רש"י רבי אליעזר פרק תשיעי נדרים ר"ן סה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין מתירין לו. לנודר אלא בפניו של מדיר: במדין לך. מהו במדין
תניא המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו. איכא מ"ד
ו א
א)
ב)
לך אלא הכי קא"ל במדין נדרת לפני יתרו לך והתר בפני יתרו שאין
דדוקא כשהנדר לצורך חבירו כנדר שנדר משה ליתרו לישב
ג)
מתירין לו לאדם אלא בפניו ויתרו הדירו למשה שלא לשוב מצרים
עמו להנאתו וכשבועת צדקיהו לנבוכד נצר דמייתי בסמוך שהיתה
ד)
מפני אותן אנשים המבקשים להורגו ואמר (י) רבי תלמיד חכם מיפר
לתועלתו כדי שלא יבזוהו אבל נדר שנדר שלא לצורך חבירו מתירין
ז ב
ה)
לעצמו: ארנבא חיה. שאינה מבושלת.
לו שלא בפניו. ומסתברא דהא מילתא
ו)
ואית דאמרי חיה ממש שאכל אותה
תליא במאי דפליגי בירושלמיז) בטעמא
תניא המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו
א
❖
כשהיא חיה: הוה מצטער צדקיהו
דאין מתירין לו אלא בפניו דאיכא מ"ד
ז) ח)
אלא בפניו מנה"מ אמר רב נחמן דכתיב
❖
התם דטעמא דמילתא מפני הבושה
בגופיה. שהיה רוצה לגלות הדבר (כ) שיהו
1 ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים
מבזין אותו בני העולם: איתשיל
כלומר שיתבייש מחבירו שהנדר היה
כי מתו כל האנשים אמר לו במדין נדרת לך
תורה אור השלם
אשבועתיה. נשאל על שבועתו: מאי
להנאתו ועכשיו רוצה שיתירו לו והאי
הגהות הב"ח
והתר נדרך במדין דכתיב ויואל משה אין
1. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
2
עבדיתו. דשריתון ליה מ"ט לא
טעמא לא שייך אלא כשהנדר היה
(א) גמ' וכתיב
אלה אלא שבועה דכתיב 3ויבא אתו באלה (א)
בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי
אמריתון ליה לצדקיהו דלא מציתו
להנאתו הא לאו הכי משמע דמתירין
(ב) שם
מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים
וגם במלך נבוכד נצר מרד אשר השביעו
למשריה אלא בפניו: מתני' שהן
ליה
אותו אפילו שלא בפניו מיהו איכא
4
הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ:
(ג) שם
שמות ד יט
באלהים (חיים) מאי מרדותיה אשכחיה צדקיה
כנולד. דדמו לנולד אבל הן ממש
$ דיהיב טעמא התם מפני החשד
הוה דאישתבע
2. וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת
לנבוכד נצר דהוה קאכיל ארנבא חיה א"ל
אינן נולד ופותחין בהן: שאביה רע.
כלומר שחבירו שהוא מודר ממנו לא
מגלית
אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת
איתשילית אשבועתאי
תולה נדרו ברעות אביה מכלל
ידע בהתירו וכשהוא נהנה ממנו
צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה:
(ל)
אישתבע לי דלא מגלית עילוי ולא תיפוק
אמר להון על
שמות ב כא
דאי לא הוה רשע היה נושא אותה:
יחשדנו שהוא עובר על נדרו ולהאי
מילתא אישתבע לסוף הוה קא מצטער
שבועתא
3. וַיִּקַּח מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה
(ב)
או שעשה תשובה. דהיינו נולד פותחין
טעמא אפי' נדר שהוא שלא להנאת
(ד) שם ליה
וַיִּכְרֹת אִתּוֹ בְּרִית וַיָּבֵא
צדקיהו בגופיה איתשיל אשבועתיה ואמר
(ה) שם
חבירו אין מתירין לו אלא בפניו
בה ואומר לו בשעת חרטה אילו היית
אֹתוֹ בְּאָלָה וְאֶת אֵילֵי
שמע נבוכד נצר דקא מבזין ליה שלח ואייתי
מלמד
הָאָרֶץ לָקָח:
דאיכא חשדא. ותו איכא בין הני תרי
יודע שאביה עושה תשובה כלום היית
(ו) שם שאיני
יחזקאל יז יג
סנהדרין וצדקיהו אמר להון חזיתון מאי קא
נודר והוא אומר לאו. וה"נ מכלב
לישני דלמ"ד מפני החשד כל שהודיעוהו
(ז) שם
4. וְגַם
בַּמֶּלֶךְ
עביד צדקיהו לאו הכי אישתבע בשמא
ואינן (ח) שם
ונחש: גמ' מת נולד הוא. דהוי נולד
(ג)
נְבוּכַדְנֶאצַּר מָרָד אֲשֶׁר
מתירין לו אפילו שלא בפניו דתו
וכבר
הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים וַיֶּקֶשׁ
דשמיא דלא מגלינא א"ל איתשלי אשבועתא
גמור ומאי קאמר אינו כנולד: אמר
ליכא חשדא ולמ"ד מפני הבושה
(ט) שם קאמרינן
אֶת עָרְפּוֹ וַיְאַמֵּץ אֶת
[א"ל מתשלין אשבועתא] אמרי ליה אין
רב הונא נעשה כתולה נדרו בדבר.
(י) רש"י
אפי' הודיעוהו דוקא בפניו דכל שלא
לְבָבוֹ מִשּׁוּב אֶל יְיָ אֱלֹהֵי
רבן גמליאל
יִשְׂרָאֵל:
בפניו ליכא בושה: והיכא דהוי
ברשעת אביה דמשמע כל זמן שאביה
אמר להו בפניו או אפילו שלא בפניו אמרי
אינו מתיר
דברי הימים ב לו יג
בחיים דודאי אם אמר שאיני נושא
בפניו ובעל כרחו של חבירו פשיטא
ליה בפניו אמר להון ואתון מאי עבדיתון מאי
5. יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי
(כ) ד"ה
את פלונית סתם ודאי כדקאמרת
דמתירין בנדר שאינו להנאתו של
בַת צִיּוֹן הֶעֱלוּ עָפָר עַל
טעמא לא אמריתון לצדקיהו מיד ישבו
(ד)
5
כדי
רֹאשָׁם חָגְרוּ שַׂקִּים
השתא דאמר שאביה רע לפי שהוא
חבירו אבל בנדר שהוא להנאתו ודאי
לארץ ידמו זקני בת ציון אמר רבי יצחק
(ל) ד"ה
שיהיו
(ה)
הוֹרִידוּ לָאָרֶץ רֹאשָׁן
רשע אינו נושא את בתו ואהכי
אין מתירין לו אלא מדעתו וכן כתב
ששמטו כרים מתחתיהם: מתני' רבי מאיר
בְּתוּלֹת יְרוּשָׁלִָם:
❖
ברשעות (מ) ד"ה
פותחין לו לומר אילו היית יודע שמת:
ר"ת ז"ל. מיהו היכא שהתירוהו שלא
איכה ב י
אומר יש דברים שהן כנולד ואינן כנולד
ואהכי
ב
ורבי יוחנן אמר. לא הוי נולד כלל
מדעתו אי שרי נדרו או לא צריכא
דכיון
ואין חכמים מודים לו כיצד אמר קונם
דבשעה שנדר כבר מת (מ) אהכי
עיונא דבפרק השולח משמע דדיעבד
הוה
מוסף רש"י
❖
(ו) שאני נושא את פלונית שאביה רע
הותר הנדר דאמרי' התם
פותחין לו דכבר מת בשעה שנדר
ויואל משה.
אמרו לו מת או שעשה תשובה קונם לבית
גבי התקין ר"ג שתהא נודרת ליתומים
והוה ליה בטעות. והא דאמר במתני'
וכו' ל"ש אלא שלא נשאת ופרכינן
שהן כנולד דדמו לנולד פורתא:
זה שאני נכנס שהכלב רע בתוכו או
גליון הש"ס
(שמות ב כא) ואינן
וליחוש דלמא אזלא לגבי חכם ושרי
מתיב
שהנחש בתוכו אמרו לו מת הכלב או
בר"ן ד"ה תניא וכו'
כנולד.
גמ'
לה ואי דיעבד נמי לא מהני כי אזלא
(ז) ואינו כנולד ואין חכמים מודים לו:
שנהרג הנחש הרי הן כנולד
דיהיב טעמא.
גבי חכם מאי הוי דהא נדר אלמנה
(ראמ"ה בשמו) נעשה
קונם שאני (נכנס לבית זה שהכלב) וכו' מת נולד הוא א"ר הונא נעשה כתולה
❖
כתולה נדרו בדבר.
להנאת יתומים הוא אלא ש"מ דאפי'
יוחנן אמר (ח) כבר מת וכבר עשה תשובה (ט) קאמרי ליה
נדרו בדבר ור'
להנאת חבירו כל שהתירוהו בדיעבד
מתיב
מותר וה"נ מדשרו ליה סנהדרין
פירוש הרא"ש
לצדקיהו ואי אפילו
בדיעבד אינו מותר היכי הוי שרי ליה לצדקיהו לגלויי מילתא משמע דיעבד שרי. וכ"ת אכתי קשיא דנהי דדיעבד
המודר הנאה מחבירו.
שרי לכתחלה מיהו אסור והיכי שרו ליה סנהדרין לצדקיהו איכא למימר דלדבר מצוה מתירין וצדקיהו הוה מצטער ביותר כשלא היה
יכול לגלות ומתבטל ע"י כך ממלאכת שמים וגם מצות המלך שמצוה עליהם להתירו מצוה היא עליהם לקיים וכך תרצו בתוספות
ומ"מ משמע דדיעבד מותר דאי לא מאי אהני ליה לצדקיהו מאי דשרו ליה וכדמוכח נמי ההוא דגיטין. ואחרים אמרו שאין אלו
(שם)
ראיות דלעולם אפילו דיעבד אינו מותר שהרי הכתוב צווח בצדקיהו ומענישו בדבר כדכתיב וגם במלך נבוכד נצר מרד אשר השביעו
וכבר מת.
באלהים וכן כתב הראב"ד ז"ל וצא וראה מה עלתה בו ובסנהדרין וההיא דגיטין נמי לאו ראיה היא דנדר אלמנה מכיון שנדרה
ליתומים מה תועלת יש לתינוקות באיסור פירותיה ועוד דהכי קאמרינן דלמא אזלא לגבי חכם ושרי לה ותחשוב להיות מותרת ויתבאר
(שם)
מתני'
הדבר במסכת גיטין בס"ד:
יש דברים שהן כנולד ואינן כנולד. לפי שהוא כתולה נדרו בדבר דכיון דאמר שאביה רע משמע
כל זמן שאביה רע ולפיכך כשמת או עשה תשובה שרי: גמ' נעשה כתולה נדרו בדבר. כדפרישית ומש"ה שרי אפי' בלא שאלת
חכם. והכי איתא בירושלמי דאמרינן התם מפני שהוא כתולה נדרו בדבר כאומר קונם שאני נהנה לאיש פלוני כל זמן שהוא לובש שחורים
לבש לבנים מותר רבי זעירא בשם רבי יוחנן אף הוא אינו צריך שאלה לחכם: ר' יוחנן אמר כבר מת וכבר עשה תשובה קאמרינן.
כלומר שמת קודם נדרו והוה ליה נדר טעות. וצ"ע לרבי יוחנן היכי קתני יש דברים שהן כנולד דכיון דכבר מת לא דמי לנולד כלל:
תנא
מתני' יש דברים שהם כנולד. אמרו לו מת. גמ' מיתה נולד הוא.
נעשה כתולה נדרו בד"א.
וכבר מת.
תוספות
דתנן המודר הנאה מחבירו.
אמרו לו בפניו.
אמרו לו מת.
כתולה נדרו בדבר. רבי יוחנן אומר וכבר מת.
ח)