סד: ר"ן רבי אליעזר פרק תשיעי נדרים רש"י
מסורת הש"ס
הגהות הב"ח
אין נדרים נשאלין לחכם. שאומר בלבו מה לי לילך אצל חכם לא
ורבא אמר אם כן אין נדרים נשאלים לחכם. אם כן דפותחין לו
א)
(א) גמ' יפה
ב) ג)
בכבוד המקום לא יהו נדרים נשאלים לחכם שכל אחד ואחד
צריכנא דודאי מותר הוא דכל כך הנאהו ומתירו הוא בעצמו
(ב) רש"י
ד)
אמר
והתורה אמרה לא יחל דברו ב) הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלים
פותח פתח זה לעצמו שהרי פתח זה ראוי לכל הנדרים. וקשיא לן
❖
דמתחרט נתחרט
לו: בשלמא לאביי דאמר. היינו טעמא דרבנן משום דאין ניתרים
אי מהאי טעמא מודה רבי אליעזר
בכבוד המקום אמאי פליג
בלבו
(ג) ד"ה
יפה הכא מודו ליה לרבי אליעזר:
בכבוד אביו ואמו דהא איכא למיחש
בעצמו (ד) ד"ה
תורה אור השלם
דכיון דאיחצף. כולי האי מעיקרא
נמי להאי טעמא ואפשר דס"ל לרבי
ורבא אמר א"כ אין
נדרים נשאלין לחכם
דהא
דאדריה לאביו ולאמו מנכסיו הא
אליעזר דאיכא נדרים דקילי כולי
1. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
תנן ומודין חכמים לרבי אליעזר בדבר
שירדו מנכסיהון
והכי
בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי
איחצף ליה ועומד בחוצפו כדמעיקרא
האי שאין לאביו ולאמו זלזול בהן
שבינו לבין אביו ואמו שפותחים לו בכבוד
ואהכי (ה) ד"ה
מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים
ואי (ב) מתחרט ודאי חרטה ופיו
והני ליכא למפתח בהו בכבוד אביו
אינן
הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ:
אביו ואמו בשלמא לאביי דאמר אם כן
ולבו שוין ואהכי מתירין לו בכך:
ואמו הלכך כיון דכל נדרים לא
שמות ד יט
והיו כמתים דלאו
אין נדרים ניתרין הכא כיון דאיחצף
❖
2. וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא
(א)
נולד הוא
אלא לרבא דאמר היינו טעמא משום
סגי להו בהאי פתחא בנדרים דסגי
יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל
ליה הא איחצף ליה אלא לרבא דאמר אם
דאין נדרים נשאלין לחכם. הכא נמי
להו נמי פותחין כדמסקינן בשמעתין
בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל
כן אין נדרים נשאלין לחכם הכא אמאי
בנדרים שבינו לבין אביו ואמו אמאי
ורבנן סבירא להו דאם איתא
יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם
תוספות
אַיִן מֵתָה אָנֹכִי:
פותחין אמרי כיון דכל נדרי לא סגיא להון
מודו רבנן הא נמי לא אתו לשיולי
דפותחין לכולהו נדרי סגי ואם כן אין
בראשית ל א
אין נדרים נשאלין לחכם.
לחכם ומתיר הוא בעצמו בכבוד אביו
נדרים נשאלין לחכם הלכך בכולהו
דלאו חכם הכא נמי פותחין: ועוד אמר
3. אַל נָא תְהִי כַּמֵּת
ואמו: אמרי כיון דשאר נדרים לא
אין פותחין: עוד אפשר לי לומר
אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ
רבי אליעזר פותחין בנולד כו': מ"ט דרבי
וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ:
סגי. בלא שאלה לחכם משום דאין
דה"ק אמר אביי א"כ אין נדרים
אליעזר אמר רב חסדא דאמר קרא כי מתו
במדבר יב יב
כיון
1
מותרין יפה ומש"ה מודה ר' אליעזר
פותחין בכבוד אביו ואמו שלא יתיר
4. בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי
דאיחציף חציף.
כל האנשים והא מיתה דנולד הוא מכאן
❖
כְּמֵתֵי עוֹלָם: איכה ג ו
לרבנן בכבוד המקום ופליג בכבוד
(ג) עצמו הכא בנדר שבינו לבין
שפותחין בנולד ורבנן מאי טעמייהו קסברי
אביו ואמו בההוא טעמא גופיה
אביו ואמו מודו רבנן דפותחין
הנהו מי מייתי והא אמר ר' יוחנן משום
וכדכתיבנא לעיל דרבי אליעזר לא
דבשביל האי נדר גרידא דפתחו
אלא
מוסף רש"י
ר' שמעון בן יוחי כל מקום שנאמר נצים
לרבא דאמר אין נדרים
חייש לטעמא דאין נדרים מותרין
בכבוד אביו ואמו לא אתי למימר
שירדו מנכסיהן.
נשאלין לחכם.
יפה ורבנן חיישי. ורבא פליג עליה
אין נדרים נשאלין לחכם כיון דכולהו
ונצבים אינן אלא דתן ואבירם אלא אמר ר"ל
נדרים בעלמא נשאלין לחכם: כי
ואמר אין בכבוד המקום קושטא
שירדו מנכסיהן אריב"ל כל אדם שאין לו
מתו כל האנשים. לפי שנדר משה
קאמרת דאיכא למיחש לאין נדרים
בנים חשוב כמת שנאמר הבה לי בנים ואם
❖
2
(ראמ"ה בשמו)
נתרין יפה ומשום הכי כולי עלמא
ליתרו שלא לשוב מצרימה בשביל
אין מתה אנכי ותניא ארבעה חשובין כמת
מודו דאין פותחין בו אבל בכבוד
אותן האנשים המבקשים את נפשו
כיון דבכל נדרים
עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים עני
לא סגי בלא חכם.
אביו ואמו אפילו רבנן לא חיישי ביה
כדמפרש לקמןג) ויואל משה ופתח לו
פירוש הרא"ש
דכתיב כי מתו כל האנשים מצורע דכתיב
לאין נדרים נתרין יפה דהא תנן
המקום בכך לך שוב מצרים ומותר
בשלמא לאביי דאמר
אל נא תהי כמת וסומא דכתיב במחשכים
א"כ אין נדרים נתרין
דלכבוד מצוה אחת פותחין וכדכתיבנא
לך כדין שבשביל אותן שנדרת כבר
ועוד
3
4
יפה.
אמר רבי אליעזר.
מתים הן: ורבנן. דלא סברי ליה
הושיבני כמתי עולם
ומי שאין לו בנים
במתני' וכבוד אביו ואמו נמי לא
שנא אלא טעמייהו דרבנן דאסרי
דפותחין בנולד אמרי לך ההוא לאו
דכתיב הבה לי בנים
ואם אין מתה אנכי
הכי נמי כיון דאחצפיה
אחצפיה.
בכבוד אביו ואמו משום דאם איתא
נולד הוא דהאי קמ"ל רחמנא כי
(ד)
תניא
דפותחין כיון דבהאי פתחא סגי
מתו מי מתו אלא ירדו מנכסיהם
לכולהו נדרי אין נדרים נשאלין לחכם ור' אליעזר לא חייש להאי
והיינו כי מתו דהכי קאמר רחמנא הנהו כבר מתו באותה שעה קודם
טעמא כלל: תנן ומודים חכמים לר"א וכו' כיון דאיחצף ליה הא
שנדרת ולא הוי נולד אהכי אשתרי בההיא חרטה אבל בנולד לאו
היינו חרטה להתיר בה את הנדר: והאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון
איחצף. כיון שמתחלה העיז פניו לאסרן בהנאתו איחצף וכשפותחין
הכא אמאי פותחין.
פותחין
בן יוחי כל מקום כו'. כולא תירוצא דרבנן היא: (ה) ואינו אלא דתן
לו בכבודן לא משקר ומש"ה פותחין דליכא למיחש: הכא אמאי
בנולד וחכמים אוסרין.
ואבירם. ולא מתו עד מעשה קרח אלא האי כי מתו שירדו מנכסיהן
פותחין. והא איכא למיחש דכיון דידע דפותחין לו בכבוד אביו
הוא והיו כמתים: במחשכים הושיבני
ואמו אף הוא יפתח לעצמו ולא ילך אצל חכם: כיון דכל נדרי
כבר בשעת הנדר דלאו נולד
כמתי עולם. כשאדם נתון במחשך ואינו רואה חשוב כמת:
לא סגיא להו בלא חכם. שהרי בשאר נדרים אין פותחין בהם בכבוד
מאי טעם
אביו ואמו ומתוך שאינו יודע למצוא בהן פתח צריך הוא שילך אצל
אין
דרבי אליעזר.
חכם ה"נ פותחין שמתוך שהורגל לילך אצל חכם אף בנדרים הללו ילך אצלו: ד) מתני' ועוד
אמר ר' אליעזר פותחין בנולד. אע"ג
מ"ט דר' אליעזר.
דאפסקוה רבנן למלתיה דר"א ליכא למידק מאי ועוד אע"ג דדייק הש"ס הכי בפרק עושין פסין דשאני הכא דהוי
כי מתו כל
האנשים.
להתירא וכחא דהתירא אלים טובא ומשום הכי אף על גב דאפסקוה רבנן למילתיה קתני ועוד: וחכמים אוסרים. משום דפתח
כי מתו כל
דשכיח הוא דמשוי ליה לנדר נדר טעות אבל נולד לא: ונעשה סופר. וצריך לו תמיד או שהיה משיא את בנו ורגילין לאכול
האנשים.
בסעודת הנשואין: רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרין. משום דנקט בבי טובא הדר ותנא דבכולהו ר' אליעזר מתיר וחכמים
אוסרין: גמ' מאי טעמא דרבי אליעזר. דאילו רבנן מסתבר טעמייהו כדכתיבנא במתני': כי מתו כל האנשים המבקשים
ורבנן.
את נפשך. אף על גב דיתרו השביע למשה כדכתיב ויואל משה לשבת את האיש ויתן לו את צפורה אפילו הכי משה רבינו לא
היה נשבע אלא מתוך שהיה ירא מדתן ואבירם ולפיכך פתח לו הקב"ה כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך: ורבנן מאי
טעמייהו. מאי עבדי בהאי קרא: קסברי הנהו מי מתו. בתמיה: כל מקום שנא' נצים ונצבים אינן אלא דתן ואבירם. נצים שני אנשים
עברים נצים נצבים כדכתיב ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם ולא ידעינן מאן נינהו אלמא אותן אנשים שהיו
קסברי. כל
נצים שהלשינו למשה דתן ואבירם היו והם עצמם היו בעדת קרח ושמע מינה דלא מתו: אלא אמר ריש לקיש שירדו מנכסיהם. והכי
מקוםשנאמרנציםנצבים
מפרשי ליה רבנן להאי קרא דכי מתו: ארבעה חשובים כמת. כבר פרשתי בפ"ק מנלן דירדו מנכסיהם טפי מחד מהנך
אינם אלא דתן ואבירם.
ארבעה: ירושלמי ועוני לאו נולד הוא אמר רבי זעירא העניות מצויה ותהות לאו נולד הוא אמר רבי אילא התהות מצויה:
תניא
אלא שירדו מנכסיהם. ארבעה חשובים כמתים.
אלא כדאמר ריש לקיש שירדו מנכסיהם.
עני ומצורע ומי שאין לו בנים.