עג: ר"ן נערה
המאורסה פרק עשירי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני'
מתני'
הבוגרת. והנערה ששהתה י"ב חדש ואלמנה ששהתה ל'
הבוגרת ששהתה י"ב חדש. הא תריצנא לה לעיל בגמ'
מא א
א)
ב) ג)
יום: הואיל ובעלה חייב במזונותיה. כדאמרינן במס' כתובות בפ'
בוגרת וששהתה י"ב חדש: הואיל ובעלה חייב במזונותיה. כדתנן בפ'
ד)
אע"פ דנותנין לבתולה י"ב חדש ולאחר מכאן חייב במזונותיה
אע"פ ה) נותנין לבתולה י"ב חדש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה
כדתנן הגיע זמן ולא נשאו אוכלות משלו: יפר. לבדו בלא שותפותיה
וכשם שנותנים לאשה כך נותנים לאיש לפרנס את עצמו הגיע זמן ולא
ה)
מב ב
ו)
דאב: וחכמים אומרים. היינו רבי
נישאו אוכלת משלו וכו' (ב) ובוגרת
ז) ח)
מתני' בוגרת ששהתה י"ב חדש
נותנין ל' יום כאלמנה: ר"א אומר
יהושע דהוא בר פלוגתיה דר"א בכל
❖
(א)
יפר. כדאמר לקמן כל הנודרת על
דוכתא: עד שתכנס לרשותו. עד
ואלמנה ל' יום ר' אליעזר אומר הואיל ובעלה
מג ג
שתכנס לחופה: גמ' ר"א ומשנה
דעת בעלה נודרת: אין הבעל מיפר.
חייב במזונותיה יפר וחכ"א אין הבעל מיפר
א
יחידי עד שתכנס לרשותו: גמ'
הגהות הב"ח
ראשונה אמרו דבר אחד. דכשהגיע
עד שתכנס לרשותו: גמ' אמר רבה ר"א
מד ד
(א) משנה הבוגרת
משנה ראשונה. בפרק אע"פ: היבם
זמנה לינשא ולא נשאת כיון שחייב
ומשנה ראשונה אמרו דבר אחד דתנן
(ב) רש"י
אינו מאכיל. לשומרת יבם מן
בעלה במזונותיה חשבינן לה כנשואה
מה ה
ולבוגרת
ב נותנין לבתולה י"ב חדש לפרנס עצמה
הארוסין: עשתה ששה חדשים.
לקצת דברים ואע"פ שאינה בבית
❖
(ג) ד"ה
הגיע י"ב חדש אוכלת משלו ואוכלת
שהיתה ארוסה לראשון ו' חדשים ולפני
בעלה. ר"א הא דאמרן דאמר
ג
במזונותיה דיפר
בתרומה אבל היבם אינו מאכיל בתרומה
במתני' בעלה מיפר נדריה בלא
היבם ששה דהיינו י"ב חדש שנותנין
ד
❖
חדש
תוספות
לבתולה לפרנס את עצמה: ואפילו.
שותפותיה דאב: היבם אינו מאכיל
עשתה ששה חדשים בפני הבעל וששה
מתני' בוגרת ששהתה
בתרומה. כדילפי' התם בפרק אע"פ
עשתה כולן י"ב חודש לפני הבעל
חדשים בפני היבם ואפילו כולן בפני הבעל
י"ב חדש הואיל [ובעלה]
גליון הש"ס
וחסר יום אחד אחרון לפני היבם
דקנין כספו אמר רחמנא ז)
חייב במזונותיה.
חסר יום א' או כולן בפני היבם חסר יום
אינו מאכילה בתרומה הא עשתה כולן
והאי קנין דאחיו: עשתה ו' חדשים
בהר"ן ד"ה ב"ד
א' אינה אוכלת בתרומה זו משנה ראשונה
וחכמי' או'
שאחריהם. אי משום
י"ב חודש לפני הראשון ונפלה לפני
בפני הבעל. שעברו עליה ו' חדשים
[אין הבעל מיפר.
סימפון כו'.
ב"ד של אחריהם אמרו ה אין האשה אוכלת
היבם הואיל וכבר חייב הבעל
בחיי הבעל מאותן י"ב חדש שנתנו
בתרומה עד שתכנס לחופה א"ל אביי דלמא
במזונותיה מאכילה יבם בתרומה אף
לה חכמים משעה שתבעה הבעל
גמ' א' רבה ר"א.
לא היא עד כאן לא קא אשמעינן משנה
ע"פ שלא הכניסה ככנוסה דמיא.
לינשא: ואפילו כולן בפני הבעל
ומשנה ראשונה.
וה"נ אמר ר"א הואיל ובעלה חייב
חסר יום אחד בפני היבם כך היא
ראשונה אלא למיכל בתרומה דרבנן אבל
❖
במזונותיה יפר: ב"ד של אחריהן
עיקר הגירסא. ופרש"י ז"ל שם בפרק
דתנן כו'.
נדרים דאורייתא אימא לא ועד כאן לא
אמרו אין האשה אוכלת בתרומה כו'.
אע"פ דלאו דוקא חסר יום אחד
שמעת ליה לר' אליעזר אלא גבי נדרים
והתםו) מפ' טעמא שמא ימזגו לה כוס
דאפי' כולן בפני הבעל אינה אוכלת
כדרב פנחס משמיה דרבא דאמר כל
מוסף רש"י
בבית אביה ותשקה את אחותה: אלא
היבם אינו מאכיל
ברשות היבם וכדילפי' התם מדכתיב
הנודרת על דעת בעלה היא נודרת אבל
בתרומה.
הואיל ובעלה חייב
בתרומה דרבנן. בזמן הזה דלא הוי
קנין כספו והאי קנין כסף אחיו הוא
במזונותיה יפר.
תרומה אפילו מדרבנן נמי לא אכלה:
והאי דקתני חסר יום אחד דניחא ליה
אלא מדרבנן. אי נמי בתרומה דרבנן
(כתובות
מתני'
נז:)
למיתני באשה שלא אכלה כלל. ואין כן
כגון עציץ שאינו נקוב ופירות שנכנסו
(לעיל ע:) נותנין
מח"ל: אבל נדרים דאורייתא. התם קא אמרי רבנן דאינו מיפר: וע"כ
דעת ר"ת ז"ל אלא דוקא חסר יום א' אבל אם אכלתן כולן בפני
לבתולה י"ב חדש.
לא שמעת ליה לר"א אלא גבי נדרים. דהיינו טעמא דמשנתחייב (ג) יפר
הבעל אוכלת משל יבם דנהי דיבם אינו מאכיל מיהו לא מפסדא
או אפי' כולן
בפני הבעל ואחד בפני
משום דרב פנחס וכו' והיינו לאחר שנתחייב במזונותיה אבל לגבי תרומה
מידי מחמתיה והכי איתא בהדיא בירושלמי הגיע זמן ולא נשאו או
ח)
היבם.
דיבם לא מבעיא בתרומה דאורייתא דלא אכלה אפי' עשתה י"ב
שמתו בעליהן אוכלות משלו ואוכלות בתרומה: זו משנה ראשונה.
בפני הבעל אלא אפילו בעציץ שאינו נקוב דתרומה דרבנן לא אכלה:
דס"ל דאשה אוכלת בתרומה קודם שתכנס לחופה: בית דין
לפרנס עצמה.
(כתובות נז.)
שאחריהם אמרו אין אשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה.
מתני'
אוכלת משלו.
ומפרשי התם טעמייהו $אי משום סימפון כלומר שמא ימצא בה מום ונמצא מקחו מקח טעות אי משום שמא תשקה כוס של תרומה לאחיה
ולאחותה. והא דאייתי הך סיפא ולא אייתי רישא דמתני' דקתני בהדיא נותנין לבתולה י"ב חדש ולאלמנה ל' הגיע זמן ולא נשאו אוכלות
(שם ב.) ואוכלת
בתרומה.
משלו ואוכלות בתרומה משום דהך סיפא מפרשה טפי הי משנה ראשונה והי משנה אחרונה. ואיכא נסחי דכתיבא בהו כולה מתני'. אלמא
משנה ראשונה ס"ל כר"א דמכיון שבעלה חייב במזונותיה הרי היא קצת ברשות בעלה דמש"ה אוכלת בתרומה. דקס"ד השתא דאי לאו
דמשנה ראשונה ס"ל כר"א אף על גב דאיסור תרומה בארוסה ליתיה אלא מדרבנן דגזור אי משום סימפון אי משום שמא תשקה כוס
(שם ומח:)
של תרומה לאחיה ולאחותה אפ"ה אי לאו דבמידי דאורייתא קיימא ברשות בעלה כר"א לתרומה נמי אע"ג דמדרבנן היא לא אוקמוה
ברשותיה דחכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה: אמר ליה אביי ודלמא לא היא עד כאן לא אשמעינן משנה ראשונה אלא למיכל
❖
(שם נז.)
בתרומה דרבנן. משום דכיון דמדינא ארוסה אוכלת בתרומה ורבנן הוא דגזור אי משום סימפון או משום שמא תשקה כל שחייב
במזונותיה ליכא למיחש להכי ושרי דמשום סימפון ליכא דמקמי דיהיב לה מזונות בדיק לה ע"י קרובות כי היכי דלא לישדי זוזיה בכדי
ובדיקת חוץ שמה בדיקה ומשום שמא תשקה נמי ליכא דכיון דאיהו מפרנס לה דוכתא מייחד לה אבל נדרים דמדאורייתא אין ארוס
פירוש הרא"ש
ב"ד שלאחריהן אמרו
מיפר אפי' לאחר שנתחייב במזונותיה אימא לך דלא מצי מיפר בלא שותפותיה דאב: ועד כאן לא שמעת ליה לר"א אלא גבי נדרים. ולא
אינה אוכלת עד שתכנס
ר"א ומשנה ראשונה
משום דחשיב לה כנשואה אלא כדרב פנחס דאמר כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת הלכך ס"ל לר"א דכיון דאיהו מפרנס לה ודאי
לחופה: אלא למיכל
אמרו דבר אחד.
נדרה על דעתיה אבל בתרומה אפי' דרבנן לא אכלה דאיכא למימר דנהי נמי דהוא מפרנס לה איכא למיחש משום סמפון דקסברי
בתרומה דרבנן.
בדיקת חוץ לא שמה בדיקה ולשמא תשקה נמי איכא למיחש דלאו דוכתא מייחד לה: והא דאמר דטעמא דר"א כדרב פנחס לאו למימרא
דרבנן לית להו דרב פנחס דהא מסקי' בנדה בפרק יוצא דופן בקטנה שהשיאוה אמה ואחיה דבעלה מיפר נדריה דאע"ג דנדריה
חיילי מדאורייתא דהא קיימא לן דמופלא סמוך לאיש מדאורייתא כדאיתא התם ונשואי קטנה ליתנהו אלא מדרבנן אפ"ה אתו נשואי
דרבנן ומבטלי נדרים דאורייתא מדרב פנחס אלמא רבנן נמי מודו בה אלא דבהא פליגי ר"א סבר כיון דאיהו מפרנס לה אינה [נודרת]
אלא על דעתו ורבנן סברי מי לא מודית לן דאילו מפרנס לה אחר לא נדרה לה על דעתיה כי מפרנס לה ארוס נמי לא על דעתיה
אין
היא נודרת עד שתכנס לחופה ומיהו מכיון שנכנסה לחופה אפי' בחופה דרבנן כקטנה שהשיאוה אמה ואחיה מודו רבנן שעל דעתו היא
היבם מאכיל בתרומה.
אבל
נודרת ומש"ה אתו נשואין דרבנן ומבטלין נדרא דאורייתא וכדכתיבנא: ואיכא דילפי מהכא דמי שנדר על דעת חבירו ה"ז יכול להתיר
נדרים דאורייתא.
נדרו שלא ע"פ חכם דכי היכי דאמרינן הכא דמש"ה מצי בעל לחודיה להפר משום דנדרה על דעתיה במפרש נמי על דעת חבירו מצי מפר
דלא גרע מפרש דחבירו מסתם דבעל דהיינו טעמא הכא והתם משום דכנדר על תנאי דמי. וזו אצלי שגגת הוראה דהא אף ע"ג דאמר דעל
דעת בעלה היא נודרת אפ"ה צריך בעל שיפר לה באותו לשון שקצבה לה תורה וגזירת הכתוב הוא ומש"ה אין כל הלשונות שוין בו וכדאמר
חסר יום
כל הנודרת על דעת
לקמן ואי אמרת דבנודר על דעת חבירו נמי אידך מצי מיפר משום דכנדר על תנאי דמי הרי התרתו של בעל ואחר ראוי שתהא נאמרת
א' בפני היבם.
בעלה נודרת.
בכל לשון אלא ודאי רב פנחס ה"ק נהי דהפרה דבעל גזרת הכתוב היא מיהו מש"ה זכתה תורה לבעל בהפרת נדריה משום דעל דעת בעלה
היא נודרת הלכך כל שהיא נודרת על דעתו חיילא הך גזירת הכתוב דאמר רחמנא אבל נודר על דעת חבירו דלא חדית ביה רחמנא
אבל בתרומה.
מידי ודאי לא מצי מיפר מיהו היכא דאתני בהדיא ואמר הריני נודר אם חבירי רוצה מצי חבריה למשרי ליה ואינו צריך לשון מיוחד אלא כל
אלא למיכל
בתרומה דרבנן.
היכא
דאמרינן כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת.