המאורסה
פרק עשירי נדרים ר"ן סז.
רש"י נערה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
(ה) הפר האב. ביום שמעו: ולא הפר
הבעל. אלא שתק מעת
הפר האב ולא הפר הבעל. בגמרא פריך היינו רישא: ואין צריך
ב א
א)
ב)
לעת: או הפר הבעל ולא הפר האב. דשתיקתו של זה מבטלת
לומר קיים אחד מהן. שאין האחד יכול להפר. ובגמרא פריך למה
ג) ד)
ליה למיתנא: גמ' היינו רישא אביה ובעלה מפירין נדריה. דמשמע
הפרתו של זה. ואין צריך לומר היכא דקיים אחד מהן הנדר דהפרתו
ה)
גמ'
ג ב
של זה אינה מועלת כלום: היינו רישא. דכיון דקתני אביה ובעלה
דוקא כששניהם מפירין: מהו דתימא אביה או בעלה. ולא סגי ליה
ו)
❖
מפירין נדריה ל"ל למיתנא תו (ו)
דליתני עד שיפרו שניהם דאי תנא
❖
הפר הבעל ולא הפר האב היינו
הכי הוה אמינא דלא סגי בהפרת
הפר האב ולא הפר הבעל הפר הבעל ולא
רישא דזה מעכב על זה: מהו
בעל עד דליפר אב אבל בהפרת אב
הפר האב אינו מופר ואין צריך לומר שקיים
הגהות הב"ח
אחד מהן: גמ' היינו רישא אביה ובעלה
דתימא. דאי לאו דקתני הפר האב
לחודיה סגי א"נ איפכא וכדשקלינן
תורה אור השלם
(א) גמ'
כו' הוה אמינא הא דקתני אביה
וטרינן בהא לקמן בשמעתין להכי
1. וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ
מפירין נדריה $ מהו דתימא או אביה או
ובעלה מפירין נדריה משמע או
תנא הפר האב ולא הפר הבעל הפר
צריכא
וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ אוֹ מִבְטָא
בעלה קתני קמ"ל: ואין צריך לומר שקיים
ליה (ב) שם
שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל
אביה או בעלה זה בלא זה להכי
הבעל ולא הפר האב אינו מופר:
במדבר ל ז
נַפְשָׁהּ:
אחד מהן: (א) למה לי למיתנא השתא יש
קתני סיפא דתרוייהו מפירין ביחד:
קיים אחד מהן צריכא למיתני.
2. וְאִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה
למיתני
לומר הפר זה בלא זה ולא כלום קיים אחד
ואין צריך לומר שקיים אחד מהם ל"ל
בתמיה. דאע"ג דאורחיה דתנא למתני
אוֹ אָסְרָה אִסָּר עַל נַפְשָׁהּ
❖
(ג) שם
בִּשְׁבֻעָה: במדבר ל יא
למיתני כלל. ממילא ידענא דלאו
מהן א] למה לי (ב) צריכא למיתני כי איצטריך
זו ואין צ"ל זו היינו דוקא במילי דלא
ואימא (ד) שם
דמו להדדי דאע"ג דאתיא בתרייתא
כלום הוא דהשתא הפר זה בלא זה
ואימא (ה) רש"י
ליה כגון דהפר אחד מהן וקיים אחד וחזר
כו': כי איצטריכא ליה. למיתנא ואין
מק"ו מקמייתא תני לה אבל הכא חדא
מוסף רש"י
המקיים ונשאל על הקמתו מהו דתימא מאי
צריך לומר שקיים אחד מהן: כגון
מלתא היא דהפר אחד וקיים אחד
(ו) ד"ה
מאי דאוקי הא עקריה.
דאוקי הא עקריה א קמ"ל דמפירין שניהם
שהפר האחד מהן. הנדר ובא האחר
היינו ממש הפר זה בלא זה ועדיפא
הפר האב
בבת אחת: ונערה המאורסה אביה ובעלה
ולא הפר הבעל
מינה: וחזר המקיים ונשאל על
וקיימו וחזר המקיים ונתחרט ממה
(ז) ד"ה
מפירין נדריה: מנלן אמר רבה אמר קרא
הקמתו. כדאמרינן לקמןד) דנשאלין על
שקיימו ונשאל לחכם על הקמתו בו
תו
קמ"ל.
ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה מכאן
ההיקם. מהו דתימא מאי דאוקי הא
ביום ששמע וקיים דאי הויא הקמה
1
לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין
עקריה ובהפרה דמקיים לחודיה סגי
דלא מצי מתיר ליה חכם (ז) אינו יכול
כלומר
להפר תו ואי לא הויא הקמה דמתיר
דאידך כבר הפר קמ"ל דעד דמפירין
נדריה (ג) אימא האי קרא בנשואה כתיב
עד
(ח) ד"ה
ליה חכם מצי להפר ולהכי איצטריך
שניהם בבת אחת כלומר שלא יפסיק
אי משום נשואה קרא אחרינא כתיב
ואם דכי
למיתני שקיים אחד מהן: דמהו
בין אחד לחבירו דבר שהוא מעכב
ואם בית אישה נדרה אימא תרוייהו
(ראמ"ה בשמו)
(ד)
2
דתימא מאי דאוקים לאו קיום הוא.
הפרה כגון הקמה דהאי דכיון דההיא
(ט) ד"ה
שאין הבעל מיפר
בנשואה וכי תימא תרי קראי בנשואה למה
❖
ואם
בקודמין.
שעתא לאו בר הפרה הוא אפי' הך
דהא עקריה בחרטתו והואיל דלאו
❖
לי למימר שאין
הבעל מיפר בקודמין
(גיטין לה:)
ב
הפרה קמייתא דאידך בטלה לה וצריך
קיום הוא הא דאיתשיל עליה כי הפר
ולאו
שיהו מפירין עכשיו שניהם בבת אחת
לה דמי ואינו צריך להפר יותר קמ"ל
גליון הש"ס
ומיהו בכהאי סגי שלא תאמר אין הפרה אחר הפרה וכיון דהפרה
דלא הויא הפרה עד שיפרו שניהם בבת אחת שזה נמי יפר.
תוספות
גמ' מהו דתימא או אביה.
קמא איבטילא תו לא מצי מיפר דליתא וכן דעת הרמב"ן ז"ל. אבל
ע"א מאי דאוקי הא עקריה ולאו קיום הוא דהא עקריה בחרטתו
הפר האב ולא הפר
❖
מדברי הר"ם במז"ל נראה דכל שחלה הקמה בין הפרה דחד
ומצי מיפר קמ"ל דלא הויא הפרה עד דמפירין שניהם בבת אחת
הבעל.
להפרה דאידך שוב אינן יכולין להפר. ומיהו בבת אחת לאו דוקא
ולא שיצטרכו להפר זה עם זה ממש בבת אחת אלא הכי בעי
גמ' למה לי
דאפי' מיפר זה שחרית וחבירו ערבית סגי כל שלא הפסיק בינתיים
למימר כל שאילו רוצין יכולין להפר בבת אחת אף בזה אחר זה
למיתני השתא י"ל וכו'.
הגהות מהר"ב
דבר שהוא מעכב הפרה. וכ"ת כיון דהאי דינא אתא תנא לאשמועי'
מפירין לאפוקי היכא דהפר א' וקיים אחד שאין המקיים יכול להפר
רנשבורג
מאי אין צריך לומר דקתני דמרישא משמע הכי אדרבה צריכא
בשעה שהפר זה עד שישאל על הקמתו דהא ליכא למימר דבבת אחת
א] גמ'
דיש לי לומר דתנא הכי קתני כיון דהפרה דחד בלא חבריה לאו
ממש בעינן דהא כתיב ביום שמעו דכל היום מותר להפר כדמפקינן
לקמן ג): אמר קרא (ח)אם היו תהיה לאיש. לעיל מהאי קרא כתיב כי
כלום הוא א"צ לומר דבשקיים אחד הפרה קמייתא לאו מידי הוא
❖
וסמיך תנא דלשתמע ממלתיה דתו לא חזיא לצרופי דאי חזיא למה
הניא אביה אותה וכתיב ואם היו תהיה לאיש וי"ו מוסיף על ענין
ראשון וכי היכי דאב מבטל נדרי בתו בזמן שהיא ברשותו ה"נ מבטל
ליה למיתני א"צ לומר היינו [רישא] כפירכא דגמרא. והקשה הרשב"א ז"ל
עם הבעל כל זמן שהיא ארוסה דעדיין היא ברשותו: מכאן לנערה
אמאי אמרינן דהפרה קמייתא בטלה לה דהא לבתר דאתשיל על
פירוש הרא"ש
כו': ואימא. הדין קרא (ט) אם היו תהיה בנשואה כתיב שהבעל
הקמתו כיון דחכם עוקר את הנדר מעיקרו הרי הוא כאילו לא
ואצ"ל שקיים אחד מהם.
מיפר לה ולא האב ולא מיירי בארוסה: בנשואה לא מצית למימר דהא
הקים כלל ה) וכדתנן בפרק האיש מקדש המקדש את האשה
גמ' מהו
קרא אחרינא כתיב. לנשואה ואם בית אישה נדרה: ואימא תרווייהו.
ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת הלכה
וחזר המקיים
דתימא אביה או בעלה.
הני קראי מיירי בנשואה דבעל מיפר ואי אמרת תרי קראי בנשואה
לפני חכם והתירה הרי זו מקודשת דחשבינן לה כאילו לא היה עליה
ונשאל וכו'.
למה לי חד לומר לך שאין הבעל מיפר בקודמין ואם היו תהיה לאיש
נדרים כלל בשעת קדושין ה"נ לבתר דאתשיל נחזייה להאי גברא
דמה
ונשאל על
אתי למילף שהבעל מיפר נדריה של נשואה ואם בית אישה נדרה משמע
כאילו לא הקים מעולם. ולדידי לאו קושיא היא כלל דקידושין מתוך
הקמתו.
דאותן נדרים שנדרה בבית אישה מיפר בעלה אבל אם היו עליה
שהוא מעשה גמור אע"ג דכל זמן שלא התירה לא חיילי כי התירה
קמ"ל
נדרים קודם שנשאה כשהיתה ארוסה וכנסה לא מצי מיפר:
אמרינן דאיגלי מילתא דמעיקרא חיילי אבל הפרה דחד מהני קלשה
ו)
דעד דמפירין שניהם
כאחת.
לה טפי דבאפי נפשה לאו מידי היא אלא בצרופא דאידך ואפי'
ולאו
בצרופא דאידך לא מהני כל זמן שאינן ראוים להצטרף ביחד וכדתניא דהפר א' מהן ומת בטלה לה הפרתו הלכך כיון דהפרה דחד
אפי' כי לא הקים חבריה קלישא טובא כל היכא דהקים כיון דההיא שעתא לא חזיא לאצטרופי בטלה לה לגמרי וכיון דלא חזיא ההיא שעתא
לא חזיא נמי בתר זימנא: ונערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה מנלן אמר רבה אמר קרא ואם היו תהיה לאיש וכו' מכאן לנערה
המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה. נראה לי דה"ק דכיון דלנשואה כתיב קרא אחרינא דהיינו אם בית אישה נדרה כדמפרש לקמן על
כרחין האי בארוסה מתוקמא דתרי קראי בנשואה למה לי וכיון דבארוסה מתוקם על כרחין אית לן למימר דוי"ו מוסיף על ענין ראשון
מנלן.
דלעיל מיניה כתיב וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה ובתריה כתיב ואם ביום שמוע אישה יניא אותה לומר שאביה ובעלה מפירין נדריה
אמר קרא אם היו
ואתי שפיר בארוסה דכיון דבארוסה לא יצתה מרשות אב דין הוא דלא ליפר ארוס לחודיה. ועל כרחין נמי הכי אית לן למימר דאי לא
תהיה לאיש ונדריה עליה.
אמרי' וי"ו מוסיף על ענין ראשון וארוס לחודיה מיפר קרא דנשואה ל"ל השתא בארוסין מיפר לחודיה בנשואין מיבעיא וכי בשביל שנשאה
הורע כחו. והדר מקשי לפרושי מילתיה ומקשי אימא הדין קרא בנשואה כתיב לומר דבעל לחודיה מיפר דוי"ו מוסיף על ענין ראשון לא אמרינן
ליה אלא כי מוכחי קראי הכי ואי מיתוקם בארוסה מוכחי כדכתיבנא
אבל בנשואה לא מוכחי כלל אדרבה דינא הוא דבעל לחודיה מיפר
ואם היו
תהיה לאיש.
דכיון
ואם היו תהיה למה לי ש"מ לארוסה.
ואימא הדין קרא בנשואה כתיב.
קרא אחרינא כתיב. שאין הבעל מיפר
בקודמין.