נז: ר"ן הנודר מן הירק פרק שביעי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גמ'
הלכה אחר הפסח. והרי היא נהנית ממנו קודם הפסח נמצא עובר
איש כפר ימא. שהיה דר בכפר שהיה עומד על שפת הים:
כט א
א) ב)
העלה בידו. העלה שאלה זו בפיו כדמתרגמינן ובידו רצפה ובפומיה
בלא יחל דברו במה שנהנית ממנו קודם הפסח שהרי הוא הדירה עד
❖
ג) ד)
הפסח: ומותרת לילך אחר הפסח. שהרי לא הדירה אלא עד הפסח:
ממלל : ורבו גדוליו על עיקרו. לאו רבייה בלחוד קאמר
גמ'
ל ב
העלה בידו בצל. ברייתא היא או בעיא היא דאיבעיא בבי מדרשא:
אלא רבייה שכיוצא בה במידי דאתי מעלמא היה בה כדי לבטל את
שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית.
האיסור מיהו בגדולין מספקא ליה אי
הגהות הב"ח
לא ג
איכא דאמרי שעיקרו גדל בשביעית
גדולי היתר מעלין את האיסור או לא.
לאחר הפסח בבל יחל שאת נהנית לי עד
(א) במשנה אחר
א
(א)
לב ד
ונתגדל (ג) עד שרבו גידוליו על עיקרו:
ונ"ל דעיקר ספיקיה אי אמרינן
בלא דברו
החג אם הולכת את לבית אביך עד הפסח
(ב) גמ' וכיון
וקא מיבעיא ליה הכי. גידוליהן איתינהו
דגידולין כיון שנמשכין ויוצאין מן
הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד החג
על עיקרו
היתר שגדלו בשמינית ועיקרו אסור
העיקר שאינו כלה אי הוו להו כעיקר
ומותרת לילך אחר הפסח: גמ' האומר
(ג) רש"י
לג ה
בהנאה שהרי גדל בשביעית וחייבין
ואסירי אי הוו להו כהיתר ומעלין את
בח'
לאשתו קונם מעשה ידיך עלי קונם הן על פי
(ד) ד"ה
בביעור (ד) וכיון דרבו גידוליו על
האיסור. ובדין הוא דהוה ליה למיבעי
קונם הן לפי וכו': ישמעאל איש כפר ימא ואמרי
עיקרו שהיו יותר מן העיקר אותן
גידולין עצמן שרו או אסירי מיהו הא
לד ו
❖
לה איש כפר דימא העלה בידו בצל שעקרו
גידולי היתר מעלין את האיסור
בהא תליא דאי גידולי היתר מעלין
(ה) ד"ה
בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על
שמבטלין את האיסור כולו או לא:
את האיסור פשיטא דשרו ואי אין
(ו) ד"ה
מותר. דגידולי היתר מבטלין את
מעלין פשיטא דאסירי דאי שרו היו
עיקרו והכי קא מיבעיא ליה גידוליו היתר
פירוש הרא"ש
❖
והכי
האיסור והכא נמי לא שנא: ילדה. של
מעלין. כך נראה בעיני ובסמוך תראה
ועיקרו אסור (ב) כיון דרבו גידוליו מעיקרו
לאחר הפסח בלא יחל
ערלה: שסיבכה. שהרכיבה בתוך
מה שהזקיקני לפרש כך: בצל של
דברו.
אותן גידולי היתר מעלין את האיסור או לא
אילן זקן של היתר והיו בה פירות
תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו
מוסף רש"י
אתא לקמיה דרבי אמי לא הוה בידיה אתא
הערלה: ואע"פ שהוסיפה. פירות
מותר. כלומר דלא הוי תרומה דאתו
גמ'
ילדה שסיבכה בזקינה.
לקמיה דרבי יצחק נפחא ב פשט ליה מן הדא
גידולין ומבטלין עיקר מיהו טבל
לאחר שהרכיבה מאתים חלקים יותר
איש כפר ימא.
דאמר רבי חנינא תריתאה אמר רבי ינאי
הוי דהא בטלו גדוליו את העיקר.
ממה שהיתה בשעת הרכבה אע"ג
כפר
דימא.
בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על
ודקאמרינן מותר לומר דפקע שם
דשאר ערלה בטלה במאתים (ה):
ג
העלה בידו בצל.
אסור. אלמא דלא אתו גידולין דהיתר
תרומה מיניה ושרי באכילת עראי:
עיקרו מותר א"ל ר' ירמיה ואיתימא רבי זריקא
ומעלין את האיסור: ופשט ליה מן
שביק מר תרין. רבי יוחנן ורבי
שביק מר תרין ועביד כחד מאן נינהו תרין
גידוליו היתר
אסור.
הדא. דמותר דהווין נמי תרין:
יונתן דסבירא להו דלא אתו גידולין
דא"ר אבהו א"ר יוחנן דילדה שסיבכה בזקינה
ועיקרו אסור.
ליטרא. ממש של בצלים: שתיקנה.
ומבטלין עיקר: ילדה שסבכה בזקנה.
ובה פירות אע"פ שהוסיפה מאתים אסור
ילדה שלא עברו עליה ג' שנים וקצצה
שעישרה כהלכתה וזרעה וגדלה:
וא"ר שמואל בר רבי נחמני א"ר יונתן בצל
ה
מתעשרת לפי כולה. אע"פ שכבר
והרכיבה בנטיעה זקנה שעברו עליה
שנטעו בכרם ונעקר הכרם אסור הדר אתא
עישר מן העיקר והעיקר קיים ואינו
ג' שנים ובה פירות שאילו לא היו בה
לקמיה דר' אמי ופשיט ליה מן הדא דאמר
כלה צריך להפריש מן הגידולים
פירות אמרינן בפרק משוח מלחמה
ומן העיקר לפי שבטלו גידולים את
ר' יצחק אמר ר' יוחנן ליטרא בצלים שתיקנה
דילדה שסבכה בזקנה בטלה:
ו
(מנחות סט:)
אע"פ שהוסיף מאתים אסור. אע"פ
העיקר (ו) הכא נמי ההוא בצל
וזרעה מתעשרת לפי כולה אלמא אותן
ונעקר הכרם.
שהוסיפו אותן פירות בגידולין מאתים
שהעלה ישמעאל גידולין מבטלין את
גידולין מבטלין עיקר דלמא לחומרא שאני
העיקר: דלמא לחומרא שאני. כגון
על מה שהיו קודם שסבכה אסור.
אלא מן הדא דתניא רבי שמעון אומר
הכא גבי ליטרא בצלים דלחומרא
אע"ג דגידולין של היתר מזקנה קאתו
אסור.
כל
(שם) שתיקנה.
קאמר דצריך לעשר משום דגדולין
וקיימא לן ילדה שסבכה בזקנה בטלה
וזרעה.
אפילו הכי כיון שפירות הללו כבר היו בה קודם שסבכה אין גידולין מבטלין את העיקר אבל לקולא כגון בעיא דישמעאל דהוי להתיר לא אמר:
מתעשרת לפי
כגון כולה.
שבהם מבטלין עיקר: אף על פי שנעקר הכרם. וגדל אח"כ
(שם ע.)
בהיתר אסור. אלמא גידולין כיון שמן העיקר הם יוצאין הרי הם כמוהו וגבי שביעית נמי לא שנא: שתקנה. שהפריש תרומתה
ומעשרותיה: וזרעה. לפי שיש באותה ליטרא כמה בצלים והוא נוטעה אילך ואילך שייך בה לשון זריעה: מתעשרת לפי כולה. לפי הגידולין
והעיקר. אלמא אתו גידולין המחויבין ומבטלין את העיקר הפטור. ואף על גב דלעיל בסמוך אמר רבי אבהו משמיה דרבי יוחנן דילדה
שסבכה בזקנה ובה פירות אע"פ שהוסיפה מאתים אסור דאלמא לא אתו גידולין ומבטלין עיקר אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן:
דלמא לחומרא שאני. לעולם אימא לך דמדינא לא אתו גידולין ומבטלין עיקר דאדרבה הרי הם כמוהו אלא דהכא משום חומרא
בעלמא אמרינן דמבטלין. ובמה שפירשתי לא קשיא לן הא דמקשו הכא הא חומרא דאתי לידי קולא הוא דאי מעשר מינה ובה דלמא מעשר מן
בצל של תרומה.
העיקר על הגידולין והוי מן הפטור על החיוב ואי מעשר עליה ממקום אחר הוה ליה מרבה מעשרותיו דלא קשיא כלל דהואיל דאין גידולין
מעלין את העיקר הוו להו גידולין כעיקר כיון דמיניה רבו והך ליטרא עיקרה וגידולה פטירי מדינא וכי מעשר מינה ובה ליכא למיחש כלל:
כל
ילדה שסבכה בזקנה. ובה פירות. אף על פי שהוסיף מאתים של היתר אסור.
בצל ששתלו בכרם. ונעקר הכרם. ליטרא בצלים שתקנה.
וזרעה מתעשרת לפי כולה. דלמא לחומרא.
תוספות
לאחר הפסח. שאת נהנית לי עד החג אם
בצל של תרומה שנטעו.
את הולכת עד הפסח. הלכה לפני הפסח אסורה להנות משלו עד
ורבו גידולים על עיקרו מותר.
החג ומותרת לילך לאחר הפסח. כפר ימא. כפר
ילדה שסיבכה בזקנה ובה פירות.
דימא. העלה בידו בצל.
ונטעו בשמינית. והכי קמיבעיא לי'
בצל
שנטעו בכרם. אסור.
ליטרא בצל שתיקנה. מתעשרת לפי כולה.
דלמא התם לחומרא.