קונם יין פרק
שמיני נדרים
סא: ר"ן
עין משפט
רש"י
מסורת הש"ס
נר מצוה
עד קמי פסחא משמע ורבי יוסי סבר עד דמתפני פסחא משמע
לספיקא דכיון דאיכא לספוקי אי משמע עד שיצא או עד שיגיע
יח א מיי' פ"ט מהל'
א) [לעיל יט:], ב) קידושין
נא: סד:, ג) [תוספתא פ"ד
אישות הל' ט סמג
ולפום ההיא סוגיא מתניתין כדקיימא קיימא ורבי יוסי סבר עד
ודאי בדליכא ספיקא הרהר בדעתו בשעת הנדר דהיינו עד שיגיע:
עשין יח טוש"ע אה"ע סי'
ע"ש היטב קידושין סד:],
ורבי יוסי אומר עד שיצא. דסבר מעייל איניש נפשיה לספיקא
שיצא אפילו הכי כיון דהך סוגיא איתמרא בסוגיא דנדרים משמע
ד) [בקידושין סד: איתא פני
לז סעי' יז:
גמ'
יט ב ג מיי' פ"י מהל'
דאיכא לספוקי שמא עד שיצא קאמר: ו) למימרא דרבי מאיר
דאיכא למסמך עילויה טפי מההיא
סוגיא דהתם דלאו בדוכתא
וכן איתא בתוספתא
דמכילתין פ"ד], ה) [פי'
נדרים הל' ז ח סמג
וכו'. כדפרישית: שתי כיתי בנות.
איתמר ועוד דהא תניא כי הך
הר"ן על ריש מתני' תמצא
לאוין רמב טוש"ע יו"ד סי'
משתי נשים שנשא זו אחר זו וכל
סוגיא והוא דעת הרב רבינו
לספיקא ורבי יוסי סבר
מעייל איניש נפשיה
בע"א], ו) [שייך לעמוד
א)
רכ סעי' יב:
כ ד מיי' שם הל' ט
אחת ילדה שתי בנות: כולן אסורות
משה בר מיימון זכרונו לברכה.
הקודם], ז) [שייך לעמוד
לספיקא ורמינהי ב) מי שיש לו שתי כיתי
❖
הבא], ח) [פ"ח ה"ג],
טוש"ע שם סעי' טז:
חוץ וכו' דברי רבי מאיר. דקסבר
אבל הרב רבינו משה בר
בנות משתי נשים ואמר קדשתי את בתי
כא ה מיי' שם טוש"ע
רבי מאיר מעייל איניש לספיקא דלא
נחמן זכרונו לברכה פסק כסוגיא
שם סעיף יז:
הגדולה ואיני יודע אם גדולה שבגדולות אם
כב ו מיי' שם טוש"ע שם
איזדהר הארוס בשעת קידושין דלא
דהתם דלא תיפוך דרבי יוסי
הגהות הב"ח
גדולה שבקטנות ואם קטנה שבגדולות שהיא
סעי' טז:
ליתי לידי קלקול והואיל דלא ידעינן
אמר בעד פני אסור עד שיצא
כג ז מיי' פ"ט שם הלכה
(א) גמ' כולן אסורות חוץ
גדולה מן הגדולה שבקטנות כולן אסורות (א)
הי מינייהו קידש כולן אסורות:
ונקטינן כותיה: ירושלמי ח) קבע
מן הקטנה שבקטנות
יב סמג שם טוש"ע
❖
דברי ר"מ חוץ מן הקטנה שבקטנות רבי
דברי ר' מאיר ר' יוסי
יו"ד סי' ריז סעי' כד:
חוץ מן הקטנה שבקטנות. דלדברי
זמן למשתה בנו ואמר קונם יין שאני
אומר כצ"ל: (ב) רש"י
הכל לית לה שם גדולה: רבי יוסי
יוסי אומר כולן מותרות חוץ מן הגדולה
טועם עד שיהא משתה בני כמי
א
ד"ה מוחלפת וכו' לר'
אומר כולן מותרות וכו'. דקסבר לא
שזמנו קבוע או מאחר שיכול לדחותו
שבגדולות אמר רבי חנינא בר אבדימי
מאיר מעייל איניש וכו'
תוספות
ולר' יוסי לא מעייל
מעייל איניש נפשיה לספיקא: מוחלפת
כמי שאין זמנו קבוע ולא אפשיטא
אמר רב מוחלפת השיטה והתניא זה הכלל
ג)
איניש כו' הס"ד: (ג) ד"ה
ורמינהו מי שיש לו
$ ולחומרא: מתני' עד הקיץ עד
השיטה. כלומר אפיך מתניתין
שתי כיתי בנות משתי
כל שזמנו קבוע ואמר עד ד) לפני ר"מ
אמר קונם שאיני טועם
דנדרים ואימא לרבי מאיר מעייל
שיהא הקיץ עד שיתחילו העם להכניס
נשים. מכל אשה שתי
יין עד הקציר של
אומר עד שיצא ורבי יוסי אומר עד שיגיע:
בנות קטנה וגדולה משנה
חטים ושעורים עד
איניש כו' (ב): והתניא. בניחותא
בכלכלות. קיץ זמן לקיטת פירות
מתני' ה)ב עד הקציר עד הבציר עד המסיק
הבציר של ענבים: (ד) ד"ה
היא בקידושין פרק האומר
דמוחלפת: זה הכלל כל שזמנו קבוע.
תאנים וקרי ליה קיץ לפי שקוצצין
(דף סד:) דסבר רבי
אמר עד וכו' ענין אחר
אינו אסור אלא עד שיגיע זה הכלל כל
כגון רגלים: עד שיצא. דקסבר
אותן ביד וקתני דכיון דאמר עד
שיקפילו עד שחוזרין
מאיר דמחית אינש נפשיה
התאנים בקציעות ועושין
לספיקא ושמא קרי לה
שזמנו קבוע ואמר עד שיגיע אסור עד
הקיץ או עד שיהא עד שיתחילו העם
מעייל איניש נפשיה לספיקא:
לגדולה קטנה שבגדולות
אותן שירטי"ט כמו ליטרא
מתני' אמר קונם שאיני טועם יין
להכניס בכלכלות ולא יותר לפי שאין
שיגיע אמר עד שיהא אסור עד שיצא
קציעות ולשון יקפילו על
ורבי יוסי אמר וכו' דלא
עד (ג) הבציר. של ענבים:
זמנן קבוע: עד שיקפלו המקצועות.
שם שמניחין אותן זו על זו
מעייל אינש נפשיה לספיקא
ג וכל שאין זמנו קבוע בין אמר עד שיהא בין
ותרווייהו יכפילו ויקפילו
וגדולה דקאמר גדולה
עד המסיק. לקיטה של זיתים: וכל
הסכינים שהם מיוחדים לחתוך
אמר עד שיגיע אינו אסור אלא עד שיגיע
שיעבור הקיץ משמע
ממש: מוחלפת השיטה.
שאין זמנו קבוע. כגון קציר ובציר
התאנים כשעושים מהן עיגולין נקראין
❖
ואיפוך מתני' דר"מ לדרבי
בסוף הקיץ כצ"ל:
ד עד הקיץ עד שיהא הקיץ עד שיתחילו העם
יוסי ודרבי יוסי לדר"מ:
מקצועות והכי אשכחן דקרי קרא
דזמנין הוו בחריפי וזמנין הוו באפלי:
להכניס בכלכלות עד שיעבור הקיץ עד
והתניא. בניחותא ולמאי
ה
עד הקיץ. עד שעת לקיטת תאנים
לסכיני מקצועות דכתיב (ישעיה מד)
שיקפילו המקצועות: גמ' תנא כלכלה
דמסיק התם אביי בלישנא
גליון הש"ס
ו
או שאמר עד שיהא הקיץ שניהם
יעשהו במקצועות ואף העיגולין עצמן
פליגי ואין צריך לומר
נקראים כן על שמן: גמ' כלכלה
שאמרו כלכלה של תאנים ולא כלכלה של
בהר"ן ירושלמי קבע וכו'
מוחלפת השיטה: עד
משמע דאינו אסור אלא עד שיתחיל
הבציר אינו אסור אלאעד
ולחומרא. עיין בהר"ן
העם להכניס תאנים בכלכלות וזהו
של תאנים. שלפי שהן נקצצות ביד
ענבים תניא הנודר מפירות הקיץ אין אסור אלא
ז
שיגיע. וה"ה נמי אם אמר
לקמן דף סב ע"ב ד"ה
❖
בתחילת הקיץ: אמר עד שיעבור
לקיטתן קרויה קיץ.
ולא כלכלה של
בתאנים רשב"ג אומר ענבים בכלל תאנים
עד שיהא כיון דאין זמנו
מחלוקת:
קבוע כדמפרש ואזיל: זה
הקיץ אסור עד שיוכפלו המקצועות.
ענבים משום דלא מקצצן בידא
מאי טעמא דתנא קמא קסבר תאנים מיקצצן
הכלל כל שזמנו קבוע כו'.
אלא על ידי סכין וההיא חתיכה
עד שמכפילין הסכינים שקצצו בהן
כמו בציר אמר עד שיהא
בידא ענבים לא מיקצצן בידא רשב"ג סבר
לעזי רש"י
התאנים ומצניעין אותן כמו מקפלין
מקריא: ענבים כי
מירדדן מקצצן
אינו אסור אלא עד שיגיע
ענבים נמי כי מירדדן מיקצצן בידא: עד
❖
לבד בפ"ג בקידושין (דף
שירטי"ש. מחרוזות.
בידא. כשיבשו עוקצי הענבים
את הכלים (שבת דף קיג.). ענין אחר
סד:) י"מ דקציר ובציר
שיעבור הקיץ עד שיכפלו המקצועות:
אף הם נקצצין ביד מקרו:
שיקפלו (ד) עד שחורץ אותן בקופיץ
הוי זמנו קבוע ואין זמנו
תנא עד שיכפילו רוב המקצועות
ועושין אותן שירטי"ש כמו ליטרא
מותרות
[קבוע] כגון דאמר עד
פירוש הרא"ש
שילך פלוני למקום פלוני
תנא
קציעות. ולשון יכפילו על שם שמניחין
שאינו יודע כמה יאחר ול"נ
לספיקא. ודבר המבורר
זו על זו ותרוייהו שיעבור ויקפילו משמע בסוף הקיץ: גמ' ולא כלכלה של ענבים. משמע אף על פי שהבציר הוי סמוך לאלתר לקיץ לא
דהא אמר עד שיהא הקיץ
לקרות פני הפסח קאמר
אמרינן שזה נתכוון לכלכלה של ענבים אלא ודאי אינו אסור אלא עד תאנים: ענבים בכלל תאנים. ואסור עד כלכלה של ענבים: ענבים
עד שיתחילו לתת בכלכלות
והיינו עד שיגיע: ור' יוסי
אלמא אינו אסור עד שיצא
סבר מעייל איניש נפשיה.
לא מקצצו ביד אלא בסכין ולא דמו כלל לתאנים הלכך לא הוו בכלל תאנים: ענבים נמי כי מירדדן. כשמתבשלין יפה יפה שנושרין ענבים
ואין זמנו קבוע תפסינן
ליאסר בכל מה שיוכל
מן האשכול מקצצו נמי בידא כתאנים הלכך הוו בכלל תאנים: ז) תנא הוקפלו רוב המקצועות. אותן תאנים שנשתיירו בשדות ובאילנות:
ליה: קיץ. על שם שקוצצים
להסתפק: עד הקציר כו'.
התאנים. של תאנים נקרא
אינו אסור אלא עד שיגיע:
מותרות
קיץ על שם שנקצצת ביד.
בין שאמר עד שיהא [כו']
וענבים שנקצצין בסכין נקרא בצירה: ענבים נמי כי מירדדן. פירוש כשנתייבשו נקצצות ביד [ל"א] מיזרדן כמו חבילי זרדין: אינו אסור אלא עד שיגיע דכל הני אין זמנן קבוע כמה נמשכין ומפרש בתר הכי כל שידוע זמן משיכתו ואמר עד
עד שיקפלו רוב המקצועות. סכינים שקוצצין בהם עיגולי תאנים והעיגולים עצמן נקראין קציעות:
שיהא עד שיצא קאמר כי (אין) זמן הוייתו קצובה אבל דבר שאין זמן הוייתו קצובה אפי' אמר עד שיהא אין בדעתו
להכניס עצמו באיסור זמן שאין ידוע לו כמה ימשך ועד שיגיע קאמר: עד הקיץ עד שיהא קיץ. גם קיץ אין זמנו
קצוב הלכך בכל ענין עד שיתחיל קאמר והרב רבי אליעזר ממיץ דקדק מדקתני גבי קיץ עד הקיץ עד שיהא וגבי קציר ובציר ומסיק לא קתני עד שיהא אלמא דוקא קתני דקציר ובציר ומסיק זמן משיכתן ידוע כמו פסח ואי אמר עד
שיהא עד שיעבור קאמר אבל קיץ אין לקיטת תאנים כאחת ואין קצב לזמן הקיץ: ודבר שאין זמנו קבוע. פי' אם תלה נדרו בלכת פלוני למקום פלוני או עד מלחמת פלוני שאין ידוע כמה יהיה באותו מקום וכמה תמשך המלחמה הילכך
לא נתכוון לומר כל זמן היות פלוני באותו מקום וכל ימי היות המלחמה ולא נראה האי פירושא כי הדבר ידוע שלפעמים ימי הקציר וימי הבציר מועטין ופעמים מרובין לפי ברכת השנים ועוד דמשמע דזה הכלל קאי אדברים השנויים
במשנה והאי דלא קאמר בקציר ובציר ומסיק עד שיהא כיון דתנא אינו אסור אלא עד שיגיע הוי כאילו תנא עד שיהא דהכי משמע לישנא באיזה לשון שאמר אינו אסור אלא עד שיגיע: עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות. לא שיקוצו
עראי אלא עד שיקצצו הרבה ומכניסין בכלכלות: עד שיקפילו המקצועות. היינו סכינין שנקפלין ונכנסין לתוך קתיהם כגון תער ולאחר שעבר הקיץ מקפלין אותן ונכנסין לתוך הקתא ומצניעין אותן לשנה הבאה וע"ש כך נקראין התאנים
אחר שדרסום בעיגול קציעות ויש מפרשים מקצועות היינו מחצלאות שמיבשין עליהם התאנים בשדה ולאחר שמכניסין התאנים מקפלין המחצלאות לשמרם: הכל לפי מקום נדרו. ואם רוב תבואות המקום שעורים עד קציר שעורים ועוד קאמר
אם היה בהר ואם היה בבקעה גם בזה הולך אחר מקום נדרו: גמ' למימרא דר"מ סבר לא מעייל איניש נפשיה לספיקא. כדפרשינן במתני' דבהא פליגי: מי שיש לו שתי כתי בנות. משנה היא בקדושין בפרק האומר (דף סד:) כגון
שנשא שתי נשים זו אחר זו והיה לו בנות משתיהן וכולן קטנות ובידו לקדשן: ואיני יודע. לא בררתי כוונתי: כולן אסורות. אף אמצעיות שבכתות דמעייל איניש נפשיה לספיקא ורבי יוסי סבר שאין דעתו אלא דבר המבורר שאין להסתפק:
והתניא. שהחליפו משנתינו ומתני' דקדושין דוקא: ולא כלכלה של ענבים. לקיטתן לא מיקרי קיץ דלשון קיץ משמע דבר הנלקט ביד: ורבן שמעון בן גמליאל סבר ענבים נמי כי מירדדן מיקצצן בידא. כשהם מבושלין עומדין לירדות מחיבורן
כמו הרודה חלות דבש: לישנא אחרינא מיזרדן. נתייבשו הזמורות נוחות ליקצץ כדתנן בשבת חבילי קש וחבילי זרדין:
מוסף רש"י
מי שיש לו שתי כתי בנות משתי נשים. שנשא שניה לאחר מיתת הראשונה (קדושין סד:). גדולה שבגדולות.
כגון פסח ויו"ט למעוטי קיץ וקציר ובציר, דאם אמר עד פני או אפילו עד שיהא, אינו אסור אלא עד שיגיע, דכיון דאין
בנות הראשונה (שם נא: סד:). שבקטנות. בנות השניה (שם ושם). ואם קטנה שבגדולות. וכל שכן אמצעית שבגדולות
משך זמנו קבוע, שזה ממהר לכלות קייצו וקצירו וזה מאחר, לא נתכוין זה אלא לתחילתו, משיתחילו העם לקצור (קדושין
בספק זה, ולגבי בנות שניה מקרי כולהו בנות גדולות (שם נא:). כולן אסורות. לאחרים עד שיתן גט ואפילו אמצעית
סד:). אינו אסור אלא עד שיגיע. אפילו בעד שיהא אינו אסור אלא עד שיגיע, והוא שסמך לה זה הכלל כל
שבקטנות, דלגבי קטנות אותה הבת גדולה היא (שם). כולן מותרות. דלא מחית אינש למימר מילתא דליתי ביה לידי
שזמנו קבוע. ר"ל כמה הוא נמשך כל שאמר עד שיהא אסור עד שיצא וכל שאין זמנו קבוע, ר"ל כגון קיץ וקציר ובציר
שאילה לחכמים, וכי אמר גדולה, גדולה שבגדולות קאמר (שם). מוחלפת השיטה. הך דנדרים (שם) התנא שסידרן טעה
ומסיק שאין זמנם שוה ואיכא חרפי ואפלי, וכן פעמים רוב תבואות נמשך הרבה, אפילו אמר עד שיהא אינו אסור אלא
באחת מהן והחליף שיטתו (פסחים נה.). והתניא. בניחותא, זה הכלל כל שזמנו קבוע. מספר ימי משך זמנו קבועים,
עד שיגיע (מאירי בשמו).