כל כנויי פרק
ראשון
נדרים
ח: ר"ן
עין משפט
מסורת הש"ס
רש"י
נר מצוה
ט) כשם שא"א לבר בלא תבן. כדכתיב אשר אתו (דבר) חלום וכו' ומה לתבן
את הבר וכו'. וצ"ע במי שנדוהו בחלומו אם
צריך
לו א
א) ב)
לנהוג בכל דיני מנודה. ומסתבר לי דאע"ג דאמרינן הכא דמי שנדוהו בחלומו צריך היתר אין ללמוד מכאן למי שנדר בחלום שיהא צריך היתר
ג)
דהכא היינו טעמא משום דאיכא למימר שמן השמים נדוהו מה שאין לומר כן בנדר אלא שראיתי לרשב"א ז"ל בתשובה שמעשה בא
לז ב
לפניו והצריכו היתר: בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו $. הר"מ במז"ל סובר בפ"ו מהל' שבועות דדוקא בבעל הוא דאיבעיא לן
מפני שהבעל כאשתו אבל אדם אחר
ד) ה)
פשיטא לן שאינו נעשה שליח דצריך
כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים
כך אי אפשר לחלום בלא דברים
לח ג
ו)
שיהא הנודר בפני המתירין והכי מוכח
בטלים. ושמא הא דשרו ליה דברים
רבינא הוה לה נדרא לדביתהו אתא לקמיה
בירושלמי בפרק נערה המאורסה י)
בטלים הוו: הוה ליה נדרא לדביתהו.
דרב אשי א"ל בעל מהו שיעשה שליח
לט ד ה
ז)
דגרסינן התם מהו להתיר ע"י
ואיהו לא הפיר לה בו ביום ששמע:
לחרטת אשתו א"ל אי מכנפין אין אי לא לא
❖
תורגמן נשמעינה מן הדא רבי אבא בר
אי מיכנפין. תלתא מומחין דשרו ליה
$ש"מ תלת ש"מ בעל נעשה שליח לחרטת
ח)
א
זוטרא אתעביד מתרגמניה דרבי יוחנן
שפיר דמי (ב): לא שרי למישרי נידרא
ט) י)
אשתו וש"מ ב לא (א) שרי למישרי נדרא
בהדא איתתא דלא חכמה למשמע
באתרא דרביה. משום הכי לא בעי
כ) ל)
תורה אור השלם
באתרא דרביה וש"מ כי מכנפין שפיר דמי
סוריסטון מדבעיא אי מתירין ע"י
ג
רבינא למישרא לה מקמיה רביה:
מ)
1. וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי
ושמתא אפי' באתרא דרביה ויחיד מומחה
תורגמן מכלל דפשיטא לו דע"י שליח
ויחיד מומחה שרי שמתא. דלא בעי
ד
ה
נ)
שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא
אין מתירין ואפילו למאי דמסקינן דעל
❖
עשרה כמו לנידוי: יראי שמי. למי
ס)
שרי שמתא א"ר שמעון בר זביד א"ר יצחק
בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם
ידי תורגמן שרי דוקא תורגמן משום
כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק:
שיראין להוציא שם שמים: חירגא.
בר טבלא א"ר חייא אריכא דבי ר' אחא
מלאכי ג כ
דבעל הדבר נמי תמן קאי אבל ע"י
זיהרא דשימשא והיינו לא דכתיב
2. כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר
א"ר זירא א"ר אלעזר א"ר חנינא א"ר
הגהות הב"ח
שליח לא הלכך הכא בבעל דוקא הוא
ח)וכל דארי ארעא כלא חשיבין: מסי.
כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל
מיאשה משמיה דרבי יהודה בר אילעאי מאי
(א) גמ' יאלי
דאיבעיא לן. ומסקינן דאפילו בבעל
עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט
מרפא כדכתיב שמש צדקה ומרפא:
יאי
דכתיב 1 וזרחה לכם יראי שמי (שמש צדקה
אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְיָ
אי מכנפין אין אי לא מכנפין לא דאף
צדיקים מתרפאין בה. באותו השמש דלע"ל
צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב
וגו') אלו בני אדם שהן יראין להוציא שם שמים
ע"ג דאשתו כגופו לא הקילו גבי בעל
אבל בהאי שמש לית ביה רפואה: ולהט
לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף:
❖
(ב) רש"י
מלאכי ג יט
לבטלה שמש צדקה ומרפא אמר אביי ש"מ
אלא היכא דמכנפי אבל דליכנפי
אותם היום הבא. שמש של אותו יום:
לא
לכתחלה גביה לא כיון דמחוורתא
חרגא דיומא מסי ופליגא דר"ש בן לקיש
❖
מתני'
יאלי
דמילתא שיהא הנודר עצמו שם זו היא
דאמר אין גיהנם לעולם הבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה
פירוש הרא"ש
שיטת הר"מ במז"ל. אבל בתוספות
צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה שנאמר וזרחה לכם יראי
בלא דברים בטלים.
גליון הש"ס
פירשו בהפך ואמרו אדרבה גבי איניש
הוה
שמי שמש וגו' ולא עוד אלא שמתעדנין בה שנאמר 1 ויצאתם ופשתם
גמ' ש"מ תלת.
ליה נדרא לדביתהו.
דעלמא פשיטא לן שיכול לעשות שליח
כעגלי מרבק והרשעים נידונין בה שנא' הנה יום בא בוער כתנור וגו':
2
וגבי בעל דווקא הוא דאיבעיא לן משום
בהר"ן ד"ה בעל
אתא
מתני' מהו שיעשה שליח.
דחיישינן שמתוך שנדרי אשתו קשין
לקמיה דרב אשי.
עליו יוסיף מדעתו בחרטתה ומסקינן דאי מכנפין אין ואי לא לא והיינו טעמא משום דכי מכנפי ולית ליה טרחא במילתא לא חיישינן דלמא
מוסיף הוא אחרטה דילה אבל אי לא מכנפין כיון דאיכא תרתי חדא שנדריה קשין אצלו ועוד דטרח חיישינן אבל באינש אחרינא כיון
ד"ה ש"מ כו'
דלא איכפת ליה אי כ) שנו אי לא ליכא למיחש. וכתב עוד רבינו שמשון ז"ל ששולח אדם חרטת נדרו בכתב לב"ד והם מתירין לו לפי
ומוכח בירושלמי.
❖
שסובר הרב ז"ל שאפילו בלא ידיעת הנודר יכול החכם להתיר כיון שיודע שהנודר מתחרט דהתרת חכם הרי היא כהפרת בעל ותניא
בסוף קדושין אישה הפרם וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והיפר לה והיא לא ידעה וכו'
ולא מצינו חלוק בין הפרת בעל להתרת חכם אלא בלשון: שמע מינה לא יאלי למשרי נדרא באתרא דרביה. לא יאלי אינו נראה כלומר
מוסף רש"י
שאם לא כן רבינא עצמו היה מתיר נדר אשתו. ואם תאמר והיכי מצי עביד הכי והתנן במסכת נגעים כל הנגעים אדם
אתא לקמיה דרב אשי.
בעל מהו שיעשה שליח
רואה חוץ מנגעי עצמו ר"מ אומר אף לא נגעי קרוביו כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו ר' יהודה אומר אף לא נדרי אשתו שבינה
לחרטת אשתו.
א"ל בעל כו'.
לבין אחרים ומוכח בירושלמי $דהלכה כר"י. י"ל דאפ"ה בהדי אחריני הוה מצי שרי אי לאו משום יקרא דרביה דהא תנן במס' בכורותל) כל
מהו שיעשה
הבכורות אדם רואה חוץ מבכורות עצמו ואפ"ה אמרינן התם דמצטרף הוא עם שני הדיוטות כדדייקינן בסוף פרק עד כמה אילימא בחד ומי
שליח.
מהימן אלא בתלתא ומי חשידי אלמא בהדי אחריני שרי. ואפי' תמצא לומר דהכא שאני משום דאשתו כגופו ואפי' אצטרופי נמי לא מצטרף דה"ל כנודר
עצמו אפ"ה אי לאו משום יקרא דרביה היה אומר רבינא לתלמידיו שיתירוהו ומדלא עבד הכי ש"מ לא יאלי למשרי נדרא באתרא דרביה: ושמתא אפילו
א"ל
באתרא דרביה ויחיד מומחה שרי שמתא. הני לאו מהאי עובדא נפקא לן אלא איידי דאמר דלא יאלי למשרי נדרא באתרא דרביה קאמר דגבי שמתא
אי מכנפי אין ואי לא
שרי. והאי יחיד מומחה דשרי שמתא איכא מ"ד דוקא סמוך. ולא נהירא אלא כל שהוא חכם מובהק ובקי בהלכות נדרים אע"פ שאינו סמוך שרי נדרא
(ראמ"ה בשמו) אי
מכנפי לא.
מכנפין.
ושמתא דגבי התרת נדרים לא כתוב בפרשה אלהים דמשמע סמוכין אלא ראשי מטות והיינו דאמרי' בירושלמי אמרו ליה רבנן לרב הונא שרי
מ)
נ)
נדרא ביחיד אמר להו רב הונא ראש לראשי המטות והא רב הונא לאו סמוך הוה ואפ"ה שרי נדרא ביחיד. והכי נמי מוכח בבכורות בפ' פסולי המוקדשין
דאמרי' התם ג' מתירין את הבכורס) במקום שאין חכם ואמרינן חכם כגון מאן אר"נ כגון אנא והא ר"נ לא הוה סמוך. אלמא כל שהוא רב מובהק
שרי נדרא. וכן כ' הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' שבועות ועוד אכתוב בזה בפ' ארבעה נדרים ופ' נערה המאורסה בס"ד.
ש"מ תלת.
ואיכא מ"ד דכי היכי דג' הדיוטות מתירין את הנדר במקום שאין מומחה ה"נ מתירין את הנדוי במקום שאין מומחה דנדוי נמי נדר הוא דהא אמרינן
בסוף פ' ד' מיתות בעובדא דר"א הותר הנדר אלמא נדוי נמי נדר מקרי וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' ת"ת : הדין חירגא דיומא
(שם) ש"מ תלת.
מסי. אבק הנראה בחמה כשהיא נכנסת דרך חלון קרוי חירגא: אין גיהנם לעתיד לבא. לאו לאחר מיתה קאמר דודאי איכא גיהנם לרשעים אלא
לעתיד לבא לאחר תחיית המתים קאמר שאותן רשעים שיהיו לחרפות לדראון עולם כדכתיב בדניאל לא יהיו נדונין בגיהנם אלא בהאי דינא
שהקב"ה יוציא חמה מנרתיקה כדי שיהיו אלו מצטערין ושיתרפאו בה צדיקים והכי נמי מוכח בהדיא בפ"ק דע"ז דלאחר תחיית המתים קאמר:
ושמתא אפי' באתרא
דרביה.
מתני'
ויחיד מומחה שרי שמתא.
(שם) ושמתא אפי' באתרא דרביה.
מאי דכתיב וזרחה לכם יראי
(שם) ויחיד מומחה
שמי. חירגא דיומא.
שרי שמתא.
(שם) ויצאתם ופשתם.
ופליגא דר"ל.
(ע"ז ד.)
ולהט אותם היום הבא. (שם)
תוספות
רבינא ה"ל נדרא לדביתהו אתא לקמיה דרב אשי.
מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו.
אמר ליה אי מיכנפי אין ואי לא לא.
ש"מ לא שרי נדרא באתרא דרביה.
וש"מ כי מכנפין שפיר
דמי.
ויחיד מומחה שרי
אלו בני אדם שיראים להזכיר שם שמים לבטלה.
שמתא.
ש"מ חירגא דיומא מסי.
חירגא דיומא מסי.
ופליגא דרשב"ל.