נח: ר"ן הנודר מן הירק פרק שביעי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בחסיות. מפרש לקמן: אוכל מהן עראי. כמו שאר טבל גמור:
המנכש. מלקט עלין יתרים: בחסיות. מפרש לקמן דחסיות
לט א
א)
❖
ב)
ומעשרן ודאי. ולא דמאי דודאי כותי לא הפריש מעשר מהן
דבר שאין זרעו כלה כגון הלוף והשום והבצלים: אוכל מהם עראי.
ג)
כלל: רשב"א אומר כו'. טעמיה דנפשיה קאמר: אם ישראל חשוד
ולא חיישינן שמא קודם שזרעם הוטבלו למעשר דכיון דמעשר דידהו
על השביעית. שחשוד שנוטע
מדרבנן בעלמא הוא לא חיישינן להכי
ועוד דכיון דקים לן בהאי
חסיות שביעית בשמינית (א) ישראל
ד)
תוספות
ה)
כותי שלא עישר כדקתני ומעשרן
המנכש עמו בשמינית מותר לו לאכול
❖
אלא מן הדין המנכש
ודאי מסתמא לא באו לידי גורן ג)
מהן משום דגידולי היתר שגדלו
המנכש עם הכותי
בחסיות אוכל מהן
עם הכותי.
בשמינית מעלין את האיסור: ודלמא.
מחסיות אלא בשביל מעשר. כך נראה
אכילת עראי ומעשרן ודאי רבי שמעון בן
בעיני: ומעשרן ודאי. דקים לן
הא דרבי שמעון בן אלעזר דגידולי
הגהות הב"ח
אלעזר אומר אם ישראל חשוד על השביעית
בחסיות.
היתר מעלין את האיסור בדבר שזרעו
ביה שלא עישר: למוצאי שביעית
(א) רש"י
למוצאי שביעית מותר למימרא דגידולי
מותר. לאכול אותן עלין שגדלו
כלה. וקא פריך ומי מצית אמרת
וישראל מנכש
היתר מעלין את האיסור ודלמא בדבר שזרעו
(ב) ד"ה
אוכל
בשמינית דודאי גידוליהן רבין על
דבדבר שזרעו כלה מיירי והתניא ואלו
מהם עראי.
בעין
כלה הא תניא אלו הן חסיות כגון הלוף השום
עיקר איסור המעורב בהן. ואחרים
הן חסיות הלוף לופינ"א מכלל דבדבר
(ג) ד"ה
והבצלים ודלמא במדוכנין חשוד על
העשרה
פרשו בדקים לן דהכי הוא ואין צורך:
שאין זרעו כלה מיירי ואפ"ה מותר
❖
וחייב
השביעית קתני ודלמא בתערובת המנכש
ושמע מינה גידולי היתר מעלין את
ודלמא בתערובת. כלומר שנתערבו
האיסור ולעולם מהא פשטה: וקא
מאיליהן אחר כך בחסיות אחרות:
קתני לימא תיהוי תיובתיה דרבי יוחנן ודרבי
פריך עלה דלמא מהא לא תפשוט
המנכש קתני. ובעוד שהוא מנכש
לעזי רש"י
יונתן אמר רבי יצחק שניא שביעית הואיל
ומעשרן.
דבמדוכנין קא מיירי ושמא כלו כשהן
משמע שתולש ואוכל אף על פי שאין
❖
ואיסורה ע"י קרקע בטילתה נמי ע"י קרקע
לופינ"א. תורמוס.
נידוכין דליתא לעיקר בעין שהוא
כאן תערובת: ודלמא במדוכנין.
הרי מעשר דאיסורו ע"י קרקע ואין בטילתו
מתכוין לכותשן כדי שיהו בטלין:
שטוחן חסיות הללו קודם שנטען:
אם ישראל חשוד על
על ידי קרקע דתניא א ליטרא מעשר טבל
פירוש הרא"ש
תריץ הא לא מצית אמרת דחשוד על
חשוד קתני. ולא טרח בהכי. הלכך
השביעית.
שזרעה בקרקע והשביחה והרי היא כעשר
השביעית קתני. וכיון דחשוד הוא
אפשיטא לה בעיין דאתו גדולין של
מותר.
המנכש עם הכותי
בחסיות.
ליטרין חייבת במעשר ובשביעית ואותה
שמינית ומבטלין עיקר של שביעית:
לא משגח ליה להאכילן נידוכים
ושלימים מאכילן ולעולם תפשוט מינה
לימא תיהוי תיובתיה דרבי יוחנן
ליטרא מעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון
דגידולי היתר מעלין את האיסור:
ורבי יונתן. דרבי יוחנן דאמר לעיל
אמרי
ודלמא בתערובת. שמעורבין
ילדה שסבכה בזקנה וכו' אסור ולרבי יונתן דאמר לעיל בצל שנטעו
אותן חסיות בין שאר ירקות של
אוכל מהן אכילת עראי.
בכרם אע"פ שנעקר הכרם אסור אלמא סבירא להו דאין גדולין
היתר ואוכלן על ידי תערובת משום הכי שרי הואיל דליתיה לעיקר
בדבר שזרעו כלה.
מעלין את העיקר: שניא שביעית הואיל ואיסורה על ידי קרקע.
בעין אבל אי איתיה כגון בעיא דישמעאל אמרי' דאין גידולי היתר
(ב)
מעלין את האיסור: לא סלקא דעתך המנכש קתני. באותו מין
כדכתיב ושבתה הארץ ד) בטילתה על ידי קרקע מה שאין כן ערלה
דחסרון זמן גרם לה איסורא וכלאים נמי תערובת הוא דקא גרים:
שמנכש עמו אוכל ולעולם פשטינא מהא דגידולי היתר מעלין את
והתניא וכו' השום.
ודלמא
האיסור והואיל דאוקימנא דגדולי היתר מעלין את האיסור לימא
חייבת במעשר. היינו מעשר מן המעשר שהיתה חייבת בו
במדוכנין.
תיהוי תיובתא דרבי יוחנן ורבי יונתן דאמרו אין מעלין: הואיל
קודם שזרעה ולא בטלה דפטירי בשביעית משום דהפקרא נינהו:
הא חשוד קתני.
ומעשרן
ואיסורו על ידי קרקע. דכתיב ושבתה הארץ : בטילתו
ובשביעית. שצריך לבער את הכל קודם זמן הביעור: ואותה
ודאי.
נמי על ידי קרקע. כי רבו גידוליו על עיקרו אבל ערלה דמיירי
ליטרא מעשר עליה ממקום אחר. מעשר מן המעשר אבל מיניה וביה
ודלמא בתערובת.
לא דכיון דליטרין דתוספת פטירי הוה ליה מן הפטור על החיוב:
בה רבי יוחנן שאין איסורו אלא בשנים וכלאי הכרם אינה אוסרת
אם
מחמת קרקע אלא מיני תערובת זרעונין אוסרין מש"ה אין בטילתן
מעשר
היה ישראל חשוד על
השביעית.
ע"י קרקע: הרי מעשר וכו' ליטרא מעשר טבל. ליטרא של טבל שהורם ממנו תרומה ומעשר ראשון אבל גבי לוי הוי טבל דאכתי לא תרם ממנו
מעשר מן המעשר דהיינו תרומת מעשר וזרעה בקרקע כשאינה מעושרת: והרי היא כעשרה ליטרין. עם התוספת והעיקר שרבו גידוליו כ"כ:
למוצאי שביעית מותרין.
חייבת במעשר. כל (ג) עשר ליטרין: ובשביעית. נמי ששביעית נוהגת בהן שהרי הוא כדגן מעושר בעלמא שזרעו חייב בכל: ואותה ליטרא.
שזרע בן לוי כשאינה מעושרת אע"פ שעישרה עכשיו צריך לעשרה פעם שניה תרומת מעשר שהניח הלוי אשתקד שלא הפריש ממנה שבדין הוא
המנכש קתני.
שלא ישתכר בכך שזרעה כשאינה מעושרת: ומעשר עליה ממקום אחר. מפירות של אשתקד. וזהו ממ"א ולא מפירות של שנה זו שאין מעשרין מן
החדש על הישן. לישנא אחרינא ממ"א לא ידעינן מ"ר: לפי חשבון. יעשר הליטרא שהניח אשתקד. אלמא דאין בטילתה ע"י קרקע דאע"ג שנזרעה
ב)
ה)
חייב בתרומת מעשר וק' לר' אמי דפשיטא ליה דגדולי היתר מעלין את האיסור דהא חזינן הכא דחייב להפריש מעשר של אותה ליטרא לפי חשבון:
לימא תיהוי
תריץ
תיובתא דרבי יוחנן ורבי
יונתן. אמר רבי יצחק
כי קאמר ר"ש בדבר שזרעו כלה.
שאני שביעית הואיל ואיסור על ידי קרקע בטלה נמי על ידי קרקע.
הלוף. ודלמא במדוכנין. חשוד
קתני. ודלמא בתערובת.
המנכש
והרי מעשר
קתני. לימא תיהוי תיובתיה דרבי יוחנן
דאיסורו על ידי קרקע
ודרבי יונתן. שניא שביעית הואיל ואיסורה
על ידי קרקע בטילתה נמי על ידי קרקע.
והרי מעשר דאיסורו על ידי קרקע הוא.
ואין בטילתה על ידי קרקע. ליטרא מעשר טבל. חייבת.
ואותה ליטרא מעשר עליה לפי חשבון.