הנודר מן הירק פרק שביעי נדרים רש"י
נט: ר"ן
מסורת הש"ס
הגהות הב"ח
אתוספת קתני. דאסורין לאכלן בשמינית דחייב לבערן אבל העיקר
אם היו עלין שלהם שחורים וכו'. ומדקתני סתמא אסורין משמע
א)
(א) גמ' עליה
❖
ב)
שרי דאמרינן היתר שבהן להיכן הלך: הגדל בחיוב. בשביעית חייב
שאסורין לפי כולן כפירות שביעית עצמן ואם איתא דאמרי' וכי היתר
(ב) שם היתירא
(ג) רש"י
בביעור: והגדל בפטור. דזהו העיקר הגדל בששית פטור הכי נמי
שבהן להיכן הלך לא הוי ליה למפסק ולמתני אסורין דהא אין תופסין
וקאמר
קאמר תנא קמא כו': תריץ כולה מתניתין ר' שמעון בן גמליאל קתני
דמיהן כשביעית עצמה שהרי אם החליף כנגד היתר שבהן אינו תופס
אפילו
תורה אור השלם
לה והכי קתני שרשב"ג אומר הגדל
דמיו אלא ודאי גידולין מבטלי ליה
ואמרינן בטיל
1. עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל
אלא
כו'. ולעולם אמרי' היתר שבהם להיכן
לעיקר לגמרי כאילו לא היה לפי שאף
אם היו עלין שלהן שחורין אסורין הוריקו
❖
תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא
העיקר עצמו משתנה דרך גדילתו:
הלך: וקא מהדר גמרא לעולם ואפי'
(ג)
מותרין וכי שחורין אמאי אסורין לימא היתר
הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה:
❖
דברים יד כב
לר"ש לא אמרי' היתר שבהן להיכן
ועד כאן לא שמעת לרבן שמעון בן
שבהן להיכן הלך א"ל מי סברת על עיקר
תוספות גמליאל אלא היכא דלא טרח. כלומר
הלך ועד כאן לא אמר רשב"ג הגדל
קתני אתוספת קתני אסורין אי הכי מאי אתא
בפטור פטור דאמרינן היתר שבהן
אע"ג דלא מצינא למייתי סייעתא מהך
אם היו עלין [שלהן]
פירוש הרא"ש
רשב"ג למימר דתניא רשב"ג אומר הגדל
שחורין אסורין.
להיכן הלך דלא קא בטיל היתר היכא
מכל מקום לא קשיא לי דנהי דהכא
מי סברת על עיקר
בחיוב חייב הגדל בפטור פטור תנא קמא
דלא קא טרח כגון התם שירדו
אמרינן דגידולין לא מבטלי עיקר
קתני על תוספת קתני.
אמר ליה
נמי הכי אמר כולה מתני' רבן שמעון בן
עליהן גשמים וצמחו מאיליהן אבל
לגמרי הני מילי היכא דלא טרח
רב חסדא מי סברת על
עיקר קתני אסורין על
גמליאל קתני לה ועד כאן לא שמעת ליה
היכא דקא טרח כגון הכא דנטען
לבטולי אבל היכא דקא טרח כי הכא
תוספת קתני.
כדקתני שתיקנה וזרעה הואיל ועבד
דליטרא בצלים שזרעה בקרקע אתו
לרבן שמעון בן גמליאל דלא קא טרח אבל
בה מעשה גידולין של איסור מבטלין
גידולין ומבטלין עיקר לגמרי. ולא
א"ה.
היכא דקא טרח בטיל ברובא וכל היכא דקא
את ההיתר והוי הכל אסור להכי
תקשי לי אמאי דכתיבנא לעיל בריש
טרח בטיל ברובא והרי ליטרא מעשר טבל
מתעשר לפי כולה: מעשר עליה לפי
שמעתין דסבירא לן דאי אין גידולין
א)
אי הכי
דקטרח וקתני ואותה ליטרא מעשר (א) עליו
מאי אתא רשב"ג למימר.
חשבון. ואף על גב דקא טרח לגבי
כעיקר פשיטא דמבטלין אותו והכא
ממקום אחר לפי חשבון שאני גבי מעשר
שאר גידולין: היתירא זרעי אינשי.
אמרינן דגדל בחיוב חייב אלמא אין
דאמר קרא עשר תעשר וגו' והיתירא זרעי
גידולין כעיקר ואפילו הכי קתני גדל
דבר שהוא מתוקן רגילים בני אדם
(ב)
1
אינשי איסורא לא זרעי אינשי גופא א"ר חנינא
בפטור פטור אלמא אף על פי שאין
לזרוע וסגי ליה בשני מעשרות במעשר
גידולין כעיקר אין מבטלין אותו
ראשון ומעשר שני אבל דבר של איסור
תירתאה א"ר ינאי בצל של תרומה שנטעו
דהכא היינו טעמא משום דהיתרא
אין רגילין בני אדם לזרוע והואיל
ורבו גידוליו על עיקרו מותר למימרא דגידולי
לא בטיל שהאיסור דרכו להתבטל
ואיהו קא זרע באיסורא שזרעה
היתר
ולא ההיתר ועוד דלא טרח לבטולי
בלא תרומה ומעשר קנסינן ליה
ת"ק נמי
עיקר אלא גידולין מאליהן באו. ובדין הוא דלעיל נמי כי בעי למפשט השתא שמעשר אותו עישור שהיה לו ליתן אשתקד שלא ישתכר בכך:
הכי קאמר.
בעיין דבצל שעקרו בשביעית מבצל שנטעו בכרם ונעקר הכרם
תרומה
ה"ג
דמצי לדחויי שאני בצל שנטעו בכרם דלא טרח אלא דכיון דהך
דיחויא לא סגי לגבי ילדה שסבכה בזקנה גבי בצל שנטעו בכרם
נמי לא דחי ליה. כן נ"ל: הרי ליטרא מעשר דקטרח. דהא טרח לבטולי עיקר בזריעה ואפילו הכי קתני אותה ליטרא מעשר עליה
ממקום אחר לפי חשבון אלמא אע"ג דקא טרח היתר שבה לא בטיל דאי בטיל אמאי קתני מעשר עליה תבטל ההיא ליטרא לגבי
גידולי שביעית: שאני גבי מעשר דאמר קרא עשר תעשר את כל תבואת זרעך דהיתרא זרעי אינשי דאיסורא לא זרעי אינשי. כלו' רחמנא
אמר דאף זרעך שזרעת שהוא מתוקן כבר תחזור ותעשר דבטיל ליה עיקר לגבי גידולין ומדכתיב זרעך משמע דוקא דהיתירא דהכי
ארחייהו דאנשי ובהיתרא קאמר דגידולין מבטלין עיקר אבל איסורא לאו זרעך מיקרי דלא זרעי ליה אינשי הלכך מזרעך משמע דבאיסורא
ת"ק נמי ה"ק.
לא אתו גידולין ומבטלין עיקר. וקשה בעיני דהא כל הך שקלא וטריא בדבר שאין זרעו כלה היא ומדאורייתא ליכא מידי שאין זרעו כלה
דליחייב במעשר וכיון שכן היכי דייק מזרעך דגידולין שאין זרעו כלה אין מעלין את העיקר דבדאורייתא לענין מעשר לא משכחת לה ונראה
בעיני דקרא אסמכתא בעלמא הוא וטעמא הוא דקיהיב למילתיה דבדין הוא דלבטיל היתר דזרעי אינשי לגבי גידולין דאיסורא משום דהוה
כולה מתניתא רשב"ג
ליה תערובת היתר באיסור ודברים שאינם שוין מבטלין הן זה את זה אבל איסורא באיסורא כליטרא מעשר טבל בגידולים דהוו איסורא אי
קתני לה.
בשביעית משום איסור שביעית אי בשאר שני שבוע משום טבל אינו בדין שתהא לה בטלה אע"פ שאין האיסורין שוין מ"מ איסור באיסור הוא
ודברים שהן שוין זה לזה לגמרי אין אחד מהם מבטל את חבירו וכמו שכתבתי בפ' הנודר מן המבושל . כן נ"ל ועדיין אין
דעתי נוחה וצריך אני לעשות לי רב בזה: גופא אמר רבי חנינא תירתאה אמר רבי ינאי בצל של תרומה וכו' והא אנן תנן גידולי תרומה
ועד כאן לא
תרומה. אלמא גידולין נמשכין אחר העיקר והרי הן כמותו והיאך מעלין: ב)בגידולי גידולין קאמרינן. כי א"ר ינאי בצל של תרומה לא שהיה
שמעת ליה לרשב"ג כו'.
הוא עצמו אלא מגידולי בצל של תרומה ומשום הכי גידוליו דהוו גידולי גידולין שרו ומעלין: הא נמי תנינא גידולי גידולין חולין. כלומר
דלא הוו תרומה מיהו טבל הוו: טבל גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה. טבל שהוקבע למעשר כגון שנתמרח בכרי ואסור לאכול ממנו
עראי אם זרעו גידוליו מותרין לאכול ממנו עראי כל זמן שלא הוקבעו למעשר: אבל דבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין. לאכול
מהן עראי אפילו קודם אותו מירוח מפני אותו טבל שנתמרח כבר המעורב בהן וכל שכן גידולי גידולין של תרומה בדבר שאין זרעו כלה
שאסורין: ה"ג התם דלא רבו גידולין על עיקרו הכא דרבו גידולין על עיקרו. כלומר כי אמרינן גבי טבל דגידולי גידולין אסורין מיירי
בשלא רבו גידולי גידולין על העיקר דהיינו גידולין אבל הכא גבי בצל של תרומה מיירי כגון שרבו גידולי גידולין על הגידולין. והקשה הרשב"א
ז"ל מעיקרא כי אקשי ליה תנינא גדולי גידולין חולין הוה ליה לאקשויי אדרבה היכי שרי דהא בצל אין זרעו כלה ותנן דבדבר שאין זרעו
כלה גידולי גדולין אסורין ותירץ דהכי קאמר אי אמרת דבצל דנקט רבי ינאי לאו דוקא ולדמיון בעלמא נקטיה וכי קאמר מותר בדבר
שזרעו כלה תנינא ומשום הכי כי אמר ליה דבדוקא נקטיה לאשמועינן אפילו דבר שאין זרעו כלה פריך ליה דלאו קושטא הוא דהא
בדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין ושני ליה דברבו גידולי גידולין על הגידולין קאמר דמותר:
והרי
הדרן עלך הנודר מן הירק
ליטרא מעשר טבל.
ופריך מליטרא
מעשר טבל.
שאני התם. עשר תעשר את כל תבואת זרעך וגו'.
גופא אמר רבי חנינא טירטאה בצל של תרומה כו' מותר.