הנודר מן
הירק
פרק שביעי נדרים
ר"ן נה.
עין משפט
רש"י
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני'
מתני'
אלא מחמשת מינין. חטה ושעורה וכוסמין ושיפון ושבולת
המצרי יבש. דכיון דמידגן
הנודר מן הדגן אסור בפול
ה א ב ג
א) ב)
שועל: רבי מאיר אומר כו'. בהא ודאי מודינא לך
שעושין ממנו דגן סבירא ליה
לר' מאיר דדגן מיקרי:
❖
ג)
גמ' וכפרוץ הדבר. מקרא הוא בד"ה. דבימי חזקיה לא היו
שהנודר מן התבואה אינו אסור אלא מחמשת מינין אבל הנודר מן
ד)
הדגן אסור בכל מין דמידגן (ב) משמע דבר שעושין ממנו כרי
זריזין להפריש תרומות ומעשרות עמד חזקיה ותקן שיביאו אותם בית
ה' וכתיב וכפרוץ הדבר שנתחזקה תוספות
ופול המצרי יבש עושין ממנו כרי
ולהכי אסור: גמ' למימרא דדגן.
וגברה תקנתו של חזקיה: הרבו בני
מתני' הנודר מן הדגן אסור בפול המצרי
ה)
מתניתין אסור בפול
דכתיב בקרא כל מין דמידגן משמע
ו)
ישראל וגו' ואי אמרת דגן כל
המצרי.
ז)
יבש דברי רבי מאיר וחכ"א אינו אסור אלא
א
וחייב במעשר מן התורה ואפי' משאר
דמידגן משמע מאי וכל תבואת השדה.
בחמשת המינין רבי מאיר אומר הנודר מן
דהא כל דמידגן הוו בכלל דגן ואם
מינין מדקתני הנודר מן הדגן אסור
וכפרוץ הדבר.
ח)
בכל: וכפרוץ הדבר. כלומר קיבלו
כן כל תבואת השדה בכלל: לאיתויי
התבואה אינו אסור אלא מחמשת המינין
ב
עליהם תקנתא של חזקיהו לעשר הכל
פירות האילן וירק. שאין עושין דגן
אבל הנודר מן הדגן אסור בכל ומותר
בפירות האילן ובירק: גמ' למימרא דדגן
כדכתיב הרבו בני ישראל וגו' אי
מהן: הכל מודים בנודר מן התבואה
❖
ט)
אמרת בשלמא דדגן לא משמע אלא
וכו'. דאע"ג דתני לה במתניתין
כל דמידגן משמע מתיב רב יוסף וכפרוץ
1
מחמשת מינין היינו דאתא קרא
בלשון יחיד דברי הכל היא:
מהו
הדבר הרבו בני ישראל [ראשית] דגן תירוש
למימר הרבו בני ישראל דאפי' דבר
דתימא תבואה כל מילי משמע.
תורה אור השלם
ויצהר וכל תבואת שדה לרוב וגו' ואי
שלא נתחייב במעשר מן התורה כגון
מדמתרגמינן עללתא ועללתא משמע
1. וְכִפְרֹץ הַדָּבָר הִרְבּוּ
אמרת דגן כל דמידגן משמע מאי כפרוץ
שאר מיני דמידגני היו מעשרים כדי
כל מילי כדאמרינן לקמן: בר מר
בְנֵי יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית דָּגָן
הדבר הרבו אמר אביי לאתויי פירות האילן
להחזיק בתקנה אלא אי אמרת דגן
שמואל פקיד וכו' עללתא היכי
תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וּדְבַשׁ וְכֹל
כל מיני דמידגן משמע מאי וכפרוץ
מיקריא. שלא היה לו לרבא ליטול
תְּבוּאַת שָׂדֶה וּמַעְשַׂר
וירק: ר' מאיר אומר הנודר מן התבואה
הַכֹּל לָרֹב הֵבִיאוּ:
הדבר הרבו כלומר מה הוסיפו על
אלא מעללתא שייחד לו [בר] מר שמואל:
וכו': אמר ר' יוחנן הכל מודים בנודר מן
דברי הימים ב לא ה
מה שכתוב בתורה: אמר אביי. (ג)
אינו אסור אלא בחמשת המינין.
2. (יח) בְּאֵר חֲפָרוּהָ
התבואה שאין אסור אלא מחמשת המינין
שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם
כל דמידגן משמע ומאי וכפרוץ הדבר
והוה סבירא ליה לרב יוסף דכיון
תניא נמי הכי (א) שוין בנודר מן התבואה
בִּמְחֹקֵק
בְּמִשְׁעֲנֹתָם
הרבו לאיתויי פירות האילן וירק
דעללתא תרגום תבואה הוא חמשת
וּמִמִּדְבָּר
מַתָּנָה:
שאין אסור אלא מה' המינין פשיטא מהו
דהרבו בו בני ישראל ליתן מהן
המינין בלחוד משמע: עללתא כל
הכל
(יט) וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל
מודים.
דתימא תבואה כל מילי משמע קמשמע לן
וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת:
מעשר דמדאורייתא לא מחייב במעשר
מילי משמע. דעללתא לשון ביאה
במדבר כא יח-יט
דלא משמע כל מילי מתיב רב יוסף וכפרוץ
אלא מידי דמידגן דלא משמע אלא
והכנסה ושבח: הדין מזגא דמי
מתיב רב יוסף.
3. וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר
מחמשת מינין: ותבואת השדה לרוב.
למזגא דבריה דרב יוסף בר חמא.
הדבר הרבו בני ישראל כו' אמר רבא תבואה
בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ
הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי
אלמא דתבואה משמע כל מילי דהא
דמזיג על חד תלתא מיא דרבא הוא
לחוד תבואת שדה לחוד בר מר שמואל
❖ (ד)
תבואת שדה לחוד.
במדבר כא כ
הַיְשִׁימֹן:
דכתיב ותבואת השדה לאו מחמשת
דאמר ט) כל חמרא דלא דרי על חד
פקיד דליתנון תליסר אלפי זוזי לרבא מן
עללתא. כל מין דמידגן
תלתא מיא לאו חמרא הוא: מאי דכתיב
מינין דאיקרו תבואה: תבואה
עללתא דנהר פניא שלחה רבא לקמיה דרב
הא לא מיבעיא
הגהות הב"ח
נתכוון רב יוסף
סתם לא משמע אלא מחמשת מינין
וממדבר מתנה.
ליה.
יוסף עללתא היכי מיקריא אמר רב יוסף
להזהיר רבא שיהא שפל רוח ביותר:
תבואת השדה משמע כל מידי הגדל
(א) גמ'
מתניתין היא ושוין בנודר מן התבואה
ושוין (ב) רש"י
ג
מן השדה: פקיד. צוה בצוואתו:
כל
שאין אסור אלא מחמשת המינין א"ל אביי
היכי מיקריא. כלומר ממה אגבה
דדגן (ג) ד"ה
מי דמי תבואה לא משמע אלא מחמשת המינין עללתא כל מילי משמע
אותו ממון: אלא מחמשת מינין.
לעולם דגן
ואינו גובה אלא מחמשת מינין:
אהדרוהו לקמיה דרבא אמר הא לא קא מיבעיא לי דעללתא כל מילי
מאי
עללתא. משמע כל מילי שעולה
משמע הדא הוא דאיבעיא לי שכר בתים ושכר ספינות מאי מי אמרינן
ומשבח ואפי' משאר פירות שמשבחין
כיון דפחתן לאו עללתא היא או דילמא כיון דלא ידיע פחתייהו עללתא
כל מילי (ד) ד"ה
צוה לגבות מהן: אהדרוה לקמיה
היא אמרוה רבנן קמיה דרב יוסף אמר וכי מאחר דלא צריך לן אמאי שלח
או דלמא כיון
דרבא. לאותה תשובה: שכר בתים
דלא ידיע פחתייהו.
קאמר ואיקרו
רבא ואתא לקמיה במעלי יומא דכפורי אשכחיה
לן איקפד רב יוסף שמע
(ה) ד"ה
ושכר ספינות. גובה מהן או לא: מי
שנעשה (ו) ד"ה
לשמעיה דהוה קא מזיג קמיה כסא דחמרא אמר ליה הב לי דאמזיג ליה
אמרינן כיון דפחתן. שמתחסרין כל
השקוף.
אנא יהב ליה וקא מזיג
איהו כסא דחמרא כי קא שתי אמר הדין מיזגא
זמן שמתיישנין: לאו עללתא. מיקרו
שיהא מופקר לכל.
❖
ששוקפין.
שאין עולה ומשביח ולא גבי מינייהו:
דמי למיזגא דרבא בריה
דרב יוסף בר חמא אמר ליה הוא ניהו אמר ליה
❖
או דילמא כיון דלא ידיע פחתייהו.
לא תיתיב אכרעך עד דאמרת לי פירושא דהדין מילתא מאי דכתיב
שעל יד על יד מתחסר ואינו ניכר
וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות א"ל כיון שעושה
מוסף רש"י
2
פחיתותו להדיא והואיל ונוטל הימנו
פירוש הרא"ש
אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל תורה ניתנה לו במתנה שנאמר
הדין מיזגא דמי
שכר עולה ומשביח הוי ויהבו ליה
מתני' אסור בפול המצרי
למיזגא דרבא כו'.
וממדבר מתנה וכיון שניתנה לו במתנה נחלו אל שנאמר וממתנה נחליאל
מההוא אגרא: אמרוה קמיה דרב
יבש.
וכיון שנחלו אל עולה לגדולה שנאמר ומנחליאל במות ואם הגביה עצמו
יוסף. הא דאמר רבא דהא לא
הקב"ה
משפילו שנאמר 3 ומבמות
הגיא ולא עוד אלא ששוקעין אותו
מיבעיא ליה דעללתא כל מידי משמע:
בקרקע שנאמר ונשקפה על פני הישימון ואם חוזר בו הקב"ה מגביהו
דמי למזיגא דרבא. שכשהיה רבא
גמ' וכפרוץ
3
הדבר.
(ערובין
לומד לפניו היה מוזג לו בענין זה:
שנאמר
נד.)
לא תיתיב אכרעך כו'. לפי שהגיס לבו
שאל לו מקרא זה כדי להשפיל דעתו: כמדבר שהוא מופקר לכל.
מלמד תורה בחנם לכל: נחליאל. (ה) נעשית לו התורה כמו נחלה: ששוקעין אותו בארץ. כמו (ו) המשקוף:
חילקא אי אמרת דגן כל דמידגן
משמע. מאי וכפרוץ הדבר.
לאיתויי פירות האילן וירק. (פיסקא) הכל מודים בנודר מן התבואה שאינו אסור אלא בחמשת המינין.
דעללתא כל מילי משמע. שכר בתים ושכר
בהמות. כיון דלא ידיע פחתייהו. דמי האי מזיגא כו'.
שהוא מופקר לכל.