נערה
שנתפתתה פרק רביעי כתובות
נא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סוף
סוף כל העומד לגזוז כגזוז דמי. אע"ג דפלוגתא דר"מ ורבנן
יתום ויתומה.
אח ואחות ונכסיהם ביד אפוטרופוס: העלו ליתום
עה א ב
א)
בשביל יתומה. העלו ליתום מזונות יתירים שתיזון אחותו עמו:
היא בפרק שבועת הדיינין בענבים העומדים
דאיכא תרתי. אחותו ותשמשנו: מוציאין. מן היתומים: מוציאין
ליבצר דר"מ סבר כבצורות דמיין ורבנן סברי לאו כבצורות דמיין
עו ג
לבנות מן הבנים. למזונות ולפרנסה: ולבנות מן הבנות. לקטנות
מ"מ פריך הכא בפשיטות דכגזוז דמי כמו שפר"ח דמההיא דפרק
הכונס קיימא לן הכי
מן הגדולות. אם אין שם אלא בנות
דקאמר התם רבי שמעון אומר אכלה
והחזיקו גדולות בנכסים מוציאין מידם
סוף סוף כל העומד לגזוז כגזוז דמי דצריכא
ב) ג)
עז ד
פירות גמורין משלמת פירות גמורין
וחולקות בשוה והכא ליכא מזוני שאין
ד)
לדיקלא קאמינא: ההוא יתום ויתומה דאתו
ה) ו)
אם סאה סאה אם סאתים סאתים
הבנות נזונות מן הבנות לפי שכולן
לקמיה דרבא אמר להו רבא העלו ליתום
שוות בירושה: ולבנים מן הבנים.
דחשבינן להו כתלושים ופסקינן התם
עח ה
ז)
בשביל יתומה אמרי ליה רבנן לרבא והא
לקטנים מן הגדולים לחלוק בשוה:
הלכה כר"ש אבל אין לומר דבהנהו
מר הוא דאמר ממקרקעי ולא ממטלטלי
ח) ט)
אבל לא לבנים מן הבנות בנכסים
דאי קיימי מכחשי מודו כ"ע דכבצורות
י) כ)
בין למזוני בין לכתובה ובין לפרנסה אמר
מועטין. שאין בהן כדי לזון אלו ואלו
דמיין דבהשולח ובפרק
עט ו
ל)
❖
להו אילו רצה שפחה לשמשו מי לא יהבינן
מ)
קמא דסנהדרין משמע דבהא
עד שיבגרו דאמרי רבנן הבנות יזונו
ל)
נמי פליגי: ממקרקעי ולא
והבנים ישאלו על הפתחים: לפרנסה.
ליה כל שכן הכא דאיכא תרתי: תנו רבנן
פ ז ח
מתני'
ולא כתב לה כל
ממטלטלי בין למזונות בין לפרנסה.
לנדוניא:
אאחד נכסים שיש להן אחריות ואחד נכסים
גליון הש"ס
פא ט
נכסים כו'. חייב להיות כל הנכסים
וא"ת קשיא דרבא אדרבא דבפרק
שאין להן אחריות מוציאין למזון אשה ולבנות
גמ' ולבנים מן הבנות.
אחראין לה ולא יכול לומר לה אין
מציאת האשה פסיק
דברי רבי רבי שמעון בן אלעזר אומר נכסים
❖
פב י
ליך אלא שדה הכתובה לך בשטר
רבא הלכה כר"י דאמר ינתן לשניה
שיש להן אחריות מוציאין לבנות מן הבנים
כתובתיך: ובכהנת. שאינו יכול
כדרך שנתן לראשונה ואמרינן התם
פג כ
ולבנות מן הבנות ולבנים מן הבנים ולבנים
לקיימה משנשבית כותב לה אפרקינך
דשמואל כר"י ס"ל אלמא סבר רבא
הגהות הב"ח
מן הבנות בנכסים מרובין אבל לא לבנים מן
ואהדרינך למדינתך לפי שאשת כהן
דשמין באב וא"כ גביא ממטלטלי
❖
(א) תוס'
הבנות בנכסים מועטין נכסים שאין להן
אסורה לבעלה אם נאנסה: אינו
כדאמרינן בשמעתין וליכא למימר
לה לית לך
רשאי. שכבר נתחייב בפדיונה
דהתם רבא משמיה דרב חסדא קאמר
אחריות מוציאין לבנים מן הבנים ולבנות מן
אלא מנה
משנשבית: חייב לרפאותה. שהרפואה
(ב) בא"ד
לה וליה לא ס"ל דהא התם בההיא
הבנות $ ולבנים מן הבנות אבל לא לבנות
תוספות רי"ד (המשך)
הכא
כמזונות: רשאי. שאין אדם חייב
סוגיא פריך מינה אמילתיה דרבא
❖
לן הלכה כרבי
מן הבנים אע"ג דקיימא
כתובתיך שעשה תחבול'
לזון גרושתו: גמ' פלוגתא דרבי
גופיה ולא קא משני הכי וי"ל דהא
שלא פיחת תנאי ב"ד אלא
מחבירו הכא הלכה כרבי שמעון בן אלעזר
דאמר רבא הכא ממקרקעי ולא
מאיר ורבי יהודה בפרק אע"פ מ):
אוקיר לה שדהו שוה מאה
דאמר רבא הלכתא
ממקרקעי ולא
במאתים ולא כתב לה
ב
והיא כותבת התקבלתי כו'. לשון
ממטלטלי היינו בדלא אמידניה והא
מוסף רש"י
כל נכסי דאית לי אחראין
ממטלטלי בין לכתובה בין למזוני בין
דסבר רבא התם כרבי יהודה ושמואל
שובר ואפי' לא נתקבלה ולר' מאיר
מוציאין למזון אשה
לכתובתך שנמצא עכשיו
לפרנסה: מתני' לא כתב לה כתובה
ולבנות.
בדאמידניה שדעתו שתגבה ממטלטלי
אינה יכולה למחול בעודה תחתיו
שאינה יכולה לטרוף היום
ג
או למחר אלא אותו השדה
בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה מפני
ומתני' נמי דקתני לא כתב לה כתובה
וכה"ג מפליג הש"ס התם ונראה דבזמן
שאינו שוה אלא ק' גם זה
גובה כתובתה שלימה קא סלקא
הזה דכולהו גבי ממטלטלי כתובה
שהוא תנאי בית דין כתב לה שדה שוה
לא הועיל לו כלום שכל
נכסיו אחראין לכתובתה.
דעתך ואפילו מחלה: אחראין
ומזונות מתקנת הגאונים ופרנסה נמי
מנה תחת מאתים זוז ולא כתב לה כל
ד
ואע"ג דלא כתב לה מפני
לכתובתיך חייב. שנשתעבדו נכסיו.
אנן סהדי שכל בני אדם רגילים להשיא
(לקמן סח:)
נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך חייב
שהוא תנאי ב"ד שיכתוב
וקס"ד נשתעבדו בכל דין שעבוד
בנותיהם ממטלטלי וחשיב כמו
הלכה כרבי מחבירו.
אדם כך כדאמרי' לקמן
שהוא תנאי בית דין לא כתב לה אם
ה
(פסחים כז.)
בפ' האשה שמעון בן
כאילו נכתב בתוך השטר ואם ימכור
באמידניה דפסיק רבא כר"י:
לא כתב לה כתובה.
שטח תיקן שיכתוב כל
תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו
מני
נכסיו תטרוף לקוחות: אתאן לר'
ר' מאיר היא דאמר כל הפוחת
אדם לאשתו כל נכסי
ובכהנת אהדרינך למדינתך חייב שהוא
כו'. בפרק אע"פ
יהודה. דאמר שטר שלא נכתב בו
ו
אחראין לכתובתך. וכיון
שתקנות ב"ד הוא אע"פ
תנאי בית דין נשבית חייב לפדותה ואם
דייק כל הפוחת אפי' בתנאי אלמא
אחריות לא מדעת המלוה נעשה
ז
ח
שלא כתב לה ככתוב
סבר דתנאו בטל ואית לה וכיון
אלא סופר טעה והרי הוא כמי
אמר הרי גיטה וכתובתה ותפדה את עצמה
דמי וה"ה נמי אם כתב
שנכתב וטורף מן המשועבדים:
דאמר לית לה לא סמכה דעתה
(לקמן נז.) התקבלתי
(א)
לה שדה שוה מאתים
אינו רשאי לקתה חייב לרפאותה אמר
ט
י
ממך.
לכתובתה כדי שיהי' נכסיו
והוי בעילתו בעילת זנות ופריב"ן
יש
הרי גיטה וכתובתה תרפא את עצמה רשאי:
בנ"ח ויוכל למוכרן ולא
❖
דבכל מקום דאית לה ואין האשה
גמ' מני רבי מאיר היא דאמר כ כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה
(לקמן נד:)
תחזור האשה עליהן לא
בטוחה בו דלא סמכה דעתה תקנו
עשה כלום. מפני תנאו של
ממנה הרי זו בעילת זנות דאי רבי יהודה האמר רצה כותב לבתולה
שמעון בן שטח אלא תנא
חכמים שיהא בעילתו בעילת זנות
דמתני' אתא לאשמועינן
תוספות רי"ד
שטר של מאתים והיא כותבת התקבלתי ממך מנה ולאלמנה מנה והיא
אבל אם היה תנאו קיים כיון דלית
שא"י לפחות ממאתים זוז
א"ר הל' ממקרקעי ולא
כותבת התקבלתי ממך חמשים זוז אימא סיפא כתב לה שדה שוה
בשום ענין ואם השדה
לה אין בעילתו בעילת זנות ואלמנה
שוה מאתים ולא פיחת
ממטלטלי בין למזונות
מנה תחת מאתים זוז ולא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך
אע"פ דבדרבנן תנאו קיים הכא תנאו
כלום אך אם נשתדף
בין לפרנסה. פי' פרנסה
בטל דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא
חייב שהוא תנאי בית דין אתאן לר"י דאמר אחריות טעות סופר הוא דאי רבי
אותו השדה טורפת משאר
הוא נדוניתא. והאידנא
נכסיו. ואע"ג דלא כתב
תקינו רבנן בתראי דמיתזני
תקון וקשה לר"י דבפרק החובל
מאיר האמר אחריות לאו טעות סופר הוא דתנן מצא שטרי חוב אם
לה כל נכסי אחראין
אפי' ממטלטלי. עיין בפרק
משמע דאפי' היכא
מציאת האשה: מתני' לא
יש
לכתובתך כתקנות שמעון
דלית לה הוי לר' מאיר בעילת זנות
בן שטח: ודייקו בגמרא
כתב לה כתובה בתולה
מני מתני' ר"מ היא דאמר
גובה מאתים ואלמנה מנה
משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה דפריך התם הש"ס גבי אשה שחבלה בבעלה לא הפסידה כתובתה ואמאי תזבין לכתובתה בטובת
כל הפוחת לבתולה מר'
מפני שהוא תנאי ב"ד
הנאה לבעלה כו' ומשני הא מני ר"מ היא דאמר אסור לאדם שישהא עם אשתו שעה אחת בלא כתובה מ"ט שלא תהא קלה בעיניו להוציאה
ולאלמנה מק' ה"ז בעילת
כתב לה שדה שוה מנה
על כן נראה דר"מ לא מבעיא קאמר לא מבעיא היכא דלית לה דהויא בעילתו בעילת זנות משום דקלה בעיניו להוציאה אלא אפילו
זנות. פי' ואפילו מחלה
תחת מאתים זוז ולא כתב
איהי לאו כל כמינה דאי
לה כל נכסין דאית לי
אית לה כיון דלא סמכה דעתה הויא בעילתו בעילת זנות ודייק מדלא קתני כל בתולה שאין לה מאתים ואלמנה שאין לה מנה הרי היא
ר"י האמר אם רצה כותב
אחראין לכתובתך חייב
בעילת זנות אלא נקט כל הפוחת משמע שבא לומר אע"ג דתנאו בטל ואית לה הויא בעילת זנות וקשה לר"י דמנא לן דכל הפוחת ואפי'
מפני שהוא תנאי ב"ד
לבתולה ר' והיא כותבת
בתנאי דלמא בתנאי מודה ר"מ דתנאו קיים דכל הפוחת דמשמע דאפילו באותו ענין שיש לה היינו בסוף ביאה דאמרינן בפ' אע"פ
לא כתב לה אם תשתבאי
לו שנתקבלתי ממך ק'.
אפרקינך ואותבינך לי
ולאלמנה ק' והיא כותבת
דאינה מוחלת וי"ל דלשון כל הפוחת משמע שהוא פוחת לה ובסוף ביאה אינו יכול לפחות לה אלא היא פוחתת לעצמה ולא שייך
לאנתו ובכהנת אהדרינך
לו התקבלתי ממך נ' זוז
לשון פחת אלא בתנאה א"נ מדנקט כל קא דייק וא"ת דבפרק אע"פ אמר דבסוף ביאה לדברי הכל אינה מוחלת ובהחובל
למדינתך חייב מפני שהוא
פי' ובמתני' תני שאם
משמע שיכולה למכור ולמחול ויש לומר כדפירש הקונטרס לקמן דדוקא בעל פה אינה מוחלת דאמירתה לאו כלום היא כיון
תנאי ב"ד: נשבית חייב
כתב לה שדה שוה ק'
לפדותה אמר הרי גיטה
תחת ר' זוז אע"פ שהאשה
דכבר זכתה אלא אם כן כתבה שובר ואם תאמר ומאי קאמר (ב) הא מני רבי מאיר היא הא משמע בפרק אע"פ דלרבי
וכתובתה תפדה א"ע
נתרצית בכך אין ממש
יהודה נמי אינה יכולה למחול דתנאו בטל ודווקא בכותבת לו התקבלתי קאמר ויש לומר דהתם מיירי לפי המסקנא דשמעתין דקאמר
אינו רשאי. פי' מפני
במעשיו אלא מתני' דלא
שתנאי ב"ד הוא להתחייב
כר"י אימא סיפא כתב
ואי בעית אימא רבי יהודה התם בכתבה ליה התקבלתי ואם תאמר ומנא לן דלרבי מאיר אפילו בכתבה ליה התקבלתי לא מצי מחלה
בפרקונה. ואפילו נתן לה
לה שדה שוה ק' תחת
דקאמר מני ר' מאיר היא דלמא ר"מ לא מבעיא בהתקבלתי קאמר דמצי מחלה דהויא בעילת זנות אלא אפי' בעל פה דתנאו בטל
כתובה לאחר מכאן הואיל
ר' זוז ולא כתב לה כל
הויא בעילת זנות וי"ל דהשתא אין נראה לו לחלק בין כתבה ללא כתבה: מני רבי מאיר היא.
השתא משמע ליה מתני' דלא כתב לה
וכשנשבית היא תחתיו.
נכסי דאית לי אחראין
היינו לפי שהתנה עמה: אתאן לר' יהודה דאמר אחריות טעות סופר הוא רישא ר"מ סיפא ר' יהודה. אסיפא בלא רישא ה"מ לדקדק
לקתה חייב לרפאותה אמר
לכתובתך חייב מפני שהוא
הרי גיטה וכתובתה תרפא
תנאי ב"ד. פי' משמע
מני אי רבי מאיר הא אמר אחריות לאו טעות סופר הוא אי רבי יהודה כתב לה שדה שוה מנה במאתים אמאי חייב והא לרבי יהודה
א"ע רשאי. פי' דרפואה
דגביא ממשעבדי אע"ג
יכולה למחול אלא דרך הש"ס דמדקדק מרישא כל כמה דמצי למידק וכענין זה יש בפרק כירה גבי מעשה שעשו אנשי טבריא
דמיא למזונות. וכי היכי
דלא כתב לה שיעבוד
דכי יהיב לה גט וכתובה
נכסין. אתאן לר"י דאמר
ובפרק קמא דעירובין גבי נמצאת שלשה מדות במחיצה.
:
תו לא יהיב לה מזונות.
אחריות ט"ס הוא ואע"ג
חמשה דלא כתוב ככתוב דמי
רפואה נמי לא יהיב לה.
פי'
תנאי ב"ד. כל דבר
שתיקנו ב"ד לא בעי כתיבה דתקנות ב"ד כמאן דנקט שטרי' בידיה דמי. כתב
דאי
לר"מ נהי דגביא מב"ח משום שאינו רשאי לפחות לה מכתובתה אבל ממשעבדי אמאי גביא והא
לה
שדה שוה וכו' לא מבעיא היכא דלא כתב לה כתובה דלא מצי למיעקר תקנות ב"ד וחייב לתת
ס"ל
דאחריות לאו ט"ס הוא דתנן
בב"מ פ"ק מצא שט"ח אם יש בו אחריות נכסים פי' ששיעבד לו
לה
מאתים. אלא אע"ג
דכתב לה שדה
שוה
מנה תחת מאתים זוז
וא"ל זה השדה יהיה לך לשיעבוד
כל
קרקעותיו לא יחזיר למלוה
דשמא פרוע הוא
ומלוה נפל ויהיו ב"ד
נפרעים שלא כדין.