נה: ר"ן הנודר מן הירק פרק שביעי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חילקא. חטה שנחלקת לשנים: טרגיס. לשלשה: טיסני. לארבעה.
כל גיא ינשא. אע"ג דלא כתיב גבי האי קרא דמנחליאל במות
ו א
א)
ב)
ולהכי שרי שכבר נשתנה החטה: אסור בכולן. דכולן גידולי שנה
דהא איהו [כתיב] בתורה והאי בנביאים אפי' הכי כיון דכתיב דהקב"ה
ג)
נינהו: מותר בכמהין ופטריות. שגדלין נמי על העצים: אסור
משפילו כגיא מייתי ראיה שהמשפיל עצמו סופו לעלות כדכתיב כל
ז ב
ד) ה)
בכולן. דכמהין ופטריות גידולי קרקע נינהו: זומית. שלמור"א
גיא ינשא: ולענין הלכה בעיין דרבא
לא איפשיטא. הילכך לא גבי
ו)
ח ג
ז)
בלע"ז: אומר שהכל נ"ב. מדקא
משכר בתים ושכר ספינות דיד בעל
ח)
חשיב בכלל שאין גידולו מן הארץ
השטר על התחתונה אבל לגבי נדרים
שנאמר כל גיא ינשא תניא הנודר מן הדגן
❖
ט)
1
כמהין ופטריות אלמא דלאו גידולי
נקטינן לחומרא וכולן בכלל:
אסור אף בפול המצרי יבש ומותר בלח ומותר
ט ד
קרקע נינהו: מאוירא ינקי. שאין
תניא הנודר מן הדגן אסור אף
באורז בחילקא בטרגיס ובטיסני הנודר מן
א
הגהות הב"ח
בפול המצרי יבש. כיון דמדגן ור'
להם שרשים בארץ לפיכך אין מברכין
פירות השנה אסור בכל פירות השנה ומותר
י ה
(א) במשנה פשתן
עליהם כדבר שגדל מן הארץ: והא
מאיר קתני לה: חילקא. חטה
בגדיים ובטלאים ובחלב ובביצים ובגוזלות
(ב) רש"י
קתני על דבר שאין גידולו מן הארץ.
נחלקת לב': טרגיס. אחד לג':
ואם אמר גידולי שנה עלי אסור בכולן
טיסני. אחד לד'. הכי אמר בפ' מי
והיינו כמהין ופטריות. אלמא אפי'
❖
יא ו
הנודר מן פירות הארץ אסור בכל פירות
מירבא נמי לא רבו מארעא: שאין
שהפך : ואם אמר גדולי
ב
יונק. דהיינו כמהין ופטריות דמאוירא
הארץ ומותר בכמהין ופטריות ואם אמר
שנה עלי אסור בכולן. מיהו דוקא
מתני'
חמילה. כעין יריעה
בשלא אסרן עליו אלא הזמן שהוא
ינקי:
גידולי קרקע עלי אסור בכולן ורמינהי ג על
לעזי רש"י
יב ז
היא: קונם צמר עולה כו'. משמע
יכול לעמוד בו אבל לעולם לא הוי
דבר שאין גידולו מן הארץ אומר שהכל
שלמור"א [שלמויר"א].
מלבוש של צמר: באניצי פשתן.
נדרא כלל שאי אפשר לו לקיימו:
נהיה בדברו ותניא על המלח ועל הזמית
מי-מלח (של שימורים).
❖
דדייק ולא נפיץ: טעון צמר ופשתן
זמית. שלמור"א בלע"ז:
פיישול"א. רצועה.
ועל כמהין ופטריות אומר שהכל נהיה בדברו
הוש"ש [הושי"ש].
והזיע. מחמת המשוי: והיה ריחו
ומותר בכמהין ופטריות. דלאו
❖
אמר אביי מירבא רבו מארעא מינק מאוירא
גרביים, נעליים קלות.
קשה וכו': ואסור להפשילן לאחוריו.
פירות הארץ נינהו. מיהו
תורה אור השלם
ינקי ולא מארעא והא קתני על דבר שאין
בכלל גידולי קרקע איתנהו כדמפרש
לעשות משוי מאותן מינין דבענין
1. כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר
גידולו מן הארץ תני על דבר שאין יונק מן
ואזיל: ועל כמהין ופטריות אומר
שנצטער נדר דהיינו לטעון ולא לכסות
מוסף רש"י
הארץ: מתני' הנודר מן הכסות מותר
וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה
ולהכי מותר לכסות: גמ' פונדא.
שהכל נהיה בדברו. אלמא לאו
שנאמר כל גיא ינשא.
ד
הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים
❖
אזור חלול שחוגרין בו: פסקיא.
גידולי קרקע נינהו דהא תני ברישא
לְבִקְעָה: ישעיהו מ ד
בשק וביריעה ובחמילה אמר קונם צמר
פיישול"א: אסקורטיא. מפרש לקמן:
דברייתא על דבר שאין גידולו מן
עולה עלי מותר להתכסות בגיזי צמר
קטבליא. מלבוש של עור קשה
הארץ אומר שהכל נהיה בדברו:
(ערובין נד.)
(א) הפשתן עולה עלי מותר להתכסות באניצי
תוספות
שלובש על האסקורטיא: אנפליא.
הרועים יוצאין בשקים.
מירבא רבו מארעא. ולפיכך כי
פשתן ר' יהודה אומר הכל לפי הנודר טען
חילקא.
ה
הוש"ש בלע"ז של עור: פליניא.
אמר גידולי קרקע עלי אסור בכמהין
והזיע והיה ריחו קשה אמר קונם צמר
סינר: כיתונא דצלא. מלבוש של עור:
ופטריות מיהו עיקר יניקתם מאוירא
❖
טרגיס.
(שבת סב.)
ופשתים עולה עלי מותר להתכסות ואסור
טיסני. אסור
סגוס עבה. מין שק הוא עבה טפי
ינקי ומש"ה מברך עלייהו שהכל:
(ב)
להפשיל לאחוריו: גמ' תניא הנודר מן
בכולן.
מיריעה: יוצאין בשבת. בכל אלו
תוספתא הנודר מן התירוש
פירוש הרא"ש
דברים: אבל לא בתיבה. שלא יכוף
אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין.
הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה ואסור
שנאמר כל גיא ינשא וגו'.
תיבה על ראשו ויצא דמשוי הוי: ומותר
וגרסינן עלה בירושלמי כמאן דאמר
ט)
בפונדא ובפסקיא ובסקורטיא ובקטבליא
לטעון. שלא נדר אלא ממלבוש שהרי
הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם
ואנפליא ופליניא ומכנסים וכובע מאי
היה מצטער ממלבוש: והזיע. מכובד
כלומר שדרכן לקרות תירוש לדברים
ומותר באורז.
איסקורטי אמר רבה בר בר חנה כיתונא
משוי: ואסור לטעון. שלא נדר אלא כפי
המתוקים ולא ליין ברם כמאן דאמר
בחילקא בטרגי' ובטיסני.
שק יריעה
דצלא תניא ו יוצאין בשק עבה ובסגוס עבה
שהצר לו המשוי הילכך מותר ללבוש:
לא הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם
וחמילה.
וביריעה ובחמילה מפני הגשמים אבל לא
התורה קראה אותו תירוש תירושך
מתני'
מותרלהתכסותבגיזיצמר.
בתיבה ולא בקופה ולא במחצלת מפני הגשמים הרועים יוצאין בשקים ולא
זה יין. הילכך אנן דמשתעינן בלשון
הכל לפי הנודר.
לעז אם נדר מן התירוש בלשון
רועים בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדברו חכמים בהווה: ר' יהודה אומר
הקדש אסור ביין ומותר בכל מיני
היה טעון.
הכל לפי הנודר כו': תניא כיצד א"ר יהודה הכל לפי הנודר היה לבוש
ז
מתיקה דאנן לא קרינן תירוש אלא
צמר והצר ואמר קונם צמר עולה עלי אסור ללבוש ומותר לטעון היה
מותר
ליין כלשון תורה. ותנן בפ' בכל מערבין
להתכסות.
טעון פשתן והזיע ואמר קונם פשתן עולה עלי מותר ללבוש ואסור לטעון:
הנודר מן המזון מותר
מתני'
רוחו קצרה.
בכל פירות הארץ.
במים ומלח והוינן בה מים הוא דלא
איקרו מזון הא כל מידי איקרי מזון לימא תיהוי תיובתיה דרב ושמואל דרב ושמואל אמרי תרוייהו אין מברכין בורא מיני מזונות אלא
פונדא.
ועל הזומית.
מירבא מארעא
על ה' המינים בלבד אמר רב יוסף באומר כל הזן עלי דכה"ג אסור בכל דבר חוץ ממים ומלח אבל הנודר מן המזון אינו אסור אלא
פסקיא. אנפליא.
קא רבו.
מה' מינין: מתני' מותר בשק וביריעה ובחמילה. דלא מיקרי כסות: מותר להתכסות בגיזי צמר. שאינו במשמע [אלא] לבישה:
כיתונא דצלא.
גמ'
הכל לפי הנודר. לפי מה שהיה ענין הנודר בשעת הנדר ועל איזה ענין נדר:
פונדא. אזור חלול: סקרטיא קטבליא.
מתני'
שק ויריעה וחמילה.
כולם מיני מלבושים של עור וכדמפרש מאי סקרטיא כיתונא דצלא חלוק של עור שלובשים העבדנים על בגדיהם: יוצאין בשק
אבללאבתיבה.
מותר לכסות
עבה. בשבת ולא אמרינן משוי הוא. ולא שק ממש אלא כעין שק דהא תני בסיפא הרועים יוצאין בשקים: תניא כיצד א"ר יהודה
והזיע.
בגיזי צמר.
וכו' והצר. שהמלבוש היה צר ונצטער בו. ומסתברא לי דברייתא פליגא אמתני' בסברא דרבי יהודה דתנא דמתניתין סבירא ליה
הכל לפי
הנודר.
דרבי יהודה מודה לת"ק דכל היכא דליכא הוכחה לבישה משמע ולא טעינה ורבי יהודה דברייתא משמע דסבירא ליה דלמשרי טעינה
נמי בעי הוכחה אבל כל היכא דליכא הוכחה אסור אפילו בטעינה ומסתברא דכמתניתין קיימא לן הילכך סתמא לבישה משמע ולא
טעינה אבל היה טעון ומתוך כך נדר אסור בטעינה ומותר בלבישה זהו מה שנ"ל. ודברי הרמב"ם ז"ל אינם כן בפ"ח מהלכות נדרים :
גמ' פונדא ופסקיא.
מתני'
יוצאים בשקים. אבל לא בקופה. היה לבוש צמר והצר כו'.
היה טעון פשתן והזיע.