רש"י הנודר
מן
הירק פרק שביעי נדרים ר"ן ס.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קונם
תרומה. דאין גידולי היתר מעלין את האיסור: בגידולי גידולין
יין שאני טועם היום אינו אסור אלא עד שתחשך. דכיון
מב א
א)
קאמר. דהכי קאמר גידולי בצל של תרומה שנטעה ורבו גידוליו על
דאמר היום לא משמע אלא עד שיגמור אותו יום דהיינו
מג ב
ב)
עיקרו דהוו להו גידולי גידולין: תנינא וכו'. דגידולי גידולין של
עד שתחשך: שבת זו. אם נדר באחד מימי השבוע אסור בכל
מד
ג)
ג
תרומה חולין: אפי' בדבר שאין זרעו כלה. כגון
בצל גידולי גידולין
ימי השבוע ויום שבת עצמו בכלל איסור של שבוע שעבר דכי אמרי
מותר: בדבר שזרעו כלה. כגון
אינשי שבת זו דעתייהו על ימי החול
מה
ד)
ד
חיטים גידולי גידולין דזהו השני:
הבאים ועל יום השבת: חדש זה.
היתר מעלין את האיסור והתנן גידולי
א
א ה
תריץ רבויא של גידולי גידולין דרבו
אם נדר באחד מימי החדש אסור
תרומה תרומה בגידולי גידולין קאמרינן
גידוליו על עיקרו מותר קא משמע
בכל החדש וראש חדש להבא שאין
הא נמי תנינא גידולי גידולין חולין הא
לן. כלומר הא אתא לאשמועינן
ראש חדש שאחר ימי החדש מכלל
ב
ב ו
ה)
גידולי גידולין של בצל של תרומה
האיסור אלא להבא הוא נמנה ומותר:
קמ"ל אפילו בדבר שאין זרעו כלה והתנן
שנה זו אסור בכל השנה. דהיינו
ורבו אותן גידולין על עיקרו מותר
$ הטבל גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה
ג ז
ג
עד ראש חדש תשרי אבל ראש חדש
דזהו השלישי:
אבל דבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין
ד ח
תשרי לעתיד לבא ואינו מכלל האיסור:
הדרן עלך הנודר מן הירק
אסורין רבויא דרבו גידולין על עיקרו מותר
❖
ו)
ד
שני שמיטה זו אסור
שבוע זה.
ה ט
קא משמע לן:
קונם יין שאני טועם היום.
עד שישלמו ששה שנים של שמיטה
ו י
הדרן עלך הנודר מן הירק
דמשמע כל זמן שהוא יום
ואסור גם כן בשנה השביעית שדינה
הגהות הב"ח
ותו לא: שבת זו. והיה עומד בשבת
כלשעבר. זהו פירוש משנתינו. ואחרים
ז כ
(א) במשנה
קונם יין שאני טועם היום אינו אסור אלא
פירשו שבת זו אסור בכל השבת
אסור בכל השבת בששת ימי השבוע:
ה
ח ל
לשעבר
והשבת שעברה. כלומר (ב) בשבת
כגון שעומד ביום השבת ונדר ואמר
עד שתחשך שבת זו אסור בכל
ו
(ב) רש"י
שבת זו וקתני דאסור בכל השבת
שהוא עומד בה. ולהכי קרי ליה שעברה
ט מ
השבת ושבת שעברה חדש זה אסור
ובשבת
ז
(א)
הבאה ויום שבת זה שעומד בה
לפי שהשבת זה אינו מתחשב אחר
(ג) ד"ה
בכל החדש ור"ח להבא ח שנה זו אסור
י נ
ובראש חדש
עכשיו אע"פ שהוא מכלל שבוע
ימים הבאים אלא אחר ששת ימים
בכל השנה וראש השנה לעתיד לבא
בתוכו שהוא
שעברו: חדש זה. אמר קונם יין
שעברה והיינו דקתני והשבת לשעבר.
יא ס ע
(ד) ד"ה
שבוע זה אסור בכל השבוע ושביעית
ט
חדש זה אסור בכל החדש וראש
שאיני שותה בזה החדש והיה עומד
ובאותה
יב פ צ
שנמנית (ה) ד"ה
שעברה ואם אמר יום אחד שבת אחת
באותו יום של ר"ח: אסור בכל
י
כ
חדש להבא כגון דקאי בראש חדש
❖
חדש אחד שנה
אחת שבוע אחד אסור
החדש. בכל שלשים יום הבאים:
וקתני דאסור בכל החדש הבא וביום
ל
מ
נ
אסור (ו) ד"ה
$ וראש חדש להבא. כלומר ר"ח
ראש החדש עצמו שנדר והא פרכינן
מיום ליום עד הפסח אסור עד שיגיע
(ג)
ס
בגמרא ו) פשיטא. שנה זו כגון שנדר
זה שהוא עומד לתוכו הוא נמנה עם
תוספות
עד שיהא אסור
עד שיצא עד לפני
❖
בראש השנה אסור בשנה הבאה
ימים הבאים שהוא ראשון שלהם:
בגידולי גידולין.
הפסח רבי מאיר אומר ע אסור עד שיגיע
וכן אם היה עומד בראש השנה ואמר
וביום ראש השנה עצמו שדינו
רבי יוסי אומר אסור עד שיצא: גמ' קונם
גליון הש"ס
קונם יין שאיני טועם שנה זו. אסור
כלהבא. שבוע זה אסור בכל השבוע
קמשמע לן.
יין שאני טועם כו' אמר רבי ירמיה
ושביעית לשעבר כלומר דקאי בשנה
בכל השנה ואותו היום של ראש
גמ' הטבל גידוליו
לכשתחשך צריך שאלה לחכם מאי טעמא
מותרין.
פ
השביעית ואמר שבוע זה וקתני
השנה שהוא עומד בו. ולהכי קרי
והתנן הטבל גידוליו
היום משום יום אחד
אמר רב יוסף צ גזירה
דאסור כל שני שמיטה הבאים
לעתיד לבא לפי שהוא נמנה לימים
מותרין לאכול אכילת
א"ל
ובשנה השביעית עצמה שעומד בה
ולחדשים הנכנסים שהוא אחר זמן
ארעי בלא מעשר בדבר
שזרעו כלה.
ולהכי קאמר לעתיד ולא קאמר להבא: ואם היה עומד בשנת
אע"פ שנימנית מכלל שבוע שעברה. ולפי האי פירושא נראה לי דמאי
ברש"י ד"ה
השמיטה ואמר קונם יין שאיני טועם בשבוע זו אסור בכל השבוע
דקתני גבי שבת ושביעית לשעבר וגבי חדש ושנה להבא ולא קתני כולהו
ור"ח להבא. כלומר.
הבא. (ד) ואותה שנה שביעית שהוא עומד בה נמנית לשבוע
בלהבא לאשמועינן דינא דנודר באמצע זמנים הללו דבאמצע שבת ואמצע
התם דלא
❖
רבו הכא דרבו.
שעברה להכי קרי ליה שעברה: ואם אמר. שאיני טועם יום
שביעית אסור בשבת ושביעית הבאים מה שאין כן בנודר באמצע
החודש ואמצע שנה שמותר בראש חדש וראש השנה הבאים. מיהו
אחד (ה) מעת לעת שאם היה עומד בשעת הנדר בחצי היום אסור
האי פירושא ליתיה דכיון דשבת זו או שבוע זה קאמר למה יאסר
למחר עד חצי היום וכן אם אמר שבת אחד באיזה יום שעומד בשבוע
פירוש הרא"ש
בשבת ושבוע הבאים הוה לן למימר שלא יאסר אלא ביום שבת ושנה
אסור עד יום שמיני לאותו יום שנדר וכן בשנה אחת וכן בשבוע
אחת אסור שנה שלימה ושבוע שלם מיום ליום: גמ' לכשתחשך.
שביעית שעומד בהן וכדאמרינן בפ"ק דראש השנה דהמודר הנאה
אע"פ שעבר היום: צריך שאלה לחכם. להתיר לו נדרו משום
מחבירו לשנה אפילו לא עמד אלא בכ"ט באלול כיון שהגיע אחד
היכרא: גזירה היום אטו יום אחד. דאי אמרת לכשתחשך
בתשרי עלתה לו שנה אלא פירושא קמא עיקר: ואם אמר יום אחד
(ו) אע"פ שעבר היום הוי מותר אתו למימר נמי כי נדר יום
שבת אחת וכו' אסור מיום ליום. כלומר היקף אחד וביום אחד אסור
הא נמי
מעת לעת: גמ' לכשתחשך צריך שאלה לחכם. אע"ג דמדינא
תנינא.
אחד ועומד בחצי היום מותר לכשתחשך ואיהו לא
הוי מותר עד
הדרן עלך הגודר מן
מעת לעת הילכך צריך שאלה לחכם וכיון דבעי שאלה
כי אמר היום מותר לכשתחשך כדאמרינן במתניתין אפילו
הירק
לחכם חכם חוקר כיצד נדר ולא יבא לידי חילול נדר:
הכי מדרבנן צריך שאלה: אמר רב יוסף גזירה היום משום
קונם יין כו' שאני טועם
היום אינו אסור
אי
יום
אלא עד שתחשך.
והא תנן הטבל גידוליו תרומה כו'.
שבת זו.
רבויא דרבו גידוליו על עיקרו דמותר
קמ"ל.
חדש זה. ור"ח להבא.
שבוע זה אסור בכל השבוע.
הדרן עלך הנודר מן הירק
והשביעית שעברה.
עד שתחשך. שבת זו.
והשבת שעבר. חדש זה אסור בכל החדש.
שבוע זו.
מיום ליום.
הנודר עד הפסח אסור עד שיגיע.
עד פני הפסח ר' מאיר אומר עד שיגיע. ר' יוסי אומר עד שיצא.
אמר ר' ירמיה לכשתחשך צריך שאלה לחכם.
אם אמר יום אחד שבת אחת שנה
אחת שבוע אחד אסור מיום ליום.
גמ' לכשתחשך צריך שאלה לחכם.
מוסף רש"י
גידולי תרומה. (שבת יז:) הטבל גידוליו מותרין.
(קדושין סד:) (לקמן סא.)
עד פני הפסח. ר' מאיר אומר אסור עד שיגיע.
(פסחים לד.) רבויא דרבו. (ראמ"ה בשמו)
(לקמן סא.)
הדרן עלך הנודר מן הירק
(קדושין סד:) ור' יוסי אמר עד שיצא.
ור"ח להבא. (ר"ה טז.) עד הפסח.
(לקמן סא:)
אסור עד שיגיע. עד שיהא
(קדושין סד:)