רש"י נערה המאורסה פרק עשירי נדרים ר"ן עא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני'
מתני'
אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. אפי' מה שנדרה
נדרה והיא ארוסה וכו' אביה ובעלה האחרון מפירין
כו
א)
א
ב) ג)
באירוסי ראשון: לרשות עצמה. שלא ניסת לאחד מהן או שלא בגרה
נדריה. דארוס מפר בקודמין בשותפות. והאי דנקיט נתגרשה בו ביום
בתוך הזמן אביה ובעלה כו': גמ' [ונדריה עליה]. קרא יתירא הוא
ונתארסה בו ביום משום דבשמע עסקינן דשמע ארוס או שמע אב
ד) ה)
ומש"ה דוקא בו ביום אבל
ביום של אחריו לא דכיון דשמע חד
דלא איצטריך למיכתב דליכתוב רחמנא ואם היו תהיה לאיש ונדריה
❖
כז ב
ו)
מינייהו ולא הפר קיימיה לנדרה
או מבטא שפתיה אלא עליה מופנה
ובגמרא שקלינן וטרינן הי מינייהו
משום נדרים שנראו לארוס הראשון
מתני' נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום
א
כח ג
דיכול להפר ארוס אחרון: תניא
שמע ארוס או אביה: זה הכלל כל
תורה אור השלם
נתארסה בו ביום אפי' למאה אביה ובעלה
כוותיה דשמואל. דאפילו בנדרים
שלא יצאה לרשות עצמה שעה אחת.
❖
1. וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ
האחרון מפירין נדריה זה הכלל כל שלא
שנראו לארוס ראשון מיפר בעל
שלא בגרה ולא נשאת דאי בגרה או
(א)
וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ אוֹ מִבְטָא
אחרון: ולא הספיק הבעל לשמוע כו'.
נשאת יצאה מרשות אב וארוס לחודיה
יצאה לרשות עצמה שעה אחת אביה ובעלה
שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל
❖
לא מצי מפר: גמ' מנא ה"מ
האחרון מפירין נדריה: גמ' מנלן דארוס
במדבר ל ז
נַפְשָׁהּ:
דהיינו לא נראו לארוס ראשון: שמע
תוספות
בעלה והיפר לה. דהשתא נראו לארוס
דארוס אחרון מפר נדרים שנראו
מתני' [נדרה] והיא
אחרון מיפר נדרים שנראו לארוס ראשון אמר
ארוסה ונתגרשה בו ביום
ראשון: חוזר האב ומיפר חלקו של
לראשון. דמדקתני נתגרשה בו ביום
הגהות הב"ח
שמואל אמר קרא ואם היו תהיה לאיש
ונתארסה בו ביום.
1
בעל. לפי שאין הבעל מיפר אלא
ונתארסה בו ביום על כרחיך בשמע
(א) במשנה
אביה ובעלה
ונדריה עליה נדרים שהיו עליה כבר דלמא
עסיקינן דאי לא בו ביום למה לי ונהי
בשותפות שבשעה שהפר עדיין לא
האחרון מפירי' נדריה.
הני מילי שלא נראו לארוס ראשון אבל
(ב) רש"י
דאיכא לדחויי דלמא מתני' בשמע אב
שמע האב ובשביל הכי חוזר ומיפר
נדרים שנראו לארוס ראשון לא מצי מיפר
חלקו של בעל עם חלקו: הן הן דברי
ומש"ה קתני בו ביום אבל שמע ארוס
היכא
ארוס אחרון עליה קרא יתירא הוא: תניא
ב"ש. דאפילו נדרים שנראו לארוס
לעולם אימא לך דארוס אחרון לא
חוזר
דאינו
מיפר האב לחודיה: אבל ב"ה אומרים.
מצי מפר אפ"ה שמואל קיבלה מרבו
כוותיה דשמואל נערה המאורסה אביה
בהא קמיפלגי הכא
דכי תנא בו ביום משום שמיעת ארוס
אין אב יכול להפר לא חלקו ולא חלק
ובעלה מפירין נדריה כיצד שמע אביה והפר
ב
תנא ליה. ומש"ה אמר מנה"מ
חבירו עד שיהא ארוס אחד עמו
קאמר
לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת
❖
כל שלא יצאה
הואיל ונראו לארוס: במאי פליגי.
דהאי מנא ה"מ לאו הש"ס קאמר
ונתארסה בו ביום ואפי' מאה פעמים אביה
לרשות עצמה.
ליה אלא כולה מדברי שמואל היא
ב"ש וב"ה התם אמרי ב"ש גבי שמע
אב ובעל
ובעלה האחרון מפירין נדריה שמע בעלה
וכאילו אמר הכי אמר שמואל מנא
אביה והיפר לה ולא הספיק הבעל
מפירי'. גמ'
פירוש הרא"ש
מנא ה"מ דארוס אחרון
והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת
הני מילי דארוס אחרון מפר נדרים
לשמוע עד שמת חוזר האב ומיפר
מתני' נתגרשה בו ביום.
מפר נדרי' שנראו לארוס
הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל א"ר
שנראו לראשון ודכותה בריש פרק
חלקו של בעל ומפרשינן התם אליבא
ראשון.
אביה
דב"ש אינו צריך להפר חלקו אלא
אלו מציאות גבי פירות
נתן הן הן דברי בית
שמאי אבל בית הלל
ובעלה האחרון מפירין
חלק הבעל בלבד וב"ה אומרים אין
מפוזרים וכמה א"ר יצחק קב בד'
אומרים אין יכול
להפר במאי פליגי
ג
נדריה.
יכול להפר חלק הבעל בלבד אלא
אמות ומוכח התם דרבי יצחק גופיה
כל שלא יצאה
בית
לרשות עצמה.
א"כ מיפר חלקו עמו והכא מוחלפת השיטה דב"ש סברי
בעי לה. ושמעתא נמי מוכחא דדינא גופיה שמואל הוא דקאמר ליה
(ב)
גמ' מנה"מ.
דשמע בעלה והיפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל
ולאו ראיה דקרא בלחוד דאם איתא דדינא במתני' הוא ושמואל לא
וחזר האב ומיפר חלקו של בעל אינו הפרה עד שיכלול חלק
אמר מידי אלא דמוכח ליה מקרא היכי מייתי תניא כוותיה דשמואל
א' שמואל
א' קרא ואם היו תהיה
הפרתו והפרת בעל בבת אחת והכא קאמרי ב"ה אינו יכול
מברייתא דנערה המאורסה וכו' דהא בברייתא לא מוכח ליה להאי
ונדריה עליה כבר
להפר כלל בלא ארוס אחרון אלא הכא בהא קמיפלגי דהוו
דינא מהאי קרא דשמואל ואי האי דינא לא חזיא ליה שמואל אלא מתני'
ודילמא.
נדרים שנראו לארוס כדקתני שמע בעלה והפר לה הכא קאמרי היא מאי אולמא דברייתא ממתני' אלא ודאי משום דדינא גופיה
עליה קרא
עליה קרא יתירא הוא.
יתירא.
שמואל קאמר ליה דנהי דתני ליה אמתני' מיהו מתני' איכא לדחויה
ב"ש
תניא
דבשמע אב עסקינן ומש"ה מסייעי ליה מברייתא דליכא לדחויי: ודלמא ה"מ בנדרים שלא נראו לארוס ראשון. שלא שמע אותם. אבל בנדרים
כוותי' דשמואל.
שנראו לארוס ראשון לא מצי מפר ארוס אחרון דכיון דנראו לראשון לא נתרוקנה רשות לארוס אחרון אלא לאב כדמוכח לעיל
מהקישא דהויות הילכך נימא דלנדרים שנראו לארוס ראשון ארוס אחרון כמאן דליתיה דמי ומפר אב א"נ נימא דכיון דאיכא ארוס ולא
מצי מפר אב נמי לא מצי מפר דבמקום ארוס אב לא מפר לחודיה: עליה קרא יתירא הוא. לומר כל נדרים שעליה ואפי' נראו לארוס
ראשון: תניא כותיה דשמואל. דאפילו נדרים שנראו לארוס ראשון מצי מפר ארוס אחרון: שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד
שמת ונתארסה בו ביום. מש"ה קתני בו ביום דאי נתארסה ביום שלאחריו כיון דכשמת בעל נתרוקנה רשות לאב ולא הפר בו ביום קיימיה
לנדריה: אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. פירשו קצת הראשונים ז"ל דהך בבא קמייתא דברי הכל היא דפלוגתא דב"ש וב"ה באידך בבא
תניא כותיה
דשמואל.
בלחוד היא. ותמיהני לב"ה דסבירא להו מקלש קליש כיון דשמע אביה והפר לה ואיקליש ליה האי נדרא דאכתי איתיה לאב ולא בטלה לה הפרה
דיליה היכי מצו אב וארוס אחרון להפר דהא אמרי ב"ה בההיא דלעיל דשמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת דאין האב
יכול להפר ובכי האי גוונא לא אמרי' מת הבעל נתרוקנה רשות לאב משום דכיון דאיקליש ליה נדרא לא חשיבא להורישו לאב וה"נ כי איכא אב וארוס
אחרון מאי שנא. ונראה בעיני לפי דבריהם ז"ל דהיינו טעמא משום דלעיל דאיכא שינוי רשות דמנתיק ליה האי נדרא מארוס לאב כל היכא דקליש
ליה לא מצי מנתיק אבל הכא דאיכא ארוס אחרון חזינן ליה להאי ארוס אחרון ככרעיה דראשון וכיון דמארוס לארוס קאתי אע"ג דאקליש ליה
נדרא מצי אב ובעל להפר דכי ה"ג לאו אינתוקי הוא: שמע בעלה והפר לה. הך בבא נמי בנתארסה מיירי דבגוונא דרישא קיימא ולא מפלגא
בהדי רישא אלא דברישא הפר אב והכא הפר בעל: חוזר האב ומפר חלקו של בעל. דאב לחודיה מצי מפר אע"פ שנתארסה לאחר וכדמפ' טעמא
לקמן. וכי קתני ומפר חלקו של בעל אין ה"נ דחלק עצמו ג"כ יפר האב דהא לא אצטריכא לתנא לאשמועינן דמילתא פשיטא היא שחלקו של אב ה)בלא
הפרה לא פקע וחלקו של בעל הוא דאיצטריך ליה לאשמועינן דאע"ג דבעל כבר הפר חלקו אפ"ה חוזר האב ומפר אף אותו חלק עצמו של בעל
משום דכי מיית ליה בעל בטלה הפרה דיליה: אבל ב"ה אומרים אין יכול להפר. אב בלא ארוס אחרון. ואמרינן במאי קמיפלגי ב"ש סברי בנדרים
נמי שנראו לארוס נתרוקנה רשות לאב ומש"ה כיון דלגבי האי נדר ארוס אחרון כמאן דליתיה דמי וכדמפרש בסמוך אב מצי מפר דלא תימא נהי
דארוס אחרון כמאן דליתי' דמי מיהו כי נתרוקנה רשות דארוס ראשון לאב דוקא בנדרי' שלא נראו לארוס אבל נראו לא דליתא אלא אפי' נראו לו נמי
נתרוקנה
ו)
ה"ג נערה המאורשה אביה ובעלה האחרון מפירי' נדריה כיצד
תניא כוותיה דשמואל נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה כיצד שמע אביה והפר לה
שמע האב והפר לה ולא הספיק בעל לשמוע עד שמת ונתארסה בו ביום אביה ובעלה האחרון מפירי' נדריה.
ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת ונתארסה בו ביום אפי' לק' אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה.
ונתארסה בו ביום.
ונ"ב הגהה.
אמר רבי נתן הן הן דברי ב"ש.
ה"ג שמע אביה והפר לה ולא הספיק בעל לשמוע עד שמת בעל חוזר אב ומפר חלקו של בעל. אמר רבי נתן הן הן דברי ב"ש.
אבל ב"ה סברי אינו יכול להפר.