נב: ר"ן הנודר מן המבושל
פרק ששי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גמ'
גמ'
מן העדשים אסור באשישים. בלחם שמעורב בו קמח של עדשים
ורמינהו מן העדשים אסור באשישים ור' יוסי מתיר. אשישין
יא א
א) ב)
ג)
דקסבר אשישים בכלל עדשים הם: ורבי יוסי מתיר. דלא הוי
אמרי בירושלמי דאינון טלפחי דמגבלן ומטגנן בדבש. ומדרבי יוסי
ה)
ד)
קפריך דאילו לרבנן לא קשיא דאע"ג דגבי חלב שרו בקום היינו משום
בכלל עדשים. קשיא דרבי יוסי אדר' יוסי קשיא דרבנן אדרבנן דרבנן
יב ב ג
ה) ו)
❖
דקום לאו חלב הוא אבל אשישים אע"ג דמטגנן בדבש עדשים נינהו
אסרי הכא ואמרי אשישים בכלל עדשים ובמתניתין שרו דקאמרי קומא
ז)
אבל דרבי יוסי אדרבי יוסי קשיא דאי
לאו בכלל חלב הוא והכי נמי קשיא
גמ' ורמינהו מן העדשים אסור באשישים
הכא שרי משום דכיון דאית בהו דובשא
לרבי יוסי דהכא מתיר משום דסבירא
❖
הגהות הב"ח
אשישין מיקריין כ"ש דלא ה"ל למיסר
ליה דאשישים לאו בכלל עדשים ובמתני'
ור' יוסי מתיר לא קשיא מר כי אתריה ומר
(א) גמ' כן הדבר
קאסר דסבירא ליה קומא בכלל חלב
בקום שהוא ד"א לגמרי. ומפרקינן
כי אתריה באתרא דרבנן קרו לחלבא חלבא
(ב) רש"י
א
תוספות
הוא קיימא: קומא דחלבא. והואיל
דטעמא דרבי יוסי משום דבאתריה
ולקומא קומא באתריה דרבי יוסי לקומא
שאיני (ג) ד"ה
והוי בכלל חלב להכי אסור. והכי נמי
הוו קרו לקומא קומא דחלבא וכל ששם
ורמינהו אסור באשישין.
נמי קרו ליה קומא דחלבא תניא הנודר מן
מתריצנא לברייתא באתריה דתנא
אביו עליו אסור אבל אשישים כיון
אלא
החלב מותר בקום מן הקום מותר בחלב מן
קמא קרו ליה אשישים לפת של עדשים
שנשתנו ואין שם עדשים עליהן שרו
שאיני דמשמע
החלב מותר בגבינה מן הגבינה מותר בחלב
(ד) ד"ה
לא קשיא.
ובאתריה דר' יוסי לא קרו אשישים
ורבנן נמי משום הכי שרו בקום משום
אלא
הלכך שרי ר' יוסי: מותר בתבשיל
מן הרוטב מותר בקיפה מן הקיפה מותר
דבאתרייהו לחלבא קרו ליה חלבא
❖
שיש בו טעם יין. שהרי לא נדר
ולקומא קומא. וא"ת לר' יוסי תינח
ברוטב אם אמר בשר זה עלי אסור בו
מטעמו של יין: מתני' קונם זיתים
מן הרוטב מותר
דנודר מן החלב אסור בקום לפי
וברוטבו ובקיפו הנודר מן היין מותר
בקיפה.
מוסף רש"י
וענבים אלו שאיני טועם. הואיל
שעדיין שם חלב עליו דקומא דחלבא
בתבשיל שיש בו טעם יין אמר קונם יין זה
ואמר טועם אסור בהן: וביוצא
קרו ליה אלא נודר מן הקום אמאי
(ב)
באשישים.
שאיני טועם ונפל לתוך התבשיל אם יש בו
מהן. בשמן וביין: גמ' אלו דוקא.
אסור בחלב הא לא קרו ליה חלבא
טעם יין הרי זה אסור: מתני' ב הנודר מן
בשר
דקומא יש לומר דכיון דקרו לקומא
דמשום אלו אסור בהן וביוצא מהן. או
הענבים מותר ביין מן הזיתים מותר בשמן
קומא דחלבא הוו להו חלב וקום דבר
דילמא שאיני טועם דוקא דמשום דאמר
ור' יוסי
אחד: ו) מתני' הנודר מן היין מותר
אלו דוקא או
מתיר.
אמר קונם זיתים וענבים אלו שאיני טועם
שאיני טועם אסור בהן וביוצא מהן:
שאני טועם דוקא.
אסור בהן וביוצא מהן: גמ' בעי רמי בר
אי ס"ד אלו דוקא. ושאיני טועם לאו
בתבשיל שיש בו טעם יין. שאין
ג
להכי תנא שאיני טועם למה לי: הא
במשמעות של נודר מן היין אלא כשהוא
חמא אלו דוקא או שאיני טועם דוקא אי ס"ד
(ראמ"ה
קא משמע לן דאע"ג דאמר שאיני טועם
בעינו: קונם יין שאני טועם ונפל
אלו דוקא שאיני טועם למ"ל הא קמ"ל
קונם הן לפי.
בשמו)
אי אמר אלו מיתסר. ביוצא מהן אי לא
לתבשיל אם יש בו טעם יין הרי זה
דאע"ג דאמר שאיני טועם אי דאמר אלו
אסור בחילופיהן.
לא והכי נמי [אי הוי] אמרי' ואי אמרת
אסור. דכיון דאמר שאני טועם אסור
מיתסר ואי לא לא אמר רבא ת"ש קונם
שאיני טועם דוקא ואלו לאו דוקא למאי
אפי' ע"י תערובות דכיון שיש בו טעם
פירות האלו עלי קונם הן לפי אסור בחילופיהן
תנא אלו [והוה מתרצינן] הא קמשמע
יין הרי הוא טועמו בו ז): אמר קונם
ובגידוליהן.
ובגידוליהן הא ביוצא מהן מותר ה"ה דאפי'
(לעיל מז.) דג
לן אע"ג דאמר אלו אי אמר שאיני
זיתים וענבים אלו שאני טועם אסור
דגים שאיני טועם.
ביוצא מהן אסור והא עדיפא ליה לאשמועינן
בהן וביוצא מהן. בגמ' מפרש איסורא
טועם מיתסר ביוצא מהן אי לא לא
מאי: פירות האלו. כיון דאמר אלו
אי הוה משום אלו או משום שאני
דחילופיהן כגידוליהן דמי ת"ש שאיני אוכל
טועם: גמ' בעי רמי בר חמא אלו
אסור בחילופיהן ובגידוליהן ודייקינן
ושאיני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן
❖
(לעיל נא:)
מיניה הא ביוצא מהן כגון סחט משקה
דוקא או שאני טועם דוקא. ודאי פשיטא
הא היוצא מהן אסור איידי דלא נסיב ברישא
ליה לרמי בר חמא דבחד מינייהו סגי
מותר ושמע מינה דאלו לאו דוקא:
יוצא מהן לא נסיב נמי בסיפא יוצא מהן ת"ש
אלא דמספקא ליה אי אלו דוקא ולא
תריץ לא תימא הא ביוצא מהן מותר
פירוש הרא"ש
אמר ר' יהודה מעשה ואסר רבי טרפון עלי
שאני טועם דלא מהניא מידי או שאני
אלא הוא הדין דאפי' יוצא מהן אסור
ורמינהו מן העדשים
ביצים שנתבשלו עמו אמרו לו אימתי
טועם דוקא ואלו לא מהני כלל. ואהדר
דהא אלו קאמר ואלו דוקא. והא דלא
(א)
אסור באשישים ור' יוסי
מתיר.
בזמן שאמר בשר זה עלי שהנודר מן
נקט בהדיא אסור ביוצא מהן: הא
ליה אי ס"ד אלו דוקא שאני טועם
ומשני מר כי אתריה
עדיפא לאשמועינן דחילופיהן. אע"ג
למה לי. ובדין הוא דהוה מצי למימר
הדבר ונתערב באחר ויש בו בנותן טעם
כו' ובאתריה דר' יוסי
ליה נמי אי שאני טועם דוקא אלו
דלא הוו גופייהו כגידולין דמו:
לקומא קרו נמי קומא
הרי זה אסור באלו לא קא מיבעיא לן
דחלבא.
שאיני אוכל ושאיני טועם. כגון
למה לי אלא דקמייתא נקט וה"ה
דדוקא הוא כי מיבעיא לן בשאיני טועם
דאי
לאידך: ומתרצינן הא קמ"ל דאע"ג
דלא אמר (ג) אלו טועם משמע
סלקא דעתך אלו דוקא
דוקא או לאו דוקא ת"ש דג דגים שאיני
שאני טועם ל"ל הא קמ"ל
דמדידהו גופייהו קאמר לפיכך מותר
דאמר שאני טועם אי אמר אלו מיתסר
טועם אסור בהן בין גדולים בין קטנים
דאע"ג דאמר שאני טועם
ואי לא לא. ומינה נמי דאי שאני טועם
בגידוליהן ובחילופיהן ודייקינן הא
אלו דוקא או שאיני
אי אמר אלו אין אי לא לא
בין חיים בין מבושלים ומותר בטרית
דוקא הא קמ"ל דאע"ג דאמר אלו
ביוצא מהן אסור דהא טועם מגופייהו
טועם דוקא.
טרופה ובציר אמר רבא וכבר יצא מהן:
ת"ש שאני אוכל ושאני
אי אמר שאני טועם מיתסר ואי לא
קאמר אלמא דשאיני טועם דוקא:
טועם מותר בחילופיהן.
מתני'
הוא הדין דאפי' ביוצא מהן מותר (ד)
לא: ואיכא למידק היכי מספקא
איידי דלא תנא ברישא יוצא מהן מותר.
ליה לרמי בר חמא דליהוי שאני טועם
בסיפא יוצא מהן: בזמן שאמר בשר
דעדיפא ליה נקט לא קתני
עדיף טפי מאלו דהא אנן תנן איפכא קונם פירות אלו עלי אסור
זה עלי. דהוי כמ"ד אלו עלי וש"מ אלו דוקא: ומותר בציר. דהיינו
בחילופיהן ובגידוליהן שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן
ציר היוצא מהן אלמא דשאיני טועם לאו דוקא: אמר רבא. תריץ
ובגידוליהן אלמא טפי עדיף אלו משאני טועם יש לומר כי עדיף
ה"מ לגבי חילופיהן וגדוליהן דאיתנהו בכלל אלו כיון דיחדינהו שוינהו
הא דקתני מותר בציר שכבר יצא מהן קודם שנדר ולהכי מותר אבל אם
כהקדש וכמו שנפרש לפנינו בסיעתא דשמיא ומש"ה בדין הוא
לאחר שנדר יצא מהן לעולם אימא לך דאסור ושאיני טועם דוקא:
מתני'
דליתסרו חלופיהן וגדוליהן כי היכי דאסירי בהקדש אבל כי אמר
שאני אוכל שאני טועם לא משמע דליתסרו חלופיהן וגדוליהן דאדרבה הא אפקינהו שהרי כשאוכל חילופיהן וגידוליהן אינו טועם מהם
כלל: אמר רבא ת"ש קונם פירות האלו עלי וכו' הא ביוצא מהן מותר. דס"ד דאי יוצא מהן אסור טפי הוי רבותא דלישמעינן דיוצא מהן
אסור אע"פ שנשתנית צורת הפירות שאסר עליו מחילופיהן וגדוליהן שעדיין היא קיימת. ומפיך ליה דאדרבה הא עדיפא ליה לאשמועינן דחילופיהן
אע"פ שלא יצאו מגוף האיסור כגידוליהן דמו וכל שכן יוצא מהן שיצא מגוף האיסור ממש. ובדין הוא דהוה מצי למיפשט בעיין ממתניתא דתניא
לעיל בסמוך ואם אמר בשר זה עלי אסור בו וברוטבו ובקיפו אלא דממתניתין בעי למיפשטה: ת"ש שאיני אוכל וכו' הא ביוצא מהן
שאני
טועם למה לי.
אסור. דאי יוצא מהן מותר ודאי לגבי שאני אוכל שאני טועם הויא רבותא טפי שריותא דיוצא מהן משריותא דחילופיהן וגידוליהן כדכתיבנא
לעיל. ומהדר ליה דאין ה"נ אלא איידי דלא נסיב רישא יוצא מהן משום דאיסורא דחילופיהן הויא רבותא טפי לא נסיב סיפא יוצא מהן:
תא שמע אמר רבי יהודה וכו' אלא באלו לא קמבעיא לן דדוקא הוא. דמתניתין היא. כי קמבעיא לן שאני אוכל שאני טועם דוקא הוא
ומתני' או או קתני או לאו דוקא הוא והא קמ"ל דאע"ג דאמר שאני טועם אי אמר אלו אין ואי לא לא. ואתינן למיפשטה מדקתני ומותר
הא
בטרית טרופה ובציר אלמא שאני טועם לאו דוקא: אמר רבא וכבר יצא מהן. לעולם שאני טועם נמי דווקא ואי יצא לאחר מכן אין
ביוצא מהם מותר.
ה"נ דאסיר וכי תנן דשריין בשכבר יצא מהן קודם נדרו: ולענין הלכה באלו פשיטא לן דדוקא הוא ואסור ביוצא מהן. בשאני טועם
מספקא לן ולא איפשיטא בעיין וכיון דלא איפשיטא משמע דנקטינן לחומרא. ואיכא מ"ד דהיינו טעמא דאסור ביוצא מהן משום דכיון דנחית
כולי הא
עדיפא ליה לאשמועינן דחילופיהן כגדוליהן.
ע"ד ת"ש [קונם פירות האלו עלי וכו'] הא ביוצא מהם מותר.
תא שמע שאני אוכל שאני טועם כו' הא ביוצא מהם אסור.
ת"ש שאני אוכל שאני טועם ולא אמר אלו מותר בחילופיהן הא יוצא מהם אסור.
בשר זה עלי כו' אסור בנותן טעם.
ת"ש
איידי דלא נסיב רישא יוצא מהם. ת"ש
אמר רבי יהודה מעשה ואסר עלי כו'.
ומותר בטרית טרופה ובציר. אמר רבא שכבר יצא.
ומותר בטרית טרופה ובציר. על מנת שאני טועם. אמר רבא
וכבר יצא מהן.