רש"י הנודר מן הירק פרק שביעי נדרים ר"ן נט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תריץ מעשר. תרומת מעשר דיגון הוא [דקא גרים] ליה דלא מחייב
מעשר דיגון הוא דקא גרים ליה. שעל ידי דיגון מתחייב במעשר
א)
א
ב)
ולא ע"י קרקע: מתיב רמי בר חמא קונם פירות האלו עלי וכו'.
בתרומת מעשר עד דמידגן והאי מאשתקד נידגנה הלכך מעשר
ג)
לר' ינאי פריך דאמר לעיל בצל של תרומה שרבו גידוליו על עיקרו
עליה משל אשתקד ולא הוי איסורו על ידי קרקע הלכך לא הוי
מ ב
בטילתו ע"י קרקע: אפילו גידולי גידולין אסורין. אלמא דאין גידולי
מותר דאלמא סבירא ליה דכולהו גידולין אע"פ שאין איסורן ע"י
ד) ה)
היתר מעלין את האיסור וקשיא לרבי
קרקע מעלין את העיקר ומשום הכי
ו)
אמי: ואין בטיל ברוב. כלומר ברוב
פריך ליה מקונמות דאין מעלין. והא
אמרי מעשר דיגון הוא דקא גרים ליה מתיב
❖
ז)
מא ג
מדתו בגדוליו רבים: הרי תרומה
דלא פריך לי' מברייתא דליטרא מעשר
רמי בר חמא קונם פירות האלו עלי קונם
דאי בעי מיתשיל עלה. שאם היה
טבל דתניא לעיל בסמוךז) משום דממתני'
הן על פי קונם הן לפי אסור בחילופיהן
ד
הגהות הב"ח
בדעתו להפריש תרומה ומעשר על
אלימא ליה לאקשויי ועוד דמעשר
ובגידוליהן (א) שאני אוכל ושאני טועם מותר
❖
(א) גמ' שאיני
פירותיו מפירות קופה זו וטעה ונתן
פשיטא ליה דדבר שיש לו מתירין הוא:
בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה
ושאיני (ב) שם
מקופה אחרת יכול לשאל עליה לפני
והרי תרומה דאי בעי מתשיל עלה.
אבל
אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי
חכם ולומר לו לא היה בדעתי ליתן
על ידי פתח או חרטה כשאר נדרים.
(ג) רש"י
פירוש הרא"ש
גידולין אסורין אמר רבי אבא שאני קונמות
מקופה זו אלא מזו ולא הויא תרומה
והא דלא פריך ליה אי הכי בבצל של
אמרי (ד) ד"ה
אמרי מעשר דיגון קא
הואיל ואי בעי מתשיל עלייהו הוו להו כדבר
ואפילו הכי בטלה ברובא דתנן וכו':
תרומה נמי אמאי א"ר ינאי דגידולין
א
גרים לה.
תירקב. הכל שאין לה תקנה לא
מעלין אותו [הא] אי בעי מתשיל עליה והוי
שיש לו מתירין ואין בטיל ברוב והרי תרומה
והיינו דקתני
לכהן ולא לישראל: הא אם נפל
דבר שיש לו מתירין משום דמצי
דאי בעי מיתשיל עלה ובטלי [א] ברוב דתנן
ב
ואם
למאה תעלה. סאה אחת ושאר מותר
למדחייה דבישראל שנפלה לו מבית אבי
(ה) ד"ה
ג סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה
אלמא דבטלה ברוב דידיה כמו האי
אמו כהן עסקינן ומשום הכי פריך לי'
ולא הדרא
חולין תרקב הא למאה תעלה אמרי בתרומה
(ו) ד"ה
דהיינו במאה ואכתי קשיא לרבי אמי
מהך מתניתין דליכא למדחייה בהכי.
❖
לעשרה
ביד כהן עסקינן דלא מצי מיתשיל עלה אי
מתני' דנדרים: (ג)[ומשני] הא תרומה
כך נראה בעיני: סאה תרומה טמאה.
הכי אימא סיפא אם היתה טהורה תמכר
בתרומה ביד כהן עסקינן. דמאחר
נקט תרומה טמאה לאשמועינן רבותא
קונם פירות האלו.
לכהן אלא בישראל שנפלו לו מבית אבי
שזכה בה כהן לא מצי מיתשיל עלה
דדיוקא דהא למאה אע"ג דטמאה
גליון הש"ס
אבל בדבר שאין
אינש ולא דמי לקונמות: תימכר
היא תעלה: תירקב. דכיון דטמאה
אמו כהן עסקינן [והא] קתני סיפא תימכר
גמ' תרומה מאי מצוה.
זרעו כלה אפילו גידולי
לכהן. הרי ביד כהן היא ואין צריך
היא לא חזיא לכהן לאכילה ובהיסק
גידולין אסורין.
לכהן חוץ מדמי אותה סאה אלא אימא
שם היתר
לו למוכרה: אלא ביד ישראל
נמי לא שריא דחיישינן לתקלה
בשלמא ד קונמות מצוה לאיתשולי עליהן
שבהן להיכן הלך.
עסקינן שנפלו וכו'. דלא מצי איהו
כדאיתא פרק קמא דפסחים :
❖
משום דרבי נתן דאמר רבי נתן כל הנודר
מיתשיל עלה שכבר זכה בה כהן (ד):
בתרומה ביד כהן. דכיון דזכה בה
כאילו בנה במה והמקיימו כאילו מקטיר
והא קתני סיפא אם היתה טהורה
כהן שוב אינו יכול לישאל עליה: והא
עליה (ב) $ תרומה מאי מצוה לאיתשולי
הגהות הגר"א
תימכר לכהן. שהרי ביד ישראל
קתני סיפא תמכר לכהן חוץ מדמי
עלה גופא אמר רבי יוחנן ליטרא בצלים
[א] גמ'
היא חוץ מדמי אותה סאה אם נפלה לו
אותה סאה. ואי דנפלו לו מבית אבי
שתיקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה יתיב
מבית אבי אמו כהן אמאי אמר חוץ
אמו כהן אמאי אינו מוכר אפילו אותה
מדמי אותה סאה אפילו אותה סאה
סאה: אלא קונמות מצוה לאתשולי
רבה וקאמר להא שמעתא אמר ליה רב
נמי תימכר הואיל ובאתה לו בירושה:
עלייהו. וכיון שכן כאילו אתשיל
חסדא מאן צאית לך ולר' יוחנן רבך $היתר
אלא. לעולם בתרומה ביד ישראל
עלייהו דמי: כל הנודר כאילו בנה במה.
❖
שבהן להיכן הלך אמר ליה מי לא תנן דכוותה
עסקינן ומצי מתשיל [עליה] ואפילו
פירשתיו בפ' ד' נדרים :
בצלים שירדו עליהם גשמים וצימחו
הכי בטלה ברובא (ה) והדרא קושיא
תרומה מאי מצוה לאתשולי עלה
אם
מוסף רש"י
לדוכתיה. תריץ הכי גרסינן אלא גבי
איכא. הלכך כיון שאין ההיתר בא
הוה ליה כדבר
קונמות מצוה לאיתשולי עלייהו וכמאן
דאיתשיל עלייהו דמי והוה
מעצמו וליכא מצוה למעבד
הכי לא מיקרי דבר שיש לו מתירין.
שיש לו מתירין ואינו בטל
מתיב רמי בר חמא.
ברוב.
ליה דבר שיש לו מתירין ואין בטל ברוב: אבל תרומה מאי
והקדש דקא מני לעיל בדבר שיש לו מתירין בהקדש בדק הבית
והרי תרומה דאי
מצוה איכא לאיתשולי עלה. וכיון דלאו מצוה היא לא אתי
עסקינן דעל כרחין לפדייה קאי: גופא ליטרא בצלים שתקנה
בעי מתשיל עלה.
לאיתשולי עלה וכדבר שאין לו מתירין דמי להכי בטיל ברובא:
וזרעה. כלומר שהפריש כל מעשרותיה מתעשרת לפי כולה ולא
וזרעה מתעשרת לפי כולה. אפילו מן הליטרא של עיקר:
לפי גידולין בלבד דאתו גידולין ומבטלי עיקר לגמרי: וכי היתר
היתר שבהן. אותה ליטרא של עיקר שהיתה מתוקנת: היכן הלך.
שבהן להיכן הלך. נראה בעיני דהכי מקשה אפילו תימא דגידולין
ובטלה ברובא דתנן סאה
תרומה.
הואיל ואיתיה בעין אין צריך לעשרם: בצלים. של ששית וכו'.
של היתר מבטלים עיקר של איסור התם היינו טעמא משום דכיון
(ו)
שרבו גידוליו על עיקרו נמצא שכשאוכל אינו טועם טעם האיסור
לימא היתר שבהן העיקר שגדלו בששית להיכן הלך ותשתרי העיקר:
(ראמ"ה
כלל הלכך אף על פי שאיסור שבו מעורב בתוכו ולא אזל ליה
אתוספת
בשמו) בחילופיהן.
שנפלה
לעלמא שרי אבל גבי מעשר כיון דלפי חשבון הטבל חייביה רחמנא
לעשורי הכא אמאי מתעשרת לפי כולה וכי היתר שבהן להיכן הלך:
לפחות ממאה חולין
אם תרקב.
ובגידוליהן.
(לעיל מז.) כאילו בנה במה. (יבמות קט: גיטין מו:) (לעיל כב.)
(יבמות קט:) והמקיימו. כאילו
מקטיר עליה. (גיטין מו:)
הא למאה תעלה.
(יבמות קט:)
בתרומה ביד כהן דלא מצי
למיתשיל עלה.
אימא סיפא אם היתה טהורה תמכר לכהן. תמכר לכהן. אלא אימא בשלמא קונמות מצוה לאיתשולי
עלייהו. היתר שבהן להיכן הלך.
תוספות
מתיב רמי בר חמא קונם פירות הללו עלי קונם כו'.
והרי תרומה כו' דתנן. סאה של תרומה שנפלה
קונם שאני אוכל.
לפחות ממאה תרקב.
א"ה.
תמכר לכהן חוץ מדמי סאה.
א"ר [אבא] שאני קונמות
הכי גרסינן אלא בשלמא קונמות מצוה לאיתשולי עלייהו והוי דבר שיש לו
הואיל ואי בעי מיתשל עלייהו והוי כדבר שיש לו מתירין ולא בטיל.
מתירין: גופא כו' היתר שבהם להיכן הלכה.