המאורסה
פרק עשירי נדרים
רש"י נערה
ר"ן סח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בין איש לאשתו בין אב לבתו. (ג) ואיש דכתיבי בהאי קרא לא צריכי
דבי רבי ישמעאל תנא בין איש לאשתו בין
אב
לבתו מכאן לנערה
ה א
א)
דאי משום איש לאשתו הרי כבר נאמר למעלה אלא מכאן לנערה
המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה. דמשמע ליה דבנערה
ב)
המאורסה איירי מדכתיב בההוא קרא בנעוריה בית אביה ומדסמך
המאורסה כו' דבין אב ובין איש מפירין נדריה דאיש מיפר חלקו
❖
ג)
באשתו ואב מיפר חלקו בבתו: (ד)כדאידך דרבה. דאמר לקמן
אב לבתו בהדי איש משמע דאב ובעל מפירין נדריה: ולתנא דבי ר'
ד) ה)
מקיש קודם הויה שניה כו': דברים
ישמעאל אם היו תהיה מאי עביד ליה
❖
מוקים ליה כאידך דרבה. דאמר לקמן תוספות
שבינו לבינה. כגון שלא אשמש מטתו
דבי רבי ישמעאל תנא
1 בין איש לאשתו בין
ושלא אכחול ושלא אתקשט: מיגז גייז.
מקיש קודמי הויה שניה לקודמי
בין איש לאשתו בין אב
אב לבתו מכאן לנערה המאורסה שאביה
לבתו מכאן וכו'.
מה שהוא מיפר קוצץ החצי של נדר
הויה ראשונ'. ורבנן סבירא להו דתרתי
תורה אור השלם
ובעלה מפירין נדריה ולתנא דבי ר' ישמעאל
ועוקרו לגמרי וחלק אחר כדקאי קאי
שמעת מינה עיקר קרא לנערה
1. אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר
(א) אם היו תהיה לאיש מאי עביד ליה מוקים
עד דאתי אב ומיפר לאותו חלק: או
המאורסה דאביה ובעלה מפירין
צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ
לאידך דרבא ורבא האי דתני דבי רבי
לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ
מקליש קליש. דהפרתו פשטה בכולי
נדריה ותרין הויות לאקושי שניה
בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ:
ישמעאל מאי עביד ליה מיבעי ליה לומר
נדר וקלש ליה במעט והנדר קל ממה
לראשונה. וכ"ת כיון דתנא דבי רבי
❖
במדבר ל יז
שהבעל מיפר נדרים שבינו לבינה איבעיא
שהיה עד עכשיו: כגון שנדרה בשני
ישמעאל כוליה קרא דאם היו תהיה
זיתים. שלא תאכלם ושמע ארוס והיפר
להו בעל מיגז גייז או מקליש קליש
לאקושי הויות מוקי ליה ארוס מיפר
הגהות הב"ח
לה חלקו ואכלתן לזיתים: אי אמרת
בקודמין מנא ליה י"ל דמשמע ליה דלא
היכא קא מיבעיא לן כגון דנדרה מתרין
(א) גמ' ואם (ב) שם
מיגז גייז. דכי שמע ארוס ומיפר
בעי קרא דנהי דמיעט קודמין גבי
זיתין ושמע ארוס והיפר לה ואכלתנון אי אמרי'
ותנא דבי ר' ישמעאל
חלקו הוי נדר מופר דהויא כאילו חלקו
בעל היינו משום דליתיה לאב ואין
היו תהיה למה לי.
והפר ושתק
מיגז גייז לקייא אי אמרינן מקליש קליש
באמצע לשנים: לקיא. הא איתתא
לך בו אלא מעוטו בלבד דוקא בשנשאה
איסורא בעלמא הוא מאי תא שמע אימתי
א
דלא שייך אב אין בעל מיפר בקודמין
דאכלתן לזיתים משום לאו דלא יחל
(ג) רש"י
אמרו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב בזמן
אבל ארוס דמיפר בשותפותיה דאב
דכי אכלה להנך תרי זיתים חד הוה
שלא שמע הבעל קודם שימות או
אפילו בקודמין מצי מיפר דלגבי אב
מותר בהפרת הארוס דמיגז גייז
איש ואב
ואב
ששמע (ב) ושתק או ששמע והפר ומת בו ביום
לנדרה ואידך אסור משום חלק האב
ליכא קודמין. החכם הותיק ה"ר שמואל
לבתו
דנמצא דאכלה זית שלם באיסור: ואי
ז"ל: ורבה הא דתנא דבי רבי
זו היא ששנינו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב
(ד) ד"ה לאידך
אמרת מיקלש קליש. דאינו חותך
ישמעאל מאי עביד ליה. כלומר קרא
קודמי
מיבעיא ליה לכאידך
אבל
(ה) ד"ה
דרבא.
לשנים אלא למעט מיקל לה דלא הוי הנדר חמור כדהוה עד השתא
דדריש מיניה תנא דבי רבי ישמעאל דרשא דיליה מאי עביד ליה:
איתתא
הא (ה) כי אכלה הנהו תרי זיתי כיון שהנדר נקלש ומיקל ליה
לומר שהבעל מיפר דברים שבינו לבינה. דנדרי עינוי נפש בהדיא
חמור
(ו) ד"ה
איסורא בעלמא הוא דעבדא ולא לקיא דהנדר אינו גמור: אימתי
כתיבי
כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש ובין איש לאשתו
❖
קיים
אמרו כו'. בנערה קא נקט לה מתניתין: מת הבעל. כשהוא
איצטריכא לדברים שבינו לבינה ולקמן באידך פירקין מפרש
ארוס: נתרוקנה רשות לאב. כאדם שמריק יין מכלי אל כלי כלומר
מאי ניהו וקשיא ליה לתנא דבי ר' ישמעאל דברים שבינו לבינה מנא
שיצא כל הרשות מן הבעל ובא לרשות האב: בזמן שלא שמע בעל.
ליה ואפשר דתרתי יליף מיניה. וכי היכי דבעל אינו מיפר בנדרי אשתו
גליון הש"ס
את נדרה קודם שימות דביום שמעו בעינן וליכא: או ששמע והפר
אלא נדרים שיש בהם עינוי ודברים שבינו לבינה הכי נמי אב אינו
בהר"ן ד"ה ואי אמרת
חלקו בו ביום. ששמע ואפילו שמע ושתק שלא הפר ולא קיים ולא
מיפר בנדרי בתו אלא אלו בלבד. והכי איתא בספרי אין לי אלא בעל
ורבא.
וכו' דבכלל נדר שבועה.
הספיק להראות דעתו עד שמת בו ביום דהואיל ואכתי איכא שהות
שאין מיפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהן עינוי נפש האב
בא"ד ליכא קרבן בפחות
ביום דאי הוה בעל (ו) מצי מיפר איכא למימר דמיתה גרמה לו
מנין הרי אתה דן וכו' לא זכיתי לדון תלמוד לומר אלה החוקים
מכשיעור.
דדלמא אי הוה קיים אכתי הוה מיפר לה מיקמי דליעבר יומא
וגו' בין איש לאשתו בין אב לבתו על כרחין אתה מקיש את האב
ומת בו ביום קאי אשמע ושתק: זו היא ששנינו. על כל הני קאי:
לבעל מה הבעל אין מיפר אלא דברים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם
מת הבעל נתרוקנה רשות לאב. והאב עצמו מיפר כולו בזמן שלא
עינוי נפש וכו'. וגרסינן נמי בירושלמי כל נדר וכל שבועת איסר
❖
היפר הבעל וכן בזמן שהיפר הבעל חוזר האב ומיפר את חלקו
לענות נפש אישה יקימנו ואישה יפירנו אין לי אלא נדרים שיש בהן
כדתנן עלה במתניתין בזה יפה כח האב מכח הבעל שהאב
עינוי נפש דברים שבינו לבינה מנין בין איש לאשתו עד כדון ה)
מוסף רש"י
מיפר בלא שותפות אבל הבעל אינו מיפר אלא בחיי האב:
בבעל באב מנין מה הבעל אינו מיפר אלא נדרים שיש בהם עינוי
איבעיא להו.
נפש ודברים שבינו לבינה אף האב אינו מיפר אלא נדרים שיש בהם
בעל מיגז גייז כו'.
אבל
עינוי נפש ודברים שבינו לבינה. וזה שלא כדברי הר"ם במז"ל שכתב שהאב מיפר כל נדרי בתו: איבעיא להו בעל מיגז גייז או מקלש קליש.
כלומר ארוס שאינו מיפר אלא בשותפותיה דאב כשמיפר חלקו מיגז גייז כלומר שחותך חצי הנדר לגמרי ומבטלו וחציו האחר נשאר חזק
(ראמ"ה בשמו)
אימתי אמרו.
כבתחלה ולא אקליש ליה כלל או מקלש קליש דלא נימא נחתך חצי הנדר דלבטל ההוא פלגא ואידך פלגא כדקאי קאי אלא בהפרת הארוס
מקלש הוא דקליש ליה כוליה נדר. ודקא מיבעיא ליה בארוס ה"ה באב וחד מינייהו נקט: היכי קמבעיא לן. כלומר למאי נפקא מינה:
דנדרה מתרין זיתים. ידועין ואכלתנון לתרווייהו: אי אמרת מיגז גייז לקיא. דנהי דבהפרת ארוס פקע איסור דחד זיתא אידך כדקאי קאי
ולקיא עליה מיהו כיון דלא ידעינן הי מינייהו קאי באיסוריה לא לקיא עד דאכלה תרויהון: ואי אמרת מקלש קליש. ליכא מלקות דהא קליש
היכא מיבעיא ליה.
ליה כוליה נדרא וליכא אלא איסורא בעלמא. ומקשו הכא למה לי תרין זיתין דנקט דהא בפ' שבועות שתים בתרא א"ר פפא דבכל
❖
(שם)
שהוא בקונמות לוקה י"ל משום דאיכא התם מאן דס"ל דאפי' בקונמות לא לקי עד דאיכא כזית נקט לה הכא הכי לרווחא דמילתא א"נ משום
שבועה נקט לה $דבכלל נדר שבועה כדאמרינן לעיל נדר גדול נדר לאלהי ישראל ובשבועה בפחות מכשיעור ליכא מלקות א"נ דלוקה דקאמר
פירוש הרא"ש
הכא לוקה בקרבן קאמר לענין מעילה דלכ"ע $ליכא קרבן בפחות מכשיעור ואשכחן דכוותיה כדאמרי' ילקה ביתר ובחסר. הרשב"א
ז"ל: תא שמע אימתי אמרו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב בזמן שלא שמע הבעל קודם שמת או ששמע והפר או ששמע ושתק ומת בו
בין איש לאשתו בין אב
לבתו.
ביום. הא דקתני ומת בו ביום אשמע ושתק קאי דדוקא בו ביום דאכתי לא קיימיה בעל יכול האב להפר אבל מת ביום שלאחריו לא דהא
קיימיה בעל דכיון שלא הפר גלי אדעתיה דמינח ניחא ליה הלכך אין האב הבא מכחו יכול להפר אבל שמע והפר אפילו מת ביום שלאחריו
יכול להפר דאע"ג דמכי מיית ליה בעל בטלה הפרתו והאב צריך להפר חלק הבעל עם חלקו אפילו הכי כיון שכבר הפר אי אפשר דלהוי
אימתי אמרו מת
הבעל נתרוקנה לרשות
גבי בעל כהקמה אע"פ שנתבטלה הפרתו דהא מ"מ גלי אדעתיה דלא ניחא ליה בההוא נדרא ומאי הוה ליה למעבד. וה"נ מוכחא סיפא דקתני
האב כגון שלא שמע
אבל בעל או שמע והפר.
ולתנא דבי רבי ישמעאל
ואם היו תהיה לאיש מאי עביד ליה. מוקי ליה לאידך (דרבא) [צ"ל דרבה].
שהבעל מיפר דברים שבינו לבינה.
בעל מיגז גייז או מקלש קליש.
או מקלש קליש. כגון דנדרה מתרין זיתין ואכלתינון לתרוייהו.
א"א מקלש קליש. בזמן שלא שמע
הבעל.
נתרוקנה רשות לאב.