נג: ר"ן הנודר מן
המבושל פרק ששי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
(גמ')
לא שנו. דשביעית מותר בירקות הגינה אלא במקום שאין מביאין ירק מח"ל דכיון שאין מביאין ודאי לא נדר אלא מאותם שמסתפקים
כ א ב ג ד
א)
ב) ג)
שם היינו מירקות השדה ולהכי מותר בשל גינה: אבל במקום שמביאין כו' אסור. אף בירקות הגינה הואיל ורגילין לאכול שם בין
ירקות השדה בין ירקות הגינה דודאי אדעתא דהכי נדר: כתנאי כו'. לדעתא דמ"ד אין מביאין ירקות כו' לדידיה מותר בירקות גינה
ד)
כא ה
לאו עליה נדר ולמ"ד מביאין אסור אף בירקות גינה: משום גוש. שמא יש מעפר חוצה לארץ
ואסור בירקות שדה דכיון דאין מביאין
ה)
בעיקרייהו וטמא משום ספק מת:
כב ו
ו)
אבל במקום שמביאין ירק מח"ל
מתני'
אסור באיספרגוס. דהוי בכלל
לא שנו אלא במקום שאין מביאין ירק
ז)
לארץ אסור. כלומר אסור בשניהם
❖
כרוב דמין כרוב הוא: מותר בכרוב.
מחוצה לארץ לארץ אבל במקום שמביאין
כג ז
דהוי ליה מקום שמסתפקין ז)זה מזה:
דאין כרוב בכלל איספרגוס (א):
ירק מחוצה לארץ לארץ אסור כתנאי אין
משום גוש. חוששין להביאו משום
ה)אסור בשום. שנותנים ממנו בקדרה
כד ח
מביאין ירק מן חוצה לארץ לארץ רבי
הגהות הב"ח
חששא דגוש הנדבק בו וגושא דארץ
❖
דהיינו בכלל מקפה: מותר במקפה.
חנניה בן גמליאל אומר מביאין ירק מחוצה
(א) רש"י
העמים טמא כדאיתא בפ"ק דשבת
דאין מקפה בכלל שום: אסור במקפה.
לארץ לארץ מ"ט דמאן דאמר אין מביאין
: חטה שאני טועם אסור
של גריסין: מותר בגריסין. ד"ה דאין
אמר רבי ירמיה משום גוש: מתני' מן
הגהות הגר"א
לאפות. דפת חטה מיקרי דחד
גריסין בכלל מקפה: מן המקפה. של
א
[א] משנה
גופא נמי הוא אבל חטים משמע
גריסין: ו) ר' יוסי מתיר. דקסבר אין
הכרוב אסור באיספרגוס מן האיספרגוס
[א]
לכוס
מפני שאדם כוסס חטים
מקפה בכלל גריסין: אסור בשום. של
מותר בכרוב ב מן הגריסין אסור במקפה
חלוקין ביחד:
מקפה: אסור באשישים. בפת שמעורב
ורבי יוסי מתיר מן המקפה מותר בגריסין
ג
בו קמח עדשים דיש בכלל עדשים
הדרן
עלך הנודר מן המבושל
ד מן המקפה אסור בשום ור' יוסי מתיר מן
אשישים: ומן אשישים כו'. דברי הכל
השום מותר במקפה מן העדשים אסור באשישים ר' יוסי מתיר מן
[ב]
[ב] שם
היא: ר' יהודה אומר קונם גריס או
האשישים מותר בעדשים ה חטה חטין שאני טועם אסור בהן בין קמח
חטה שאני טועם מותר לכוס.
בין הפת גריס גריסין שאני טועם אסור בהן בין חיין בין מבושלין רבי יהודה
❖
חטה וגריס סתם דלא אמר
ו
(ב)
אומר קונם גריס או חטה שאני טועם מותר לכוס חיים: גמ' תניא ר' שמעון
חטה חטין גריס גריסין דקסבר
[ר"י גריס או חטה] מבושלים משמע
תוספות בן גמליאל אומר חטה שאני טועם אסור לאפות ומותר לכוס חטים שאני
ז
חיין לא משמע ור' יהודה לא פליג
טועם
אסור לכוס ומותר לאפות חטה חטין שאני טועם אסור בין
לא שנו.
עליה דתנא קמא: גמ' אסור לאפות.
בין לאפות ח גריס שאני טועם אסור לבשל ומותר לכוס גריסין
לכוס
(ב) ד"ה
דאדעתא דהכי אמר חטה כדי לאפות
שאני
טועם אסור לכוס ומותר לבשל גריס גריסין שאני טועם אסור
חיים כיון
דחטה גרגיר א' משמע ומגרגיר לא
בין לבשל בין לכוס:
קאמר: חטין. משמע חיין: גריס. משמע
קסבר חטה וגריס
מבושל (ג): גריסין. משמע נמי חיין:
הדרן עלך הנודר מן המבושל
סתם
משום גוש.
הדרן עלך הנודר מן המבושל
(ג) ד"ה
גריסין משמע
חיין גריס
איספרגוס.
מן האיספרגוס מותר בכרוב. מן הגריסין אסור במקפה של גריסין.
מן השום מותר במקפה. מן המקפה מותר בשום.
מן האשישים.
חטה חטין שאני טועם אסור בין בחטין בין בפת.
רבי יהודה אומר גריס או חטה שאני
טועם מותר לכוס חיים. חטה שאני טועם מותר לאפות.
הדרן עלך הנודר מן המבושל
פירוש
הרא"ש
גמ' אבל במקום שמביאין ירק מחוצה לארץ אסור. משום
גוש. מתני' אסור אסור
באיספרגוס. מן הגריסין אסור במקפה.
באשישים. חטה שאני טועם כו'.
ור' יוסי מתיר. מן המקפה מותר
גריס חטה שאני טועם מותר לכוס חיין.
הדרן עלך הנודר מן המבושל
בגריסין.
מוסף רש"י
משום גוש. (סנהדרין יב.) באיספרגוס.
(רשב"ם פסחים שם. ועי' הגהות הגר"א כאן)
מן האשישים מותר בעדשים. (ראמ"ה בשמו)
(ראמ"ה בשמו)
הדרן עלך הנודר מן המבושל
(פסחים קי: וכעי"ז ברכות נא. וקדושין ע.)