רש"י הנודר מן המבושל
פרק ששי נדרים ר"ן נג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני'
מן הסתוניות. היינו ענבים קשים שמניחן בכרם כל ימי
כולי האי לדיוקא משמע דדעתיה אכל מאי דנפיק מינייהו. וכי תימא
יג
א)
א
ב)
הסתיו ועושין מהן חומץ: כל ששם תולדתו קרויה עליו. כגון חומץ
תינח בשאני טועם כיון דלא צריך וקאמר אפושי איסורא הוא אבל
ג)
זה שיצא ממנו קרוי נמי על שם אמו חומץ סתוניות ולא חומץ סתם:
שאני אוכל מאי איכא למימר דהא כיון דלא סגי ליה אם אמר קונם
יד ב
נדר ממנו אסור ביוצא וכו'. והכי נמי
כי נדר בסתוניות אסור נמי
פירות האלו דאי הכי משמע
בין באכילה בין בהנאה ואיהו לא בעי
ד)
ה) ו)
בחומץ היוצא ממנו: וחכמים מתירין.
למסרינהו אלא באכילה הלכך כי אמר
טו ג
מתני' הנודר מן התמרים מותר בדבש
וקא פריך בגמרא היינו תנא קמא
שאני אוכל ליכא שום הוכחה למיסר
❖
ז)
א
גמ'
טז ד
דקתני מותר בחומץ סתוניות:
אפילו ביוצא מהן איכא למימר דכיון
תמרים מסתוניות מותר בחומץ סתוניות
נדר בו. בתמרים: אסור ביוצא ממנו.
דהוה מצי למימר קונם פירות האלו
רבי יהודה בן בתירא אומר כל ששם
יז ה
הגהות הב"ח
בדבש תמרים: כל שאין דרכו לאכול.
באכילה עלי וקאמר שאני אוכל אף
תולדתו קרויה עליו ונודר הימנו אסור ביוצא
יח ו
(א) גמ' ליאכל.
כגון סתוניות דדרך היוצא ממנו
יוצא מהן משמע. ואמרו לפי זה דבשבועה
הימנו וחכמים מתירים: גמ' [חכמים]
(ב) רש"י
לאכול והן עצמן אין דרכן לאכול. תנא
דלא מצי למימר באכילה עלי דלשון
יט ז ח ט
קטנים
היינו ת"ק ב איכא בינייהו הדא דתניא כלל
קמא דמתניתין דאמר מותר בחומץ
נדר הוא ועל כרחיה אית ליה למימר
❖
קפלוטות גדולים
❖
זה אר"ש בן אלעזר כל שדרכו (א) לאכול
סתוניות לית ליה דרבי שמעון בן
שאני אוכל לא מיתסר ביוצא מהן.
ודרך היוצא ממנו לאכול כגון תמרים
אלעזר אלא קסבר נדר בו אין אסור
ואחרים אומרים זה הוא דעת
הגהות הגר"א
אלא בו אע"ג שאין דרכו לאכול
הרמב"ם ז"לד) דלא שנא נדר ולא שנא
ודבש תמרים נדר בו [א] אסור ביוצא ממנו
מוסף רש"י
[א] גמ'
וחכמים תנא בתרא אית להו דרבי
שבועה דלאו משום יתורא דלישנא
נודר מיוצא ממנו [ב] אסור בו כל שאין דרכו
בקפלוטות. (ביצה
שמעון בן אלעזר ודקתני וחכמים
הוא אלא שהלשון בעצמו מוכיח כן
❖
[ב] שם
לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול נודר בו אין
יז: ע"ז לח:)
מתירים בו בגופו אבל ביוצא ממנו
דלשון שאני אוכל ושאני טועם משמע
אסור אלא ביוצא ממנו שלא נתכוון זה
לא דאין אסור אלא ביוצא ממנו
שאוסר כל אכילה וטעימה הבאה מהם:
אלא ליוצא ממנו: מתני' ג הנודר מן היין
מתני' הנודר מן התמרים וכו'
תוספות
והיינו כר' שמעון בן אלעזר דאמר
מותר ביין תפוחים מן השמן מותר בשמן
❖
לא נתכוון זה כו' ורבי יהודה בן
מסתוניות מותר בחומץ סתוניות.
ד
שומשמין מן הדבש מותר בדבש תמרים מן
בתירא היה אוסר בו וביוצא הימנו:
סתוניות ענבים שאינם מתבשלים
ה
מתני' מן השמן. משמע שמן זית
ועומדים בימי החורף: כל ששם
החומץ מותר בחומץ סתוניות מן הכרישין
ו
פירוש הרא"ש
להכי מותר בשמן שומשמין: כרישין.(ב)
תולדתו קרויה עליו. כגון דבש תמרים
מותר בקפלוטות מן הירק מותר בירקות
מתני' סתוניות.
השדה שהוא שם לוויי: גמ' תניא ז הנודר
קטנית: מותר בירקות השדה. דהיינו
וחומץ סתוניות: וחכמים מתירים.
הנודר מן התמרים מותר
שם לוויי ירק השדה ולא ירק סתם:
בגמרא פריך היינו ת"ק. ואיכא למידק
בדבש.
מן השמן בארץ ישראל מותר בשמן
גמ' מותר בשמן שומשמין. לפי שאין
תנא קמא מני לא ר' יוסי ולא רבנן
שומשמין ואסור בשמן זית ובבבל אסור
דהא אמרינן לעיל בפלוגתא דקום
מצוי בא"י שמן שומשמין אלא שמן זית
כל ששם
בשמן שומשמין ומותר בשמן זית
ובאותו שמן נדר: מזה ומזה. משמן
וחלב דכל היכא דקרו ליה קומא
תולדתו קרויה עליו.
מקום שמסתפקין מזה ומזה אסור בזה
זית ומשמן שומשמין: ספק איסורא
דחלבא אסור אפילו לרבנן ודבש
ח
לחומרא. ומשמן שמסתפקין בו נדר
ובזה פשיטא לא צריכא דרובא מן חד
תמרים וחומץ סתוניות ליתסר מהאי
וחכמים
בסתוניות.
בין רב בין מעט: אסור בירקות
טעמא [י"ל] דלא דמי דאילו גבי קום
מסתפקין מהו דתימא איזיל בתר רובא
מתירין.
גמ' כל שאין
כל ששם
הגינה. גרי"ס המור"ה במסכת"א ז"ו.
דחלב הקום לא נשתנה מצורה לצורה
קא משמע לן ספק איסורא לחומרא
ט
דרכו לאכול ודרך
תולדתו עליו.
דמעיקרא נמי כשהיה מעורב בחלב
ומותר בירקות השדהג) שעליהן סומכין
היוצא ממנו לאכול.
הנודר מן הירק בשאר שני שבוע
באותה צורה עצמה היה אבל הכא
בשביעית שהפקירו הגנות לעניים
אסור בירקות הגינה ומותר בירקות השדה
הרי נשתנה הגוף. הרשב"א ז"ל. ועוד
ואין מסתפקין אלא בירקות השדה:
וחכמים מתירין.
גמ' ובשביעית אסור בירקות השדה ומותר
דבקום כי קרי ליה קומא דחלבא מפני
בירקות הגינה אמר רבי
אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל
שעדיין תורת חלב עליו קרו ליה ולא
מותר ביין תפוחים.
לא
להפריש בין זה לאחר שאין נקרא קום
מותר בשמן שומשמין.
אלא זה אבל הכא כי אמרו דבש תמרים וחומץ סתוניות לא שיהא עדיין תורת תמרים וסתוניות עליהן אלא להפריש בין דבש תמרים
לדבש אחר ובין חומץ סתוניות לחומץ אחר: גמ' חכמים היינו ת"ק איכא בינייהו הא דתניא כלל אר"ש [ב"א] כל שדרכו לאכול ודרך
מותר בדבש תמרים.
היוצא ממנו לאכול כגון תמרים ודבש תמרים נדר בו אסור ביוצא ממנו ה) [ביוצא ממנו] אסור בו וכל שאין דרכו לאכול ודרך היוצא ממנו
מותר בחומץ
לאכול נדר בו אסור ביוצא ממנו. כך גרסינן בהלכות הרמב"ן ז"ל. וה"פ דבהא פליגי ת"ק פליג אדרשב"א בתרווייהו דסבירא ליה לתנא
סתוניות.
מן הכרישין
מתני' מפני
קמא דבין דרכו לאכול בין אין דרכו לאכול אסור בו ולא ביוצא ממנו ורשב"א סבירא ליה דבשדרכו [לאכול] ודרך היוצא ממנו לאכול
מותר בקפלוטות.
שהוא שם לווי.
אסור בשניהם ובשאין דרכו לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול אסור ביוצא ממנו ולא בו ובהא מפיך ליה לת"ק לגמרי. ור' יהודה בן בתירא
גמ' ירקות שדה.
סבר לה כר"ש בדרכו [לאכול] ודרך היוצא ממנו לאכול דאסור בשניהם ופליג עליה בשאין דרכו לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול דרבי יהודה
מן הירק
סתם מותר בירק שדה.
בן בתירא לא שני ליה ומיתסר נמי בתרוייהו ולרשב"א שני ליה ולא מיתסר אלא ביוצא ממנו. ורבנן בתראי דמתני' היינו ר' שמעון בן אלעזר
ושריותא דידהו קאי אאין דרכו לאכול דשרי הוא גופיה. ומשמע לי דמשום הכי משמע ממלתייהו דאהאי גוונא [קאי] מדקתני סתמא וחכמים מתירים
חכמים היינו ת"ק.
אבל
דמשמע דאתרווייהו פליגי ובמאי [דשוו] ת"ק ור' יהודה לאיסורא שרו אינהו ומש"ה פשיטא דאסתוניות קאי דאיכא טעמא להיתרא דמשום שאין
בשביעית
דרכו לאכול איכא למימר דלא נתכוון אלא ליוצא מהן דאתמרים דשוו נמי תרווייהו לאיסורא ליכא למימר דשרו רבנן בתראי מן התמרים דלישרי
בתמרים גופייהו ליכא טעמא להיתרא: ולענין הלכה קיימא לן כתנא קמא דבין בתמרים בין בסתוניות אינו אסור אלא בהן אבל לא
מתני'
בדבש וחומץ שלהן:
הנודר מן היין מותר ביין תפוחים. דכיון שיש לו שם לווי לא מיקרי יין סתם: מותר בקפלוטות. דלא הוי
בכלל כרישין: מותר בירקות השדה. דסתם ירק לא משמע אלא ירק גינה: ו) אספרגוס. מין כרוב הוא: אסור מן המקפה. תבשיל עב
של גריסין ואסור משום דקרו ליה מקפה דגריסין: ר' יוסי מתיר. דבאתריה קרו למקפה מקפה ולגריסין גריסין: אסור בשום. משום דמקפה
כולל כל דבר קפוי ועבה ושום נמי קרוי מקפה על שם שממחין אותו במעט מים ונאכל בכך: מותר לכוס חיים. שהכוסס אינו כוסס אחת
נדר בו אינו אסור אלא
ביוצא ממנו.
אחת בפני עצמה אבל פת כיון שהוא גוף אחד חיטה מיקרי. והכי איתא בירושלמי דגרסינן התם חטה ואת מר כן בתמיה אמר רבי יוסי
ארחא דבר נשא מחמי פיתא נקטהז) ומימר בריך דברא הדא חיטתא: גמ' מותר בשמן שומשמין. דבא"י אינן מסתפקין כלל אלא בשמן זית:
ספק איסורא לחומרא. וכיון דאיכא מיעוטא דמסתפקי מההוא מינא איכא לספוקי דלמא אפי' לאלו נתכוין: אסור בירקות הגינה. דסתם
ירק של גינה משמע ולא ירק שדה שיש לו שם לווי מיהו אפ"ה הנודר מן היין אסור בחמרא מבשלא. וכן כתב הרמב"ן ז"ל ולא דמי לירקות
השדה דהני מינא אחרינא נינהו אבל חמרא וחמרא מבשלא חד מינא נינהו ומפני שנתבשל לא הפסיד שמו: בשביעית אסור בירקות
השדה. אם נדר בשביעית א"א לומר שנתכוון לירק גינה דהא אין זורעין ולא נוטעין בשביעית אלא ודאי לירק השדה שעולה מאליו נתכוון:
אבל
בשאר שני שבוע אסור בירקות גינה ומותר בירקות שדה.
בשביעית. בארץ ישראל.
מהו דתימא זיל בתר רובא.