ע: ר"ן נערה
המאורסה פרק עשירי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מקיש קודמי הויה שניה. כלומר (ג) שמת ארוס ראשון וראויה להתקדש
מקיש הויה ראשונה לשניה. כלומר שדין שניה כדין ראשונה מה
כה א
א)
ב)
לאחר: לקודמי הויה ראשונה. שלא נתארסה לעולם והיא יושבת
קודמי ראשונה אב מיפר לחודיה אף קודמי שניה נמי לאחר מיתת
ג)
נערה בבית אביה מה קודמי כו': הני מילי. דאב מיפר בקודמי הויה
הבעל אב מיפר לחודיה: אימא ה"מ בנדרים שלא נראו לארוס.
❖
❖
ד)
דומיא דקודמי הויה ראשונה שלא נראו לארוס כלל אבל בנדרים
שניה בנדרים שלא נראו לארוס ראשון (ד) אי לא שמע להו הבעל קודם
שנראו לארוס כלומר ששמע אותם
שימות דהיינו דומיא דקודם הויה
הגהות הב"ח
תוספות קודם שמת לעולם אימא לך דלא מצי
ראשונה: אבל בנדרים שנראו לארוס.
מקיש קודמי הויה
שניה לקודמי הויה
מיפר: ומהדרינן ליה בנדרים שלא
ששמע בהן קודם שימות ולא הספיק
(א) גמ' ואימא
אף קודם הויה שנייה.
ראשונה מה קודמי הויה ראשונה אב מיפר
(ב) שם
להפר אין האב מיפר עד שתחזור
נראו לארוס מבנעוריה בית אביה
לחודיה אף קודמי הויה שניה אב מיפר
מרשות אב
נדרי'
ותתארס שיפירו הוא ואחרון: וא"א
נפקא. כיון דלא זכה בהן ארוס כלל
(ג) רש"י
שלא נראו לארוס ראשו'.
לחודיה (א) אימא ה"מ בנדרי' שלא נראו לארוס
דבנדרים שנראו לארוס. לא מצי מיפר
והיקשא לנדרים שנראו לארוס
כשמת
אבל בנדרים שנראו לארוס לא מצי מיפר
הראשון (ד) ד"ה
לחודיה למה לי למיכתב ואם היו
איצטריך דאב לחודיה מיפר מיהו
שלא
מבנעוריה בית אביה
אב אי בנדרים שלא נראו לארוס מבנעוריה
תהיה לאקושי הוויות להדדי: מבנעוריה
דוקא בשלא נתארסה אבל נתארסה
נפקא.
בית אביה נפקא: בזה יפה כח האב מכח
(ה) ד"ה
נפקא. דמשמע כל כמה דיתבא בבית
הא תניא לקמן בהדיא דאביה
אפילו
הבעל כו': ה"ד אילימא שקידשה כשהיא
ובעלה האחרון מפירין נדריה משום
אביה מצי מיפר לה אלא מדקא מקיש
בנדרים שנראו לארוס
הוויות להדדי ש"מ דומיא דקודם הויה
דלא דמי לקודמי הויה ראשונה:
נערה ובגרה מכדי מיתה מוציאה ובגרות
לשון אחר
(ב)
היכי דמי. שהבעל מיפר בבגר:
ראשונה קאמר דמצי מיפר לחודיה
(ה)
מוציאה מרשות אב מה מיתה לא נתרוקנה
היכי דמי.
בנדרים שלא נראו לארוס דומיא דהויה
מכדי מיתה מוציאה מרשות אב.
מיתה.
רשות לבעל א אף בגרות לא נתרוקנה רשות
ראשונה. פי' אחר אבל בנדרים
דכיון שמת פקע זכותיה ולא מצי
(ו) ד"ה
ובגרות מוציאה
לבעל אלא שקידשה כשהיא בוגרת הא
מרשות אב.
דקתני
שנראו לארוס לא מצי מיפר אי ליכא
להורישו לבניו. ונפקא לן מדכתיב
אלא בשקדשה
אגב
תנינא חדא זימנא הבוגר' ששהתה י"ב חדש
ארוס אחרון הא לא מצית אמרת דלהכי
והתנחלתם אותם לבניכם ג) ולא זכות
(ז) ד"ה
כשהיא בוגרת.
הא גופא קשיא אמרת הבוגרת ששהתה
❖
בנותיכם לבניכם בפ' נערה שנתפתתה
אתי היקשא לרבות נדרים שלא נראו
דאיצטריך
שנים עשר חדש בבוגרת למה לי שנים עשר
: ובגרות מוציאה מרשות
לארוס דהא מקרא אחרינא שמעינן
אב. דכתיב ד) בנעוריה בית אביה ולא
ליה מבנעוריה נפקא דאמרי' כל שבח
חדש בוגרת בל' יום סגי לה תני בוגרת
מוסף רש"י
נעוריה לאביה שהאב זכאי בהפרת
בוגרת: אף בגרות לא נתרוקנה
וששהתה י"ב חדש מ"מ קשיא איבעית אימא
שלא נראו לארוס.
רשות לבעל. כיון דחל עליה [רשות
נדריה והלכך כי אתא ואם היו תהיה
הכא דוקא ובוגרת קתני התם משום דבעי
האב] מקמי בגרות דהא כשקדשה
לאיש לנדרים שנראו לארוס הוא דאתא:
איפלוגי ר"א ורבנן איבעית אימא בוגרת דוקא
היכי דמי. דבעל מיפר בבגר: אי נימא
אבל נדרים
נערה הות: אלא שקדשה כשהיא
ואיידי דנסיב רישא בזה נסיב סיפא נמי בזה:
שנראו.
שקדשה כשהיא נערה ובגרה. לאחר
בוגרת. ובעית למימר דכיון שאין
מתני'
שנתארסה: מכדי מיתה מוציאה
עליה רשות אב כל שהגיע זמן שנתנו
מרשות האב. שיכולה לקדש את עצמה אע"פ שהיא נערה: ובגרות
לו חכמים לארוס וארוסה לפרנס את עצמן כיון דמכאן ואילך בעל חייב
מוציאה מרשות האב. דכיון שבגרה אין לאביה רשות בה לא לקדשה
במזונותיה כדאי' בפ' אע"פ יפר: הא תנינא חדא זמנא. בהאי
(ראמ"ה
ולא למוכרה: מה במיתת האב לא נתרוקנה כו': אלא כשקדשה
פירקא ותרתי למה לי. ומקמי דאסיק ליה לקושיא דייק בהך מתני' בתרייתא
בשמו) מבנעוריה בית
אביה נפקא.
כשהיא בוגרת. וקתני שאין האב מיפר אלא הבעל: הא תנינא
ומפרש לה למה לי שנים עשר חדש בשלשים סגי לה דרב הונא הכי ס"ל
חדא זימנא. בהך פירקין גופיה: בוגרת ששהתה י"ב חדש.
בפרק אע"פ שלא פסקו חכמים לבוגרת אלא שלשים יום ומכאן
ואילך הבעל חייב במזונותיה ונהי דרב הונא איתותב התם מיהו התם
משנתארסה ר' אליעזר אומר הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר
ופריך הא
תנינא חדא זמנא.
נמי מסקינן דכל שעברו עליה י"ב חדש משבגרה אם נתקדשה לאחר
דכמאן שנכנסה ברשותו דמי. ואמרינן עלה הא גופא קשיא אמרת
❖
(שם)
הבוגרת ששהתה י"ב חדש והלא דין שלה ל' יום דהכי תנן במסכת
מיכן אין לה אלא ל' יום ולא משכחת לה שיהו לה י"ב חדש אלא בנתקדשה
ביום שהתחילה ליבגר ומש"ה מקשה היכי פסיק ותני בוגרת ששהתה
כתובות נותנין לבתולה שנים עשר חדש לפרנס עצמה
שנים עשר חדש דבוגרת אין לה זמן קצוב שאי אפשר לפחות ממנו
לקנות מלבושים ותכשיטין לצורך נישואין משתבעה הבעל להינשא
פירוש הרא"ש
אלא שלשים יום אבל לא משכחת לה כל שקדשה כשהיא בוגרת שתהא
ולאלמנה ולבוגרת ל' יום דבוגרת אית לה מלבושין ותכשיטין והכי
היא גופא קשי'.
מקיש קודמי הויה שניה
נמי לאלמנה ואית להו רווחא טובא בשלשים יום וכולן אם הגיע
צריכה י"ב חדש אלא כשנתקדשה ביום ראשון לבגרותה ומשום האי אנפא
לקודמי הויה ראשונה.
זמנן כו' אלמא דבוגרת לא בעינן י"ב חדש: תני בוגרת וכו'. האי
דחיקא לא הוה ליה למתני בבוגרת י"ב חדש. ומפרקינן תני בוגרת
וששהתה י"ב חדש כלומר בוגרת כדינה שזמנה בחסר ויתר כדכתיבנא
כי דיניה והאי כי דיניה יפר ומתני' דקתני שהבעל מיפר בבגר לאחר
אף
קודם הויה שניה.
שלשים יום שתבעה לפרנס את עצמה הוא דקאמר: מ"מ קשיא.
והנערה ששהתה זמן הקצוב לה דהיינו שנים עשר חדש הואיל ובעלה
בנדרים
דתרי זימני למה לי למיתני דהבעל מיפר בבגר: איבעית אימא
חייב במזונותיה יפר: מכל מקום קשיא. תרתי בוגרת למה לי:
שלא נראו לארוס.
בזו דוקא. דהך רישא דמתני' (ו) קתני דהבעל מיפר דוקא קתני לה
איבעית אימא. בוגרת דהכא דוקא והאי דקתני לה התם משום
מבנעוריה בית
ובוגרת וששהתה גררא נסבא משום איפלוגי ר"א ורבנן: ואיבעית
דבעי אפלוגי ר"א ורבנן ומש"ה הדר ותנא לה לאשמועינן דלאו דברי
אביה נפקא.
אימא בוגרת. דקתני בסיפא בפלוגתא דר"א ורבנן הוי דוקא והא
הכל היא. וקשה בעיני לישנא דגמרא דקאמר בוגרת דהכא דוקא
דקתני שהבעל מיפר לאו דוקא: אלא איידי דנסיב רישא בזה יפה
דאדרבה משנה בתרייתא דוקא ולגופה איצטריך לאשמועינן דלא
כח האב. (ז) איצטריך לה למיתני נסיב סיפא בזה יפה כח הבעל:
נסמוך אסתמא קמא דהויא ליה סתם ואח"כ מחלוקת ונ"ל דכי
קאמר בוגרת דהכא דוקא לאו דוקא אלא לומר מתני' בתרייתא בתר
מתני'
קמייתא גרירא דלא אתחיל בה תנא לאשמועינן דינא דבוגרת אלא בהאי מתני' קמייתא שרי למתנייה ובתר הכי באידך מתני' קמ"ל דלא נסמוך
מ"מ קשי'.
אסתמא קמא דלאו דברי הכל היא: ואיבעית אימא בוגרת דהתם דוקא. דהתם הוא שהתחיל התנא להשמיענו דין בוגרת דמתניתין קמייתא
היכי דמי.
אין תורת סתם עליה אלא איידי דנסיב רישא בזו יפה כח האב מכח הבעל נקט נמי אליבא דחד תנא דבדבר אחר יפה כח הבעל מכח האב:
מתני'
אילימא דקדשה כשהיא נערה ובגרה. מיתה מוציאה מרשות האב.
אלא שקדשה כשהיא בוגרת ואח"כ הגיע זמן. הא נמי תנינא.
הא גופא קשיא.
ומשני בוגרת
קתני. ואי
בעי' אימא בוגרת דווקא.
ומשני תני בוגרת ששהתה י"ב חדש.