לברר הדברים ע"י ב"ד ולשום דעתו של אב בין למעלה
בין למטה: ואמר ליה זיל זון כו'. ואם תאמר ומאי אולמיה הא דשמואל יותר מההיא דרב יצחק בר יוסף דמבעיא לן אי סבר רב כוותיה וי"ל
משום דשמואל עביד עובדא מייתי מיניה ולא מסתבר ליה דרב פליג אדשמואל דהא בלאו הכי משמע דרב זן היינו מזונות אלא דמבעיא ליה
משום דלא ניחא ליה למימר שיחלוק רב על המשנה דקתני דמזונות הבנות הוי כירושת בנין דיכרין ומייתי ראייה משמואל דעביד עובדא
והכי נמי מצי סבר רב כדמשמע לישנא דזן רב וסברי דאחרי כן שינו התקנה וא"ת והיכי משמע מילתא דשמואל דאמר זיל זון דמזונות ממש
קאמר יותר ממילתיה דרבי חייא בר יוסף דקאמר רב זן וי"ל דסברא הוא בשעה שפוסק הוראה יש לו לפסוק בלשון דליכא למיטעי הילכך איכא
למימר טפי דזיל זון ממש קאמר אבל רבי חייא בר יוסף היה שונה קבלתו ולא היה כל כך מדקדק בלשונו: אמר להו זילו אהדרו כו'. טועין
בדבר משנה חשיב להו רב נחמן והוא בעצמו היה יכול להחזיר הדין אלא שבעלי דינין לא היו שומעין לו כמו לדיינין לכך קאמר להו זילו אהדרו:
סוף