קונם יין פרק
שמיני נדרים
ר"ן סא.
עין משפט
רש"י
מסורת הש"ס
נר מצוה
אילימא כדקתני. דאמר השנה למה לי למימר פשיטא כיון דאמר
שבט $ פשיטא דהשנה עד ראש השנה משמע: ושמע מינה שנה
טו א
א)
ב) ג)
השנה משמע השנה זו קאמר ועיבורה נמי בכלל הוי: ולא אית
כהשנה. דאי דיניה כשנה אחת לא מתסר בעבורה אלא בשנים עשר
(א)
ד)
בהו עיבור. ולא ליתסר בעיבורה קא משמע לן: היה עומד
חדש כרוב שנים: מהו דתימא הלך אחר רוב שנים. דלית בהן
ה)
טז ב
שאיני טועם יובל מהו: שנת
בשנה של יובל והיה אומר קונם יין
עבור ונימא דאע"ג דאמר השנה לא ליתסר אלא כרוב שנים קמ"ל:
יז ג
ו)
חמשים כלפני חמשים. ומותר
ולענין הלכה כיון דבעיין לא
❖
ז)
אפשיטא נקטינן לחומרא דיום כיום
(ב) נמי בשנת חמשים דאיהו לא
אילימא כדקתני למה לי למימרא אלא לאו
❖
אחד דמי ואסור מעת לעת:
קאסר עילויה אלא לאחר חמשים או
א דאמר שנה אלמא שנה כהשנה דמי ויום
בשנת חמשים נמי אסור דבשנת
איבעיא להו אמר קונם יין שאני
פירוש הרא"ש
נמי כהיום דיניה לא לעולם דאמר השנה
תורה אור השלם
חמשים מתחיל יובל הבא: ואי אתה
טועם יובל מאי. לאו דקאמר כהדין
למה לי למימר.
ומהו דתימא הלך אחר רוב השנים ולא אית
מונה שנת חמשים ואחת (ג). שלא
לישנא דהא כיון דלא אפשיטא בעיין
1. וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת
בהו עיבור קא משמע לן איבעיא להו אמר
הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם
תתחיל למנות ז' שנים של שמיטה
דלעיל כי אמר יובל כיובל אחד דיניה
אלא
דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ
יין שאני טועם יובל מאי שנת חמשים
הבאה בשנת היובל עצמה שלא תהא
ולא שייך למבעיא אי שנת חמשים
לאו דאמר שנה.
יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם
כלפני חמשים או כלאחר חמשים ת"ש
מונה אחת לשנת נ' ולשנה הבאה
כלפני חמשים או כלאחר חמשים
ב
וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ
וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ
דתניא פלוגתא דרבי יהודה ורבנן וקדשתם
אחריה שנת נ"א שניה אלא לשנת
אלא הכא באומר יובל זה עסקינן
1
ויקרא כה י
תָּשֻׁבוּ:
חמשים ואחת תהא מונה אחת ושנת
ולא דק בלישניה משום דעיקר בעיין
את שנת החמשים שנה שנת החמשים אתה
2. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ
נ' עצמה נמנית ליובל שעבר שאין
ליתא אלא אי שנת חמשים כלפני
וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ
מונה ואי אתה מונה שנת חמשים ואחת
וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:
עולה למנין שבוע הבא כדאמרינן:
חמשים שאינה כלל לחשבון יובל הבא
מהו
מכאן אמרו ג יובל אינו עולה למנין שבוע
ויקרא כה ג
יובל עולה למנין שבוע. דשנת חמשים
שאין עושין שמיטה עד חמשים ושבע
דתימא הלך אחר רוב
3. וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי
רבי יהודה אומר יובל עולה למנין שבוע
השנים.
עולה לכאן ולכאן: אמרו לו וכו'.
הילכך נודר דקאי באמצע יובל ואמר
לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית
ז)
אמרו לו לרבי יהודה הרי הוא אומר 2 שש
וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה
יובל זה מיתסר בה או כלאחר
אם כן ששנת יובל עולה למנין שבוע
יובל מאי.
לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים:
שנים תזרע שדך ואין כאן אלא חמש אמר
❖
חמשים שאותה שנה עולה לחשבון
אינו אלא חמשה בשבוע ראשון של
ויקרא כה כא
תא שמע.
להם לדבריכם הרי הוא אומר ועשת את
שמיטה שלאחר חמשים ונודר מותר
יובל שהשנה שהיא ראשונה שהיא
3
שנת
בה שאין שנת חמשים מכלל יובל
יובל אסור לזרוע בה והשביעית נמי
התבואה לשלש השנים הרי כאן
חמשים אתה מונה ואי
הגהות הב"ח
אסורה שהיא שמיטה ואינה אלא
שעבר: ולא שנת חמשים ואחת.
אתה מונה שנת חמשים
ארבע אלא איכא לאוקמה בשאר שני
(א) רש"י
ואחד.
חמשה לזריעה: אמר להם לדבריכם
שאין שנת חמשים נמנית לענין
שבוע דילי נמי איכא לאוקמה בשאר שני
דהשנה
הרי הוא אומר ועשת את התבואה
שמיטה עד שתהא נמנית בשנת
(ב) ד"ה
שבוע: עד הפסח אסור כו': למימרא
לשלש השנים. שנה ששית ושנה
חמשים של יובל שעבר ולשנה אחת
$ דרבי מאיר סבר לא מעייל איניש נפשיה
(ג) ד"ה
של שמיטה שאחר אותו יובל:
שביעית ושמינית עד קצירתה ואי [נמי]
ורבי יהודה
לספיקא
אמרת (ד) אין יובל עולה למנין
הרי הוא אומר שש שנים תזרע וכו'.
סבר דיובל היא תחלת
שביעית הבאה.
שבוע הרי כאן ארבעה שנים שצריכה לעשות לארבע שנים כיצד שנת
דמשמע דלעולם קודם איסור שביעית מותר לזרוע שש שנים
(ד) ד"ה
מ"ח היא ששית ותבואה שלה צריכה לששית עצמה ולשנת ארבעים
ולדבריך בשמיטה שלאחר היובל אינו מותר אלא חמש שנים שהרי
ואין
אינו
❖
ותשע שהיא שמיטה ולשנת חמשים שהוא יובל ולשנת חמשים ואחת
היובל אסור בזריעה וכשיגיעו שש שנים תהא שנה ששית שנת
כאן אלא חמש.
אמר
עד הקציר הרי ארבע שנים. והאי פירכא לדברי הכל היא דלרבי
השמיטה: לדבריכם. דסבירא לכו דקרא בכולהו שנים משמע
להם לדבריכם.
יהודה נמי איכא למיפרך דאע"ג דאמר יובל עולה למנין מכל מקום
הרי הוא אומר ועשת התבואה לשלש השנים ועל כרחין ליכא
גליון הש"ס
אסור הוא בזריעה והוו נמי ארבע שנים: אלא. לדברי הכל ליכא
לאוקמיה בשמיטה של שנת מ"ט שהרי זרע של מ"ח צריך שיספיק
גמ' דר"מ סבר לא מעייל.
לאוקמי להאי קרא אלא בשאר שני שבוע בשש השמיטות ולא בשמיטה
מ"ח ומ"ט ונ' ונ"א עד הקציר של נ"א אלא איכא לאוקמיה בשאר
שביעית של יובל ולא קשיא כלל לא לדידי ולא לרבנן לדידי נמי דפרכת
שני שבוע שאינו סמוך ליובל מלפניו ובכי האי גונא סגי בשלש שנים
בהר"ן ד"ה אסור בה.
לי שש שנים מוקמינן ליה לקרא בשאר שני שבוע בשאר שמיטין ולא
שהזרע של ששית יספיק לששית ולשביעית ולשמינית עד הקציר:
פשיטא דהשנה.
❖
בשמיטה ראשונה הסמוכה ליובל: מתני' ג)אמר קונם יין שאיני טועם
דילי נמי. האי קרא דשש שנים תזרע דקא מקשיתו לי מיניה איכא
לאוקמה בשאר שני שבוע שאינו סמוך ליובל מאחריו: מתני' ד)עד
עד הפסח אסור עד שיגיע. לדברי הכל: עד שיהא אסור עד שיצא.
תוספות דמשמע דאמר עד שיצא כל הפסח: עד פני פסח. משמע עד שיגיע
הפסח אסור עד שיגיע. דלשון בני אדם משמע עד ולא עד בכלל:
מתני' עד הפסח
ומשמע עד שיצא: עד שיגיע. דקסבר לא מעייל איניש נפשיה
עד שיהא אסור עד שיצא. דמשמע עד שיהא כולו: עד פני
אסור עד שיגיע.
הלך אחר רוב שנים.
הפסח ר' מאיר אומר אסור עד שיגיע. דסבירא ליה לרבי מאיר
לספיקא
עד
דנהי דאיכא למימר דעד פני עד רגע אחד שלפני סוף יום האחרון של פסח קאמר לא אמרינן דלא מחית איניש נפשיה לספיקא דיום
שיהא אסור עד שיצא.
שני ושלישי ושאר ימי הפסח וכי קאמר עד פני הפסח לפני יום ראשון קאמר: רבי יוסי אומר עד שיצא. דסבירא ליה דמחית איניש
נפשיה לספיקא: ה) עד הקציר עד הבציר עד המסיק אינו אסור אלא עד שיגיע. כלומר אפילו אמר עד שיהא וכדקתני טעמא: זה הכלל
עד פני הפסח.
יין שאני טועם
כל שזמנו קבוע. כלומר שיש להמשכתו זמן קבוע כגון פסח שקבעה בו תורה שבעה ימים כי אמר עד שיהא אסור עד שיצא דכיון דידע
יובל.
זמן המשך איסורו אוסר עצמו בו וכל שאין זמנו קבוע כגון קציר ובציר שאין להם זמן קבוע שיהו נמשכין אותו זמן ולא יותר אפי' אמר
גמ'
עד שיהא אינו אסור אלא עד שיגיע שאין אדם אוסר עצמו בזמן שאין לו קצבה: למימרא (מאי) דר' מאיר סבר לא מעייל איניש
נפשיה לספיקא וכו'. כדפרשינן במתניתין: ו) שתי כתי בנות. משתי נשים גדולה וקטנה לכל כת וכת: כולן אסורות. דאיכא לספוקי דילמא
גדולה שבכת שניה קאמר. אלמא מחית איניש נפשיה לספיקא: כולן מותרות. דלא מחית איניש נפשיה לספיקא וכי קאמר גדולה אמרינן
דודאי גדולה שבגדולות קאמר: מוחלפת השיטה. כאן החליפו שיטתן: והתניא. בניחותא: ולענין הלכה כיון דמפכינן להו וקיימא לן דר"מ
ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי נקטינן באומר עד פני הפסח שאינו אסור אלא עד שיגיע ואע"ג דבפ' האומר דקדושין רמינן נמי הני מתני' אהדדי
ומסקי' התם לעולם לא תיפוך דבמתני' לאו במעייל איניש נפשיה לספיקא פליגי אלא בלישנא בעלמא פליגי דר"מ סבר עד פני הפסח
עד
ת"ש.
ואין כאן] אלא חמש.
לדבריכם.
אלא כו'.