סז: ר"ן נערה
המאורסה פרק עשירי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולאו ממילא. דלעולם אם היו תהיה אתי לנערה המאורסה דאי
דכיון שנשאת שוב אין לאביה רשות בה הלכך נימא דבנשואה בעלה
ד א מיי' פי"א מהל'
א) [גיטין לה: וש"נ],
ב) [שייך לע"א], ג) [ויקרא
נדרים הלכה יד סמג
לחודיה ליפר ובארוסה אב לחודיה ליפר דהא בארוסין לא נפקא
כדקאמרת דתרוייהו בנשואה למה לי לא לכתוב אלא בית אישה
(ד)
❖
לאוין רמב טוש"ע י"ד
כא],
לחודיה וממילא שמעת מינה דאינו מיפר בקודמין דמשמע אם בית
מרשות אב. ומהדר ליה דליכא לאוקמה בנשואה דבנשואה כתיב
❖
סימן רלד סעיף ה:
אישה נדרה ולא מה שנדרה קודם לכן ואם היו תהיה למה לי
קרא אחרינא אם בית אישה נדרה ותרי קראי למה לי וכדסליק
שדייה לארוסה שהבעל והאב מפירין
אדעתיה מעיקרא אלא דהש"ס מפרש
תורה אור השלם
תוספות מילתיה קימעא קימעא: ב) ואימא
נדריה: ואיבעית אימא. להכי לא מצית
ולאו ממילא שמעת
מינה איבעית
(א)
1. וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיְיָ
תרווייהו בנשואה. אבל בארוסה לא
לאוקומא להאי קרא ואם היו תהיה
איבעית אימא. לא
אימא דהויה קדושין משמע אימא אב
וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ
מצית אמרת
במדבר ל ד
בִּנְעֻרֶיהָ:
צריך בעל כלל. וכ"ת תרי קראי למה
אלא בארוסה דכתיב לשון הויה
לחודיה מיפר א"כ ואסרה איסר בית
2. וְאִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה
דהיו תהיה בנשואה מיירי
1
לי לומר שאין הבעל מיפר בקודמין
דמשמע קידושין כדאמרינן במסכת
דהויה קדושין משמע
אוֹ אָסְרָה אִסָּר עַל נַפְשָׁהּ
אביה יניא אותה למה לי השתא י"ל
❖
ויצאה והיתה מקיש
ולהכי הדר וכתב ואם בית אישה
קידושין (דף ה.)
מדלא כתיב ואם תלקח
בִּשְׁבֻעָה: במדבר ל יא
במקום ארוס מיפר אב לחודיה שלא במקום
לאיש: אימא. דלכך עירוב
הויה ליציאה: ואימא. להכי (ה)
נדרה לאשמועינן שאין הבעל מיפר
פרשיות לומר דאב לחודיה
ארוס מיבעיא אימא אב ליבעי ארוס וארוס
סמוך הכתוב כי הניא אביה אותה
נדרים שקדמו לה קודם שנשאה:
מיפר בארוסה: אם כן
הגהות הב"ח
לחודיה מיפר וכי תימא אב דכתב רחמנא
ואסרה איסר דכתיב גבי
הא ממילא שמעת מינה. דבאם בית
ואם היו תהיה לאיש לומר דאב מיפר
(א) גמ' ואיבעית אימא
פנויה למה לי השתא י"ל
למה לי מיבעי ליה דאי הקים הקים א"כ (ב)
אישה לחודיה סגי דמשמע מיניה
לחודיה לבתו ארוסה בלא הארוס:
במקום ארוס מיפר כו'.
הויה קידושין משמע
א"כ ואסרה איסר. דאתא לאשמועינן
דבעל מיפר ושאינו מיפר בקודמין:
בית אישה נדרה למאי כתב ק"ו ומה במקום
ואם תאמר אי הוה שתיק
ואימא אב לחודיה מיפר
מיניה דהיו תהיה לא ידענא
או ארוס לחודיה מיפר
דאב מיפר בזמן שהיא ברשותיה
ואיבעית אימא הויה קדושין משמע.
אב ארוס מיפר לחודיה שלא במקום אב
דבמקום ארוס אב מיפר
א"כ ואסרה איסר בבית
הלכך על כרחיך לא מצית אמרת
(ו) שהיא נערה למה לי למכתב
וי"ל לא ליכתוב אב אלא
אביה הניא אביה אותה
מיבעיא (ג) אימא אם בית אישה נדרה לומר
2
דבארוסה אב לחודיה מיפר דהויה
ממילא שמעינן דודאי מיפר דהשתא
גבי ארוס אם היו תהיה
למה לי השתא כצ"ל:
שאין הבעל מיפר בקודמין ומיניה ארוס מיפר
א)
א
(ב) שם א"כ ואם בית
ואמאי כתב גבי פנויה:
במקום ארוס שיש לו לארוס רשות
קדושין משמע אלמא בנערה המאורסה
אשה: (ג) שם ואימא
ואימא אב ליבעי ארוס
בקודמין אלא לאו משום שותפותיה דאב
בה האב מיפר לחודיה שלא במקום
צריך בעל ולא סגי באב לחודיה. וכ"ת
ואם בית אשה: (ד) רש"י
וארוס לחודיה מיפר. וכי
דבי
ארוס מיבעיא דאב מיפר לחודיה אלא
נהי דהויה קדושין משמע נשואין נמי
תימא אב דכתב רחמנא
ד"ה ולאו ממילא וכו' אלא
למה לי. כלומר לענין מה
ואם בית אשה נדרה
ודאי להכי אתא קרא לומר דהאב מיפר עם הארוס: ואימא אב
משמע דהא ביבמות (דף ס.) אמרינן דכהן מיטמא לאחותו ארוסה
סמכיה לקרא דהפרת האב
לחודיה וממילא שמעת:
ליבעי ארוס. שאינו יכול להפר בלא ארוס כדקאמרת אבל ארוס
ומוקמי קרא דולאחותו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאישג)
(ה) ד"ה ואימא להכי סמך
גבי היו תהיה דמשמע דאב
מיפר לחודיה בלא אב: וכי תימא. אב דסמיך רחמנא (ז) לאם
בשנשאת אלמא הויה נמי נשואין משמע וכיון שכן נימא דבין בקדושין
מיפר ומאי נפקא לן מינה
וכו' אותה לואם היו:
(ו) ד"ה א"כ ואסרה וכו'
בהפרתו כיון דבלא ארוס
בין בנשואין אביה ובעלה מפירין נדריה ליתא דפשיטא לן דכיון שנשאת
היו תהיה לו למה לי דדרשת לנערה דאביה ובעלה מפירין נדריה:
כשהיא נערה: (ז) ד"ה
אינו מיפר וארוס בלא אב
מיבעי ליה דאם (ח) הקים. שיש לו לאב בכך רשות בה דאם
שוב אין לאביה רשות בה ועוד דהא כתיב ואם בית אישה נדרה
מיפר: מיבעי ליה דאם
וכי תימא אב דסמיך רחמנא
הקם הקים. האב והארוס
לואם היו תהיה לאיש
הקים נדריה אין הארוס יכול שוב להפר אבל בלא הקמת אב מיפר
דאלמא בעל מיפר לחודיה: אימא אב לחודיה ליפר. נ"ל דאב
למה לי: (ח) ד"ה מיבעי
מיפר דמוקם הנדר: אם
בעל לחודיה: אם כן. דארוס לחודיה מיפר לא איצטריך לן קרא
לחודיה ליפר הוא דקשיא ליה דכיון דלא יצתה מרשות האב כדכתיבנא
כן בית אישה נדרה דמיירי
ליה דאם הקים הקים:
למימר דבעל מיפר נדרי אשתו דמק"ו הוא דנפקא מה אם בעודה
לעיל בדין הוא דמצי מיפר אבל ארוס לא וסמיכותא דואם היו תהיה
(ט) ד"ה ואימא לעולם וכו'
בנשואה למה לי במקום
אב ארוס מיפר לבדו שלא
א"כ ואם בית אשה:
ארוסה שרשות שניהן בה מצי למיפר ארוס לחודיה כשנשאת שאין
היינו לומר דארוס בעי אב וארוס דכתב רחמנא לומר שאם הקים הוקם
(י) ד"ה ומיניה כלומר
במקום אב מיבעי שיפר
לאב רשות בה מיבעיא דמיפר בעל לחודיה אלא מדאיצטריך קרא
כדאמרי' בסמוך עליה דאב. ואע"ג דכתיב עליה דאם היו תהיה לאיש
לבדו וקשה לימא דאימא
מהא וכו' בקודמין דבמה
למכתב ואם בית אישה נדרה שמע מינה דארוס במקום אב אינו
וכו' ואם ביום שמוע אישה יניא אותה והפר את נדרה וכו' לאו למימרא
דבית אישה איצטריך לומר
שנדרה כצ"ל והד"א עם
❖
דבנשואה אין האב מקים
ד"ה ארוס:
מיפר לחודיה: ואימא. לעולם דארוס מיפר לחודיה ודקאמרת
דהפרתו תועיל כלל אלא שאם לא הפר ביום שמעו נמצא שהקים דלהכי
כמו בארוס ויש לומר
א"כ (ט) בית אישה נדרה למה לי לומר לך שאין הבעל מיפר בקודמין:
בלחוד הוא דאוקמה ברשותא דארוס ולאו למידי אחרינא דכיון דלא יצתה
דלהא לא איצטריך דפשיטא
ומיניה. כלומר (י) מיהא דאמרת דאיצטריך קרא להכי מיניה איכא
מרשות אב אין לך לזכות בארוס אלא בפחות שבשיעורין: ומהדר ליה
דבנשואה אין אב מקים
פירוש הרא"ש
אי נמי משמעותיה דקרא
א"כ ואסרה אסר בבית אביה למה לי. כלומר אמאי טרח קרא לאשמועי'
למישמע נמי דלאו ארוס לחודיה מיפר דהשתא ומה בעל לאחר שנישאת
דגבי נשואה לא בהקים
ממילא שמעת מינה.
דבעודה פנויה מיפר אב לאשמועי' הכי בתר קרא דואם היו תהיה ואנא
לו אינו מיפר בקודמין במה שנדרה כשהיא ארוסה לו אינו יכול להפר
מיירי: אימא אם בית
דנדרים שנדרה בביתו הוא
עכשיו כשנכנסה כולה ברשותו: ארוס מיפר בקודמין. בתמיה. בזמן
אמינא במקום ארוס אב מיפר לחודיה שלא במקום ארוס מיבעיא: אימא
אישה נדרה לומר שאין
מיפר ואם היו תהי' למה
הבעל מיפר בקודמין.
לי ש"מ לארוסה וא"ת
אב בעי ארוס אבל ארוס לחודיה ליפר. מכי חזא דמאי דסליק אדעתיה
שהיא ארוסה ולא נכנסה ברשותו היכי מצי מיפר לחודיה בהני נדרים
ולעולם ארוס לחודיה
איצטריך ואם היו תהיה
שנדרה כשהיתה ארוסה: אלא לאו. האי דארוס מיפר: משום
מעיקרא דנערה המאורסה לא יצתה כלל מרשות אב ליתיה דעל כרחין
מיפר: ומינה. כלומר
לנשואה לערב הפרת בעל
שותפותיה דאב. דמיפר בהדיה אבל ארוס לחודיה ודאי לא מצי מיפר:
כשנתארסה אב לחודיה לא מצי מיפר מפיך ליה לפרכיה דכיון שכן
מתשובתך אתה למד שאין
בהדיה דאב לומר ששניהם
ארוס לחודיה מיפר דלגבי
מפירין יחד וי"ל א"כ
אדרבה משמעותא דקראי דארוס עיקר ואב טפל לו דכיון דטרח
בין לכתוב ואם בית אישה
נשואה אין בעל מיפר
רחמנא לאשמועינן דאב מיפר קודם שנתארסה מכלל דלאחר שנתארסה נפקא לה מרשותיה וכיון דכתב קרא בהדיא דארוס מיפר משמע
נדרה בתר קראי דהפרת
בקודמין וגבי ארוסה כתיב
קודמין שמע מינה דמשום
אב ולישתוק מואם היו
דלחודיה מיפר ושותפותיה דאב דליתיה אלא משום וי"ו מוסיף על ענין ראשון מסתייך אי מוקמת ליה לומר שאם הקים הוקם דודאי פשטיה דקרא
תהיה ומיהו אכתי קשה
שותפות דאב הוא דבהכי
משמע דארוס לחודיה ליפר אלא דלא מצינן למימר דלא שייך אב בנדרי ארוסה אלא ארוס דאי הכי הפרת אב דכתב רחמנא למה לי וכיון שכן כל
נימא דואם היו תהיה
יפה כחו דאב דמיפר
היכא דמוקמת ליה לאב במידי סגי לן ונוקמיה הכי לאם הקים הוקם. ומהדרי' א"כ אם בית אישה נדרה למה לי ק"ו. ולא מצי אמר דלהכי כתביה
איירי בין בארוסה בין
בקודמין ובעל בלא אב אינו
בנשואה ואם בית אישה
מיפר בקודמין:
לומר שאם הקים אב לאחר שנשאת לא הוקם דלהא ל"צ קרא דפשיטא לן שכיון שנשאת שוב אין לאביה רשות בה ולא מצית נמי למימר דלהכי
נדרה איצטריך דאין הבעל
כתביה דאי לא הוה אמינא דבארוס אפי' הקים אב לא הוקם דלא מצי למימר דכיון דלא יצתה עדיין מרשות אב ומדינא הוה לן למימר דאב לחודיה
מיפר בקודמין. ונ"ל לאו
מצי מיפר אי לאו פירכא דא"כ ואסרה בבית אביה למה לי לית לן לגרועי הניאה דאב אלא אמאי דמוכחא לן האי פירכא אבל לענין אם הקים
ממילא שמעת מינה כלומר
כי מוקמת האי קרא
הוקם דלא מוכחא לן לא: אימא אם בית אישה נדרה לומר שאין הבעל מיפר בקודמין. ולמיעוטא הוא דאיצטריך: ומיניה. כלומר ממאי
לומר דאין הבעל מיפר
דאמרת דבעל אינו מיפר בקודמין שמעינן שאין ארוס מיפר אלא בשותפותיה דאב דהא ארוס מיפר בקודמין כדמשמע מונדריה עליה נדריה
בקודמין ממילא שמעת
שהיו עליה כבר והיכי אפשר דארוס מיפר ולא בעל לאו משום שותפותיה דאב דמפר בכולהו דגבי אב ליכא קודמין. כנ"ל פירושא דשמעתא:
מינה כלומר דקרא דואם
היו תהיה איירי בארוסה
דבי
דהתם כתיב ונדריה עליה
דמפר בקודמין הלכך ע"כ האי קרא איירי בארוסה וקרא דבית אישה בנשואה: הויה בקדושין משמע. מדלא כתיב תלקח או תנשא הלכך לא מצית לאוקמא בנשואה: אימא אב לחודיה מפר. כדהוה עביד
מעיקרא ואיתרבי ארוס שגם הוא יפר לחודיה: א"כ ואסרה איסר בבית אביה למה לי. ליכתוב לקרא דואם היו תהיה שהאב מפר עם הארוס כל א' לבדו ומק"ו ידענא שמפר שלא במקום ארוס: אימא אב
ליבעי ארוס. כמו שהוכחנו דע"כ לא מצי מפר לחודיה אבל ארוס לחודיה ליפר: וכ"ת אב דכתב רחמנא למה לי. צריך לערב הפרת אב בהדי ארוס כי מה תועלת יש בהפרתו הוא לבדו אינו יכול להפר
והפרת הארוס מועיל בלא הפרת האב: ומשני נפקא מיניה בתערובתן. שאם קיים האב אין הבעל יכול להפר: ואם בית אישה נדרה למאי כתביה. הוי מצי למימר דאיצטריך לסלק הקמת האב דאי לא כתיב
הך קרא ה"א דארוסה ונשואה שוין אלא דבלאו הכי פריך ליה שפיר: ואימא לעולם ארוס לחודיה מיפר. וכ"ת ואם בית אישה למה לי מק"ו דארוס שמעינן ליה איצטריך למימר דאין הבעל מפר בקודמין:
ומשני ומיניה. כלומר מהא דדרשינן מינה דאין הבעל מפר בקודמין ממילא שמעת דארוס לחודיה אינו מפר דאי מפר לחודיה תקשי לך בעל אינו מפר בקודמין ארוס מיפר בקודמין בתמיה כלומר ע"כ ארוס מפר
בקודמין כדכתיב ונדריה עליה וכי בשביל שנכנסה לגמרי לרשותו ונסתלק ממנו רשות האב הורע כחו שלא להפר מה שהיה מפר בתחלה לבדו אלא ע"כ מה שיפה כחו להפר כשהוא ארוס בקודמין היינו משום שותפותיה
דאב שאין הארוס יכול להפר לבדו וכשנשאה שמפר לבדו אינו מפר בקודמין: