רש"י כל כנויי פרק
ראשון נדרים
ר"ן ט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני'
מתני'
כנדרי רשעים. כגון שהיה ככר מונח לפניו ואמר כנדרי
בקרבן ובשבועה. הך מתני' נמי
כנדרי רשעים נדר בנזיר
מ א ב ג
א) ב)
רשעים משמע דאותו ככר יהא עליו כנדרי רשעים וכיון דאמר
פירושא דידות היא. ומפרשינן
בגמ' דה"ק דאם אמר כנדרי
❖
הכי נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה ואם אכלו מחייב נזירות וקרבן
רשעים הריני והיה נזיר עובר לפניו הרי הוא נזיר וכן אם אמר
ושבועה דחייב נמי קרבן שבועה דדרכן של רשעים הוא שנודרים
כנדרי רשעים עלי חייב קרבן ומסתברא נמי דדוקא כשהיתה בהמה
בנזירות ובקרבן ונשבעין והאי כי
מונחת לפניו וכן נמי אם אמר כנדרי
תורה אור השלם
מא ד
מתני' כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן
אמר כנדרי רשעים הוי כמאן דאמר
רשעים הימנו שלא אוכל והיה ככר
❖
א
1. טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר
הריני נזיר אם אוכל הימנו והרי עלי
מונח לפניו הרי הוא בשבועה שלא
ובשבועה כנדרי כשרים לא אמר כלום
מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם:
❖
קהלת ה ד
כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן: גמ' ודלמא
כקרבן ושבועה שאיני אוכל: אבל אמר
יאכלנו ומיחייב בכל הני כי אמר
הגהות הב"ח
כנדרי כשרים לא אמר כלום. שאין
כנדרי רשעים שהרי הרשעים דרכן
הכי קאמר כנדרי רשעים לא נדרנא אמר
(א) גמ' בנזירות
דרכן של כשרים שנודרים כדמפרש
לידור בכל אלו. ומפני שאין ראוי לעשות
גליון הש"ס
שמואל באומר כנדרי רשעים הריני עלי
(ב) שם
כן קרי להו נדרי רשעים שהרי רשעים
וכל שכן דאין נשבעין ואהכי לא אמר
בהר"ן ד"ה כשהיה נזיר
בנזיר ובקרבן
והימנו הריני בנזירות עלי בקרבן הימנו
כלום ולא מיתסר בהאי ככר: אבל
הם לאותו דבר כן נראה בעיני: כנדרי
(ג) רש"י
וכו' אי לאו דאמר כנדרי
❖
בשבועה הריני נזירות דלמא הריני
שמואל
רשעים.
אמר כנדבותם. של כשרים ואכלו
כשרים. אע"ג דאמר הריני עלי הימנו
(א)
❖
בתענית קאמר אמר שמואל כשהיה
חייב בנזיר ובקרבן אבל לא בשבועה
והיה נזיר או בהמה או ככר לפניו לא
ב
דכשרים עבידי דמתנדבין בנזירות
אמר כלום שהרי אין הכשרים נודרים
נזיר עובר לפניו (עלי בקרבן) הימנו
הגהות מהר"ב
ובקרבן בדרך נדבה אבל בשבועה
שאין רשאין לעשות כן. וה"ה נמי אם
רנשבורג
מוסף רש"י
בשבועה דלמא הימנו דאכילנא קאמר
אין נשבעין כלל משום הכי אינו חייב
אמר כנדבת רשעים עלי לא אמר כלום
א] גמ'
כנדבותם נדר בנזיר
אמר רבא ג דאמר הימנו שלא אוכל אי
גמ'
ודלמא הכי
משום שבועה:
לפי שאין רשעים (טובים) [נודבים]
ובקרבן.
הכי מאי למימרא מהו דתימא הא לא
ב] בהר"ן
קאמר כנדרי רשעים לא נדרנא. כיון
שאם הם נודבים אינם רשעים
מפיק שבועה מפומיה קמ"ל א] הדין: כנדרי
לאותו דבר והכי איתא בתוספתא
דאיהו לא מפרש מידי דלא אמר הרי
כשרים לא אמר כלום כנדבותם נדר וכו':
הוא עלי כנדרי רשעים אלא בסתם
: כנדבותם נדר בנזיר
(ב)
❖
מאן תנא דשאני ליה בין נדר לנדבה לימא לא
קאמר דלמא ה"ק כנדרי רשעים לא
ובקרבן. שהרי הכשרים מתנדבים הם
נדרנא ולא כלום הוא: אמר (ג) רבא
בקרבן ובנזירות הלכך כי אמר הריני
רבי מאיר ולא רבי יהודה דתניא טוב
(ראמ"ה בשמו) טוב אשר
1
באומר. כגון שהיה ככר לפניו ואמר
והיה נזיר עובר לפניו הרי הוא נזיר
לא תדור.
אשר לא תדור וגו' טוב מזה ומזה שאינו נודר
תוספות
ד
וכי אמר עלי ובהמה מונחת לפניו
כנדרי רשעים הריני עלי והימנו
כל עיקר דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר טוב
מתני' כנדרי רשעים.
הוה ליה כאומר הרי הוא קרבן נדבה.
ומשתמע דה"ק הריני בנזירות דמאן
מזה ומזה נודר ומשלם אפילו תימא ר"מ
כנדרי כשרים לא אמר
אבל בשבועה לא מחייב אפילו היה
דנזר ה"ק הריני נזיר והא דאמר עלי
כי
(חולין ב.) ר'
כלום.
ככר מונח לפניו ואמר הימנו שלא אוכל
משמע דאמר הרי עלי קרבן והימנו
יהודה אומר טוב מזה
לפי שאין הכשרים נשבעין לעולם ואע"ג דאמרי' לעיל דלזרוזי
משמע דאמר שבועה שלא אוכל הימנו דהואיל דאמר בתחלה כנדרי
ומזה נודר ומשלם.
רשעים משתמע ודאי דהכי בעי למימר דדרכן של רשעים הוא
נפשייהו נשבעים לדבר מצוה ההיא שבועה לא מקרי נדבה שהרי כבר
דאגב ריתחייהו נודרין בנזיר ובקרבן ובשבועה: ודלמא. הא דאמר
הם מחוייבים לקיים את המצוה. ואיכא למידק הרי נדבה אינה אלא
כנדבתם נדר
❖
הריני בתענית משמע ולא בנזירות: ודלמא. הא דאמר הימנו
באומר הרי זו ונדר בהרי עלי וחילוק זה ליתיה אלא בנדרים דקרבנות
בנזיר ובקרבן.
(שם)
אבל בנזירות מאי נדר ומאי נדבה שייכי ביה הרי אינו אלא בענין
לא משמע שלא אוכל הימנו אלא שבועה שאוכל ממנו וכי אכיל מיניה
לא מחייב משום שבועה: אי הכי. כיון דאמר בפירוש שלא אוכל מאי
אחד. נראה בעיני דנדר פירושו דבר שאינו בא לגמרי בנדבת הלב
פירוש הרא"ש
למימרא ודאי לא מיבעיא למיתנא דחייב משום שבועה כי אכיל מיניה:
ונדבה פירושו מה שהאדם נודר יותר בנדבת נפשו ושמעשיו יותר
מתני' כנדרי רשעים.
כנדרי
הא לא מפיק שבועה. דלא אמר בפירוש שבועה שלא אוכל אפ"ה אמרינן
רצויים ומש"ה אמרינן דנדר הוא הרי עלי לפי שאינו מתנדב לגמרי
רשעים הריני עלי והימנו.
ודאי שבועה קאמר: דשני ליה בין נדר לנדבה. דקתני כנדרי כשרים
כיון שלא הפרישו עכשיו ונדבה הוא באומר הרי זו לפי שמתנדב
לא אמר כלום וכי אמר כנדבתם של כשרין הוי נדר ומשמע דנדר אסור
נדרו יותר רצוי וכיון שזה הוא פירושם של נדר ונדבה אף בנזיר
אבל נדבה מותרת: דתניא טוב אשר לא תדור טוב מזה ומזה. דהכי
אע"פ שאין הנדר של נזירות אלא בענין אחד מי שהכוונה שלו רצויה
דריש ר' מאיר לקרא את אשר תדור שלם טוב אשר לא תדור משתדור
יותר קרוי נזירותו נדבה ומי שאינה רצויה כל כך קרוי נדר והרשעים
כנדרי כשרים לא
ולא תשלם (טוב אשר לא תדור ומשתדור ולא תשלם) וטוב שאינו נודר
כשנודרים בנזיר אין כונתם רצויה לגמרי אבל הכשרים מתוך שכונתם
אמר כלום.
כל עיקר מזה שנודר ואינו משלם ואפי' מזה שנודר ומשלם: ר' יהודה
שלמה ורצויה ואין בנזירותם שום נדנוד עבירה קרוי נזירותם נדבה
אומר טוב מזה ומזה נודר ומשלם. דמשמע ליה לר' יהודה דהאי טוב
והיינו דאמרינן בגמרא גבי נדבה דנזירות משכחת לה כשמעון הצדיק
וכמו שנפרש בס"ד: גמ' כשהיה נזיר עובר לפניו. ואפילו הכי
קאי אקרא דלקמיה הכי דריש ליה את אשר תדור שלם טוב אותו
כנדבתם. נדר
שנודר ומשלם טוב מאשר לא תדור ומשתדור ולא תשלם והיינו דלא
דוקא כי קאמר כנדרי רשעים הריני אבל כי אמר הריני לחודיה לא
בנזיר ובקרבן.
כר' יהודה ודלא כר' מאיר דאמר טוב שאינו נודר כל עיקר דסבר
אמר כלום דלא דמי לאומר אהא דאמרינן בפ"ק דקידושין דה"ל
בין בנדר בין בנדבה אסור ליה לאיניש למידר ואילו ר"י דאמר שנודר
נזיר כשנזיר עובר לפניו משום דאהא לישנא מעליא ומהני אבל הריני
ומשלם טוב לא מפליג בין נדר לנדבה דאפילו בנדר שפיר דמי:
$אי לאו דאמר כנדרי רשעים ב] עלי לא משמע דאמר מידי כך פירשו
רבותי. ואינו נראה בעיני דהריני לא גרע מאהא אלא מתני' משום
כי
דאתא לאשמועינן דאי אמר כנדרי כשרים הריני אפילו בנזיר עובר לפניו לא מהני נקט רישא כנדרי רשעים אבל אין ה"נ דכל שאמר
הריני בלחוד והיה נזיר עובר לפניו הרי זה נזיר: ודלמא הימנו דאכילנא קאמר. כלומר וכיון דאיכא למימר דלמא דאכילנא קאמר
הוו להו ידים שאין מוכיחות וסבירא ליה לשמואל דלא הויין ידים: דשני ליה בין נדר לנדבה. דאמר דכשרים מתנדבין ואינן נודרין:
טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר. מנודר ומשלם ומנודר ואינו משלם דלעיל מהאי קרא כתיב את אשר תדור שלם ובתר הכי
כתיב טוב אשר לא תדור כלומר שהוא יותר טוב מנודר ומשלם דכתיב לעיל מיניה וקא יהיב טעמא למילתיה משתדור ולא
גמ'
תשלם כלומר שמא תשכח ולא תשלם ולפיכך טוב אשר לא תדור כלל. משמע לן השתא דלא שני בין נדר לנדבה דאי לא לאשמועינן
ודלמא כנדרי רשעים לא
נדרנא.
קרא דטוב מכולן [נודב] ומשלם: ר' יהודה אומר טוב מזה ומזה נודר ומשלם. ודריש להו לקראי הכי את אשר תדור שלם וזו היא
מדה משובחת אבל טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם. ואי תימא פשיטא ה"ק לא תהא סבור שבשעת נדרך אתה מוסיף זכות ואח"כ
כנדרי רשעים הריני עלי
הימנו.
אם שכחת או נאנסת לא הפסדת את שכרך שאינו כן שאין השכר
בשעת הנדר אלא בשעת התשלומים. כך נראית שיטה זאת בעיני:
כי
עלי בקרבן.
הימנו בשבועה. ודלמא ממנו דאכילנא קאמר.
מהו דתימא הא לא מפיק שבועה מפיו.
טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם.
הימנו שבועה.
הריני בנזירות.
טוב מזה ומזה.