נד: ר"ן הנודר מן הירק פרק שביעי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תריץ מי לא מודה ר"ע דצריך אימלוכי. שליח בבעל הבית ואע"ג
מי לא מודה רבי עקיבא דצריך אימלוכי. הלכך לענין מעילת שליח
ד א ב
א) ב)
ודאי כיון דצריך אימלוכי ולא ממליך אדעתא דנפשיה קעביד
דס"ל דמיניה הוא במילתא דצריך לאימלוכי הכי איבעיא ליה למימר
ג)
ובעל הבית נמי סמיך דכל כמה דלא מימליך לא יתן להם כבד
שליח לבעל הבית רוצה אתה שאתן להם כבד וכיון דלא מימליך לא
ד)
❖
עשה שליחותו ופשע ושליח מעל אע"ג דסבר דמין בשר הוי: לשמעתא.
הלכך לא עשה שליחותו אבל לענין נדרים כיון דבכלל לישניה הוא
האי תירוצא דקא מתרץ אביי: בכל
דהא מימליך עליהם שליחא נודר
ה)
מיני בשר. בין בהמה ובין חיה:
אמאי סמיך אלא ודאי בכולהו אסר
מי לא מודה רבי עקיבא דצריך אימלוכי
הגהות הב"ח
אסור בראש וכו'. דכל הני מיני
נפשיה: איתמר שמעתא קמיה
ו)
איתמר שמעתא קמיה דרבא אמר להון
(א) גמ'
ז)
בשר נינהו ואפילו כבד: רבן שמעון
דרבא. מאי דמתרץ אביי מתניתין
שפיר אמר נחמני מאן תנא דפליג עליה
למאי הילכתא
אומר מותר בראש וכו'. דקסבר לאו
דמעילה אליבא דר"ע ואמר להון
❖
(ב) שם
ח)
דרבי עקיבא רבן שמעון בן גמליאל היא
שפיר אמר נחמני היינו אביי וקרי
מינא דבשר הם אבל בקרביים הכל
רבא
דתניא הנודר מן הבשר אסור בכל מיני
(ג) רש"י
א
ליה הכי לפי שנתגדל בבית רבה בר
מודו דמין בשר הוו הואיל ואית בהו
עופות דכיון
בשר ואסור בראש וברגלים ובקנה ובכבד
מוסף רש"י
נחמני: מאן תנא דפליג עליה דרבי
שומן טפי מכל הנך מראש והכבד
(ד) ד"ה
❖
ובלב ובעופות ומותר בבשר דגים וחגבים
בדגים
מי לא מודה רבי
והלב והיינו דפליג עליה דר"ע דקא
עקיבא וכו' ומותר בראש וברגלים
עקיבא דצריך אימלוכי.
רשב"ג אומר הנודר מן הבשר אסור בכל
סבר כבד לאו מין בשר ור"ע סבר
וכו'. דכיון דצריך שליח לאימלוכי
מיניה הוא: וכן היה רבי שמעון אומר.
עלייהו ליתנהו בכלל בשר סתמא:
מיני בשר ומותר בראש וברגלים ובקנה
תוספות
כגון שהקיז דם. קודם נדרו וכיון
שמעתא אחריתי קרביים לאו בשר
ובכבד ובלב ובעופות ואין צריך לומר בשר
אסור בראש וברגלים.
שכן לא נתכוון לאסור בשר דגים
ואוכליהן לאו בר נש הוא. ואמרינן
דגים וחגבים וכן היה רשב"ג אומר קרביים
דהא בלאו הכי לא אכיל מינייהו דהא
למאי הלכתא קרביים לאו בשר הוו
לאו בשר ואוכליהן
לאו בר אינש (א)
מותר בראש.
הא אמרינן לעיל גבי נדרים אסור
קשו להקזה: אי הכי אפילו עופות
אוכליהן כבשר לענין זביני לאו בר אינש
בכל מיני בשר ולא הוציא קרביים
נמי לא אכיל. ולישתרי בהו נמי
מ"ש בשר עוף לתנא
קמא דאסיר דעביד
וקא מתרץ דהאי אוכליהן לאו בר
ואמאי קתני אסור בעופות: דסכר.
(מעילה כ:) שפיר קאמר
שליחא דמימליך עליה בשר דגים נמי עביד
נש לענין זביני שהקונה קרביים בדמי
הקזה של כתפים: דאפשר על ידי
נחמני.
שהקיז דם.
בשר שיכול לקנות הבשר וקונה
שליקה. כשהן שלוקים הרבה לא
שליחא דאי לא משכח בישרא מימליך
קרביים לאו בר נש הוא דבטלה
מזקי ליה: נו"ן סמ"ך עי"ן. סימן היה
(שם) מאן
עופות נמי אין דרכם
עליה דאמר אי לא משכחנא בישרא אייתי
תנא דפליג עליה דר'
למיכל.
דעתו אצל בני אדם: דעביד שליח
עושה מאותיות של אלפא ביתא:
דגים וליתסרו אמר אביי ב כגון שהקיז דם
עקיבא.
שאני עופות
דמימליך עליה. דכי לא משכח
בסוף אוכלא. סוף החולי: ולענין
דאפשר ע"י שליקה.
דלא אכיל דגים אי הכי אפילו עופות נמי
(שם) בכל
בישרא מימליך עליה דבעל הבית
הלכה קיי"ל כרבי עקיבא דכל מידי
לא אכיל דאמר שמואל דמסוכר ואכיל
מיני בשר.
ואמר לא משכחנא בישרא אלא בשר
דממליך עליה שליחא מיניה הוא דהא
בישרא דצפרא פרח לביה כצפרא ותניא
עוף ולהכי אסור דמיניה הוא: דגים
סתם לן תנא בפרק כל הבשר
סוף אוכלא.
❖
אין מקיזין לא על דגים ולא על עופות ולא
נמי כו' וליתסרי. ואמאי מותר בבשר
כרבי עקיבא אע"ג דלא
(ראמ"ה
דגים: כגון שהקיז דם. בשעת הנדר ומותר בראש
על בשר מליח ותניא הקיז דם לא יאכל
ידעינן אי מחלוקת ואח"כ סתם או
בשמו)
דכיון דלא אכיל דגים בההיא שעתא
סתם ואח"כ מחלוקת אפ"ה נקטינן
לא חלב ולא גבינה ולא ביצים ולא שחליים
וברגלים כו'.
פירוש הרא"ש
כוותיה חדא דמחמיר ועוד דהא מפרש
לא נדר אדעתא דדגים ולא ממליך
ולא עופות ולא בשר מליח שאני עופות
מי לא מודה ר"ע דצריך
(שם) קרבים לאו בשר.
עליה כלל: אפי' (ג) דעופות נמי
בגמ' דמאן דפליג עליה דר"ע יחידאה
אמלוכי.
דאפשר על ידי שליקה (ב) אביי אמר כגון
כו'. דלאו אדעתא דעופות נדר ולא
הוא דהיינו רשב"ג וקיי"ל ח) הלכה
דכייבין ליה עיניה דדגים קשין לעינים אי הכי
כר"ע מחבירו. הלכך הנודר מן הבשר
מימליך עליה הוא וכיון דלא אכיל
(ראמ"ה בשמו) ואוכליהן
אכיל דגים דהא אמר
שמואל נו"ן סמ"ך עי"ן
עופות השתא לישתרי: שאני עופות.
אסור בכל מיני בשר ובעופות ובדגים
לאו בר אינש.
נונא סמא לעינים
ההוא סוף אוכלא:
כל שלא הקיז דם ולא כאיבין ליה
שאפשר להו בתקנתא להקזה דאפשר
מתני'
עיניה מיהו דוקא באתרא דמימליך
לאכלן ע"י שליקה אע"פ שהקיז דם
שליחא עלייהו אבל באתרא דלא
ומידי דמצי למיכל בשום ענין נדר
מאן תנא דפליג עליה
וממליך עליה ואסור: כגון דכייבין ליה עיניה. בשעת הנדר: דדגים
מימליך עליה מותר דכל מידי דלא מימליך עליה לאו מיניה הוא. וזה
דרבי עקיבא.
(מעילה כ:) דעביד
קשין לעינים. וכל מילי דלא הוה מצי למיכל לא נדר אלא אדעתא דמידי
שלא כדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק תשיעי מהל' נדרים דדגים
שליחא דמימליך
דמצי למיכל ולהכי (ד) אדגים שרי ומן העופות אסור: נו"ן סמ"ך
לא מתסרי אלא באתרא דמימליך שליחא עלייהו ועופות מיתסרי
עליה.
אסור בכל מיני
בשר.
(מעילה כ:)
עי"ן כו' בסוף אוכלא. בסוף החולי שכבר עבר זמן מרובה שחשש בעיניו
בכל דוכתא. והוא מן התימה דבגמרא משוינן להו הילכך תרוייהו
כגון שהקיז דם.
לאו בר איניש הוא.
לא מיתסרי אלא באתרא דמימליך שליחא עלייהו וכשלא הקיז דם
דהתם סם טוב לכאב העינים והאי דקא תני דגים קשים לעינים בתחלת
אוכליהון כבשר
ולא כיבין ליה עיניה אבל הקיז דם וכיבין ליה עיניה אע"פ שאסור
אוכלא כשהתחיל לחשוש בעיניו ובשעת הנדר הוה תחלת אוכלא:
לענין זביני.
כגון שהקיז
בעופות מותר בדגים. מיהו כי אמרינן דמותר בדגים כשהקיז דם
מתני'
דם דלא אכיל דגים.
וכיבין ליה עיניה לא שוו אהדדי דכשהקיז דם לא שרי בדגים אלא דוקא באוסר בשר על עצמו ליום ההקזה בלבד דכי האי גוונא אין דגים
בכלל משום דבלאו הכי לא אכיל מינייהו ההוא יומא אבל אי אסר עליה בשר שמנה ימים או יותר דגים בכלל דאע"ג דלא איצטריך
ע"י שליקה.
למסרינהו לההוא יומא משום אינך יומי אסרינהו ובדכיבין ליה עיניה אינו כן דאפילו באוסר לשלשים יום או יותר אין דגים בכלל שאין לומר
(שם) אי הכי
שמפני הימים האחרים נדר שהרי אינו יודע מתי יתרפא שיצטרך לאסור דגים עליו. הרשב"א ז"ל. ולי לא שרי בדגים אלא אי נדר יומי
אפילו עופות נמי לא
ההוא בסוף אוכלא.
דמוכחי לפום מאי דכיבין ליה עיניה דבלאו נדרא לא אכיל מנייהו: ומסתברא דבשר מליח אפי' ביומא דהקזה אסור דנהי דאין מקיזין על
אכיל.
בשר מליח כיון דבשר ממש הוא ולא צריך שליחא לאמלוכי עליה כדגים מיתסר דיומא דהקזה לאו הוכחה מעליא הוא הלכך לא מהני אלא
(שם) דמסוכר.
למידי דצריך שליחא מיהא לאמלוכי עליה כדגים אבל לגבי בשר מליח לא הוי הוכחה דאי לא תימא הכי אדקתני מותר בבשר דגים
ליתני נמי ובבשר מליח דהוי רבותא טפי אלא ודאי כדאמרינן. ולענין חגבים בכל דוכתא שרו דלא ממליך עלייהו שליח כלל מדאמרינן
(שם) ולא על
דגים נמי עביד שליחא דממליך עלייהו ולא אמר דגים וחגבים. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר שבכל מקום מותר בחגבים:
בשר מליח.
מתני'
(שם) כגון דכייבין ליה עיניה.
(שם)