רש"י הנודר מן הירק פרק שביעי נדרים ר"ן
נד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הנודר
הנודר
מן הירק וכו' ורבי עקיבא אוסר. דקסבר דילועין בכלל
מן הירק מותר בדילועין כו'. דלא הוו ירק
אלא פרי.
א א ב ג מיי' פ"ט מהל'
א) חולין קד. [מעילה כ:],
ב) מעילה כ. כתובות צח:
נדרים הל' י [עי' כ"מ]
ירק: אלא דילועין. מכלל דלאו מיניה הוא: לא מצאתי
ואית דמפרשי דסתם ירק נאכל כמות שהוא
חי ודלועין
טוש"ע יו"ד סי' ריז סעי'
קדושין מב: חגיגה י:,
אלא קיטנית. בתמיה. כלומר להכי לא קאמר ליה אלא דילועין
אינן כן: והוא אומר לא מצאתי אלא דילועין. אלמא לא מיקרו
❖
ג) [מעילה כ.],
ד ה:
ב ד מיי' שם הל"ו טוש"ע
מכלל דדילועין מיניה הוא ולא מין קיטנית: פול המצרי לח. הוי
ירק דאי מיקרו ירק יקחם: אמר להם כן הדבר. מזה אני מביא
שם סעי' ד:
מין ירק: ומותר ביבש. שהוא מין
ראיה לאסור דלועין: אסור בפול
ג ה ו מיי' פ"ז מהל'
הנודר
דגן: גמ' אמאי אוסר ר"ע הא מן
הגהות הב"ח
המצרי לח. דכל שהוא לח ירק
מן הירק מותר בדלועין ורבי עקיבא
א)
מעילה הל"א סמג עשין
גמ'
❖
ירק נדר. ודילועין לא איקרי ירק:
הוי:
(א) במשנה שמא אומר
והא מן ירק נדר.
רי:
א אוסר אמרו לו לרבי עקיבא והלא
❖
הוא לו לא:
ירקי קדרה עלי. ודילועין בכלל
לרבי עקיבא פריך היכי אסר בדילועין
אומר אדם לשלוחו קח לי ירק והוא אומר לא
ירקי קדרה הן שהרי מתבשלין
דהא מן ירק נדר ודילועין לאו ירק
מצאתי אלא דלועין אמר להם כן הדבר או
מוסף רש"י
בקדרה: ודילמא. האי דקאמר ירקי
נינהו אלא פרי דבשלמא פול המצרי
גליון הש"ס
שמא אומר הוא לא מצאתי אלא קיטנית
הנודר מן הירק מותר
(א)
קדרה עלי ירק הנאכל בקדרה עלי
א"ל דכיון שעושים ממנו דגן כשהוא
בהר"ן ד"ה אמר אביי
בדלועין ורבי עקיבא
אלא שהדלועין בכלל ירק וקיטנית אינו בכלל
קאמר כגון שומים ובצלים שהן נאכלים
יבש ומקמי הכי לא עד ההיא שעתא
אוסר. דקסבר מין אחד הן
מודה וכו' דדלועין לא
ירק ואסור בפול המצרי לח ומותר ביבש:
(מעילה כ:). לא מצאתי
משתמעי. ע' חולין דף קד
בקדרה שנותנין אותן בקדרה כדי
ירק הוי ולא פרי אלא דלועין קשיא.
ב
❖
גמ' הנודר מן הירק כו': והא מן ירק נדר אמר
אלא דלועין. ואינו לוקחן
ע"א תד"ה הא עוף:
ליתן טעם בתבשיל: באומר ירק
ואף ע"ג דר"ע יהיב טעמא דמימליך
מיד כשמוצאן, אלמא לא
המתבשל בקדרה. דדילועין נמי הן
עליה שליח לא סגי ליה ההוא טעמא
עולא באומר ירקי קדירה עלי ודילמא ירק
קרו ליה אינשי ירק, דהא
האי ירק סתם קאמר ליה,
כיון דמן ירק נדר ודלועין לאו ירק
מתבשלין בקדרה ונותנין אותן בשביל
פירוש הרא"ש
הנאכל בקדרה קאמר באומר ירק המתבשל
ג
ואי בכלל ירק הוא לא
נינהו: אמר עולא באומר ירקי
תבשיל אבל שומין אין נותנין אותן
הנודר מן הירק. והוא
בקדרה עלי במאי קא מיפלגי רבנן סברי כל
היה צריך לימלך
(חולין
אלא בשביל טעם ולהכי ר"ע אוסר:
קדרה עלי. וכיון דמייתר לישניה
אומר לא מצאתי אלא
קד.) אלמא כיון דמימלך
מילתא דצריך שליחא לאמלוכי עלה לאו
דלועין. ואם מין ירק
מינא אחרינא הוא להכי
דצריך שלוחא לאימלוכי עליה. כגון
למיכלל דלועין אתי כיון דמימלך
הוא למה לא לקחו: אמר
מותר בדלועין (מעילה כ:).
מיניה הוא ורבי עקיבא סבר ד כל מילתא
דילועין כי אמר לשלוחו קח לי ירק
שליחא עלייהו: ודילמא ירק
כן הדבר. ומשם אני
להם כן הדבר. ומשם
דמימליך שליחא עלה מיניה הוא אמר אביי
אינו מביא לו דילועין אלא אומר לו
הנאכל בקדרה קאמר. דכיון דדלועין
אני מביא ראיה שמא
מביא ראיה שהוא מין
אומר לא מצאתי אלא
ירק, שאילו לא מצא אלא
מודה רבי עקיבא לענין מלקות שאינו לוקה
לא מצאתי אלא דילועין ומימליך
ליתנהו בכלל ירק לית לך לרבויינהו
קיטנית אלא הוא אומר
קטנית לא היה משיבו לא
עליה וקאמר ליה דרוצה אתה שאביא
מייתורא דלישניה אלא מאי דליכא
תנן התם השליח שעשה שליחותו
בעל
ב)
ה
לא מצאתי ירק אבל על
מצאתי אלא קטנית, אלא
לך דילועין וכהאי גוונא לאו מיניה
לספוקי דמשתמע מיניה כגון שומים
הדלועין הוא צריך לימלך
לא מצאתי ירק, ובדלועין
הבית מעל לא עשה שליחותו שליח
מעל
אלמא מין ירק הוא:
היה אומר לא מצאתי ירק
לפיכך כי נדר בירק מותר בדילועין:
ובצלים הבאים להטעים את הקדרה
מאן תנא אמר רב חסדא מתניתין
דלא
ואסור בפול המצרי לח.
אחר אלא דלועין, ולמה
ורבי עקיבא סבר כו'. מדקאמר ליה
אבל דלועין לא משתמעי מיניה דירקי
דלכולי עלמא מין ירק
היה אומר כן אלא שיש לך
כרבי עקיבא ג) דתנן כיצד ו אמר לו תן
בשר
הוא: גמ' והא מן ירק
לא מצאתי אלא דילועין ולא אמר לא
קדרה להטעים את הקדרה משמע:
ללמוד שהדלועים נקראים
לאורחים ונתן להם כבד תן כבד ונתן להם
נדר. וסתם ירק בלשון
ירק ואין הקטנית בכלל ירק
מצאתי אלא קיטנית אלמא דילועין
באומר ירק המבושל בקדרה עלי.
בני אדם הוא ירק הנאכל
(חולין קד.) כלומר משם אני
בשר השליח מעל ואי רבי עקיבא הא א"ר
מין ירק הוא: מודה רבי עקיבא.
וכל כה"ג סבירא ליה לרבי עקיבא
חי: באומר ירקי קדרה
למד דאע"ג דמימליך חדא
עקיבא כל מילתא דמימליך עלה שליח מיניה
עלי: ודילמא ירק הנאכל
מילתא היא, כלום הוא חוזר
דכיון דדלועין ממליך שליחא עלייהו
אע"ג דאוסר בדילועין אם אכל
בקדרה. ע"י כבישת קדרה
ואומר ירק לא מצאתי אלא
הוא למעול בעל הבית ולא למעול שליח
אסור בהן ורבנן סברי דכיון דצריך
דילועין אינו לוקה דקסבר ליכא
כדתנן האשה שהיתה
קטנית, אלא כיון דאמר
לאימלוכי עלייהו לאו מיניה הוא.
מלקות דלא יחל דברו הואיל וצריך
אמר אביי אפילו
תימא רבי עקיבא
כובשת ירק בקדרה ובלשון
לא מצאתי אלא דלועין
בני אדם יותר נקרא ירק
ואינו אומר לא מצאתי אלא
לאימלוכי ביה עלה: מתניתין.
וקיי"ל כר' עקיבא כמו שנפרש לפנינו
מי
מירק המתבשל בקדרה:
קטנית, אלמא דדלועין בכלל
דמעילה דשליח מעל דלא כר"ע דקתני
בס"ד. הילכך נודר מן הירק אינו
ומשני שאמר בפירוש ירק
ירק הן ואע"ג דמימלך
סיפא לא עשה שליחותו שליח מעל: אמר לשלוחו תן בשר לאורחים
אסור בפרי האדמה אמר ירק קדרה עלי אסור בפירות האדמה
המתבשל בקדרה: מודה
עלייהו שליחא, סבירא
ר"ע לענין מלקות שאינו
ליה לר"ע דחדא מילתא
ונתן להם כבד שליח מעל. דלא עשה שליחותו דאין כבד בכלל בשר:
הבאים להכשיר המאכל כשומים ובצלים ומותר בדלועין אמר ירק
נינהו (מעילה כ:). השליח
לוקה. דלחומרא אסר ליה
ואי ר"ע. הא אמר כבד בכלל בשר הוי דמילתא דמימליך עלה שליח
המתבשל בקדרה עלי אסור בכל פירות האדמה דמימלך שליחא
שעשה שליחותו בעל
כיון שהשליח נמלך עליו
מיניה הוא וה"נ אע"ג דלא אימליך השתא אורחיה הוא לאימלוכי דכי
עלייהו כי אמר ליה משלח ירק. ואית דמפרשי והא מן ירק נדר
הבית מעל. בעל הבית
מ"מ כיון שאינו לוקחו בלא
המלכה לא בריר לן שהוא
שהיו בידיו מעות הקדש
אמר לו תן בשר לאורחין ולא היה לו בשר אלא כבד דרכו לומר אין לי
דסתם ירק נאכל כמות שהוא חי ואמר עולא באומר ירקי קדרה עלי
מינו: תנן התם. במעילה:
ונתחלפו במעותיו ונתנן
אלא כבד וכמאן דמימליך דמי: למעול בעל הבית. דהא עשה שליחותו:
דכיון דאמר הכי אפילו ירק המתבשל בכלל ודילמא ירק הנאכל
השליח שעשה שליחותו
בשוגג לשליח ואמר לו קח
בקדרה קאמר דכיון דסתם ירק נאכל כמות שהוא חי ואמר ירקי
בעל הבית מעל. אע"ג
לי מהם חלוק או טלית, אם
תריץ
דבכל התורה כולה אין
עשה שליחותו בעל הבית
קדרה לרבויי אתא ירק הנאכל חי ובקדרה כגון שומים וחזרת אבל דילועין שאין נאכלין חיים כלל לא ופרקינן [ירק] המתבשל בקדרה עלי דכיון
שליח לדבר עבירה ילפינן
מעל (חגיגה י:)
ומביא
דאמר המתבשל משמע הנך דבעו בשול טובא ואין דרכן לאכלן חיים כדלועין. ונמצא עכשיו לפי דרך זה דנודר מן הירק אסור בירק
לה במעילה חטא חטא
קרבן מעילה (קדושין מב:).
לא עשה שליחותו. אלא
מתרומה דמתחייב ע"י
הנאכל כמות שהוא חי בלבד ומותר בכל מה שמתבשל אע"פ שלפעמים נאכל חי אמר ירקי קדרה עלי אסור אף באותן שנאכלין חיים ומבושלין
שליח: מאן תנא. דסבר
שינה ממה שאמר לו בעל
אבל לא באותן שאין נאכלין אלא מבושלין אמר ירק המתבשל בקדרה אסור אף באותן שאין נאכלין בלא בשול: אמר אביי מודה ר"ע
דבשינוי כל דהו ששינה
הבית
שהיו
(מעילה כ.)
לענין מלקות שאינו לוקה. דכיון $ דדלועין לא משתמעי בהדיא אלא מרבוייא דלישניה אע"ג דממליך שליחא עליה לא מתסרי בודאי אלא
השליח נתבטל השליחות:
אצלו מעות הקדש וטעה
ונתן להם כבד כו' השליח
כסבור שהן של חולין ומסרו
מספיקא הילכך לא לקי: תנן התם. מתני' היא במסכת מעילה (ד' כ.): השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל. דאע"ג דקיי"ל אין שליח
מעל. והאומר לשלוחו קנה
לשליח ליקח בהן חלוק
לדבר עבירה שאני מעילה דילפינן חטא חטא מתרומה כדאיתא בפ"ב דקדושין (דף מב:): לא עשה שליחותו שליח מעל. דאדעתא דנפשיה
וקנה בהן טלית, שליח
לי בשר ולא מצא אלא כבד
קעביד: מאן תנא אמר רב חסדא מתניתין. כולה דלא כר' עקיבא כלומר מאן תנא האי דמפרש ואזיל דאמר לו תן בשר לאורחים ונתן
מעל. ולא השולחו, שבדבר
נמלך אם יקנהו:
זה אינו שלוחו (קדושין
להם כבד מיקרי לא עשה שליחותו דלא כרבי עקיבא דהא דתנן תן בשר לאורחים וכו' סיפא דההיא דהשליח שעשה שליחותו היא ומסיפא
מב:). תן בשר. של הקדש
קאמר דאתיא דלא כר"ע דאילו רישא ודאי דברי הכל היא אבל סיפא דהויא פירושא דרישא דלא כרבי עקיבא דאי רבי עקיבא הא אמר (מעילה כ.).
דכל מילתא דמימליך שליח מיניה הוא והא עביד דמימליך מבשר לכבד הלכך עשה שליחותו מיקרי ולמעול בעל הבית דנהי דאמרינן
לעיל דמודה רבי עקיבא לענין מלקות שאינו לוקה הא פרישנא דדוקא במידי דלא משתמע אלא מריבויא כדלועין אבל כבד
מכלל בשר [משתמע] בלא ריבויא הילכך כי אמר ליה בעל הבית תן להם בשר ונתן להם כבד למעול בעל הבית ולא למעול שליח:
מי
תוספות
כבד אלא אומר לא מצאתי בשר כלל: מיניה הוא. ועשה שליחותו ולמעול בעה"ב וקשה דרבי עקיבא מודה דאין לוקה
הנודר מן הירק אסור בדילועין. והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין. ואין לוקחם מיד אלמא לא קרי להו אינשי ירק:
אמר להם כך הדבר. כלומר משם אני מביא ראיה: אסור בפול המצרי. דלכולי עלמא הוי בכלל ירק: ומותר ביבש.
דמספקא ליה אי מידי דמימליך עליה מיניה הוא ונראה דלא קשה כלל דדוקא בדלועין דלאו ירק הוא אלא פירי מספקא
דלא מיקרי ירק: והא מן ירק נדר. ולמה אסור בדלועין שהם פירי: באומר ירקי קדירה עלי. כשדרכם לבשלם והני
ליה אבל במידי אחרינא פשיטא ליה דמימליך עליה ומיניה הוא וי"מ דהיינו הא דמשני מי לא מודה ר"ע דצריך לאימלוכי
דרכם לבשלם: ודלמא ירק הנאכל בקדירה קאמר. כגון שומין ובצלים שהוא נאכל בקדירה כגון ליתן טעם בתבשיל: באומר
ביה ומן הדין הוא דאינו מינו ולהחמיר אר"ע [דמינו הוא] אבל לא למעול דהאמר לעיל שאינו לוקה ול"נ דא"כ שליח
ירק המתבשל בקדירה. מפני שהוא קשה וקסבר ר"ע דלועין בכלל ירק המתבשלים בקדירה: וצריך לאימלוכי. דאין לוקח
אמאי מעל כיון דמספקא ליה אם מינו [הוי או] אינו מינו א"כ עשה שליחותו ולכ"נ דודאי הפירוש כך הוא מי לא
אותן בסתם (כיון) [עד] דאימליך עליה: מודה הוא לענין מלקות. בל יחל שאינו לוקה דמספקא ליה אי דלועין בכלל
מודה ר"ע דצריך לימלוכי ביה דבסתם אין השליח לוקח אם אין שואל למשלח אם יחפוץ הילכך במעילה כיון דשליח לא
ירק ומספיקא [לא] אמר למילקיה: תנן התם. פרק בתרא דמעילה (דף כ.): בעה"ב מעל. דגמרינן חטא חטא מתרומה
נמלך לא הוי עשה שליחותו ולכך מעל השליח כי נמי הוי מינו לגמרי וקושיא דלמעול בעה"ב נתרץ בע"ה כמו שפירשתי
מה התם ע"י שליח אף הכא ע"י שליח אע"ג דבעלמא אין שליח לדבר עבירה: ונתן להם כבד. דכבד לאו מין בשר וכי
והר"ם היה אומר דלמעול בעל הבית לאו דוקא אלא כלומר לא ימעול שליח וכדפרישית דשמא עשה שליחותו ומשני לא
אמר לשלוחו קח לי בשר ולא מצא אלא כבד לא מימליך עליה וכששולחו לבקש בשר אינו חוזר ואומר לא מצאתי אלא
מודה דצריך לאימלוכי כדפרישית: