נו: ר"ן הנודר מן הירק
פרק שביעי
נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
המיוחדת. ליתן עליה
מתיר קרביטיו דהיינו לולאותיו בימי אבלו: קרביטין מי אית ליה.
כלים והואיל ואין ישנים עליה אין צריך
יח א ב
א)
ב)
לכפותה : קרביטין. לולאות שבו: קרביטין מי אית ליה. הכי קים
הרי כשאר מטות הוא עשוי: בשוקא דצלעי. מעבדי עורות: ערסא
(א)
יט ג
להו דלא הוו להו קרביטין שאינה עשויה להתפרק אלא עומדת
דצלא. מטה של עור ותולין רצועות בשפת העור סביב וכשרוצים
ג)
כ ד
מוצעת לעולם: רבן שמעון
אומר אין צריך לזוקפה. אלא הוא האבל
לנטותו עונבין הרצועות בארוכות המטה וכשמתירין אותן נופל מאליו
ד)
נוטל קרביטין והיא נופלת: דצלעי.
והן הן קרביטיו וכדי שלא יתקלקל
כא ה
ה)
מוכרי עורות: ערסא דצלא. של
העור בלחלוח הקרקע שלא היו ראשי
מידי דהוה אמטה המיוחדת לכלים דתניא
❖
עור שישן עליה אבל אינה חשובה
כרעיו גבוהין מסרוגו למעלה אמר
ו)
א אם היתה מטה המיוחדת לכלים אין צריך
כל כך ולהכי הואיל ואינה חשובה
תנא קמא דאינו כופהו וקאמר ו)ר"ג
לכפותה אלא אי קשיא הא קשיא דתניא
כב ו
דמתיר קרביטיו והוא נופל: מטה
לא היה כופה אלא זוקפה ודיו והלכך
רשב"ג אומר דרגש מתיר קרביטיו והוא
תורה אור השלם
ב
כג ז
מסרגין אותה על גבה. החבלים
אמרי' במתני' דמותר בדרגש שאינה
❖
נופל מאליו ואי דרגש ערסא דגדא הוא
1. וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ
מרכיבים על ארוכות המטה:
מטה חשובה וערסא דצלא אית לה
בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא
קרביטין מי אית ליה כי אתא רבין אמר
דרגש מסרגים אותו מגופו. שיש
קרביטין ופליג רשב"ג בגמרא ואמר
וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ
שאילתיה לההוא מרבנן ורב תחליפא בר
נקבים בארוכותיו ותוחבים בהן ראשי
דבעי כפיה כל כך שמתיר קרביטין
וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ
מוסף רש"י
יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ
מערבא שמיה דהוה שכיח בשוקא דצלעי
רצועות התלויות בעור ועונבין ואין
והעור נופל מאליו לפי שיש רצועות
מתיר קרביטיו.
הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ:
מרכיבין הרצועות ע"ג ארוכות
סביב לעור ומותחין אותו בין ארוכות
ואמר לי מאי דרגש ערסא דצלא איתמר
יהושע ה יג
(סנהדרין כ.) קרביטין
2. וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת
המטה וקושרין הרצועות בארוכות
המטה: והעריסה. עריסת תינוקות:
איזהו מטה ואיזהו דרגש אמר רבי ירמיה
מי אית ליה.
מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין
ושוכבין עליו וכשמתירין הרצועות
משישופם בעור הדג. כדי להחליק
מטה מסרגין אותה על גבה דרגש מסרגין
יוֹצֵא וְאֵין בָּא:
והעור נופל אין לך כפיה גדולה מזו:
הארוכות ליפותן: למה לי שיפת
(שם) ערסא דצלא.
יהושע ו א
אותו מגופו מיתיבי כלי עץ מאימתי
3. וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר
מטה מסרגין אותה על גבה. שכורכין
עור דג. והרי מכוסות הן תמיד
מקבלין טומאה גהמטה והעריסה משישופם
אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם
בראשי החבלים המסורגין על גבי
הבגד או העור שישנים עליו סביב
בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת נֶגֶב
בעור הדג ואי מטה מסתרגת על גבה למה
אותם עצים שעומדים מראשותיו
המטה: אעולי ואפוקי בבזעים.
אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת
לי שיפת עור הדג אלא הא והא מגופן מטה
יָם אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֵת
בנקבים של ארוכות מכניס ומוציא
ומרגלותיו (ב) נקובים ומכניסין
פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה
המשיחות שבבגד או שבעור לתוך
ראש החבל: באבקתא. לולאות תלוין
אעולי ואפוקי בבזיני דרגש אעולי ואפוקי
וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ זֶה יִהְיֶה
אותן נקבים: משישופם בעור הדג.
בנקבי ארוכותיו ובהן מכניסין ראשי
לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים:
באבקתא א"ר יעקב בר אחא אמר רבי מטה
ד
במדבר לה ה
שמשפשף העצים של מטה הארוכות
רצועות התלויות בשפת העור:
שנקליטיה יוצאין זוקפה ודיו א"ר יעקב בר
4. וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת
והקצרות בעור הדג כדי לעשותן
שנקליטיה יוצאין. נקליטין ב'
אֶל פֶּתַח הַבָּיִת וְהִסְגִּיר
אידי אמר ר' יהושע בן לוי הלכה כרשב"ג:
צהובין וחלקים: למה לי שיפת עור
עצים ארוכין שמעמידין אותם במטה
אֶת הַבַּיִת שִׁבְעַת יָמִים:
מתני' הנודר מן העיר מותר ליכנס לתחומה
❖
ויקרא יד לח
ה
הדג. והלא העור מכוסה מן החבלים
אחד במראשותיה ואחד במרגלותיה
של עיר ואסור ליכנס לעיבורה ו אבל הנודר
או מן הבגד או מן העור: הא והא.
ומפוצלין הן בראשיהן ומניחין קנה מזה
(שם) שנקליטיה
מן הבית אסור מן האגף ולפנים: גמ' מנלן
יוצאין.
מסתרגין מגופן : לעיולי ולאפוקי
לזה ועליו פורשין הכילה ויש
(ג)
הגהות הב"ח
אבזיוני. שמכניסין ראשי המשיחות
דעיבורא דמתא כמתא דמי א"ר יוחנן דאמר
שמחברין אותן נקליטין למטה והיינו
(א) רש"י
שבבגד דרך הנקבים וקושרים זה
[יוצאים] שמחוברין ויוצאין מן המטה
קרא ויהי בהיות יהושע ביריחו וגו' מאי
1
בזה: אעולי ואפוקי באבקתא.
עצמה ואין יכול לכפותה מפני נקליטיה
ביריחו אילימא ביריחו ממש והכתיב ויריחו
2
דרגש
ומשום הכי זוקפה ודיו: מנלן דעיבורא
שקושרין לולאות בעצי המטה מראשותיו
קרביטיו
סוגרת ומסוגרת אלא ש"מ בעיבורה אימא
דמתא כמתא דמי וכו'. אלא ש"מ
וממרגלותיו ומכניסין ראשי משיחות
אפי' בתחומה הא כתיב בתחומה ומדותם
3
בעיבורה תוך ע' אמה ושירים של
בנקבים וקושרין בלולאות והיינו
מחוץ לעיר: הנודר מן הבית אינו אסור אלא מן
קרביטין: שנקליטיה יוצאין. כדאמרי'
יריחו היה יושב: הא כתיב בתחומה
האגף ולפנים: אבל מן האגף ולחוץ לא מתיב
ומדותם מחוץ לעיר. אלמא תחום
התם נקליטין שנים ואותה מטה אין
(ב) ד"ה
זוקפה.
רב מרי ויצא הכהן מן הבית יכול ילך
אדם יכול לכפותה מפני נקליטיה אלא
העיר חוץ לעיר מיקרי ואינו מן העיר:
ז
4
מגופו
זוקפה על ב' מרגלותיה ומניחה
ילך לביתו ויסגיר. על ידי חבל
לביתו ויסגיר ת"ל אל פתח הבית אי אל פתח
שאותם עצים
(שם כ:)
4
(ג) ד"ה
ודיו: הלכה כרבן שמעון . דאמר
ארוך: ת"ל אל פתח הבית. דמשמע
זוקפה.
(ד)
הבית יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר
מתיר קרביטין: מתני' לתחומה.
שצריך לעמוד על הפתח בשעת
תלמוד לומר מן הבית עד שיצא מן הבית
עיולי ואפוקי בבזיוני
בתוך אלפים אמה: לעיבורה.
הסגר: אי אל פתח הבית. כלומר
(ד) ד"ה
כולו הא כיצד עומד בצד המשקוף ויסגיר
(ראמ"ה בשמו) יכול
ב"ג
אי כתביה לחודיה ולא כתב מן הבית
היינו פגום נכנס פגום יוצא של
❖
ומנין שאם הלך לביתו והסגיר או שעמד תחת
ילך לביתו ויסגיר.
אותה העיר: גמ' אלא שמע מינה
ה"א שיעמוד על האסקופה תחת
השקוף והסגיר שהסגירו מוסגר ת"ל 4והסגיר
בעיבורה הוה קאי. וקרי ליה ביריחו:
המשקוף ויסגיר להכי איצטרי' מן הבית
את הבית מכל מקום שאני גבי בית
אימא ואפילו בתחומה. הוי בתוך
ללמד שצריך לצאת חוץ לאסקופה
תוספות
דכתיב מן הבית עד
שיצא מן הבית כולו:
העיר והאי דכתיב ויהי בהיות
שתחת המשקוף. ומדאצרכיה הכי אלמא
דרגש מתיר קרביטיו
(חולין י:)
כל שתחת המשקוף אע"פ שהוא מן
יהושע ביריחו בתחומה הוה קאי:
מתני'
והעור נופל.
תחת המשקוף.
❖
(שם)
האגף ולחוץ הוי בכלל בית: שאני
תחומה אקרי חוץ לעיר דכתיב
ערסא
האגף ולפנים. מן סגירת הפתח
ומדותם מחוץ לעיר: מן
גבי בית דכתיב קרא מן הבית עד שיצא מן הבית כולו. דכיון דכתב
דצלא.
רחמנא מן הבית יתירא לרבויי יציאה אחרת אתא והיינו שיצא מכל מה
ולפנים. אגף כמו הגפת דלתות. אבל מן האגף ולחוץ
פירוש הרא"ש
על עובי המפתן אינו אסור: יכול ילך לביתו ויסגיר. ע"י
שתחת המשקוף דהא אי לא כתיב מן הבית אלא ויצא הכהן
מידי דהוה אמטה
שלוחו: ת"ל אל פתח הבית. של מנוגע צריך לעמוד: הכי
אל פתח הבית הוה אמינא דעומד תחת המשקוף ומסגיר אע"ג
מיוחדת לכלים.
גרסינן על השקוף. על עובי המפתן: עד שיצא מן השקוף.
דכתיב ויצא דמן האגף ולחוץ כלחוץ. ומכאן לאותן שנשבעין לעמוד
מטה
מסרגין
דעל השקוף איקרי בית: בצד השקוף. מבחוץ. מדקאמר עד
[בחוצטגי"ש] בבית אחד דמן האגף ולפנים מותרים מן האגף ולחוץ אסורין:
דרגש
שיצא מן הבית כולו אלמא דשקוף נמי הוי בית ואמאי הנודר
מתני'
מתיר קרביטיו.
מותר מן האגף ולחוץ: שאני גבי בית וכו'. אבל גבי נדרים מותר
בשוקא
מן האגף ולחוץ. שקוף היינו אסקופה משקוף מה שעל הפתח:
[ס"א דגלדאי] דצלעי.
דרגש סירוגין מבפני'.
מתני'
ערסא דצלא.
מסרגין אותה על גבה. מסרגין אותו
ל"ל שיפת עור
מתוכו. משישופם בעור הדג. למה לי שיפת
הדג. בבזייני.
עור הדג. אעולי ואפוקי בבזיוני. באבקתא.
באבקתא.
שנקליטיה יוצאין.
שנקליטיה יוצאין. זוקפה.
מותר ליכנס לתחומה.
מתני' ואסור ליכנס לעיבורה.
מן האגף. אלא שמע מינה בעיבורה קאי.
מן האגף ולפנים. גמ' הכתיב ומדותם
ומדותם מחוץ לעיר אלפים באמה. יכול ילך לביתו ויסגור.
מחוץ לעיר. יכול ילך לביתו ויסגיר. ת"ל
אל פתח אי אל פתח הבית יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר.