קונם יין פרק
שמיני נדרים
ס: ר"ן
עין משפט
רש"י
מסורת
הש"ס
נר מצוה
אי הכי ליגזור יום אחד. דליהוי אסור עד שתחשך למחר משום היום
יום אחד. דאי שרית ליה לכשתחשך בלא שאלה אתי למיטעי נמי
יג א
א)
ביום אחד שיהא מותר לכשתחשך דלא משמע ליה דאיכא מידי בין
דאי אמרת עד מעת לעת אסור ותו לא אתו למישרי נמי כי עמד
ב)
יום אחד להיום: היום ביום אחד מיחלף. דאי שרית ליה כי אמר
בשחרית ואמר היום אתי למישתי בחצי היום והוא אסור עד שתחשך:
יד ב
אמר ליה רב יוסף היום ביום אחד מיחלף. דאי שרית היום לכשתחשך
היום לכשתחשך בלא שאלה אתי למשרי נמי אפילו באומר יום אחד.
ג)
❖
❖
אבל יום אחד בהיום לא מיחלף דהא
בלא שאלה מיחלף ואתי למישרי יום
כי אמר יום אחד עמד באיסורו מעת
אחד משתחשך דסבר יצא אותו היום
א"ל (א) אי הכי ליגזור ביום א' משום היום א"ל
לעת הילכך לא מיחלף ליה למשרי
שנדר בו כמו כן והוא אינו מותר
היום ביום אחד מיחלף יום אחד בהיום לא
פירוש הרא"ש
הגהות הב"ח
אלא מעת לעת: יום אחד בהיום לא
כי אמר היום קודם שתחשך:
מיחלף אמר רבינא אמר לי מרימר הכי אמר
(א) גמ' אביי
ליגזור ביום אחד.
מיחלף. (ד) דלא אסור לשתות למחר
ומה שנהגו עכשיו בתענית יחיד דלא
(ב) שם
אבוך משמיה דרב [יוסף] כמאן אזלא (ב)
הוי אלא מצפרא ועד פניא ואפי' הכי
עד הלילה דלא אתי למישרי בהיום
שמעתיה דרב ירמיה בר אבא כרבי נתן
הא
לכשתחשך שריא ליה בלא שאלה ולא
מחצי יום ואילך דליכא למיחש להכי
(ג) שם שאיני
היום ביום אחד מיחלף.
דתניא רבי נתן אומר כל הנודר כאילו בנה
גזרינן משום יום אחד היינו משום
דהכא לא גמר היום עדיין ומידע
(ד) רש"י
במה והמקיימו כאילו מקטיר עליה: שבת זו
אבל בהיום.
שהדבר ידוע שדינו של תענית כך
ידיע דאסור כל היום משום האי
דאע"ג דביום אחד לא
אסור בכל השבת כולה: פשיטא מהו דתימא
הוא ואין איסורו כשאר נדרים שכבר
טעמא נמי לא מצרכינן שאלה לסוף
ומשום
קבעו לו חכמים זמן הילכך אפילו
מעת לעת דלא אתו למישרי מהיום
יומי דשבתא קאמר קמ"ל: חדש זה אסור בכל
כמאן אזלא
כי היכא
שרית ליה לכשתחשך לא אתי לאחלופי
מחצי יום ואילך דליכא למיחש בהכי
החדש ור"ח להבא: פשיטא כי איצטריכא
שמעתא דרב ירמיה בר
ליתי בהיום
בנודר יום אחד שדיני תענית ונדרים
כדאמרינן הכא לא גמר עדיין היום
אבא כו' כרבי נתן כו'.
א לחדש חסר מהו דתימא ראש חדש לשעבר
חלוקין הן ולא אתי לאחלופי זה נ"ל:
ומידע ידיע דאסור בכל היום:
להכי דהכא
הוי ולא ליתסר קמ"ל קרו אינשי ריש ירחא:
(ה) ד"ה
כמאן אזלא. הא שמעתתא דאמר
וראיתי לרשב"א ז"ל כאן מה שלא
דהואיל
שנה זו אסור בכל השנה כולה: איבעיא
נראה לעיני שהוא ז"ל כתב דהיינו
רב ירמיה דצריך שאלה לחכם שאין
מחמרינן
להו אמר קונם יין שאני טועם יום מאי דיניה
טעמא דגזרינן בהיום משום שמקצת
ניתר ע"פ עצמו כלל דמחמרינן עליה
כהיום או כיום אחד ת"ש ממתניתין קונם
כמאן דלא עבד שפיר: כרבי נתן וכו'.
אותו יום הותר לו מתחלתו כאומר
ב
אלא כל (ו) ד"ה
יום אחד וכיון דדמיין להדדי אתי
הילכך צריך שאלה לחכם (ה) הואיל
יין שאני טועם היום אין אסור אלא עד
(ג)
לאחלופי אבל תענית דמתסר מתחלת
ועבד איסורא דמחמרינן עליה ואין
שתחשך הא יום כיום אחד דמי אימא סיפא
❖
(ז) ד"ה דאפילו
היום לא דמי ליום אחד דמימר אמר
מראין לו שקיים נדרו מעצמו אלא
אמר יום אחד אסור מיום ליום הא יום כהיום
להכי שרינא הכא לכשתחשך לפי
כשיתירו לו את נדרו ולא משום גזירה
דמי $ אלא מהא ליכא למשמע מינה אמר
שנאסרתי בתחלת היום אבל ביום
דרבינא לא סבירא ליה דרב יוסף וכל
גליון הש"ס
רב אשי ת"ש קונם יין שאני טועם השנה
אחד שלא חל איסורו מתחלתו אינו
היכא דאיכא לאוקומי ביה שאלה
גמ' אלא מהכא ליכא
פשיטא.
נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה היכי דמי
בדין שאהא מותר לכשתחשך. והאי
מצריכינן ליה שאלה כגון הכא
מהו דתימא יומי
למשמע מינה.
אילימא
דקמי שבתא קאמר ולא
פירושא לא סגי לי דהא באומר
דאמר היום דאיכא למימר מעת
❖
כוון לאסור עצמו אלא
היום שהצריכוהו לכשתחשך שאלה מי לא עסקינן דקאי בשעת הנדר
לעת קאמר הילכך לכשתחשך צריך שאלה לחכם אבל כי אמר שבת
ימי החול.
קודם שעלה עמוד השחר שנאסר מתחלתו כתענית יחיד אלא ודאי
וכולה מתניתין דליכא לאוקומי בהו שאלה דודאי לא משמע טפי אין
צריך שאלה: יומי דשבתא קאמר. ימים דשבוע ולא דשבת עצמו:
כדאמרן. ומהאי טעמא נמי המקבל עליו להתענות יום אחד בשבת
מוסף רש"י
פשיטא. דיום ראש חדש נמי אסור שהרי יום ראש חדש נמנה
אין מחייבין אותו שיתענה כ"ד שעות דודאי לתענית שאמרו חכמים
כאילו בנה במה.
לחדש זה הנכנס: כי איצטריך. למיתני במתניתין לחדש חסר בחדש
נתכוון דהיינו מקודם שיעלה עמוד השחר עד שתחשך: כמאן אזלא
פשיטא.
(יבמות קט:
כי
גיטין מו:)
שמעתיה דרב ירמיה בר אבא כרבי נתן. כלומר דמאי דמצרכינן
שהוא שני ימים ראש חדש ויום ראשון של ראש חדש משלים לחדש מלא
איצטריך בחדש חסר.
(לעיל כב.)
ליה שאלה לחכם באומר היום לאו משום גזירה בלחוד דסבירא לן
(ו) זה שעבר וזה הנכנס חסר הוא והוא נדר ביום ראשון של ר"ח:
לחדש שעבר הוי. ולא ליתסר ביה: קמ"ל. (ז) אפילו הכי כיון דקרו
דלא שכיח כולי האי לאחלופי דמשום גזירה בלחוד נחמיר ביה ומיהו
(יבמות
ליה ריש ירחא אסור ביה נמי: דיניה כהיום. כאילו אמר היום
כיון דכי נדר לאו שפיר עבד כדר' נתן נהי דאי לא הוה שייך למגזר
קט:) והמקיימו.
לחוד ומותר לכשתחשך: או כיום אחד. ואסור מעת לעת:
כלל לא מחמרינן עליה לאצרוכי שאלה דאי הכי בכלהו נדרים נמי כי
מטי זמנייהו נימא הכי מיהו כל היכא דשייך למגזר כלל מחמרינן עליה
כאילו מקטיר עליה.
אילימא
וקנסינן ליה הילכך אם היה נדר מצוה כגון ללמוד ולקיים מצוה
אינו צריך שאלה. ומאי דמדמה רבי נתן נודר לבונה במה פירשתיו
בפרק ארבעה נדרים בסייעתא דשמיא: שבת זו אסור בכל השבת והשבת לשעבר פשיטא. דשבת דינו כלשעבר מהו דתימא
(גיטין מו:)
קא משמע
יומי דשבתא קאמר משום דכיון שימי החול קרויים יומי שבת נימא שלהם לבדם נתכוין ולא לאסור על עצמו יין בשבת קמשמע לן.
לן דלא.
ואית דגרסי מהו דתימא יומי דמקמי שבתא קאמר קמשמע לן והיינו הך. מיהו הך נסחא ליכא לפרושה כלל לפירוש שני שפירשנו במשנתינו
בעומד ביום השבת עסקינן: כי איצטריך בחדש חסר. שהחדש שבא אחר חדש של נדרו הוי חסר ואם כן חדש שנדר בו הוה ליה מלא
(יבמות קט:) אלא מהא
ליכא למשמע מינה.
ועושין בחדש חסר שבא שני ימים ראש חדש ויום ראשון הוי למלאות חדש שעבר: מהו דתימא ראש חדש לשעבר. שהרי יום ראשון של
ראש חדש למלאות חדש שעבר עושין אותו וסד"א ליתסר ביה קמ"ל הא קרו ליה אינשי ריש ירחא ומש"ה אע"פ שהוא מכלל חדש ראשון
כיון דריש ירחא קרו ליה מותר בו דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם: ומהא שמעינן דבשטרות נמי כשהוא כותב ביום החדש הראשון
כותב ביום החדש פלוני ואין כותבו על שם חדש שעבר ואם עשה כן השטר מוקדם ופסול שהשטר נעשה בחדש השני ויאמרו שקודם לכן
נעשה שאין יום ראשון של חדש שני נקרא על שם החדש שעבר בלשון בני אדם וביום החדש השני כותב ביום שני לחדש פלוני ומחרתו יום
(שבת קכא.)
שלישי ואם יכתוב יום שני יפסל משום מוקדם דכיון דלענין נדרים אמרי' דיום ראשון דחדש חסר ריש ירחא קרו ליה הכי נמי דיינינן בשטרות
קונם יין שאני טועם.
דהא לקמן בסוף פרקין מדמינן שטרות לנדרים וכן בדין דשטרות וחיובין בלשון בני אדם הן בכל מקום. מיהו כתב הרשב"א ז"ל
אלא מהא
בשם התוספות דבגיטין צריך לכתוב ביום שלשים לחדש תשרי שהוא ראש חדש מרחשון כדי להחמיר: איבעיא להו כו' דיניה
ליכא למשמע מינה.
כהיום. דלשתרי לכשתחשך או כיום אחד דליתסר מעת לעת: אסור בה ובעיבורה. נראה לי דרבותא דמתסר בעיבורה לנודר מתחלת
השנה איצטריך דסלקא דעתך אמינא דלא ליתסר אלא בשנים עשר חדש כרוב שנים קא משמע לן דמתסר בשלש עשרה דאי בנודר בר"ח
שבט
תוספות
אי הכי.
אמר
רבינא כו' כר' נתן.
פשיטא.
פסק.
דיניה כהיום. אלא
מהא ליכא למשמע מינה. ת"ש קונם יין שאני טועם השנה
אסור בה
עד סופה.
למה ליה
[למימר].
חדש זה פשיטא.