רש"י הנודר מן הירק פרק שביעי
נדרים ר"ן נח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כגון טבל. שיש לו מתירין שמתקנו וניתר ומעשר (א) והקדש יש לו
כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל. שנתערב בחולין ויש לו מתירין
לה א
א)
ב)
שיכול להפריש ממקום אחר. ומעשר שני והקדש יש להם היתר בפדייה:
מתירין על ידי פדייה וחדש עומר מתירו להכי אפילו באלף לא בטלי
ג)
דהא אפשר להו בתקנתא: נתנו בהם חכמים שיעור. דתרומה בטלה
וחדש. שהעומר מתירו: לא נתנו בהם חכמים שיעור. שאוסרים בכל
ד)
במאה וערלה במאתים: השביעית אוסרת כל שהוא במינה. שאם
שהוא במינן. מיהו שלא במינן בנותן טעם כיון דהשתא אסירי כמו
ה)
ו)
שכתבתי למעלהג). ובפרק בתרא דמס'
נתערבה סאה של חטין של שביעית
ז)
באלף של היתר אינה בטלה: אמר
ע"ז ד) יהיב טעמא אחרינא לטבל
כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר
❖
לו ב
א
להם אף אני לא אמרתי. שיהא שביעית
דלא בטיל משום דכהתירו כך איסורו:
שני והקדש וחדש לא נתנו בהן חכמים שיעור
אוסרת במינה כל שהוא: אלא לביעור.
וכל דבר שאין לו מתירין כגון תרומה
וכל דבר שאין לו מתירין כגון תרומה ותרומת
לז ג
ב
הגהות הב"ח
ותרומת מעשר וחלה. דאע"ג דמצי
שאם נטל בצל של ששית ונטעו בשביעית
מעשר וחלה וערלה וכלאי הכרם נתנו בהם
(א) רש"י
והוסיפה כל שהוא אותו כל שהוא
לאתשולי עלייהו כיון דליכא מצוה
חכמים שיעור אמרו לו $והלא שביעית אין לה
לח ד
שני
מבטל את העיקר ומחייב כולו בביעור
למיעבד הכי לא מיקרו דבר שיש לו
❖
ולהכי (ב) ד"ה
מתירין ולא נתנו בה חכמים שיעור דתנן
(ב) דמוצאי שביעית: אבל לאכילה.
מתירים כדאמרינן לקמןה): נתנו בהם
למוצאי
השביעית אוסרת כל שהוא במינה אמר
(ג) ד"ה
שאם נתערבו פירות שביעית בפירות
חכמים שיעור. שאפי' נתערבו במינן
ג
מן
בטלין תרומה ותרומת מעשר וחלה תוספות
להן [א] אף אני לא אמרתי אלא לביעור אבל
שמינית לאחר שנתחייבו בביעור ולא
הקרקע
ביערן דהשתא קיימי באיסור אכילה
במאה ערלה וכלאי הכרם במאתים
(ד) ד"ה
לאכילה בנותן טעם ודלמא הא נמי לחומרא
כל דבר שיש לו מתירין
❖
היו
כגון טבל.
אינה אוסרת אלא בנותן טעם ואם אין
ובשאינן מינן כולן בששים: השביעית
שאני אלא מן הדא פשטה דתנן בצלים
ד
בה בנותן טעם מתבטל. ומדקתני לא
אוסרת בכל שהוא במינה. בין בתערובת
שירדו עליהם גשמים וצמחו אם היו עלין
אמרתי אלא לביעור דגידולין מבטלין
פירות היתר בשל שביעית בין בגידולין
ומעשר שני.
גליון הש"ס
שלהן שחורין אסורין הוריקו מותרין ר' חנניא
את העיקר התם נמי בבעיא של
כגון בצל ששית שנטעו בשביעית:
גמ' והלא שביעית אין לה
וחדש.
בן אנטיגנוס אומר אם יכולין ליתלש בעלין
ישמעאל גידוליו מבטלין את העיקר:
אמר להם אף הם לא אמרו אלא
והקדש.
מתירין.
שלהן אסורין וכנגדן למוצאי שביעית מותרין
הא נמי לחומרא. דהא דאמר לענין
לביעור. אף הם לא אמרו שהשביעית
לא
נתנו חכמים שיעור.
למימרא דגידולי היתר מעלין את האיסור
ביעור דגידולין מבטלין את העיקר
אוסרת בכל שהוא במינה אלא לענין
היינו נמי לחומרא שכולן חייבין
שצריך לאכול התערובת קודם הביעור
ודלמא במדוכנין אלא מן הדא דתניא
בביעור העיקר והתוספת אבל בעיא
דכיון שאפשר לאכלו ה"ל כדבר שיש
דישמעאל להיתר היא: בצלים. של ששית שירדו עליהם גשמים בשביעית
לו מתירין: אבל לאכילה. כלומר אם נתערבו לאחר הביעור שאם
❖ (ג)
וצמחו מאיליהן בלא נטיעה: אם היו עלין שלהן שחורין. שמחמת
יהו אוסרים תערובתן לא שרו באכילה בין במינן בין שלא במינן
בנותן טעם. אלמא גדולין אינן נמשכין אחר העיקר להיות כמוהו
שצמחו יש להן כח עוד ליגדל אסורין דודאי גדלי ממי שביעית
וגידוליו מבטלין את העיקר: הוריקו. שהן כמו כמושין ירוקין
דא"ה היאך תאסור שביעית בגידוליה אלא ודאי אין גידולין כעיקר
הגהות הגר"א
והכסיפו פניהם מותרין שלא גדלו כלום בשביעית: אם יכולין
הלכך מעלין. והרי אתה רואה דסבירא לן דאי אין מעלין על כרחיך
❖
[א] גמ'
ליתלש. מן הקרקע בעלין שלהן שכל כך יש להן כח בעלין שלהן
גידולין כעיקר דאי לא היכי פשיט דמדגדולין אסורין מעלין אלא
ודאי כדפרשינן לעיל. ודחי ליה דלמא הא נמי לחומרא אבל מדינא
שכשאוחז בעליהן שומט עיקרו עמו מן הקרקע אסורין דחשיבי
פירוש הרא"ש
גידולי שביעית: כנגדן למוצאי שביעית מותרין. שאם (ד) של
לעולם אימא לך שהגידולין הרי הן כעיקר הלכך אין מעלין אותו
כל דבר שיש לו מתירין.
להתירו. ונראה בעיני דאף על גב דלעיל דחינן דלמא לחומרא
שביעית וצמחו בשמינית ויש להן כח בעלין מותרין דגידולי היתר
בעינן למפשטה מהא דסליק אדעתין דליכא למידחי כי האי גוונא
מבטלין העיקר של איסור והיינו להיתר כגון הך בעיא דישמעאל
ומהא פשטה: ודלמא. לעולם אין גידולי היתר מבטלין את
משום דבשלמא לעיל ליכא אלא חדא חומרא דמחמרינן דגידולין
כמאן דאתו מעלמא דמי אבל הכא אי אמרינן לחומרא שאני
האיסור והכא היכי דמי במדוכנין כלומר האי דקתני וכנגדן למוצאי
שביעית מותרין כגון שהודכו שכתשן במדוכה דליתנהו לעיקרן בעינייהו
מחמרינן תרי חומרי חדא דלביעור כיון דכיש לו מתירין דמי
אוסרת בכל שהוא והא חומרא בעלמא הוא ועוד דגידולין שאין
אבל בבעיא דישמעאל דאיתיה לעיקר בעין איכא למימר דלא בטלי:
וכן ההקדש.
דינן לאסור אפילו בכמה יאסרו בכל שהוא ואפילו הכי דחייה
בחסיות
וחדש.
ודלמא הא נמי לחומרא שאני דתרי חומרי מחמרינן בה. ואיכא נוסחי דגרסי אף אני לא אמרתי אלא לביעור והיינו הך דהכי
שביעית
קאמר להו רבי שמעון לא תותביתו לי מהך מתניתין דשביעית דהרי היא כאילו אומרת בפירוש אף אני לא אמרתי אלא לביעור:
אין לה מתירין.
וכל שאין לו
מתירין כגון תרומה.
אלא מן הדא פשטה דתניא בצלים שירדו עליהם גשמים. בשביעית וצמחו אם היו עלין שלהן
שחורין אסורין. לאו שחורין ממש אלא נוטים
דתנן השביעית אוסרת.
לשחרות שזה מוכיח שגדולן יפה ומקרקע שביעית נתגדלו ולפיכך אסורין: הוריקו מותרין.
שכיון שהם ירוקים לאו מחמת יניקת הקרקע
וערלה
וכלאי הכרם נתנו בו
נתגדלו אלא מחמת הבצל עצמו: אם יכולין ליתלש בעלין שלהם אסורין. דבכי האי גוונא
מוכחא מילתא שיניקתם יפה: וכנגדן למוצאי
חכמים שיעור.
שביעית מותרין. משום דבעלין הללו ודאי רבו גידולין על עיקר הבצל המעורב בהן. כך
נראה בעיני. אלמא אין גידולין נמשכין אחר
העיקר דאדרבה מעלין אותו: ודלמא במדוכנין. שדך ושחק הבצלים וכיון דמדוכנין
נינהו גריעי ולא ממשכי גידולין בתרייהו:
אף אני לא
אמרתי אלא לביעור.
המנכש
דתנן השביעית אוסרת בכל שהוא.
אמר להם שביעית אינה אוסרת בכל שהוא
אבל לאכילה.
ודלמא הכא נמי
אלא לביעור פירות.
לחומרא. בצלים שירדו עליהם
גשמים. אם היו עליהן שחורין אסורין.
הוריקו מותרין.
אם יכולין ליתלש בעלין שלהן.
וכנגדן למוצאי
שביעית מותרין.
ודלמא במדוכנין.
ו)
ז) בצלים. וירדו עליהם גשמים. אם עלין שלהם שחורין.
אסורין. הוריקו. רבי
חנינא בן אנטיגנוס אומר. וכנגדם למוצאי שביעית מותרין. ודלמא במדוכנים.