המאורסה פרק עשירי נדרים ר"ן עב.
רש"י נערה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי רישא דוקא נסיב סיפא משום רישא. כלומר לא תקשה סיפא
ת"ש אימתי אמרו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב וכו'. פרשתי
ל א ב
א)
ב)
למעלה : אימא סיפא. אדדייקת מרישא דגרושין כהקמה
לרישא אע"ג דמרישא שמעינן דגירושין כהקמה דמו ובסיפא שמעינן
ג)
דמו [דייק] מסיפא דכשתיקה דמו: אי רישא דוקא. דלא מצי למיתני
דכשתיקה דמו לא קשיין אהדדי דאימא רישא דוקא דגירושין כי הקמה
ד) ה)
❖
לא ג
דמו והאי דלא תני סיפא (ב) שמע וגירשה משום דלא נסיב לה אלא
גרושין משום דכהקמה דמו
נסיב סיפא משום רישא דלא בעי
ו)
משום רישא ותנא לא בעי לאוסופי
למיתנא בסיפא גוונא חדתא אלא
לב ד
מידי בסיפא טפי מרישא: א"נ סיפא
לאפוכינהו לגווני דרישא. אי סיפא
ת"ש אימתי אמרו
מת הבעל נתרוקנה
א
הגהות הב"ח
❖
(ג)נמי דוקא. דגירושין כשתיקה דמו:
דוקא דלא מצי תני בסיפא גירושין
רשות לאב בזמן שלא שמע הבעל או שמע
(א) גמ' נמי או
הכא במאי עסקינן בשלא שמע ארוס
משום דכשתיקה דמיין נסיב רישא
והפר או שמע ושתק ומת בו ביום ואי
(ב) רש"י
ראשון. קודם שגירשה ואהכי מצי
משום סיפא דלא בעי למיתנא ברישא
או
אמרת גירושין כשתיקה דמו ליתני נמי או
פירוש הרא"ש
(ג) ד"ה
אלא גווני $דמצי לאפוכי להו בסיפא:
מיפר ארוס אחרון הא לאו הכי לא
שמע וגירש מדלא תני הכי ש"מ גירושין
ואי אמרת גירושין
דגירושין כי הקמה דמו: מאי איריא.
ת"ש נדרה והיא ארוסה וכו' ש"מ
❖
כשתיקה דמו.
כהקמה דמו אימא סיפא ב אבל אם שמע
גרושין כשתיקה דמיין. דכיון דקתני
אי נתארסה לאחר בו ביום דמצי
וקיים או שמע ושתק ומת ביום של אחריו
למיפר לה: אפילו לאחר מאה ימים
בו ביום על כרחין בדאיכא שמיעה
נמי. אם נתארסה לאחר ליהוי ארוס
גליון הש"ס
אין יכול להפר ואי אמרת גירושין כהקמה
עסקינן וקס"ד דשמיעה דארוס היא
אי רישא דוקא.
ולהכי תנא בו ביום לאשמועינן
אחרון מיפר הואיל ולא נראו לארוס
בהר"ן ד"ה אי רישא כו'
דמו ליתני ואם שמע וגירש אלא מדלא
(א)
דמצי לאפוכי להו כו'.
ראשון: אין הכי נמי אלא הב"ע
דגרושין כשתיקה דמיין דאי שמיעה
קתני הכי ש"מ גירושין כשתיקה דמו אלא
בשלא שמע ארוס ראשון אבל שמע
דאב היא מאי רבותא כי קתני בו
אלא דנסיב סיפא משום
מהא ליכא למשמע מיניה אי רישא דוקא
האב. והואיל דבו ביום שמע צריך
ביום: ודחינן בשלא שמע ארוס ושמע
רישא.
נסיב סיפא משום רישא אי סיפא דוקא נסיב
אב. ומשום שמיעה דאב הוא דקתני
להפר בו ביום כדכתיב ביום שמעו:
רישא משום סיפא ת"ש נדרה והיא ארוסה
הכא בנשואה עסקינן. הא דקתני
בו ביום ולאו לאשמועינן רבותא אלא
❖
ונתגרשה ונתארסה בו ביום אפילו למאה
דינא הכי הוא דכיון דאיכא שמיעה
גירשה והחזירה כגון שנשאת ונדרה
אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ש"מ
דאב דוקא בו ביום אבל למחר וליומא
וגירשה ביום ששמע והחזירה בו
אי
מוסף רש"י
ביום דעכשיו יצאה שעה אחת לרשות
אחרינא לא: ת"ש נדרה בו ביום
גירושין כשתיקה דמו דאי כהקמה דמו מי
סיפא דוקא.
עצמה ואע"פ שהחזירה נעשית
וכו'. וקס"ד דבארוסה עסקינן וקתני
בנשואה עסקינן.
מצי מיפר ארוס אחרון נידרי דאוקים ארוס
כנשואה לאחר דלא מצי מיפר
אין יכול להפר אלמא גרושין כהקמה
ראשון הב"ע ג בשלא שמע ארוס ראשון אי
דעכשיו הן קודמין כדתנן
דמיין והלכך על כרחך מתניתין
אלמא גרושין כשתיקה
הכי מאי איריא בו ביום אפילו לאחר מאה
דמו.
דקתני בו ביום בשלא שמע ארוס
זה הכלל כל שלא יצאת לרשות
ימים נמי כשלא שמע ארוס ושמע האב דבו
(ראמ"ה בשמו) דאין
ד
ראשון ושמע אב עסקינן דאי שמע
עצמה שעה אחת אביה ובעלה מפירין
הבעל מיפר בקודמין.
ביום הוא דמצי מיפר אבל מכאן ואילך
ארוס כיון שגרשה אפילו נתארסה
נדריה הא יצאה לרשות עצמה אין
לא מצי מיפר תא שמע נדרה בו
(גיטין לה:)
בו ביום לא מצי מיפר: אמרי הכא
מפירין משום דאין הבעל מיפר בקודמין:
מתני' ביום גירשה והחזירה בו ביום אין יכול
בנשואה עסקינן. לעולם אימא לך
דגרושין כשתיקה דמיין והכא היינו
להפר שמע מינה גירושין כהקמה דמו אמרי הכא בנשואה עסקינן
הכא בנשואה
עסקינן.
טעמא משום דבנשואה עסקינן או
והיינו טעמא דאין יכול להפר משום דאין הבעל מיפר בקודמין:
❖
(לעיל סז.)
בתחילה או בסוף ומש"ה לא מצי מיפר
מתני'
דאין הבעל מיפר בקודמין הלכך אי
ארוסה בתחלה ונשואה בסוף היא לא מצי מיפר דאין הבעל מיפר בקודמין ואי נשואה בתחלה וארוסה בסוף היא נמי לא מצי מיפר
תוספות
דכיון שנשאת פקע ליה אב וארוס אינו יכול להפר אלא בשותפות. ונקט ליה לטעמא דאין הבעל מיפר בקודמין משום דהיינו
ליתני שמע וגירש.
טעמא מחמת שנסתלק לו אב דאי לאו הכי בעל גרע מארוס בתמיה: ולענין הלכה כתב הרמב"ן ז"ל כיון דבעיין לא
ליתני שמע וגירש.
אפשיטא נקטינן לחומרא דגרושין כהקמה דמו והיכא דנדרה ושמע בעלה וגרשה ואהדרה ביומיה לא מצי מיפר לה. אבל הרשב"א
ז"ל כתב דנהי דבעיין לא איפשיטא מהנך מתנייתא דמייתי' עלה אפשיטא לה ממימריה דשמואל דאמר לעיל מנא ה"מ דארוס אחרון
מיפר נדרים שנראו לראשון דאלמא קבלה מרביה דכי תנן במתני' בו ביום משום שמיעת ארוס נקט ליה ולא משום שמיעת אב וכיון
אלא מהא ליכ'
למשמע.
דשמואל אמר הכי לא שבקינן מאי דפשיטא ליה לשמואל משום מאי דאסתפקא להו בגמרא. וכי תימא א"כ מ"ט לא [פשטינן] בעיין
ממימריה דשמואל איכא למימר דממתני' או ממתניתא בעו למפשטה ולא ממימרא דאמוראה ודכוותה הא דבעיא לן לעיל בפ' אין
בין המודר הני כהני שלוחי דידן נינהו או שלוחי דשמיא ולא איפשיטא התם אע"ג דהוה ליה למפשטה ממימריה דרב המנונא
ו)
דאמר בפ"ק דקדושין דשלוחי דשמיא הוו משום דממתני' או ממתניתא הוה בעי למפשטה ולא ממימרא דאמוראה והא נמי דכוותה:
מתני'
ת"ש נדרה והיא ארוסה ונתקדשה בו ביום.