נא:
נערה
שנתפתתה
פרק רביעי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חמשה
גובין מן המחוררין. אע"ג דקתני מניינא תנא ושייר
יש בהן אחריות נכסים. ששיעבד לוה נכסיו לאותה מלוה לא
פד א
א) ב)
ג)
הא דתנן בפרק הניזקין אין מוציאין
יחזירנו מוצאו למלוה ואפי' הלוה מודה שהוא חייב לו ומפרש התם
מ)
ח)
ד)
למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים והא דפריך בפרק קמא
דחיישינן שמא פרעו ומן הלוה נפל וזה שהוא מודה עצת קנוניא היא
ה)
פה ב
ביניהם לטרוף לקוחות ויחלקו ביניהם: וחכ"א כו'. דאחריות טעות
דקידושין גבי ארבעה מעניקין להם שלש באיש ושלש
ו)
ז)
באשה כו' תנא תני ארבעה ואת
סופר הוא וטריף ממשעבדי ומפסדי
אמרת תנא ושייר היינו משום דקתני
לקוחות. ובני פלוגתיה דר"מ ר"י הוה
יש בהן אחריות נכסים לא יחזיר שבית דין
פו ג
בהדייהו שבדורו היה: ושאני ליה כו'.
ואי אתה יכול לומר ארבעה באחד
ח) ט)
נפרעין מהן אין בהן אחריות נכסים יחזיר
פז ד
וגט
מהםנ): חוב שאין בו אחריות.
דבכתובה אית ליה אחריות ט) ט"ס
שאין בית דין נפרעין מהן דברי רבי מאיר
הוא: מן המחוררין. י) אם יש נכסים
וא"ת תקשי מהכא לשמואל דאמר
א וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה לא יחזיר
י)
אומר היה
בפרק קמא דב"מ
בני חורין אצל החייב נגבין ואם
שבית דין נפרעין מהן רישא ר"מ וסיפא ר'
פח ה
כ)
לאו אין נגבין מן המשועבדין: פירות
רבי מאיר שטר שאין בו אחריות
ל)
יהודה וכי תימא כולה ר' מאיר היא ושאני
ושבח פירות. כדתנן במס' גיטין
אינו גובה לא מנכסים משועבדין
מ) נ)
פט ו
ליה לר"מ בין כתובה לשטרי ומי שאני ליה
ולא מנכסים בני חורין והכא משמע
אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח
❖
והתניא חמשה גובין מן המחוררין ואלו
בהדיא דגבי מבני חרי ומיהו בלאו
קרקעות מנכסים משועבדים מפני
הכי איתותב שמואל התם מברייתא
תיקון העולם. ובשנים אוחזין בטלית
הן פירות ושבח פירות והמקבל עליו לזון
ב
ג
ד
ורשב"א אומר דמהכא הוה מצי
מפרש לאכילת פירות ולשבח
מוסף רש"י
את בן אשתו ובת אשתו וגט חוב שאין בו
צ ז
למידחי דגט חוב שאין בו אחריות
קרקעות כיצד הרי שגזל שדה מחבירו
יש בהן אחריות נכסים.
אחריות וכתובת אשה שאין בה אחריות
היינו שמפורש בו דלא למיגבי ביה
ומכרה לאחר והשביחה והרי היא
מאן שמעת ליה דאמר אחריות לאו טעות
(ב"מ יב:) חמשה גובין מן
ממשעבדי וכעין זה מצינו בפרק גט
יוצאה בדין מתחת יד הלוקח עם
צא ח
המחוררין.
סופר הוא רבי מאיר וקתני כתובת אשה
שבח שהשביח הלוקח בזבל ובניר
פשוט גבי מי שבא
איבעית אימא ר' מאיר ואיבעית אימא ר'
צב ט
ועם פירות שבה שהנגזל טורפה
ואמר אבד שטר חובי והא דמוקי לה
(ב"ק צה.) פירות ושבח
פירות.
יהודה איבעית אימא ר' יהודה התם כתבה
ממנו כשהוא חוזר על המוכר שמכרה
הכא כרבי מאיר היינו משום דלכאורה
❖
לו באחריות גובה קרן מנכסים
כוותיה אתיא אבל אי הוה פריך מינה
ליה התקבלתי הכא לא כתבה ליה
משועבדין ושבח מנכסים בני חורין
לשמואל הוה מצי למידחי כדפרישית:
התקבלתי איבעית אימא ר' מאיר מאי חייב
אסורה לבעלה. אין להקשות
(שם) גט חוב.
ולא מן המשועבדין מפני תיקון העולם
תורה אור השלם
דקתני מן המחוררין: לא כתב לה וכו':
שאין בו אחריות.
מאסתר דהות שריא למרדכי
לפי שאין קצובין ואין הלוקח יודע
1. שָׂרִים עָצְרוּ בְמִלִּים וְכַף
אמר אבוה דשמואל אשת ישראל שנאנסה
והמקבל עליו לזון בן
בכמה להזהר:
דצדקת גמורה היתה:
יָשִׂימוּ לְפִיהֶם: איוב כט ט
אסורה לבעלה חיישינן שמא תחלתה באונס
אונס דשרי רחמנא היכי משכחת
2. וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת
אשתו ובת אשתו. אף הואכ) אין גובה
(שם) בשבויה
זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ
וסופה ברצון איתיביה רב לאבוה דשמואל
לה כו'. $ אע"ג דאבוה
מן המשועבדים לפי שאין קצובין ואין
הקילו.
וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד
אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו
(ב"ק קיד: וכעי"ז לעיל כג.)
כתובים. והא דתנן בהנושא והיא
דשמואל חיישינן קאמר משמע ליה
ל)
אֵין בָּהּ וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה:
❖
ואיזו זו אשת כהן.
במדבר ה יג
אישתיק קרי רב עליה דאבוה דשמואל
דמדאורייתא קאמר דאי מדרבנן לא
נזונית מנכסים משועבדין מפני שהיא
הוי מוציאין אותה מבעלה על כך:
כבעל חוב מוקמינן לה התם
שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם מאי
1
בשקנו לה מידו דסתם קנין
ממזרת
גליון הש"ס
אית ליה למימר בשבויה הקילו ולאבוה
(יבמות נו:) והיא
לכתיבה עומד: וגט חוב. כל שטרות
גמ' יצר אלבשה.
לא נתפשה אסורה.
דשמואל אונס דשריא רחמנא היכי משכחת לה כגון דקאמרי עדים שצווחה
נקראין גט: הכא לא כתבה ליה
מתחלה ועד סוף ופליגא דרבא דאמר רבא כל שתחלתה באונס וסוף ברצון
ה
תוס' ד"ה אונס וכו' אע"ג
התקבלתי. ואשמעינן מתני' דאע"פ
דאבוה דשמואל וכו'.
אפי' היא אומרת הניחו לו שאלמלא (לא) נזקק לה היא שוכרתו מותרת
שלא כתב לה כתובה לא אמרינן מחלה
ויש לך אחרת
❖
מ"ט $ יצר אלבשה תניא כוותיה דרבא והיא לא נתפשה אסורה הא
לו עלה אלא אמרינן סמכה על תקנת
ו
שאע"פ שלא נתפשה
2
מותרת.
נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאע"פ שלא נתפשה מותרת ואיזו זו כל
ב"ד שהכל יודעין שהנושא אשה יש
לה כתובה: מאי חייב נמי דקתני מן
שתחלתה באונס וסופה ברצון תניא אידך והיא לא נתפשה אסורה הא
(נדה נב. וכעי"ז יבמות ק:)
תוספות רי"ד
המחוררין. אע"פ שלא כתב לה
ואיזו זו שקידשיה קדושי
נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאע"פ שנתפשה אסורה ואיזו זו אשת כהן
ז
טעות.
אין בהם אחריות נכסים יחזיר
אחריות תנאי ב"ד הוא להיות כל
אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל והיא לא נתפשה
פי' למלוה לצור ע"פ
נכסיו אחראין לה בעודם לפניו אבל
צלוחיתו ונהדר ליה ללוה
אסורה הא נתפשה מותרת ח ויש לה אחרת שאע"פ שלא נתפשה מותרת
אם מכרם אינה טורפת לקוחות
לצור ע"פ צלוחיתו דלוה
ואיזו זו שקידושיה קדושי טעות שאפי' בנה מורכב על כתיפה ממאנת
(נדה נב.) ממאנת והולכת
קאמר להד"מ. שאין ב"ד
הואיל ולא נכתב בשטר ולא אמרינן
לה.
נפרעין מהן דברי ר"מ ר"י
והולכת לה אמר רב יהודה ט הני נשי דגנבו גנבי שריין לגוברייהו אמרי
אחריות טעות סופר הוא: תחלתה
אומר בין כך ובין כך לא
ליה רבנן לרב יהודה והא קא ממטיאן להו נהמא מחמת יראה והא קא
באונס. תחלתה של בעילה: וסופה.
יחזיר מפני שב"ד נפרעין
מהן. פי' מן הלקוחות דס"ל
משלחן להו גירי מחמת יראה ודאי שבקינהו ואזלן מנפשייהו אסירן ת"ר
של בעילה. ולקמיה פריך אונס דשריא
אחריות ט"ס הוא ואפי'
רחמנא היכי משכחת לה: בשבויה
שבויי מלכות הרי הן כשבויין גנובי ליסטות אינן כשבויין והתניא איפכא
שטר שאין בו אחריות גובה
מנכסים משועבדים הלכך אם
הקילו. שלא ראינוה שנבעלה וכי
מלכות אמלכות לא קשיא הא במלכות אחשורוש הא במלכות בן נצר
(שם)
אין החייב מודה לא יחזיר
קאמר איהו בנבעלה: יצר אלבשה.
ליסטות אליסטות לא קשיא הא בבן נצר הא בליסטים דעלמא ובן נצר
דחיישי' לפרעון ואם החייב
וגם זה אונס שבתחלת בעילה שהיא
מודה לא יחזיר דחיישינן
התם קרי ליה מלך והכא קרי ליה לסטים אין גבי אחשורוש לסטים הוא
לקנוניא ורבינו יצחק פוסק
באונס הלבישה הבועל יצר: והיא.
❖
(יבמות ק:)
דהכי הלכתא. רישא ר"מ
גבי לסטים דעלמא מלך הוא: ובכהנת אהדרינך למדינתך וכו': אמר אביי
מיעוטא הוא כלומר בסתם אשה
וסיפא ר"י וכ"ת כולה ר"מ
אלמנה לכ"ג חייב לפדותה שאני קורא בה ובכהנת אהדרינך למדינתך
אמרתי לך טעם האיסור תלוי בלא
ושאני ליה לר"מ בין כתובה
לשטר פי' דדוקא בשטר
ממזרת
נתפשה הא נתפשה מותרת ויש אשה
תוספות רי"ד (המשך)
קאמר דאחריות לאו ט"ס הוא
שאע"פ שברצון מותרת ואיזו זו כו': קידושי טעות. על תנאי ולא נתקיים התנאי אם זינתה תחתיו מותרת לו לפי שאינה אשתו אלא פנויה
אבל בכתובה מודה דט"ס
אלא מבנ"ח כדקתני בברייתא
בעלמא היא: הני נשי דגנבו גנבי. שלסטים גונבין מתחת בעליהן: שריין לגברייהו. לפי שבאונס הם באין עליהן: והא קא ממטין
הוא הואיל דהוא תנאי ב"ד
ה' גובין מן המחוררין וכו'.
ואי אמרת השתא בשט"ח
איבע"א ר"י התם כתבה ליה
להו נהמא. והרי אנו רואים שבעודן אצלן מוליכות להן לאותן גנבים לחם ומזון אלמא רצון הוא. ומשני מחמת יראה הוא דעבוד:
דקיהיב מלוה זוזי דא"ל
התקבלתי. פי' אשה קמחלה
והא קא משלחן להו גירי. כשנלחמין מזמנות ומושיטות להם חיצים לירות: ודאי אי שבקינהו. גנבים ללכת אל בעליהן ואינון אזלן
לא שדי איניש זוזי בכדי
ליה ויכולה היא למחול.
מנפשייהו אל הגנבים אסירן: שבויי מלכות. נשים ששבה המלך לתשמיש: הרי הן כשבויין. ומותרין לבעליהן כדתנן ואותבינך לי לאינתו:
אר"מ דאחריות לאו ט"ס הוא
אבל הכא לא כתבה ליה
כתובה דלא יהבה אשה כלום
התקבלתי פי' במתני' הוא
במלכות אחשורוש. הן כשבויין לפי שמלך גדול הוא ויודעת שלא ישאנה ובעילתה באונס: בן נצר. לסטים היה ולכד עיירות ומלך
לא כ"ש י"ל דכתובה מודה
כתב לה שדה שוה מנה
עליהם ונעשה ראש לסטים ובדידיה תנן שבויי מלכות אינן כשבויין ואסורות לבעליהן דסברה מינסב קא נסיב לה ונבעלת ברצון:
ר"מ דאית ליה תקנות שמעון
והיא לא מחלה לו הלכך
בן שטח. וכיון דתקנות ב"ד
לא עשה כלום: אם תשתבאי
ליסטות אליסטות כו'. בבן נצר אסורות כדאמרינן דסברה מינסב נסיב לי והריני אשת מלך: ליסטים דעלמא. אפילו לקוחים שלו
הוא אע"ג דלא כתב ככתוב
וכו' אמר אבוה דשמואל
קשין לה לפיכך אינה אלא אנוסה: לגבי אחשורוש לסטים הוא. הלכך מתני' קמייתא דמיירי במלכות אחשורוש קרי לבן נצר גנובי
דמי ומי שני ליה והתניא ה'
אשת ישראל שנאנסה אסורה
ליסטות וברייתא דתנן איפכא דגנובי ליסטות איירי בליסטים דעלמא קרי לבן נצר שבויי מלכות: אלמנה לכהן גדול. קיימא לן
גובין מן המחוררין. פי' ולא
לבעלה פי' מדרבנן. דאע"ג
ממשועבדים כדתנן בגיטין
דמדאורייתא אונס בישראל
לקמן בפ' אלמנה ניזונית יש לה כתובה ותנאי כתובה ההוא דלמישקל ולמיפק קאי אבל תנאי כתובה דלמיקם קמיה כגון מזונות ורפואה
אין מוציאין לאכילת פירות
שרי כדנפקא מוהוא לא
אמרינן ביבמות דלית לה בפרק יש מותרות והכא אשמעינן אביי דתנאי כתובה דפירקונה אית לה דמעיקרא אישתעבד לה שהרי
ולמזון האשה והבנות מפני
נתפשה א"נ מולנערה לא
אף לכשרה לא היה מתנה ואותבינך לאינתו אלא אהדרינך למדינתך והא נמי קרינן בה הכי והאי תנאי נמי למישקל ומיפק קאי:
תקון העולם ואלו הן פירות
תעשה דבר חיישינן שמא
גזל שדה מלאה פירות ואכלן
תחילתה באונס וסופה ברצון
ממזרת
וחזר נגזל ולקחה מגזלן ובא
ופליגא דרבא דאמר רבא כל
לגבות פירותיו אינו גובה אותן ממשעבדי אלא מבנ"ח ושבח קרקעות פי' גזל שדה ומכרה לאחר והשביחה ובא נגזל וטורפה
שתחלתה באונס ובסוף היא אומרת הניחו לו שאלמלא לא נזקק עמי הייתי שוכרתו מותרת מ"ט יצר אלבשה פי' תחלת ביאה וסוף
מלוקח ובא לוקח על גזלן לטרוף קרן ושבח הקרן גובה מנכסים משועבדים והשבח גובה מב"ח והמקבל עליו לזון בן אשתו
ביאה. תניא כוותיה דרבא והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאע"פ שלא נתפשה מותרת ואיזו זו שתחלתה
ובת אשתו ושט"ח שאין בו אחריות וכתובת אשה שאין בה אחריות מאן שמעת ליה דאמר גבי שט"ח אחריות לאו ט"ס הוא
באונס וסופה ברצון: תניא אידך והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאע"פ שנתפשה אסורה ואיזו זו
ר"מ וקתני כתובת אשה שאין בה אחריות אלמא לית ליה לר"מ תקנות שמעון בן שטח. איבע"א ר"מ איבע"א ר"י איבע"א ר"מ
אשת כהן גרסי' בהמדיר אר"י א"ש והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת [שאע"פ] שלא נתפשה מותרת
מאי חייב דקתני מן המחוררין. פי' ולעולם לית ליה לר"מ תקנות שמעון בן שטח. והא דקתני בתולה גובה מאתים לא ממשעבדי
ואיזו זו שקידושיה קידושי טעות. פי' כגון שקידשה ע"מ שהוא כהן ונמצא לוי דהוא לגריעותא וכ"ש ע"מ שהוא לוי ונמצא