המאורסה פרק עשירי נדרים ר"ן עד.
רש"י נערה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני'
בין ליבם אחד. בין שזקוקה ליבם אחד בין לשני יבמין
היכא דאמר אי אפשי סגי אע"ג דבהפרה לא מהני כדאיתא לקמן זה
מו א
א) ב)
ג) ד)
נ"ל. ועוד דנהי דאמרינן הכא על דעת בעלה לא קפדינן אלישנא אלא
אמר ר' אליעזר יפר. ומוקמינן ליה בגמרא בשעשה בה מאמר
ה)
אחד מהן: ומה אשה שקנה הוא לעצמו. כגון הנושא אשה בעלמא:
הכי קאמרינן דאין בלבה שיתקיים הנדר אי קפיד ביה בעלה אבל
❖
ו)
מז ב
שהקנו לו מן השמים. יבמה שחייבו לו מן התורה: שאין לאחר רשות
מאן לימא לן דעל דעת הכי משמע דנימא דנודר על דעת חברו מצי
בה. המקדש אשה מן השוק לאחר
אידך למישרי ליה אלא ודאי כדכתיבנא:
מתני'
מתני' שומרת יבם וכו' ר"א אומר
הגהות הב"ח
שקידשה לא תפסי בה קידושי מאדם
שומרת יבם בין ליבם אחד בין לשני
מח ג
אחר ואהכי מצי מיפר: שיש לאחר רשות
יפר. מסקינן בגמרא דיפר בשותפות
(א) במשנה
יבמין ר"א אומר יפר ר' יהושע אומר לאחד אבל
בה. שאם עשה בה מאמר יבם זה
אב קאמר ובשעשה בה מאמר:
לא לשנים ר"ע אומר לא לאחד ולא לשנים אמר
לאישה
א
ובא אחיו אח"כ ועשה בה מאמר
רבי יהושע אומר לאחד ולא לשנים.
❖
(ב) גמ'
ר"א מה אם אשה שקנה הוא לעצמו הרי הוא
יש מאמר
משום דס"ל אין ברירה וכדנפרש
תפיס בה כדאמר
אמר
מיפר נדריה אשה שהקנו לו מן השמים אינו
(ג) שם אחוה
אחר מאמר: דבריך בשני יבמין.
בגמרא בס"ד: רבי עקיבא אומר
(ד) רש"י
דין שיפר נדריה אמר לו ר"ע לא אם אמרת
לא לאחד ולא לשנים. דגריע ליה יבם תוספות
דבשני יבמין מצית למימר כי האי גוונא:
דמצי (ה) ד"ה
באשה שקנה הוא לעצמו שאין לאחרים בה
מתני' שומרת יבם בין
מה אתה משיב על יבם אחד. בהא
מארוס ואפי' בשותפות לא מצי מיפר:
❖
ליבם אחד כו' ר"א או'
ולהא
לא מצית למימר שיש לאחרים רשות
ומה אשה שקנה הוא עצמו. שאינה
רשות תאמר באשה שהקנו לו מן השמים שיש
יפר.
בה הואיל וליכא יבם אחר ואת לא
שומרת יבם אלא הוא קדשה לעצמו
לאחרים בה רשות א"ל ר' יהושע עקיבא דבריך
ומה אשה מן השוק שקנה
הוא לעצמו מפר נדריה.
משוית חילוק בין יבם אחד לשני יבמין:
הרי הוא מיפר נדריה בשותפות דאב:
מוסף רש"י
בשני יבמין מה אתה משיב על יבם אחד אמר
א"ל אין היבמה גמורה לאישה. שאם
אשה שהקנו לו מן השמים. היינו
אשה שהקנו
ר"א אומר יפר.
לו אין היבמה גמורה (א) ליבם כשם שהארוסה
בא עליה זר אין נסקל שאין בה לא
שומרת יבם שהיא קנויה לו בלא
לו מן השמי'.
(יבמות
גמורה לאישה: גמ' בשלמא ר"ע סבר
אינו דין שיפר
כט:) לאחד אבל לא
דין ארוסה ולא דין אשת איש ואין
קדושין שאסורה לכל אדם עד שיחלוץ
נדריה. שאין
לשנים.
אין זיקה ור"י סבר ב יש זיקה אלא ר"א מאי
חייבין עליה אלא לאו דלא תהיה אשת
לה אינו דין שיפר נדריה בשותפותיה
לאחרי'. שיש
טעמיה אי יש זיקה אין ברירה אמר ר' אמי
המת וגו' : כשם שארוסה.
דאב: עקיבא דבריך בשני יבמין.
לאחרי'.
דבריך קיימי' בב' יבמין.
(שם) אין זיקה.
כגון שעשה בה מאמר ורבי אליעזר סבר לה
בעלמא גמורה לאישה שנסקלין על
דכל אחד יש לו רשות בה: כשם
ג
(שם)
ידה: גמ' קסבר אין זיקה. ואפילו
שארוסה גמורה לאישה. מפרש בגמ' ו):
כב"ש דאמרי מאמר קונה קנין גמור ורבי
מה אתה משיב
לדחות בצרה.
גמ'
ליבם אחד אינה זקוקה דתיהוי כאשתו
בשלמא ר"ע קסבר אין זיקה.
על יבם אחד.
יהושע (ב) אומר לך ה"מ בחד יבם אבל בשני
אין היבמה גמורה
(שם) ואיתחייב לה
עד שתכנס לחופה: ור' יהושע סבר
שהיבמה זקוקה ליבם לא אלימא
יבמין לא מי איכא מידי דכי אתי (ג) אחוהי
לאישה.
מזונות.
יש זיקה. ולהכי לאחד יפר אבל לשנים
כארוסין ומשום הכי לא מצי מיפר:
אסר עליה בביאה או בגיטא ומפר ור"ע סבר
אינו מיפר דאין ברירה לאיזה מהן
ורבי יהושע סבר יש זיקה. דאדרבה
אין זיקה ולר' אליעזר דאמר מאמר לב"ש אין
גמ'
זקוקה ולאיזה מהן תתיבם אע"ג
אלימא טפי מארוסין דהויא ככנוסה
❖
אין זיקה.
(שם כט:)
קונה אלא לדחות בצרה מאי איכא למימר
דאמרי' מצוה בגדול לייבם
ומש"ה יפר יבם לחודיה דהשתא הכי
הכא במאי עסקינן כגון שעמד בדין ואיתחייב
מ"מ אם בא עליה קטן קנאה: לעולם
קס"ד מיהו אין ברירה דהיכא דשני
פירוש הרא"ש
קסבר ר"א יש זיקה. והיינו טעמא
לה מזונות וכדרב פנחס משמיה דרבא
יבמין אין ברירה למי היא זקוקה ולמי
דאפילו לשנים יפר בשעשה בה האחד
תהיה לאשה ומש"ה אפילו שניהם
דאמר כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת
מתני' שומרת יבם.
ור"י סבר
מאמר דהשתא יש ברירה ואליבא
אינן יכולין להפר דכיון דבשעת הפרתן
תנן
יש זיקה.
דב"ש דאמרי דמאמר קונה קנין גמור
אין ברור לנו מי הוא אישה אין
מיהו אין ברירה.
אשה
לה: ה"מ ביבם אחד. דיש
והיא כאשתו לכל דבר הלכך מיפר
הפרתן כלום דרחמנא אמר
אישה יקימנו ואישה יפירנו דבעינן
שקנה הוא לעצמו.
זיקה: אבל בשני יבמין לא. קני מאמר דלאחר דעשה בה מאמר
שיהא ידוע בשעת הפרה וכן כתב רש"י ז"ל בפרק ד' אחים
אילו אתי אחוה מצי לאוסרה עליו בביאה או בגיטא דיש ביאה
וסוגיא דשמעתא דהתם מסייע ליה. וכ"ת היכי אמר דרבי יהושע
אלא לר' אליעזר
אשה שהקנו לו מן
וגט אחר מאמר: מי איכא מילתא וכו'. משום האי טעמא דאילו
סבר דזיקה ככנוסה דמיא דהא לא אשכחן דאמר הכי אלא רבי
מ"ט.
השמים.
אינו דין שיפר נדריה.
אית ליה אחא להאי יבם (ד) מצי מפיק לה מיניה בתר הכי שמקדשה
אושעיא אליבא דר"ש ואתותב התם בריש פרק כיצד ביבמות
שיש לאחרים
או על ידי גט וביאה וקרו להנהו קדושי מאמר ולית בהו מששא כולי
איכא למימר דלאו מגופיה דמילתא אתותב אלא למאי דמפרש
רשות בה.
האי: ולר' אלעזר בן פדת דאמר מאמר כו' אלא לדחות בצרה
לה אליבא דר"ש מיהו אנן מצינן למימר דס"ל לרבי יהושע ההוא
מה אתה
משיב על יבם אחד.
בלבד. שאם היו ב' נשים לזה שמת ושתיהן זקוקות ליבם ואי אפשר
טעמא אי נמי כי אמרינן רבי יהושע קסבר יש זיקה לאו למימרא
לייבם לשתיהן דבית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים (ה) ובהא
דליהוי ככנוסה אלא דהויא כארוסה ומיפר בשותפות ואף על גב
כגון שעש' בה
מאמר.
דבריש הך סוגיא סבירא לן דיפר לחודיה קאמר כדמוכח לקמן
מילתא קסברי בית שמאי דמאמר קונה דכשעושה בזו מאמר דוחה
לצרה ומתירה לשוק אבל עדיין זו זקוקה לאחיו דמצי אסר לה
הכי
אין היבמה
עליה: מאי איכא למימר. אכתי תיבעי לך מאי טעמא דאמר ר"א אפילו לשנים יפר: כגון שעמד בדין. משעשה בה מאמר שזו
גמורה ליבם.
כשם
תבעתו בדין מפני שלא היה מייבמה וחייבוהו בית דין לינשא לה
וברח [דאיחייב] לה במזונותיה ובהפרת נדריה וכדרב פנחס כו':
שארוסה גמורה לאישה.
ואי ור' יהושע ה"מ בחד
גמ'
יבם.
קסבר אין זיקה. ור' יהושע סבר יש זיקה.
ולר' אלעזר דא'.
מאמר לב"ש אינו קונה אלא לדחות בצרה.
אלא ר"א.
כב"ש דאמרי מאמר
קונה קנין גמור. ור' יהושע סבר ה"מ בחד אחא
מאי איכ'
כו'.
למימר.
ולר"א דאמר מאמר לב"ש אינו קונה
אלא לדחות בצרה.
הב"ע שעמד בדין.
מאי איכא למימר. הכא במאי עסקינן שעמד בדין וברח כו'.