הנודר מן הירק פרק שביעי נדרים ר"ן נז.
עין משפט
רש"י
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני'
מתני'
בדבר
שזרעו כלה. בקרקע וגדל כגון חטה וכיוצא בה
קונם פירות האלו עלי קונם הן על פי קונם הן לפי
כד א
א)
❖
ב) ג)
גמורין: אבל בדבר שאין זרעו כלה. כגון השומים
אסור בחילופיהן ובגידוליהן. משום דכיון שפרט הדברים הנאסרים
דהיינו גידולין
כלה בקרקע אלא שרבה וגדל בגופו: אפילו גידולי
והבצלים שאינו
עליו שוינהו עליה כהקדש ומש"ה מתסר בחילופיהן ובגידוליהן כי
כה ב
גידולין אסורין.
דכגופייהו דמו: מעשה ידיך עלי. ונתנו לה פירות
היכי דחלופי הקדש וגדוליו אסירי דלא דמי לנודר סתם מן התאנים
הגהות הב"ח
כו ג
ומן הענבים שכיון שלא פרט ואסר
בשכר מעשה ידיה הואיל ואמר עלי
(א) במשנה שאיני
עליו כל המין לא עשאם עליו הקדש
אסור בחילופיהן וכו' אבל כי אמר
כז ד
מתני' קונם פירות האלו עלי קונם הן על
א
שלא נתכוון אלא מאכילת אותו מין
שאיני טועם משמע מהן גופן איני
(ב) רש"י
פי קונם הן לפי אסור בחילופיהן ובגידוליהן
טועם הלכך מותר בחילופיהן
ומש"ה לא מתסר בחילופיהן ובגידוליהן
אסור לאכול
שאני אוכל ושאני טועם מותר
ובגידוליהן אם זרעו וצמחו: שאת
אלא בפורט כי הכא דאמר פירות
(א) ב
כח ה
ולהתכסות אחר הפסח
עושה איני אוכל עד הפסח. דאמר
האלו. והוא הדין נמי דאם אמר פירות
בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה
❖
❖
מה
הכי קונם עלי מה שאת עושה שאיני
מקום פלוני או פירותיו של פלוני
אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי
דכיון שייחד הרי הוא כפורט ואסור
אוכל ממעשה ידיך עד הפסח או שאמר
גידולין אסורין האומר לאשתו קונם מעשה
ג
קונם שאת עושה שאיני מתכסה מכל
בחילופיהן ובגידוליהן וכמו שנפרש
פירוש הרא"ש
מוסף רש"י
ידיך עלי קונם הן על פי קונם הן לפי
מלאכתך עד הפסח: מותר לאחר
במשנה שלפנינו בס"ד. וכי תימא היכי
מתני' קונם פירות האלו
קונם הן לפי.
אסור בחילופיהן ובגידוליהן שאני אוכל
הפסח. שהרי לא נדר מכל מה
אמרינן דמאי דמתסר בחילופיהן
עלי כו' אסור בחילופיהן
שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן
אסור בחילופיהן.
ובגידוליהן.
שתעשה אלא עד הפסח : אפי' אחר
ובגידוליהן משום פורט הוא והא בעי
(ב)
בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו
הפסח אסור. לאכול ולהתכסות מכל
רמי בר חמא לעיל בפ' השותפין
כלה אפילו גידולי גידולין אסורין שאת
שעושה לעולם שהרי לא קבע בו זמן:
קונם פירות האלו על פלוני מהו
ובגידוליהן.
ד
(לעיל מז.) שאת
היה עומד באדר ואמר קונם שאת
בחילופיהן וספיקיה דרמי בר חמא
עושה איני אוכל עד הפסח שאת עושה
נהנית לי עד הפסח אם
נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית
הוא אי טעמא דמתניתין משום כוונת
איני מתכסה עד הפסח עשתה לפני הפסח
תלכי לבית אביך עד
אביך מעכשיו עד החג
הלכה לפני
הנודר הואי הלכך דוקא נודר אסור
החג.
מותר לאכול ולהתכסות אחר הפסח שאת
הפסח אסורה בהנאתו עד הפסח:
אבל מודר לא או דלמא דלאו משום
הלכה עושה עד הפסח איני אוכל ושאת עושה
כוונת הנודר הוא אלא משום
עד הפסח איני מתכסה עשתה לפני הפסח
דחילופיהן כגידוליהן דמו והוא הדין
❖
אסור לאכול ולהתכסות אחר הפסח שאת נהנית לי עד הפסח אם הולכת
(לעיל טו.)
ה
בכל איסורי הנאה שחילופיהם
את לבית אביך עד החג הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד הפסח
אסורים למחליף עצמו וכמו שכתבתי
לאחר
למעלה. ובודאי אי טעמא דחילופיהן
תוספות
שאני
כגידוליהן דמו לאו דוקא באומר אלו דבכל איסורי הנאה נמי אסירי חילופיהן וכיון (להאי או דלמא) דאלו לאו דוקא כי נימא נמי דמשום כוונת
קונם פירות האלו עלי.
אוכל שאני טועם כו'.
הנודר הוא משמע דאלו לאו דוקא דהוא הדין באוסר בכלל דהא רמי בר חמא לא אסתפק באלו אי דוקא אי לאו דוקא יש לי לומר דלעולם
אסור בחילופיהן
אבל בדבר
אלו דוקא ואפילו נימא דטעמא משום דחילופיהן כגידוליהן דמו משום דההוא טעמא לא סגי אלא לאסרן על המחליף עצמו אבל לאסרן לאחר
ובגידוליהן.
שאין זרעו כלה.
לא ומתני' פסיק ותני אסור בחילופיהן ובגידוליהן אפילו החליפן אחר והאי איסורא על כרחיך משום אלו הוא דהא חלופי איסורי הנאה
כשהחליפן אחר לא אסירי ורמי בר חמא לעיל הכי קאמר פשיטא לי דכשהחליפן אחר משום אלו מתסר הלכך דוקא נודר אסור אבל מודר
לא מיהו הא מיבעיא לי החליפן הוא אי מתסרי חליפין דוקא משום אלו דנימא דדוקא גבי נודר אבל מודר לא כי היכי דאמר
שאני אוכל שאני טועם.
קונם מעשה ידיך
כשהחליפן אחר או דלמא נהי דבשהחליפן אחר אסירי דוקא משום אלו כשהחליפן הוא לא צריך אלו דטעמא משום דחילופיהן כגידוליהן
עלי.
דמו לא שנא נודר ול"ש מודר ודקתני תנא אלו משום החליפן אחר נקט ליה דבלאו אלו לא מתסר בחילופיהן. כן נראה לי וכבר כתבתי
בדבר שזרעו
כלה.
מזה למעלה : שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן. דנהי דשאני אוכל שאני טועם מפיש איסורא אפי' הכי לא מיתסר
אבל בדבר שאין
שאת עושה איני
בחילופיהן ובגידוליהן דהא כי אכיל חליפין וגידולין לא טעים הנהו פירות דאסר עליה: בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה אפי'
זרעו כלה אפילו גידולי
אוכל עד הפסח כו' מותר
גידולי גידולין אסורין. אכולה מתני' קאי. וה"ק מאי דאמרי' ברישא אסור בגידוליהן דמשמע דוקא בגידוליהן מתסר אבל בגידולי גדולין שרי
גידולין אסורין.
לאכול ולהתכסות אחר
הפסח.
הני מילי בדבר שזרעו כלה דבכי האי גוונא נהי דבגידולין ראשונים מיתסר דאע"ג דליכא מידי ממאי דאסר בגידולין דהא זרעו כלה אפי' הכי
לא גריעי גידולין מחליפין דחליפין נמי אע"ג דלית בהו מידי ממאי דאסר עליה אפי' הכי אסירי מיהו בגידולי גידולין שרי דכיון דגידולין בדבר
האומר
שזרעו כלה כחליפין דמו כי היכי דחליפי חליפין מותרין כדמוכח לעיל בהשותפין גבי מכרן וקדש בדמיהן מקודשת ה"נ גידולי גידולין
לאשתו קונם מעשה
ידיך.
שרי ומש"ה קתני ובגידוליהן דמשמע אבל גידולי גידולין לא משום דמיירי בדבר שזרעו כלה. וכן נמי סיפא דשאני אוכל שאני טועם מותר
בחילופיהן ובגידוליהן דוקא בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה בין ברישא בין בסיפא אפילו גידולי גידולין אסורים משום דכיון
שאת נהנית לי עד הפסח
בגידולין.
אם הולכת את לבית
דאין זרעו כלה הרי בגידולי גידולין הללו מעורב בהן מן האיסור הראשון ונדרים הוה להו דבר שיש לו מתירין כדאמרי' בגמרא וכל דבר
אביך עד החג.
שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל : האומר לאשתו קונם מעשה ידיך עלי וכו' אסור בחילופיהן ובגידוליהן. אשמועינן רבותא דמייחד
שאני טועם
פירותיו של פלוני כי הכא דייחד מעשה ידי אשתו כאומר אלו דמי ומתסר בחילופיהן ובגידוליהן. ולא תקשי לך מעשה ידיה דבר שאין בו ממש
מותר בחליפין.
הוא דאיכא לאוקמה באומר קונם ידיך למעשיהם אי נמי מעשה ידי אשתו לאחר שתעשה דבר שיש בו ממש הוא. מיהו כתב הרב רבי יונה
ז"ל דלא מתסר אלא בכנגד מעשה ידיה שאם אשתו טחנה ואפתה ומכרה לחם להיות מעות שכנגד טחינה ואפיה שלה ודכנגד חטים שלו:
שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן. בהך סיפא נמי אשמועינן רבותא טפי ממתניתין קמייתא דאע"ג דאמר אלו כיון
דאסיק דבוריה שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן דהא מעשה ידי אשתו כאלו דמי וכדכתיבנא ואפילו הכי קתני עלה שאני
אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן דשאני אוכל שאני טועם לא מסתייה דלא מפיש איסורא לגבי חליפין וגידולין כי לא אמר אלו
דאדרבה שרי בהו כי אמר אלו משום דבחליפין וגידולין ליכא טעמא דאיסורא הלכך כי אסיק דבוריה שאני אוכל שאני טועם
למשרינהו אתא. והיינו רבותא דהאי שאני אוכל דהך מתני' טפי משאני אוכל דמתני' קמייתא דשאני אוכל דרישא לא קאי אאלו וראי' לדבר
בפרק הנודר מן המבושל בעי למפשט בעיין דשאני אוכל דוקא מדקתני מותר בחילופיהן ובגידוליהן דמשמע הא ביוצא מהן
אסור ואם איתא דשאני אוכל דרישא קאי אאלו היכי פשטינן מינה שאני הכא דאמר אלו אלא ודאי כדאמרן: שאת עושה איני אוכל
קונם
שאת עושה איני אוכל
עד הפסח וכו' מותר לאכול ולהתכסות לאחר הפסח. דלא מספקינן דלמא עד הפסח קאי על שאת עושה ואיני אוכל לעולם קאמר
עד הפסח.
דאי הכי הוה ליה למימר שאת עושה עד הפסח איני אוכל כדקתני סיפא ומדלא קאמר הכי משמע דעד הפסח אאכילה קאי (נמי) ג):
שאת נהנית לי עד הפסח וכו'. הך מתני' פרישנא לה לעיל בפרק ואלו מותרין לרב יהודה כדאית ליה ולרב נחמן כדאית ליה:
גמ'
שאת נהנית לי
עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג.