סו:
ר"ן רבי אליעזר פרק
תשיעי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
שן תותבת. שנפלה שינה והושיבה שן אחר באותו מקום ועומד בכיעור: ועשה לה ר' ישמעאל שן. באותו מקום של (ז) זה משלו והיינו
א א מיי' פי"א מהלכות
א) [שבת קטז. סוכה נג:
נדרים הלכה ט סמג
מכות יא. חולין קמא.],
שייפוה: בכינה. עליו: ימותו כל בני אלמנה. כלומר ימות הבעל ותהא היא אלמנה ואח"כ ימותו בניה: לא יזוז שמעון ממקומו.
(ח)
ב) לקמן עד: יבמות כט:
לאוין רמב טוש"ע י"ד
שיטעום תבשילה ולהכי לא רצה לטעום כי היכי דלא לירגלי למידר שלא יהיו קלים בנדרים: האי לזילותא. דרשב"ג קמיכוון וכל כמה
❖
סימן רלד סעיף ה:
כתובות לט. מו: קדושין ד.,
ואי לא לא הוה מותרת דאיהו על דעת כן אמרה כדי לזלזלו: א"ל מירק (ט) לר"ג זילותא רבה
דלא ירקא באנפיה ממש ליכא זילותא
ג) [דף מו:], ד) [במדבר
ח], ה) [לקמן סז:], ו) [נדה
היא. דאדם חשוב הוא: (י) מום
❖
מה:],
מוסף רש"י
יפה שביך. דמשום שהיה בה כ"כ
תנא שן תותבת היתה לה ועשה לה רבי
שן תותבת. שנפלה שינה והושיבה
מומין קאמר לה אם יש בה שום
ומה לעשות שלום בין
ישמעאל שן של זהב משלו כי שכיב רבי
שן אחרת
במקומה: ימותו כל
איש לאשתו. לבדוק את
דבר יפה: שמא ראשה נאה.
הגהות הב"ח
קלל הבעל שימות
בני אלמנה.
ישמעאל פתח עליה ההוא ספדנא הכי בנות
הסוטה ואם טהורה היא
ולכך הדירה שתראהו לו: סגלגל.
(א) גמ' שמעון ממקומו
יהא שלום ביניהם, אמרה
ותהא אשתו אלמנה ועוד קלל בניו
ישראל על ר' ישמעאל בכינה המלבישכן
דומה לאניצי פשתן שראשיהן סגלגלים
תורה שמי שנכתב
כי היכי כצ"ל ותיבת ועוד
שיקראו בני
אלמנה לאחר מיתתו
וכו' ההוא דאמר לה לדביתהו קונם שאי
נמחק: (ב) שם ורקקה
בקדושה. שכתב במגילה
עגולין: טרוטות. רכות: בלום.
הם: והא האי לזילותא
שימותו גם
אלבושיה ושרייה א"ל
יתן ה' אותך וגו', כדכתיב
את נהנית לי עד שתטעימי תבשילך לרבי
סתום: צוארה שקוט. שראשה מונח
רב אחא: (ג) שם על
(במדבר ה) וכתב את
הוא דאכוון. וכיון שכן לרוק בגופו
יהודה ולר"ש ר' יהודה טעים אמר ק"ו
מאניה דרשב"ג: (ד) שם
האלות האלה (סוכה נג:).
בין כתיפותיה: אמר להן יפה אתם
של רבן שמעון בן גמליאל נתכוון:
ימחה על המים. דכתיב
שתראי מאום יפה שביך:
קורים אותה לכלוכית שהיא מלוכלכת
ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה
א)
(ה) שם סגלגל (שמא
בסוטה ומחה אל מי
על מנת שתראי מום יפה שביך.
במומין. זה השם יפה לה והיינו
תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה
שערה נאה) תא"מ ונ"ב
המרים, והרבה הזכרות
אסרה בהנאתו אם תוכל להראות
בפי' רש"י ל"ג ליה:
בפרשה ואפילו הכי כתיב
ודאי מום יפה שבה ועל דעת
(כ)
על המים המאררים בספק ואני על אחת
(ו) שם תרי טלפחי רתח
שום
דבר נאה בה לר' ישמעאל
ומחה כו' (מכות יא. וכעי"ז
כן הדירה שתודיעני אותו דבר יפה
עלה: (ז) רש"י ד"ה ועשה
כמה וכמה ר"ש לא טעים אמר ימותו כל
.
חולין קמא.)
ברבי
יוסי. מום כמו מאום כדכתיב
דשמה יפה לה ששמה לכלוכית
לה וכו' של זהב משלו
הדרן עלך רבי אליעזר
בני אלמנה ואל יזוז שמעון ממקומו (א) ועוד
(איוב לא) ובכפי
דבק מאום
והיינו: (ח) ד"ה ימותו
ואיהי נמי מלוכלכת. ע"א יפה
נערה המאורסה אביה
וכו' בניה הס"ד ואח"כ
כי היכי דלא לתרגלי למינדר ההוא דאמר
והוא
כמו מאומה. ושרייה שלא
אתם קורין אותה לכלוכית שהיא
מ"ה ואל יזוז: (ט) ד"ה
ובעלה מפירין נדריה.
מצא שום דבר נאה. ואית דגרסי
לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתרוקי
מלוכלכת במומין דכיון דאין בה
א"ל מירק לרשב"ג על
ואינו מופר עד שיפרו
❖
מאניה זילותא רבתה היא
שניהם (כתובות לט.).
עד שתראי מום יפה כלומר שתהא
בו ברשב"ג אתת (ב) ורקק אלבושיה א"ל
דבר יפה להראות ודאי על דעת כן
דאדם: (י) ד"ה מאום
אסורה עד שתראה היא דבר
הדירה בעלה שהיה יודע שאין בה
רב אחא מדפתי לרבינא והא האי לזילותא
יפה: (כ) ד"ה אמר להן
נאה בגופה לר' ישמעאל וכשראה
דבר יפה ואין יכולה להראות והואיל
וכו' והיינו ודאי מאום
קא מיכוין א"ל מירק על (ג) מני דרשב"ג
פירוש הרא"ש
יפה שבה: (ל) ד"ה בשילי לי
ר' ישמעאל ששמה נאה לה התירה:
ואין בה שום דבר יפה נמצא שאין
זילותא רבתא היא ההוא דאמר לה לדביתהו
שן תותבת היתה לה.
וכו' ואית דגרסי בשילי תרי
הנדר חל עליה: בשילי לי תרי טלפי.
סגלגל. עגול: טרוטות. עגולות:
טלופחי כלומר: (מ) ד"ה
שנשבר אחד משיניה
קונם שאי את נהנית לי עד שתראי (ד) מום
והושיבה לה שן של זהב
ורתח וכו' כאתמול ואמר
שני רגלי בהמה ובישלה ב' עדשים
בלום. סתום כמו אוצר בלום
יפה שביך לר' ישמעאל בר' יוסי אמר
במקומה: ימותו כל בני
וכו' ולא תבשל אלא:
שלא היתה מכרת בלשונות שלהם
(בבא בתרא דף נח.): כפולות.
(נ) ד"ה תרי בוציני לשון
אלמנה. בני אלמנות אין
להם שמא ראשה נאה אמרו לו סגלגל
בא"י לא היו טוענין כך. ואית
גדולות: שקוט. קצר כדתנן
להם אב להדריכם בדרך
אבטיחים מתרגמינן
שמא שערה נאה דומה לאניצי פשתן
ישרה ואינן בני תרבות כמו
בוצינייא ואייתית ליה
דגרסי בשילי טלופחי כלומר
(ל)
(ה)
בבכורות (דף מג:) צוארו שקוט:
זה הנודר: ואל יזוז שמעון
תרי שרגי שני מנורות
שמא עיניה נאות טרוטות הן שמא אזניה
מעט עדשים שכן אדם נוהג לומר
צבה. נפוח: בוציני. תרגום
כצ"ל: (ס) רש"י ד"ה נערה
ממקומו. לזלזל בכבוד
ואיהי סברה דשתי עדשים קאמר
נאות כפולות הן שמא חוטמה נאה בלום
וכו' ברשות אביה דכתיב
תורתו ולא דמי להשקאת
של אבטיחים [עי' במדבר יא]: שרגי. נרות
סוטה שקינא לה בעלה לשם
בנעוריה בית אביה
לה ובשלה לו שתי עדשים בלבד
הוא שמא שפתותיה נאות עבות הן שמא
דמתרגמינן בוציניאד): תברינהו אבבא.
❖
שמים על שראה בה שהיתה
וכדאמרינן נמי במסכת:
ולא רצתה לשנות על דבריו: ורתח
מתוך שהיה כעוס על מעשיה אמר
עוברת על דת יהודית: עד
צוארה נאה שקוט הוא שמא כריסה נאה
עלה. למחר אמר אי אמינא לה
שתראי מאום שבך. כמו
לה דלתברינהו אדשא והיא חשבה
צבה הוא שמא רגליה נאות רחבות כשל
מאומה אם יש בך שום
נמי תרי תעביד לי (מ) כאיתמל
תוספות
שתשברם בראש
בבא בן בוטא:
דבר יפה: סגלגל. עגול
אווזא שמא שמה נאה לכלוכית שמה אמר
ואמר לה בשילי לי גריוא מידה גדולה
ומכוער הוא: דומה
האי לזילותא מכוון. והרי
שני בנים כבבא. כנגד תרין שרגי.
להן יפה קורין אותה לכלוכית שהיא
דסבר כי היכי דתטרח עלה דמילתא
לאניצי פשתן. נפוצות
אין [כאן] זילזול ומשני
ואייתי הכא האי עובדא לאשמועינן
וכרוכות זו בזו: טרוטות.
דשפיר הוי זילזול: עד
מלוכלכת במומין ושרייה ההוא בר בבל
ולא תבשיל אלא כדי סעודה:
עגולות: בלום. סתום כווץ
שתראי מום יפה. כלומר
חסידותיה דבבא בן בוטא כי היכי
תרי בוציני. לשון (נ) שני שרגי שני
דסליק לארעא דישראל נסיב איתתא אמר
יפה מאום שום דבר יפה
ונראה סתום: כפולות.
דאייתי הכא עובדא דרבן שמעון בן
מנורות דתרוייהו נקראו בוציני בלשון
כמו ובכפי דבק מאום (איוב
גדולות ונראות כאילו הן
לה בשילי לי תרי טלפי בשילה ליה תרי
גמליאל ודרבי ישמעאל:
כפולות: שקוט. קצר
לא): סגלגל. עגול:
ארמי: תברינהו על רישא דבבא.
(ו) טלפי רתח עלה למחר אמר לה בשילי
כדתנן בבכורות גבי מומין
טרוטות. פירושו עגולות:
על ראש הפתח ומחמת כעס אמר
צוארו שקוט: יפה אתם הדרן עלך רבי אליעזר
כפולות. פירושו גדולות:
לי גריוא בשילה ליה גריוא אמר לה זילי
קוראין אותה לכלוכית.
בלום. סתום: שקוט. קצר
לה ואיהי סברה דקאמר לה למיתבר
נערה המאורסה אביה ובעלה
אייתי לי תרי בוציני אזלת ואייתי ליה תרי
כלומר שמה נאה לה לפי
כדתנן בבכורות (דף מג:)
יתהון על רישא דבבא בן בוטא
מומין שבה: ושרייה. מפני
צוארו שקוט: עבה. ונראה
שרגי אמר לה זילי תברי יתהון על רישא
מפירין נדריה. אפילו
דהוה יתיב תמן:
שמה שמצא לה שהוא יפה
שהוא נפוח: ושרייה.
נדרים שנדרה בעודה פנויה דארוס
דבבא הוה יתיב בבא בן בוטא אבבא וקא
לה: בשילי לי תרין
שהיה בה דבר יפה ששמה
הדרן עלך רבי אליעזר הגון ויפה לה: בוציני.
טלפחין. כלומר דבר מועט
מיפר בקודמין בשותפותיה דאב
דאין דינא אזלת ותברת יתהון על רישיה
שכן דרך לשון בני אדם
אבטיחים: שרגי. נרות
נערה המאורסה אביה ובעלה
כדאיתא בגמ'ה). ונערה דנקט לאפוקי
לומר על דבר מועט א' או
דמתרגמינן
בוציני:
אמר לה מה הדין דעבדת אמרה ליה כך
ב' והיא היתה שוטה
תברינהו אבבא. בכעס
בוגרת שאין לאביה רשות בה ואינו
מפירין נדריה. ולהכי נקט
ציוני בעלי אמר את עשית רצון בעליך
והבינה הדבר כפשוטו:
אמר לה לשבור אותם על
נערה דדוקא נערה שהיא ברשות
מיפר נדריה וארוס נמי בלא
אמר לה בשילי לי גריוא.
הדלת והיא היתה סבורה
המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא:
אביה (ס) כדאמרי' נמי במס' כתובותג)
שותפותיה דאב לא מצי מיפר אבל
כלומר הרבה: אייתי לי
שאמר לה לשבור אותם על
הדרן עלך רבי אליעזר
בוציני.
אבטיחין
ראש בבא בן בוטא: שני
האב זכאי בקדושי בתו ובמעשה ידיה
ה"ה נמי דבת י"א שנה שנדריה
מתרגמינן בוציני ובכתובות
בנים. כנגד שני שרגי:
ובמציאתה ובהפרת נדריה בזמן
נבדקיםו) דאב וארוס מפירין נדריה:
(דף פג:) בוצינא טבא
הדרן עלך רבי אליעזר
הפר נערה המאורס' אביה ובעלה מפירין נדריה
שהיא נערה ומפיק לה מהאי קרא:
נערה המאורסה אביה
מקרא: תרתין שרגין. ב'
א
ב)
ובעלה מפירין
נרות שגם הם נקראים
הפר
הפר
נדריה. בשותפות ונערה
בוציני: תברי יתהון על
בבא. צוה לשברם על הדלת והיא שברתם על ראש בבא בן בוטא שהיה גדול הדור: שני בנים כבבא. כנגד שני נרות: הוי מבת י"ב שנים וששה חדשים ומשם ואילך היא בוגרת ולכך נקט נערה למעוטי בוגרת דבוגרת אינה עוד ברשות האב:
הדרן עלך רבי אליעזר
אביה ובעלה מפירין נדריה. ובגמרא מפרש טעמא:
נערה המאורסה. בת י"ג והביאה ב' שערות קרויה נערה עד שיעברו עליה ששה חדשים משהביאה ב' שערות ואז קרויה
בוגרת ויצתה מרשות אביה
וימי
משך נערותיה
אביה
ובעלה מפירין נדריה
וכן בימי
קטנותה בשנה הסמוכה
לגדלות
אם ידעה לשם מי
נדרה דנדרה
נדר מן התורה כדאיתא
בפרק יוצא דופן דמופלא
סמוך לאיש
דאורייתא: